אור גדול כג

וא"כ התוס' דכתובות והגהות אשרי הנ"ל דסוברים שם דר' ישמעאל פליג גם על רוצח וג"ע וגם ס"ל דרבא לנפשי' ג"כ סובר כר"י, המה תרתי דסתרי אהדדי וארכבו אתרי רכשי, דא"כ איך יפרנסו האי דרבא דמרי דודאי הנ"ל, וכזה יש לתמוה ג"כ על הרא"ש. דבע"ז (כ"ז) ס"ל גם כן דר' ישמעאל פליג גם על רוצח וג"ע וכנ"ל, ובסנהדרין (ע"ד) כתב דאין הלכה כר"י וכרבא ממסקנא דגמ', דמשמע להדיא דס"ל דלעולם רבא לנפשי' ס"ל כר"י רק דאפ"ה לית הלכתא כותי' מסתמא דגמ', דאיך אפשר דרבא ס"ל כר"י הא ממרי דוראי מוכח דברוצח ס"ל יהרג וא"י, ואפשר דאינהו גרסי בהאי דמרי דוראי בכל דוכתי רבה ולא כספרים שלפנינו דאיתא רבא]. ויש לתמוה דאיך אפשר דר' ישמעאל יפלוג גם על רוצח כיון דסברא הוא, וגם יש לתמוה עליהם דמנא להו דר"י פליג אהני תרתי, הא לא מצינו לר"י דיעבור ואל יהרג רק בע"ז, וא"כ אפשר דבהני תרתי מודה. וראיתי להחמדת שלמה או"ח (סי' ל"ח) דכתב דע"כ ר' ישמעאל פליג גם אהני תרתי דאל"כ הוי יליף ר"י קו"ח לע"ז דיהרג מג"ע, [אף דיש לומר דאיכא למפרך מה לג"ע שמצילין בנפשו משא"כ בע"ז, י"ל עפ"י מ"ש לעיל דגם בבהמה דלא ניתן להציל בנפשו וכן אף בנעבדה בה עבירה דאין מצילין אפ"ה יהרג וא"י א"כ מצינן למילף מינייהו, וכן י"ל עוד באו"א ואין להאריך.] וקשי' דלפי"ז ל"ל להגמ' בסנהדרין ופסחים ויומא לפרש טעמא דהני ג' עבירות, ע"ז מבכל נפשך ורוצח וג"ע מדרבי, לימא דס"ל כר' ברוצח וג"ע ויליף ע"ז בקו"ח מג"ע. והנראה בכ"ז, דהנה תוס' סנהדרין (ע"ד ב') ד"ה ב"נ, הקשו דמאי קמיבעי' לי' בעכו"ם אי מצווה על קה"ש הא לא כתיב גבי' וחי בהם, ותרצו דמסברא ידעינן לה, רק בישראל בעי קרא דלא נילף מרוצח וג"ע, ויעויין בחמדת שלמה (סי' ל"ח) מה שגמגם על תירוצם, ונראה ליישב קושייתם ברווחא יותר עפ"י מאי דכתב הר"ן בריש פ"ב דפסחים דהאי בכל נפשך משמע לכל המצות דכולן הוו אהבת ד' רק משום דכתיב וחי בהם דסותר להאי דבכל נפשך מוקמינן לי' וחי בהם לכל התורה ובכל נפשך לע"ז יעושה"ט, וא"כ אשה"ט דבעכו"ם שפיר ידעינן מסברא רק בישראל לולא קרא דוחי בהם הוי ילפינן מבכל נפשך על כל התורה לכך בעינן וחי בהם, ואף לר"י דאיננו סובר בכל נפשך מ"מ שפיר איצטריך לוחי בהם משום דלולא הקרא דוחי בהם גם לדידי' הוי דרשינן בכל נפשך למסירת נפש רק דהקרא וחי בהם גלי על קרא דבכל נפשך דאין הפי' מסירת נפש, וא"כ לדברי הנ"ל י"ל דכל דאינו נכלל בוחי בהם שוב ממילא הוא נכלל בוכל נפשך דחייב למסור נפשו, כיון דכל המצות הן אהבת ד' ויכולין להיות נכלל בוכל נפשך רק משום קרא דוחי בהם, אבל מה שאינו נכלל בוחי בהם שוב ממילא הוא נכלל בוכל נפשך, ומעתה לפי"ז י"ל דבאמת מצד הסברא גם ברוצח א"ל למסור נפשו, דכיון דבמקום מסירת נפש לא הזהירה תורה שום אזהרה עליו גם על הרציחה לא הזהירה במקום סכנה ולא שן מאי חזית דמ"מ איננו מצווה וגם חייו קודמין. רק דהסברא דמאי חזית אינה אלא לסלק התירא דוחי בהם ולא שימות משום דהא וחי בהם לא קאי רק על חיות העובר והעושה רק על חיות דכולהו ישראל קאי א"כ ממילא ברציחה לא שייך להתיר משום וחי בהם כיון דסוף סוף איכא מיתה, וא"כ י"ל דזהו כוונת הגמ' מאי חזית כו' וא"כ לא שייך להתיר משום וחי בהם וכיון דא"א להתיר משום וחי בהם שוב ממילא צריך לחסור נפשו מבכל נפשך, וכל זה אי דרשינן בכל נפשך למסירת נפש, אבל לר"י דלא דריש בכל נפשך למסירת נפש, וקרא דוחי בהם אינו אלא לגלויי אפירושא דבכל נפשך דאין הכונה למסירת נפש, שוב ממילא אף ברוצח א"צ למסור נפשו מסברא, (דהא פשיטא דאין לאוקמא קרא דבכל נפשך לרציחה לחודי' ולא לע"ז, דבוודאי ע"ז לא נפיק מכלל ואהבת דהוא עיקר אהבת ד', וכיון דקאי על ע"ז ג"כ שוב מוכח מוחי בהם דבכל נפשך אין פירושו מסירת נפש], וא"כ אשה"ט ומיושב הכל, דלר"י מוכח דפליג אף בג"ע דאל"כ הוי יליף מינה ע"ז וכמש"כ החמדת שלמה הנ"ל וע"כ דפליג, והיינו משום דלדידי' דלא דריש בכל נפשך למסירת נפש ממילא גם רוצח ליכא סברא וכ"ש ג"ע, וא"ש גם כן דאיצטריך לומר לרבנן בע"ז מואהבת דלא הו"מ למימר דמרוצח וג"ע ילפינן ע"ז דז"א דכל כמה דלא ידעינן ע"ז דלא נדרוש בכל נפשך למסירת נפש גם רוצח וג"ע לא נדע וכנ"ל ואשה"ט הכל אל נכון דרבא דסובר כר"י בע"ז ממילא דפליג נמי ברוצח וג"ע. ועפ"י דברי הר"ן מיושב ג"כ מה שראיתי בס' בשמים ראש (סי' ל"ט) בהגהות כסא דהרסנא שם שהקשה ל"ל לשאר מצות וחי בהם הא מדאיצטריך קרא לע"ז ג"ע ושפ"ד נפקא דשאר מצות א"צ למסור נפשו, והנה מג"ע ושפ"ד לק"מ דהא ליכא קרא מיותר והקישא איצטריך לענין להציל בנפשו ברוצח, רק מע"ז קשי', ולדברי הר"ן לולא קרא דוחי בהם הוי אמרינן דבכל נפשך קאי על כל התורה, (גם לפי"ז יש ליישב קצת האי דבא ללמד ונמצא למר, שנתקשה תוס' סנהדרין (ע"ג א') דהא בא גם ללמד, ולהנ"ל לולא קרא דוחי בהם מוכרח דלא בא ללמד רק בתר דכתיב וחי ממילא מלמד ג"כ.], אמנם גם לתוס' ל"ק דלולא קרא דוחי בהם הוי ילפינן מע"ז דצריך למסור נפשו על כל המצות אף דע"ז חמורה דהלימוד אינו אלא לאפוקי מסברת חוץ, וכמ"ש לעיל על קושית החמדת שלמה לענין אין עונשין מן הדין. ולכאורה הי' אפשר לומר בד"א קצת עפ"י מ"ש המהרמב"ח בתוס' יוה"כ יומא (דף פ"ה) על הא דלא יליף ר"י שם לפי"נ מוחי בהם כמו דיליף בעצמו בסנהדרין (ע"ד א'), ותירץ דר"י סובר דוחי בהם על המסוכן עצמו קאי, אבל שיעבור אחד בשביל אחר לא מוכח מזה יעו"ש, וא"כ לפי"ז דסובר ר"י דוחי בהם על חיות המסוכן קאי ממילא לא שייך מאי חזית ושפיר יש לדרוש וחי גם על רציחה דלא איכפת לי' בחיות האחר דבמקום שימות העובר איננו מוזהר, משא"כ למאי דמסיק שמואל התם למילף דאחר מחלל בשביל החולה מוחי בהם אלמא דוחי בהם אחיות דכולהו ישראל קאי א"כ ממילא ברוצח דסוף סוף אחד מת שוב לא שייך לדרוש וחי בהם וא"כ א"ש ג"כ על דרך הנ"ל דלר"י מוכח דפליג גם על ג"ע דאל"כ הוי יליף ע"ז מינה, וע"כ דסובר וחי אחיות העובר קאי ולהכי גם ברוצח ע"ע יעבור וכן מוכח לרבא דס"ל כר"י בע"ז ע"כ דס"ל נמי כן ברוצח וג"ע. אמנם תקשי לפי"ז דהא רבא גופי' קאמר ביומא (שם) דהא דשמואל עדיפא מכולהו וא"כ ס"ל וחי בהם אחיות דכולהו ישראל קאי וא"כ איך כתבו תוס' כתובות הנ"ל דרבא כר"י ס"ל גם ברוצח וג"ע, ודוחק לומר דגם שם ביומא גרסי רבה כמ"ש לעיל בהא דמרי דוראי, ע"כ יותר נראה כמ"ש לעיל. ועפ"י הנ"ל נראה בהא דחקר הפר"ד (דחש ב') בהא דבעכו"ם בכולהו מצות יעבור ואל יהרג ואף בפהרסיא דהא איננו מצווה על קה"ש, איך הדין לדידי' בשפ"ד. והפלה דכיון דהוא מסברא דמאי חזית מסתבר דאף עכו"ם מצווה והובא גם בהגהת מל"מ הל' מלכים, וראיתי במעיין החכמה מצות קה"ש דהקשה ע"ז, דאם כן לס"ד דגמ' סנהדרין (פ"ד ב') דהוכיח דעכו"ם אינן מצווין על קה"ש מהא דחשיב ז' מצות ב"נ ואם איתא ח' הוי הו"ל לומר ולטעמיך הא בשפ"ד ודאי מצווין ואכתי תקשי דהו"ל למחשב ח' לכך נדחק לדחות סברת הפר"ד בדברים שלא ניתנו לאומרן, ולק"מ דהא דמצווה בשפ"ד אין זה דמצווה על קה"ש דהא אף בצינעא מצווה בשפ"ד א"כ הוא מעיקר מצוות שפ"ד ולא מאביזרא כלל ופשיטא דנכלל לגמרי בשפ"ד, משא"כ באינך דבצינעה לא א"כ איננו מעיקר המצוה רק דבפרהסיא חייב משום קה"ש א"כ הוי מצוה אחרת ושפיר פריך, וא"כ לכאורה דברי הפר"ד מוכרחין ומכריח אותנו להודות בזה, וגם משמע כהפר"ד במלחמות (ס"פ בן סורר) דלא הזכיר שם בב"נ דיעבור וא"י רק ע"ז וג"ע ולמה השמיט שפ"ד דבר ביקתא דהני תרתי הוא ובכל דוכתי נקטי להו בהדי הדדי, ע"כ נראה מזה סעד חזק דס"ל כהפר"ד, אמנם להנ"ל מתוס' כתובות והגהות אשרי הנ"ל דמוכח דלר' ישמעאל דבע"ז יעבור ה"ה ברוצח וא"כ ה"נ בבני נח, וגם שייך הטעם שביארתי ג"כ כיון דבע"ז ליכא בכל נפשך גם ברוצח מסברא יעבור וכנ"ל. ואחר כל הנ"ל, נבוא ליישב דברי האשכול הנ"ל, דס"ל להאי שי' דלהנאת עצמן אף בע"ז יעבור ואל יהרג, וא"כ בכל נפשך לא קאי רק במתכוין להעבירו ע"ד ולא בלהנאת עצמן,