אור גדול רמ

ונראה דמפרש לי' לדברי הנ"י דמ"ש ואפילו הערה הוא לראי' דסגי בשוכבים זה על זה ול"ב נענוע ודישה דהא סגי אפילו הערה דליכא נענוע ודישה] ובדעתי דברי העטרת חכמים תמוהין ותמה על תמיהתו אקרא, דמה בכך דסגי בהעראה, דזהו ברואין להדיא ההעראה וכנ"ל (באות א') דמשכחת לה שרואין להדיא אבל באינן רואין להדיא רק ראי' והוכחה לזה בעינן כדרך המנאפים ובאמת לשיטת רש"י הנ"ל ליכא הוכחה וראי' רק היכא דהי' גמר ביאה דעשה כדרך המנאפים נענוע ודישה, ובהעראה באמת לא משכחת לה ראי' והוכחה עד שיראו ממש. והנה בזה נמי יש ליישב דברי הבה"ג הנ"ל דכתב דבעינן שיראו כמכחול בשפופרת דהא בהעראה נמי מתסרא דבזה ליכא כדרך המנאפים ובעינן שיראו ממש וכנ"ל, לכך נקט דחזו כמכחול בשפופרת, דבזה סגי להעראה ואלו הוי נקט כדרך המנאפים לא משכחת לה עד דהי' גמר ביאה וכנ"ל ובאמת ל"ב גמר ביאה דאף בהעראה מתסרא דבזה לא משכחת לה כדרך המנאפים וכנ"ל. אמנם יותר נ"ל דהלשון דמכחול בשפופרת נמי לא שייך רק על גמר ביאה ולא על העראה ובפרט לדעת הט"ז (אבה"ע סי' כ') דבהכנסת מקצת העטרה סגי ויתבאר להלן אי"ה דעיקר כוותי' וה"נ מבואר להדיא ברש"י סנהדרין (נ"ה א') ד"ה המערה דהוא דבר מועט אבל יותר הוא על נשיקה, ומבואר להדיא כדעת הט"ז א"כ איך על מעט וכל דהו כזה יתקרי כמכחול בשפופרת והלשון כמכחול בשפופרת בכל דוכתי משמע על הכנסת כל המכחול דהוא גמר ביאה יעוי' נדה (דף ס"ו) ויו"ד (סי' קפ"ז) דמכניס המכחול בשפופרת עד מקום שהשמש דש, ובב"מ (דף צ"א) עד שיכניס כמכחול בשפופרת דגבי כלאים נראה דלא איתרבי העראה ובעינן גמר ביאה [וכבר העיר גם כת"ר דבכלאים נראה דבעינן גמר ביאה] א"כ בכל דוכתי הלשון דמכחול בשפופרת הוא כניסה הרבה דהוא גמר ביאה ולא העראה וא"כ קשיא האי דמכות (ז' א') דר"ע ור"ט הוו שיילי ראיתם כמכחול בשפופרת דהוא גמר ביאה הא לא בעינן כולי האי דכיון דבעו ראי' ממש א"כ בהעראה סגי ולא בעינן כמכחול בשפופרת [דנתבאר דזה נקרא על גמר ביאה ולא על העראה] אמנם לשיטת רש"י הנ"ל אשה"ט דר"ע ור"ט על רבנן קיימי דהם היו הורגין בכדרך המנאפים דהוא נענוע ודישה דזהו ראי' על גמר ביאה, והם לא סמכו על זה ושאלו אם ראו בעיניהם ממש ושפיר שייך על זה השאלה ראיתם כמכחול בשפופרת דהא לפי עדותם שראו כדרך המנאפים חזו גמר ביאה דיש נענוע ודישה ושאלו על זה אם ראו בעיניהם המכחול בשפופרת ואם כנים אנחנו בזה א"כ כוונת הבה"ג דחזו כמכחול בשפופרת שוב ליכא לפרש ראיית עינים ממש דהא לא בעינן כולי האי דגם העראה סגי רק כוונתו דחזו הכדרך המנאפים דהוא הנענוע דהוא והדישה ראי' על גמר ביאה דהוא כמכחול בשפופרת, דגבי בעל שום הוכחה וראי' לא מהני רק הראי' שהוא על כמכחול בשפופרת דהוא הכדרך המנאפים שהוא הנענוע והדישה דהוא ראי' על כמכחול בשפופרת ומתקרי שפיר דחזו כמכחול בשפופרת כמו שנקרא בתורה ראה וידע וכנ"ל, ואשה"ט לשון הבה"ג ואין בזה שום דוחק כלל ואפס דגם לשון התורה כך הוא על כדרך המנאפים ראה וידע וכנ"ל ומוטב שנסבול זה מלמתלי בי' בוקי סריקי ח"ו. ד) ואעידה לי שני עדים נאמנים על מה שביארתי כוונת הבה"ג כנ"ל הלא המה רש"י ותוס' אשר כל בית ישראל נשענים עליהם, ת' רש"י שהובא בהגהות מרדכי דכתובות (סי' רפ"ו) [שהביאה כתר"ה] דכתב וז"ל אע"ג דלא ראו כמכחול בשפופרת ואמר שמואל במנאפים עד שיראו כמנאפים כמכחול בשפופרת, דלכאורה תמוה מאוד ואין לו הבנה כלל וכמו שתמה כת"ר, אמנם להנ"ל הדברים נכונים מאוד דהך כמכחול בשפופרת דכתב בתר מימרא דשמואל כמנאפים קאי על כמנאפים כמו שעושין המנאפים בעת שהאבר בתוכה כמכחול בשפופרת דהיינו הנענוע והדישה, וזה שקרא לי' מתחלה כמכחול בשפופרת וכנ"ל וזה כוונת רש"י אע"ג שלא ראו כמכחול בשפופרת [היינו שלא ראו הכדרך מנאפים דהוא הנענוע ודישה דזה הוי כראו המכחול בשפופרת] ואמר שמואל דבעינן שיראו [שעושה כמו שעושין] המנאפים [בעת שהאבר בתוכה] כמכחול בשפופרת, והוא ממש כלשון בה"ג וכפי שנתבאר בכוונתו, וכן הוא כוונת התוס' כתובות (ט' א') ד"ה מפני שהקשו דלא ראו כמכחול בשפופרת דבפני בני אדם לא שמש, והנה מלבד דרחוק דהתוס' יסברו כבה"ג דכולם דחו דבריו ויחיד הוא בזה, אף גם איננו מובן מאי דהוסיפו עוד דבפני בני אדם לא שמש הא אף אם הי' משמש בפני בני אדם מ"מ רחוק הוא במציאות שיראו ממש כמכחול בשפופרת וכדקאמרי ר"ע ור"ט לא הי' נהרג מעולם אף דחזו כדרך המנאפים ושמש בפניהם עכ"ז איננו מצוי שיראו כמכחול בשפופרת וא"כ האי הוספה שהוסיפו שבפני בני אדם לא שמש הוא למותר, אמנם הוא הדבר אשר דברנו דברואין כדרך המנאפים מתקרי שפיר דראו כמכחול בשפופרת וכנ"ל וזהו שכתבו התוס' הא לא ראו כמכחול בשפופרת היינו דלא ראו כדרך המנאפים דזה מתקרי דראו כמכחול בשפופרת וכנ"ל] והוסיפו לבאר דבפני בני אדם לא שמש (דאם הי' משמש בפני בני אדם היו רואין כדרך המנאפים דהוי כראו כמכחול בשפופרת אבל כיון שלא שימש בפני בני אדם לא ראו כדרך המנאפים א"כ לא ראו כמכחול בשפופרת] וכ"ז ראי' שרש"י ותוס' הבינו כן לשון בה"ג שהם היו אחרי בה"ג וראו דבריו ותפסו לשונו של הבה"ג רק שהוסיפו לבאר להדיא רש"י במ"ש מימרא דשמואל כמנאפים והוסיף על כמנאפים כמכחול בשפופרת דקאי על כמנאפים וכנ"ל, והתוס' ג"כ תפסו לשון הבה"ג הנ"ל והוסיפו לבאר להדיא במה שהוסיפו שבפני בני אדם לא שמש וכנ"ל וכ"ז ראי' שגם הם הבינו כן בלשון בה"ג לכך תפסו לשונו רק שהוסיפו לבאר כוונתם להדיא והבה"ג מסתם לה סתומי וכוונתו ג"כ כנ"ל וסמך על מה שכתב בהל' כלאים וכנ"ל, ואין ספק אצלי שגם הרמב"ן ורשב"א [יש לעיין בת' הרשב"א סי' אלף קפ"ז] הבינו כן בלשון בה"ג דיעוי' בדבריהם בפ"ב דיבמות דהביאו להבה"ג לענין דבכיעור לא מפקינן מבעל, והרשב"א שם הביא כל לשון הבה"ג, ואם לא היו מפרשים דבריו כמו שכתבתי לא היו שותקים מלתפוס עליו בזה שלא ניתן למחילה אלא ודאי דהבינו כמו שכתבתי בכוונתו. הארכתי בזה אף שאין שום נפ"מ לדינא בכדי להמליץ טוב על בה"ג והוא ימליץ טוב עבורי לפני ד' ית', כי כל זה נראה לי ברור בכוונתו ה) ועתה אעבור על דברי כת"ר בקוצר מה שהקשה באות ב' דמאי נפ"מ בפלוגתת העראה אי נשיקה אי הכנסת עטרה כבר נתבאר למעלה (סוף אות א') דלק"מ, ומ"ש כת"ר דשמואל לטעמי' דס"ל זו נשיקה מלבד דרחוק הוא אף גם א"כ ר"ע ורבנן פליגי בהעראה אם נשיקה אם הכנסת עטרה ורבנן סברי נשיקה א"כ הו"ל לפסוק כרבנן דנשיקה הוי העראה וגם למה לא הובא פלוגתת ר"ע ורבנן ביבמות גבי מחלוקת דהעראה דתנאי פליגי בזה, ומה שהקשה באות ג' מקינא לה בנשיקה ג"כ לק"מ כיון דאלו ראו העדים להדיא כך איננו אוסר לבעלה, ובעל אינו חושדה רק על זה לא הוי קינוי, ומ"מ מה שיישב כת"ר קו' תוס' דסוטה (כ"ו ב') ד"ה אלא י"ל מקום קצת די"ל דשפיר איצטריך קרא משום דכיון דרחוק הוא שיהי' נשיקה ולא הכנסת עטרה הי' ס"ד דאין בדבריו כלום במה שאומר שאינו חושדה על הכנסת עטרה, משום דכיון דחושדה על נשיקה ממילא ע"כ דחושדה נמי על הכנסת עטרה כיון דרחוק הוא נשיקה בלא הכנסת עטרה, ועכ"ז דחוק הוא אמנם מה שרצה כת"ר ליישב דעת הרמב"ם (סוף פ"ג דסוטה) אי"ל מקום כלל דכיון דחזינן בגמ' דאיצטריך למעוטי נשיקה דהוא רבותא יותר, דאף דלדידן לאו כלום הוא, עכ"ז הא חזינן בגמ' דאפ"ה איצטריך למעוטי בלא הסברא דקפידא דבעל א"כ הוי רבותא יותר ואמאי השמיטו הרמב"ם, וגם שאר תמיהות המל"מ הן תמיהות עצומות על הרמב"ם. ובכדי לטייל עם כת"ר לפלפולא בעלמא, אכתוב מה שעלה על רעיוניי בזה מדי עיוני, למלאות רצון כת"ר. ו) ראשית ראיתי לבאר כוונת התוס' בסוטה (שם) ד"ה אלא למ"ד העראה זו נשיקה שכתבו והיינו שמואל בפרק הבא על יבמתו והכא אליבא דשמואל נמי מסיקינן דאיננו מובן כלל מאי בעו בזה ומאי נפ"מ מי הוא המ"ד, ודוחק לומר דכוונתם דלמא מ"ד זו נשיקה לא יסבור כשמואל בשחוף ויסבור דשכבת זרע למעוטי שחוף ושמואל דס"ל שחוף מקנין יסבור כמ"ד