אור גדול רלו

ו'), ולפ"ז יש לדון בעשה שליח על דבר שבא לעולם עם דבר שלא בא לעולם דמהני להך דיעה שהובא בחו"מ (סי' ר"ג) דגם הדשלב"ל נקנה כדכתב הסמ"ע שם בתי' א', והא דבצא וקדש לי לא חל השליחות על מאי דלא מצי עביד אף דהתם על בא לעולם ולא בא לעולם יחד דהתם משום דאין דעתו דהמשלח ע"ז דכיון דע"ז דלא מצי עביד לחוד לא הי' מועיל השליחות להכי אף בעושה סתם דהי' חל ביחד אם הי' בדעתו אמרינן דלא הי' דעתו לזה. ובזה נכון ליישב דברי רבינו ירוחם שדקדק בהגהות מל"מ (פ"ט מאישות הל' ו') מדבריו כמהרי"ט מקו' המל"מ על המהרי"ט יעושה"ט דרק גבי קידושין צ"ל דלא הי' דעתו, והא דאמרינן דלא הי' דעתו היינו ג"כ משום דע"ז לחוד לא מהני וכנ"ל, ולפי הנחה הנ"ל הי' נראה דאזלינן בתר שעת המינוי והא דהקשו מאין גט לאחר מיתה והישועת יעקב הקשה ממת שלית ראשון נראה בפשוט ליישב דכיון דמת נעשה חפשי מן התורה והמצות ואינו בתורת גיטין וקידושין וגרע מעכו"ם דאין לו שליחות, וא"כ אף שנעשה כמותו מ"מ לאחר שמת דנעשה בטל מתורת שליחות בטל השליחות [וקצת יש להסביר עם התוס' רי"ד קי' דפ"ז לא שייך שליחות.] משא"כ בנשתטה דהחסרון משום דעת ויש לעי' בכ"ז. ובהנחה הנ"ל מיושב היטב הא דהביא הבי"ש (סי' קמ"א ס"ק ס"א) בשם הרשב"א באומרת כל מי שרוצה יהא שלוחי לקבלה דלא מהני דאין ברירה והישועת יעקב שם תמה פ"ז דמכאן ולהבא ל"ש ברירה ויעוי' בנוב"י (אבה"ע מה"ק סי' צ"א) שהעלה כן דבכה"ג אין ברירה ואני מוסיף לתמוה שכן מבואר ברשב"א עצמו בשו"ת תולדות אדם (סי' פ"ב) וא"כ דידי' אדידי' ולפי הנ"ל נכון מאוד דבשליחות לא שייך מכאן ולהבא וכנ"ל, אמנם עדיין תקשה מכל השומע קולי יכתוב גט לאשתי כו', ובזה נכון ליישב מאי דהקשה בישועת יעקב (סי' קמ"א בסעיף ל"ז) דיכול השליח שנעשה שליח ליתן לאחר ל' לעשות שליח אחר בתוך ל' שיתן לאחר ל' אף דהשליח הראשון בעצמו לא מצי עביד כעת יעו"ש ולפי הנ"ל א"ש דע"כ השליח א' יש לו כעת כח המשלח על ליתן לאחר ל' ומעתה עומד במקום המשלח רק דהמשלח התנה אף דעומד במקומו תיכף עכ"ז לא יתן רק לאחר ל' דאל"כ לא הי' יכול להעשות שליח על לאחר ל' דאז כבר כלה הדיבור, ואש"ה דהשליח א' יש לו כעת תיכף כל כח המשלח מש"ה יכול לעשות שליח אף בתוך ל' דמצי לעשות שליח על אותו הכח שיש לו, ויתיישב בזה נמי קו' השאגת ארי' (סי' צ"ג) בב"ק (דף ס"ט) דדלמא הפי' שילקטו עניים יהא הפקר מכאן ולהבא ויעו"ש, ולהנ"ל יתיישב דבכה"ג לא מהני בהפקר דתלוי בדיבור לבד וא"כ כשילקטו כבר נגמר הדיבור והוי כנקרע השטר וכנ"ל, אמנם יש לעיין בזה מתמורה (כ"ה א') על הלקט עם נשירת רובו יהא הפקר יעו"ש. ובזה שכתבתי דבהפקר בהפקיר לאחר זמן לא חל כלל דכבר נגמר הדיבור וכמ"ש התוס' יתיישב היטב קו' הקצה"ח (סי' רנ"ח ס"ק א') על הירו' דקאמר גבי פלוגתא דרבי ורבנן במהיום ולאח"מ דר' ס"ל תנאה ורבנן מספקא להו וקאמר בירו' אף בשיחרור כן במהיום ולאחר ל' דלר' הוי שחרור ולרבנן לא הוי שחרור אף בהפקר כן באומר שדה מופקרת מהיום ולאחר ל' דלר' הוי הפקר ולרבנן לא הוי הפקר והקשה הקצה"ח לרש"י שפי' דתנאה הוא היינו אם לא יחזור וא"כ אפילו אם תנאה הוא יכול לחזור וכן בלאחר ל' לחוד אם לא חזר הוי הפקר א"כ מאי נפ"מ בין ר' לרבנן יעו"ש שהניח בצ"ע, דבשלמא בשחרור י"ל בנקרע השטר משא"כ בהפקר קשה, וכ"כ בפשיטות (בסוף סי' רנ"ז) דבהפקר במהיום ולאחר ל' לרבנן אם לא חזר עד סוף ל' הוי הפקר, אמנם לפמ"ש לעיל א"כ לרבנן אפילו לא חזר עד סוף ל' אפ"ה כיון דס"ל ספק חזרה א"כ הוי כלאחר ל' גרידא דלא חל כלל דלאחר ל' כלתה דיבורו והוי כנקרע השטר וכנ"ל ולר' מהני אם לא חזר ואשה"ט, ומיושב נמי הא דנתקשה עוד הקצה"ח שם בסיום דברי הירו' דקאמר אף בהקדש כן כ"ע מודי אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט דמי וע"כ דהפי' דאינו יכול לחזור דבלא חזרה פשיטא דלכ"ע מהני וע"כ לחזרה ומוכח דלאחר ל' אינו יכול לחזור וכמ"ש הר"ן בנדרים (כ"ט ב') משא"כ להרשב"א שהביא הר"ן שם דיכול לחזור יקשה מזה הירו' יעו"ש שהניח ג"כ בצ"ע, ולפי הנ"ל אשה"ט דלעולם הירו' מיירי בלא חזרה ואפ"ה אי לא טעמא דאמירתו לגבוה לא הי' ההקדש חל כלל דכלה הדיבור וכמ"ש התוס' הנ"ל וכ"כ הר"ן בנדרים שם בלאחר ל' עולה וע"ז קאמר דשפיר חל מטעם דאמירתו לגבוה וכמ"ש התוס' והר"ן הנ"ל וא"ש. וחוץ לדרכנו בפשיטות י"ל דלק"מ מה שהקשה על רש"י דמאי נ"מ די"ל דנ"מ במת תוך ל' ולא חזר דאי תנאי מהני דהא לא חזר ויעוי' נתיבות (סי' קפ"ח ס"ק א') דהיכא דיכול לחזור מת לא גרע מחזרה וא"כ לפ"ז במת גם לר' לא מהני אמנם לא ידעתי הוכחה וראי' לדבריו וא"כ שפיר איכא למימר כנ"ל, גם י"ל דלר' הוי הפקר תוך ל' בלא חזר ולרבנן לא הוי ל' אף בלא חזר ונ"מ דאם זכה בו א' תוך ל' דלר' זכה הא' ושוב אינו יכול לזכות בו אחר משא"כ, ובהקדש נפרש דאינו יכול לחזור ממהיום כלל וכמ"ש הקצה"ח שם וכדעת הרמב"ם דאף תוך כדי דיבור אינו יכול לחזור, והוי הקדש אף תוך ל' לכל מילי אף לרבנן, ולהפוסקים דגם בהקדש תוך כדי דיבור יכול לחזור וא"כ ע"כ הפי' דאינו יכול לחזור בתוך ל' וכמ"ש הקצה"ח שם אבל בתוך ל' אינו הקדש וא"כ אי אפשר לפרש בהפקר כנ"ל לענין תוך ל' דא"כ גם בהקדש (לענין מעילה וכיוצא) כן ומאי קאמר הירו' דבהקדש כ"ע מודו, אמנם לדידהו אפשר לפרש דסברי דהתנאי אם יחי' וכמ"ש הרשב"א ודלא כרש"י ורש"י יסבור כהרמב"ם דתוך כדי דיבור אינו יכול לחזור וכנ"ל וא"ש.] ויען כי הביאני המשכת הענין לדברי הירו' נבאר עוד בזה דעדיין לפי כל הנ"ל דחוק בירו' דמהירו' משמע דבהקדש לא פליגי כלל, ולפי פירושי הקצה"ח לפי' א' דפי' דתוך ל' אינו יכול לחזור על לאחר ל' עכ"פ לרבנן תוך ל' לא הוי הקדש משא"כ לר' וכן לאידך פירושא א"כ לרבנן קדיש לאלתר בלא תנאי אי חזרה הוי משא"כ לרבי דקדיש בתנאי ודוחק לומר כיון דספיקא לקולא גם בהקדש כמ"ש הרשב"א א"כ ממילא גם לרבנן מפרשינן דכוונתו לתנאי כיון דאם נפרש חזרה גרע דאינו יכול לחזור וא"כ לכ"ע הוי תנאי ולא פליגי כלל וכן לפ"ז הי' אפשר לומר להפוסקים דבספק הקדש אזלינן לחומרא, א"כ הי' אפשר לומר דהפירוש דבהקדש כ"ע מודו דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט דמי והוי כהקדש מוחזק דמספק לחומרא וא"כ גם לרבנן אמרינן תנאי אמנם הוא דחוק דעדיין לר' ודאי ולרבנן ספק וכמה נ"מ נוכל למצוא בין ספק לודאי, וכ"ש דקשה למה שפירשתי דאמירתו לגבוה כו' לענין דחל לאחר ל' וא"כ נ"מ לענין תוך ל' ולכן נראה כוונה אחרת בירו' כאשר יבואר. דהנה יש לתמוה על הירו' דהא בממון לכ"ע מהני משום דמפרשינן גופא מהיום ופירא לאחר ל' רק דבאשה אי אפשר לפרש כן וכדקאמר בירו' לא מצינו אשה לזה ומעשה ידיה של זה, וגם בהפקר ועבד אי אפשר לפרש כן וכמ"ש הקצה"ח בשם הרשב"א וגם בהקדש אי אפשר לפרש כן וכדכתב הרשב"א בתשובה (סי' תקס"ג) משום דינקי מהקדש וכמו שהביא ראי' מב"ב, והרשב"א בחי' לנדרים (דף כ"ט) ובתשו' (ח"ג סי' קכ"ב) הוכיח דהגמ' דילן פליג על הירו' בקידושין (בר"פ האומר) דקאמר במקדיש עולה לאחר ל' ומכרה דאינה מכורה דחל מעכשיו והא דאמר לאחר ל' לשייר לו גיזה ועבודה והוכיח דהגמ' דילן ס"ל דאי אפשר לומר גופא מהיום ופירא לאחר ל' ודלא כהירו' ומשום דינקי מהקדש מגמ' דב"ב עכ"פ מבואר דהירו' ס"ל דגם בהקדש שייך גופא מהיום ופירא לאחר ל' וא"כ איך קאמר הירו' גם בהקדש כן הא בהקדש שפיר יש לומר גופא מהיום ופירא לאחר ל' כמו בממון להירו' גופי' וכנ"ל ודוחק גדול לומר דאידך מיד התם בירו' (פ' האומר) דס"ל מכורה ס"ל כגמ' דילן דהא לומר בהקדש גופא ופירי והכא אזיל אליבא דהאי מ"ד דז"א דהא התם בירו' פריך על האי מ"ד מהא דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט דמי ומתרץ דהתם באומר מכבר משא"כ הכא לאחר ל' א"כ טעמא דהאי מ"ד בפשוט משום דלא אמרינן דהקדיש גופא מהיום אבל לא מצינו דפליג דלא יהני כה"ג וא"כ קשה כנ"ל, ולכן