אור גדול רלה

קאי על שעת מינוי השליחות דבעת שממנה השליח כל היכא דלא מצי עביד אין לו כח למנות ולעשות שליח אבל היכא דעשה ומינה שליח בעת שהי' יכול לעשות אף שבעת עשיית השליח מעשה השליחות אינו יכול המשלח לעשות בעצמו לא איכפת לן דכבר עומד השליח המשלח, או דקפדינן גם על עשיית השליח שתהא עשייתו דוקא בעת דהמשלח מצי עביד בעצמו, ויעוי' בזה באבה"ע (בסי' קכ"א) ובפר"ח ובישועת יעקב שם. והנה נראה דאי אמרינן דלא קפדינן על מעשה ועשיית השליח שיהא המשלח מצי עביד רק בעת מינוי השליחות, נראה דלק"מ דהכא בקטנה התורה מינתה אותו לשליח עבורה ואף בעל כרחה של הבת ובע"כ של האב וכדאיתא בגיטין (דף כ"א) וא"כ כיון דאין כח המינוי של שליחותו בא מאתה רק דהתורה עשאתו לשליח שוב לא איכפת לן אף אי לא מציא עבדה בעצמה מ"מ יכול השליח לעשות וכנ"ל וקו' אינה רק אי נימא דקפדינן גם על מעשה ועשיית השליח שיהי' דוקא בעת דהמשלח מצי עביד אף שכבר נתמנה ונעשה שליח שפיר קשה דאף דהתורה עשאתו שלוחה מ"מ נהי דשלוחה הוא מ"מ כיון דלא מצי עבדה בעצמה גם שלוחה האב לא מצי עביד, ומדברי הישועת יעקב נראה דנתקשה גם על המינוי ולדעתי נראה נכון כמ"ש, והנה הפ"י (ע' ב') גבי הא דאין כותבין אלא כשישתפה דמוכח התם דבנשתטה לכ"ע אין כותבין כתב דהטעם משום דלא מצי עביד אף דכבר נתמנה השליח קפדינן גם על עת עשייתו ואף ר"ל לא פליג אלא משום דסמיא בידן אבל בנשתטה מודה וכן הביא הישועת יעקב (סי' קכ"א) ראי' דקפדינן גם על מעשה השליח דאל"כ הא דאין כותבין ונותנין לאח"מ היינו ע"כ משום דפקע רשותו דאינו אשתו וכ"כ הקצה"ח (סי' קפ"ט) א"כ מ"ט דר"א גיטין (כ"ט ב') דאם מת ראשון בטלו כולם דהתם לא שייך האי טעמא. ובזה נבוא ליישוב קו' התוס' הנ"ל דהנה הירו' (ר"פ מי שאחזו) קאמר בהיפוך מש"ס דילן דר' יוחנן [דהלכתא כוותי'] קאמר דכותבין ונותנין אף בעודו קורדייקוס ומבואר שם בירו' דה"ה לשוטה [ול"ד קורדייקוס דסמיא בידן] והדר פריך ממגויד וצלוב על ר"ל וקאמר דאיתותב ר"ל מהכא [אף דדמי לשוטה וכמ"ש התוס' בגיטין] והביאו הירו' הזה הרשב"א בחידושיו וא"כ הירו' סובר דלא קפדינן על מעשה השליח שיהא בעת דהמשלח מצי עביד, וא"כ הירו' לשיטתו שפיר האב יכול לקבל אף דהיא בעצמה אינה יכולה לקבל דעל עת העשיי' לא קפדינן המינוי אף דאפשר דגם הירו' סובר כש"ס דילן בזה כבר נתבאר דעל המינוי ל"ש הכא דהתורה האמינתו, משא"כ להש"ס דילן דקפדינן גם על מעשה השליח וכנ"ל מהא דאין כותבין אלא לכשישתפה ומהא דאם מת ראשון וא"כ אין האב יכול לקבל כיון דהיא בעצמה אינה יכולה לקבל כיון דהמשלח ל"מ עביד ל"מ משוי שליח וא"ש, ול"ק למ"ש מהירו' דפ' נושאין והביאו התוס' שם (צ"ט ב') ד"ה ואין מוציאין דהתם במינוי השליחות אפשר דגם הירו' מודה וכנ"ל רק על עת עשיית השליח פליג וכנ"ל ועוד דבענין עבודה שאני דאינו ענין להא דל"מ עביד ל"מ משוי שליח וכמ"ש הנוב"י (מה"ת אבה"ע סי' ס"ט) וכ"כ בשו"ת הר"א מרגליות (סי' כ"ט) באו"א קצת ויעוי' בבי"מ (סי' קי"ט). יב) עוד אפשר לומר באופן אחר אף אי נימא דקו' הפ"י והישועת יעקב הנ"ל קשה גם על מינוי השליחות [ויתיישב גם לדעת הרמב"ם דסובר דלא קפדינן רק על שעת המינוי וכמ"ש באבה"ע (סי' קכ"א),] דהנה הפ"י הביא דהאב מקבל גט בתורת שליחות מגיטין (דף כ"א) לחוד והישועת יעקב הביא גם מר"פ התקבל דאיש הוי שליח לקבלה שכן אב מקבל גט לבתו קטנה, והנכון עם הפ"י דאדרבא מר"פ התקבל ראי' להיפוך דהא שם ר"ל דאינו יכול להעשות שליח אם לא שהוא בתורת אותו דבר ממש אם להולכה הולכה ואם לקבלה קבלה אבל לא מהולכה אקבלה ולא מקבלה אהולכה, וכי קא פשיט דאיש נעשה שליח לקבלה אף דאינו אלא בתורת הולכה א"כ מוכח דלא קפדינן שיהא על אותו דבר ממש וממילא איפשט דאשה הויא נמי שליח להולכה ודחי דמש"ה איש הוי שליח לקבלה משום שהוא בתורת קבלה לקבל גט לבתו, ואם נימא דקבלת גט לבתו מתורת שליחות הוא א"כ על זה גופי' תקשי דאיך אב מקבל גט ונעשה שלוחה הא אינו בתורת אותו דבר, ואיך עשאתו התורה לשליח וא"כ מזה גופי' מוכח דלא בעינן באותו דבר ממש, אלא ודאי דהא דזיכתה תורה לקבל לאב אינו בתורת שליחות רק בתורת בע"ד בעצמו ושפיר דחי דהוא בתורת קבלה ומש"ה יכול להעשות שליח קבלה בעלמא א"כ מוכח מזה באותו הו"א דאינו בתורת שליחות והא דקאמר הגמ' גיטין (דף כ"א) לחד תירוצא דהוא בתורת שליחות היינו להמסקנא ר"פ התקבל דגם אשה הויא שליח להולכה דלא בעינן בתורת אותו דבר ממש וא"כ שפיר יש לומר דהא דאב מקבל גט הוא בתורת שליחות. ובזה נבוא ליישוב. והוא דהנה בירו' פ"ד דפיאה על המשנה דמי שליקט את הפיאה קאמר איתפלגון ר' יונה ור' יוסי ח"א הראוי ליטול זכה, (פי' דוקא עני יכול לזכות ועני שהוא בתורת אותו דבר ממש ולא עשיר שאינו ראוי ליטול רק ליתן] וחרינא אמר הראוי ליתן זכה [פי' שלא בעינן בתורת אותו דבר ממש ובמתני' דפיאה ה"ט משום דמגביה מציאה לחבירו לא קנה] ומאן דמר הראוי ליתן כ"ש ליטול ומ"ד הראוי ליטול אבל ליתן לא [דאינו באותו דבר ממש דהוי כמהולכה אקבלה] ותני' פליגי על מ"ד הראוי ליטול זכה [דבעינן דוקא באותו דבר ממש] דתנינן תן גט זה לאשתי ושטר שחרור זה לעבדי [וקס"ד דמיירי באיש שאינו ראוי לקבל גט שחרור רק ליתן] בעבד שכן ראוי לקבל גט שחרורו והעבד ראוי להוליך הוא את הגט פתר לה לצדדין [דגט היינו באיש ושחרור בעבד] ותנינן התקבל גט זה לאשתי או הולך גט זה לאשתי אם רצה לחזור יחזור [ומשמע דאדם אחד ראוי לקבלה והולכה] באיש שכן ראוי לקבל גט לבתו [ה"ג הגר"א זצ"ל ופירשו כן הובא בנודע שערים חי' גיטין דף כ"ג] ושם בתחלה הביא בשם ריב"ל ור"א ור' יוחנן דסברי כמ"ד הראוי ליטול זכה ומסתמא סובר הירו' דהלכתא כוותי' ולדידי' מסיק דאשה להולכה לא רק באיש לקבלה שכן מקבל גט לבתו וכבר נתבאר דלפ"ז שוב א"א דהא דהאב מקבל הוא בתורת שליחות דהא אינו באותו דבר ממש וע"כ דאינו בתורת שליחות וא"כ להכי יכול האב לקבל אף דהיא אינה יכולה, משא"כ לגמ' דידן דמסיק בריש התקבל דאשה הויא שליח להולכה דלא בעינן באותו דבר ממש ולפ"ז ס"ל גיטין (דף כ"א) דהוא בתורת שליחות ומש"ה אינו יכול לקבל כל שהיא בעצמה אינה יכולה וכנ"ל וא"ש. יג) אמנם אף שהדברים הנ"ל נכונים לפי מה שכתבו אמנם גוף דבריהם לא נראה בעיני דהא אב מקבל קידושין לבתו קטנה אף דהיא אינה יכולה וראיתי להפ"י גיטין שם בסמוך שהרגיש זה בדבריו שכתב דבגט הוא בתורת שליחות ולהכי אינו יכול לקבל כשהיא בעצמה אינה יכולה משא"כ בקידושין דלאו בתורת שליחות רק שהתורה זיכתה לו, ולפענ"ד קשה מאוד לחלק מגירושין לקידושין דהא מבואר בכתובות (מ"ו א') דהא דאב מקבל גט ילפינן מקידושין מויצאה והיתה וא"כ איך נחלק גט מקידושין [ובזה נסתר מ"ש הישועות יעקב (שם ס"ק ו') דבאב המקבל גט אמרינן אין שליח לדבר עבירה יעו"ש, ולפי הנ"ל דגט שוה לקידושין נסתר מקדושין (דף ס"ד) דמוכח דאף בעבירה מהני' ויעו"ש במקנה.] ומצאתי קצת סמך לדבריהם ממה שראיתי במהרי"ט (סי' ו' באבה"ע) בשם מהרא"י ורלב"ח דבגט אף דהאב מקבל צריך לכתוב נוכח הבת משא"כ בקידושין דצריך לכתוב נוכח האב בתך ותלו לה בסברא דקאמר בקידושין קידושין דמדעתא כו' אמנם המהרי"ט שם תמה על דבריהם. ובגוף הענין דלא מצי עביד דלא מצי למשוי שליח אף על אח"כ דמצי עביד נראה הטעם עפ"י מ"ש התוס' יבמות (דף צ"ג) לענין תרומה דאמרינן אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט דבלא"ה לא הי' מועיל דהדיבור כבר נגמר והוי כמשוך פרה זו ולא תקנה אלא לאחר ל' יום, וא"כ יש לומר דה"נ בשליחות דנעשה בדיבור וא"כ בעושה שליח על לאחר זמן צ"ל דנעשה שלוחו כעת תיכף שיעשה לאחר זמן משא"כ בלא מצי עביד דאינו יכול להעשות כמותו תיכף לזה [ודברי התוס' אלו אישתמיט לי' להישועת יעקב (סי' קי"ט ס"ק ח') יעו"ש] והוי כאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ויעוי' בנתיבות (סי' רמ"ג ס"ק