אור גדול רמב

עם אחר עכ"ז מהימן העד אחד משום כיון דכבר נסתלקה החזקה שוב הוי כליכא חזקה דמדינא עד אחד מהימן. וארווח לן בזה ליישב קושיא חמורה על ת' הרשב"א (סי' תקנ"ב) שנתחבטו בה שלשה עמודי עולם ה"ה המשל"מ (פ"א מסוטה הל' י"ד) והחכ"צ (סי' ק"נ) ובנוב"י (קמא סי' ע"ב) במה שנראה מדבריו דאף אם מעיד שזינתה מאחר ולא עם זה שקינא לה נמי מהימן דמנ"ל הא, ולהנ"ל יתיישב היטב במרווח דהרשב"א לשיטתו דנראה מדבריו ביבמות דבדבר שבערוה בלא איתחזק נאמן יעו"ש ביבמות (דף פ"ח) שכתב דהיכא דלא איתחזק בגוף זה ממש כאשת איש עד אחד נאמן משמע להדיא דס"ל דאף בדבר שבערוה בלא איתחזק עד אחד מהימן. ויש לומר ג"כ דס"ל כהריטב"א קידושין הנ"ל דכל עד שאינו נאמן בדיבורו אינו נאמן במיגו, וא"כ קשיא כנ"ל מנ"ל דאנוסה מותרת לישראל דלמא דוקא דעד אחד. לא מהימן בה משום דעל זה ליכא רגלים לדבר וכנ"ל, וע"כ דהפי' דהרגלים לדבר מסלק החזקה ומהימן עד אחד מדינא ולכך מהימן גם על נאנסה ושפיר מוכח דאונס מותר לישראל, וא"כ ממילא דמהימן גם אם אומר על אחר ואשה"ט. אמנם בשמ"ק כתובות (י"ט ב') בשם הרשב"א משמע דלא ס"ל כהריטב"א רק דאף עדים נאמנים במיגו, אמנם גם בלא זו הראי' יש לומר כן דעד אחד נאמן משום דנסתלק החזקה וכנ"ל. וגם יש להבין בזה מחלוקת הרמב"ם ורש"י דרש"י סובר דאף אם מעיד על זה שקינא לה עכ"ז בעינן שיעיד גם על אותו סתירה, וכדכתב המל"מ שם דטעמא דמסתבר הוא משום דבלא סתירה זו שוב ליכא רגלים לדבר, והרמב"ם ס"ל דעם זה שקינא לה סגי אף שלא באותו סתירה, ויש להבין טעם מחלקותן וגם מאי טעמא של הרמב"ם הא מסתבר כרש"י וכנ"ל, ולהנ"ל יש לומר דפליגי בסברת הריטב"א קידושין הנ"ל דרש"י ס"ל כהריטב"א והרא"ה והרמב"ן הנ"ל ולכך אף דאם מעיד על זה שקינא לה אף שאיננו מעיד על אותו הסתירה דליכא רגלים לדבר עכ"ז הא אית להעד מיגו דאי בעי הי' אומר שזינתה באותו הסתירה דהי' מהימן להכי אף שאומר שזינתה שלא באותו הסתירה נמי הי' לן להאמינו במיגו מ"מ ס"ל לרש"י דאינו נאמן משום דכל עד שאינו נאמן בדיבורו אינו נאמן במיגו, אבי הרמב"ם יש לומר דלא ס"ל כהריטב"א הנ"ל רק כהרשב"א הנ"ל וכן הוא דעת התוס' כתובות (י"ח ב' וי"ט ב') וב"ק (דף ע"ב) וב"ב (ל"א ב') דאף עדים נאמנים במיגו ולכך אף אם אמר שזינתה עם זה שקינא לה שלא באותו הסתירה נמי מהימן דאף דעל זה ליכא רגלים לדבר מ"מ מהימן במיגו דאי בעי הי' אומר שזינתה באותו הסתירה, ואשה"ט משא"כ באומר שזינתה עם אחר ולא עם זה שקינא לה ליכא מיגו דהא כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל וא"כ ליכא מיגו דדלמא רוצה לאוסרה לזה הבועל ולא לזה דהוי כמו מיגו מגברא לגברא דלא אמרינן [ואיה"נ דאפשר אם נסתרה עם קרוב שאסור בה וגם העד אחד מעיד על קרוב שאין נפ"מ לענין הבועל אפשר דבאמת מהימן לדעת הרמב"ם מטעם מיגו], משא"כ אם מעיד מזה שקינא לה דשפיר איכא מיגו וכנ"ל, [וגם אפשר דאף דאין נפ"מ לאוסרה להבועל מ"מ חשיב מיגו מגברא לגברא דאיננו רוצה לומר על זה שעשה עבירה חמורה רק על זה וא"כ לפ"ז בכל ענין אינו נאמן עם מי שלא קינא לה אף בקרובים דדלמא לזה רוצה לבייש ולא לזה והוי מיגו מגברא לגברא לעולם,] ואין להקשות לשיטת רש"י דא"כ תשאר הקו' הנ"ל דמנ"ל דאונס בישראל משרא שרי דלמא בכה"ג אינו נאמן בה כיון דעל זה ליכא רגלים לדבר [וגם לפמ"ש במוסגר אליבא דהרמב"ם לא חדבא מיגו דזינתה ברצונה דדלמא אינו רוצה לביישה כ"כ] ז"א דרש"י לשיטתו דמסוטה מצינן למילף בעלמא וכדכתב רש"י בסוטה לענין נשיקה וכנ"ל וא"כ יש לומר דאף דוהיא לא נתפסה קאי על ועד אין בה מ"מ קאי נמי לענין סוטה וכמו השכבת זרע דקאי על דרך איברים וכן מבואר להדיא ברמב"ם (ספ"ג מסוטה), וא"כ כיון דלא הוי קינוי מאונס שפיר מוכח דאונס מותרת, ואשה"ט רש"י לשיטתו ותוס' דס"ל דמסוטה ליכא למילף אזלי לשיטתם דמיגו מהני בעדים וכמ"ש בכתובות וב"ק וב"ב כנ"ל, וא"כ א"ש כנ"ל, ולפ"ז יש לומר דהריטב"א קידושין הנ"ל נמי יסבור כשיטת רש"י ויתיישב אף אם יסבור דדבר שבערוה בלא איתחזק ג"כ אין עד אחד נאמן. ח) ולהנ"ל שנתבאר דלענין אונס שפיר ילפינן מינה לעלמא לכל חד כדאית לי' וכנ"ל נראה ליישב בזה קו' תוס' ר"פ הבע"י יבמות (נ"ד א') סוד"ה אין דמנ"ל מולנערה לא תעשה דבר דאונס רחמנא פטרי' אף היכא דחייב למסור עצמו הא התם בנערה אף לכתחלה איננה מחוייבת למסור עצמה, ותרצו דהקרא מיירי אף היכא, דעבדה מעשה וחקרו דמנ"ל דקרא מיירי אף בכה"ג, ולהנ"ל יש לומר דע"כ מוכרח דהקרא מיירי בכה"ג דאל"כ קרא למה לי למפטרה ממיתה דהא מוכח מסוטה מהא דאונס מותרת לבעלה מוכח דפטורה ממיתה דאם היתה חייבת מיתה פשיטה דהיתה אסורה לבעלה, וא"כ ע"כ מוכרח דקרא לא איצטריך רק היכא דעבדה מעשה דלא הוי ילפינן מהתם, ולכך איצטרך קרא למפטרה ממיתה, וא"כ א"ש [אמנם אף זולת כל הנ"ל יש לומר ג"כ דהוי ידעינן דפטורה מוחי בהם ולא שימות בהם היכא דהיא קרקע עולם.]. ובזה יתיישב ג"כ התרגום יונתן (בפ' תצא) שכתב על פסוק דלנערה לא תעשה דבר רק בעלה יפטרינה בגיטא, דהוא תמוה והפ"י כתובות (דף נ"א) כתב דהוא סובר כאבוה דשמואל וכ"כ ההפלאה שם וכמה דחוקים הדברים, ולהנ"ל אפשר דבכה"ג דעבדה מעשה אסורה לבעלה אף דהח"מ ובי"ש (סי' כ') כתבו דמותרת עכ"ז מהשבות יעקב (ח"ב סי' קי"ז) נראה דס"ל דאסורה ועי' בבי"מ (סי' קע"ח) ובפתחי תשובה אבה"ע (סי' ו' ס"ק י"א), וא"כ כיון דמוכרח דהפסוק מיירי היכא דעבדה מעשה ונאסרה לבעלה לכן כתב בעלה יפטרינה בגיטא. עוד יש לומר אף לדעת הח"מ והבי"ש דכה"ג מותרת לבעלה יש לומר נמי כעין הנ"ל דהתרגום סובר מחמת קו' הנ"ל דהא מוכח מהא דמותרת לבעלה דליכא חיוב מיתה וכנ"ל, ע"כ ס"ל להתרגום דקרא דלנערה לא תעשה דבר איצטריך לי' לאשת כהן דאסורה לו באונס והי' ס"ד דחייבת מיתה ג"כ דאשת ישראל פטורה כעין דמצינו חילוק בין בת כהן לבת ישראל לענין עונש אשת איש או נערה המאורסה ה"נ אפשר דיש חילוק בין אשת ישראל לאשת כהן לענין עונש באונס וכמו דמחלקינן לענין לאוסרה להכי איצטריך לאשמועינן קרא דלנערה לא תעשה דבר אף באשת כהן וא"כ א"ש דברי התרגום הנ"ל. אמנם הפן הראשון יותר נכון דהיכא דעבדה מעשה דמחוייבת למסור עצמה אסורה וכנ"ל. ט) הנה עד כה המשיכני העט בביאור שיטת התוס' ורש"י בסוטה שם, ועתה הנני לכתוב מה שנראה לי להעיר בעיקר תמיהת התוס' ליישב אף לפי שיטתם, והנה מתחלה אומר מה שראיתי שגיאה גדולה במחכתה"ר בס' מנחת חינוך (מצוה קפ"ח) על הלאו דקריבה דהרמב"ם סובר דכל קורבא אסור מן התורה והרמב"ן סובר דאינו אלא אסמכתא לשאר קורבות, ומן התורה איננו אסור רק קריבה של גילוי עריות ממש, והביא מ"ש הרשב"ץ בס' זוהר הרקיע לסייע לשיטת הרמב"ן דאינו אלא אסמכתא בעלמא מהא דאמר בסוטה וביבמות על דרך איברים פריצותא אסר רחמנא הביאו הח"מ ובי"ש (סי' כ'), וכתב על זה המנחת חינוך ע"ש ובסוגיא דאף דדרך איברים לא אסר רחמנא מ"מ בנשיקת האבר אסור מן התורה ודבריו תמוהין דלהרמב"ם אף שאר קורבא אסור מן התורה ולהרמב"ן קריבה של גילוי עריות ממש דוקא א"כ תלי' אם העראה הוי נשיקה אי הכנסת עטרה ולמאי דקי"ל הכנסת עטרה גם נשיקה איננו אסור מן התורה והגמ' דקאמר על הקו' דדרך איברים פריצותא מי אסר רחמנא דאתי לנשיקה יעו"ש ברש"י דקאמר דלא תימא העראה היא וא"כ אתי לאשמועינן דלאו העראה היא. והתוס' דלא ס"ל כרש"י באמת תמהו דלמה לי קרא, ואולי כוונת המנחת חינוך באמת ליישב קו' התוס' דלמ"ד הכנסת עטרה עכ"ז ס"ל דקריבה דנשיקה אסור מן התורה הוא דחוק ורחוק ואין לחלק בין קורבא לקורבא דאם הכוונה לשאר קריבות כל הקריבות אסור מן התורה וכדעת הרמב"ם [ולדידי' האי דקאמר על דרך איברים פריצותא מי אסר רחמנא צ"ל דהיינו לבעלה] ואי הכוונה קריבה של גילוי עריות ממש א"כ למ"ד הכנסת עטרה גם נשיקה אינו אסור מן התורה, ועוד ראי' דהא למ"ד העראה זו נשיקה