אור גדול רלז

נראה דבאמת זה גופי' כוונת הירו' דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט דמי היינו שכמו בלהדיוט יכול ליתן גופא בלא פירי ה"נ בהקדש יכול להקדיש גופא בלא פירי, ויעוי' בתשו' רע"א זצ"ל (סי' קמ"ד) שדודו הגאון זצ"ל רצה להשוות הקדש לעניים להפקר דלא נימא גופא מהיום ופירי לאחר ל' ורמ"א זצ"ל דחה יעו"ש וא"כ זהו כוונת הירו' להוכיח דיכול להקדיש הגוף לבד בלא הפירי כמו בהדיוט והירו' לשי' וכנ"ל וא"כ כ"ע מודו דמפרשינן גופא מהיום ופירי לאחר ל' כחו בממון וכנ"ל ובזה ניחא מאוד לשון הירו' בקידושין (פ' האומר) הנ"ל דפריך על המ"ד מכורה תמן אית אמר אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט והכא את אמר הכון א"ל תמן באומר מכבר הכא באומר לאחר ל' והנה המפרש פי' דפריך ממתני' דפ"ק והלשון תמן את אמר נראה דאינו מדוקדק לפ"ז דהו"ל למימר תמן תנן אמר משמע דכוונתו להקשות ממימרא ולא ממשנה וגם התי' תמן באומר מכבר אינו מובן דל"ל לאוקמי דהתם באומר מכבר הא אף בלאחר ל' א"ש לענין דקנה ההקדש לאחר ל' בלא שום קנין וכדמפרש בברייתא בפ"ק דקידושין ומכ"ש לפמ"ש הר"ן בנדרים הנ"ל דלולא אמירתו לגבוה לא הי' חל לאחר ל' משום דכבר כלה הדיבור וכנ"ל, גם הלשון באומר מכבר אינו מדוקדק דלוקי בהקדיש סתם דלא אמר מהיום ולא לאחר ל' דחל ההקדש תיכף, אמנם לפי הנ"ל א"ש מאוד דקו' הירו' בקידושין הוא מהאי דאמר הכא בגיטין כ"ע מודו אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט והיינו כנ"ל דאמרינן גופא מהיום ופירי לאחר ל' וא"כ התם בקידושין נמי נימא דהקדיש מהיום והא דקאמר לאחר ל' לשייר לו פירא וכדס"ל באמת לאידך מ"ד וע"ז תירץ דהכא באומר מכבר דהא מיירי דאמר מהיום ולאחר ל' משא"כ התם דאמר לאחר ל' לחוד ואשה"ט, ומיושב היטב קו' הקצה"ח על הרשב"א הנ"ל דהירו' לשי' דס"ל דגבי הקדש אמרינן גופא ופירי משא"כ אנן להלכה דקי"ל כגמ' דילן דאי אפשר לומר בהקדש גופא ופירי דינקי א"כ גם בהקדש פליגי ר' ורבנן ודינו כמו בהפקר וא"ש. שוב ראיתי בירו' (פ"ד דפסחים הל' ט') דאיתא שאינו יכול לשייר הגידולין דקאמר לרבנן אפ"ת קורות הקדישו כו' יעו"ש ומבואר דגם להירו' אינו יכול לשייר הפירות וצ"ע לפ"ז בירו' דקידושין, ויעוי' בקהלת יעקב (אות תי"ו) בענין תוך כדי דיבור ונחזור להנ"ל דהא דבלא מצי עביד לא מצי למשוי שליח גם על לאחר זמן דמצי עביד הוא משום דשליחות דנעשה בדיבור אם אינה יכולה לחול תיכף אינה יכולה לחול גם על לאחר זמן דאז כבר כלה הדיבור והוי כאין אדם מקנה דשלב"ל ולפ"ז הי' אפשר לפי הנ"ל בשיטת רש"י דהטעם משום דלא מציא עבדה אי נימא כמ"ש המל"מ (פ"ד מאישות ופ"ו מגירושין) דמחוסר זמן לא הוי דשלב"ל א"כ בקטנה אף דלא מציא עבדה השתא יש לומר אי נימא דאזלינן בתר המינוי וכקו' הפ"י והישועת יעקב הנ"ל א"כ יכולה למנותו מעכשיו ולכשתגדיל לפמ"ש המל"מ (פ"ד מאישות ופ"ו מגירושין) דמחוסר זמן לא הוי דבר שלא בא לעולם וא"כ מהני מעכשיו כמו לר"מ וכמ"ש לעיל [ומזה יש לדון על הנוב"י (מה"ת אבה"ע סי' נ"ב) דכתב דכוונת התוס' על השליחות דאינו חל בעוד שהוא קטן דז"א לפמ"ש אהני השליחות מעכשיו בעוד שהוא קטן לכשיגדיל למפרע הוי שליח ואהני מעשיו של השליח למפרע וכמו דאהני השטר למפרע וכנ"ל.] וא"כ יכול האב לקבל גט לבתו קטנה ולכשתגדיל למפרע הוי גט דהוי שליח למפרע וכנ"ל והא דכתב רש"י בגיטין וקידושין דאין האב יכול לקבל היינו שיהא נגמר לגמרי בעוד שהיא קטנה שתהא יכולה להנשא לאחר דאם מתה קודם שתגדיל א"כ איגלאי מלתא למפרע דלא הי' גט דלא נעשה שליח ואם לא מתה והגדילה א"כ נעשה שליח למפרע ומהני קבלתו למפרע, ובזה יתיישב רש"י סנהדרין (נ"ה ב') מקו' השעה"מ הנ"ל ויתיישב נמי קו' השעה"מ על התוס' דלא הביאו מקטנה ולפי הנ"ל א"ש דבקטנה שפיר האב מקבל דלכשתגדיל אהני למפרע [ואף אם נימא דאזלינן בתר עשיי' יש לדון ג"כ דהיינו דאין כח השליח יכול לעשות מה שהמשלח אי"ל כח לעשות כעת רק לאח"ז משא"כ בהגיע הזמן יש להשליח הכח למפרע וכמו דשלב"ל לר"מ וכנ"ל ואין להאריך בזה וד"ל] אמנם כבר כתבתי דאינו נראה לחלק בין גיטי לקידושין וא"כ נסתר כל הנ"ל והא דקאמר גיטין (דף כ"א) דהאב בתורת שליחות י"ל כעין שכתבו התוס' קידושין (כ"ג ב') ד"ה דאמר דהוי נמי שליח הבת ולהכי מא"ע אף דהיא בעצמה א"י. יד) והנה עוד יש להעיר דלפי מה שנראה מהתוס' גיטין (ע"ח) ד"ה אינו דאף דבשעת מעשה בשעת נתינת גט משלחה וחוזרת אם אח"כ אינה חוזרת מתגרשת למפרע דכתבו דלכך סגי באמר לעדים משום דאח"כ יודיעו לה ומשמע דמתגרשת למפרע. הן אמת דלכאורה קשה לפ"ז דהנה בהך משנה מבואר ברשב"א וריטב"א דרישא בכנסי שט"ח מיירי דעסוקין באותו ענין [דאלו אמר לעדים תחלה מהני כמבואר בהנזקין] וסיפא דמשנה מיירי דאמר לעדים דאלו היתה נעורה הוי סגי בהכי ובישנה לא מהני משום דלאו בת גירושין היא יעושה"ט, והנה בטעם ישנה דלא הויא בת גירושין אף דל"ב דעתה מבואר ברשב"א ורא"ש דהויא כשוטית וא"כ לשיטת התוס' דגם בנעורה משלחה וחוזרת כל שאינו מודיע לה רק דמהניא מטעם דהעדים יודיעו לה אח"כ וא"כ לתנא דבי ר"י גם בישנה ליתהני אמר לעדים דהעדים יודיעו לה [ואי"ל דזה כוונת המשנה עד שיאמר הא גיטך וה"ה אי יאמרו לה העדים וכמו שנראה מהאבני מילואים (סי' קל"ו ס"ק ב') דפירש כן רישא דמתני' לדעת התוס' דכנסי שט"ח מיירי לעדים וכן נראה מביאורי הגר"א (סי' קל"ח ס"ק ה') דפירש כן לדעת התוס' ולפ"ז ע"כ עד שיאמר לה לאו דוקא דה"ה אם העדים יודיעו לה וה"נ נימא כן בסיפא דמתני' דלכאורה ז"א דא"כ תקשי כקו' הראשונים מאי אריא ישנה אפילו נעורה נמי וע"כ צ"ל דגם התוס' מודו לתי' הראשונים דברישא מיירי בעסוקין וגם אף אם אמר לעדים, דאלו נתן בשתיקה הי' מהני אבל אם אמר כנסי שט"ח לא מהני דבעינן שיודיע לה הוא או העדים ומביאורי הגר"א הנ"ל לא נראה כן וצ"ע. ואפשר דס"ל דבאמר לעדים ונתן בשתיקה אי"צ להודיע לה ואינו נראה כן מהתוס', וא"כ גם בסיפא ע"כ דנערה סגי במה שהעדים יודיעו לה משא"כ בישנה וא"כ קשה כנ"ל ודוחק לחלק דבנעורה היתה יכולה לידע משא"כ בישנה דאינה ראוי' לידע בשעת נתינה דזה דוחק וכבר הזכרתי קו' זו לעיל (אות י') במוסגר.] ונראה דאפשר דהתוס' סברי כטעם הר"ן בישנה דהוי כחצר שאינה משתמרת דגרע משוטה [דנראה דגם תנא דבי ר"י מודה דבעינן חצר המשתמרת מטעם ידה וע"כ דגרוע משוטה ואפשר דגם מזה יש סמך להפ"י דר' ישמעאל מודה לדרש דידה וצ"ע ולפ"ז נצטרך לומר לפמ"ש ס' התרומה הנ"ל דלהירו' הדרש דידה לא אימעט אלא קטנה ולא שוטית א"כ פליג ג"כ אחצר המשתמרת ולכן יותר נראה כנ"ל דגרע משוטה עכ"פ איך שיהי' מיושב לפי' הר"ן וא"ש ועוד יש ליישב בכמה אנפי.] עכ"פ נראה מבואר מהתוס' דאם אח"כ אינה חוזרת מתגרשת למפרע וכן מבואר מהאבני מילואים (סי' קל"ו) דהבין כן לשיטת התוס'. ולפ"ז נראה גבי קטנה לתנא דבי ר"י דהטעם משום חוזרת לכשתגדיל ותדע מתגרשת למפרע כנ"ל, והנה מרש"י בגיטין וקידושין משמע דדוקא מטעם משלחה וחוזרת אינו יכול לקבל אבל לטעם דידה מקבל וכמ"ש התוס' בריש דבריהם [והיינו דלא אמרינן כלל האב משמרה מלחזור ודלא כהחת"ס (אבה"ע סי' ג') דהבין דהטעם משום דבגדלותה כשתצא מרשות האב תחזור ומכח זה הקשה ב' קו' אפירוש יש מפרשים שבתוס' יבמות יעו"ש ולק"מ דאין הטעם משום לכשתגדיל רק דאין האב יכול לשמרה וכנ"ל ולדבריו איך שייך זה בקטנה פקחית דלכשתגדיל ודאי לא תחזור והדברים ברורים כדפרישית.]. וא"כ יכול האב לקבל בקטנותה ולכשתגדיל ותדע מתגרשת למפרע וכנ"ל והא דכתב רש"י בגיטין וקידושין דאפילו ע"י קבלת האב אינה מתגרשת היינו לגמרי אינה מתגרשת דעדיין מתלא תליא עד שתגדיל ותדע ובהכי מיושב קו' השעה"מ על רש"י סנהדרין (נ"ה ב') הנ"ל, וא"ש נמי קו' השעה"מ הנ"ל על התוס' דלא הביאו מירו' גיטין דהתם בקטנה דאתיא לכלל דעת וא"כ יש לומר דמקבל גט דלכשתגדיל ותדע תתגרש למפרע וא"ש.