אור גדול רלד

(מה"ת אבה"ע סי' נ"ז אות ט"ו) ובסוף התשובה מ"ש על המהרי"ק יעו"ש וא"ש, אמנם על המל"מ אכתי תקשי דלפ"ז אם אמר מעכשיו ולאחר ל' לכ"ע מהני אפילו נתאכלו המעות וכנ"ל וא"כ אכתי תקשי במאי דאמר התם לשמואל דל"ד לקידושין דהתם בידו לקדשה מעכשיו משא"כ בפדיון ולפי הנ"ל הא גם בפדיון אפשר לפדותו מעכשיו ולאחר ל' וכנ"ל ואפשר דכיון דעכ"פ אינו יכול לפדותו מעכשיו ממש ל"ד לקידושין ולא מהני לאחר ל', **(הגה"ה. אב"ה בתוס' יבמות (צ"ג א') וקידושין (ס"ג א') מבואר דלר"מ במקדש לאחר שאתגייר מהני אפילו בנתאכלו המעות אף דהתם אינו במעכשיו ממש. אמנם במהרי"ט אלגזי בבכורות שם, אף דלא נחית שם לחידושו של המל"מ במחוסר זמן לענין דשלב"ל, תפס לפשיטות דלשמואל ע"כ לר"מ במקדש לאתר שאתגייר לא מהני בנתאכלו המעות עיי"ש. ולפ"ז צ"ל דכל דברי התוס' ביבמות וקידושין הנ"ל אזלי רק אליבא דרב בבכורות שם ולא אליבא דשמואל והוא דחוק טובא. ולענ"ד נראה דהנה לשיטת התוס' הנ"ל למ"ד אדם מקנה דבר שלא בא לעולם אם אחר לכשיבוא הדבר לעולם הרי הוא קנוי לך מעכשיו מהני הקנין אף בנתקרע השטר קודם שבא הדבר לעולם א"כ חזינן דהמעכשיו מהני דכשיבוא הדבר לעולם יחול הקנין למפרע משעת הקנין וא"כ לפ"ז אף אם בכל הקנינים נימא דמהני מעכשיו ולאחר שיבוא לעולם מ"מ בפדיון הבן לכ"ע לא מהני זה דבכל הקנינים זה שהדבר עדיין אינו בעולם הוא רק חסרון להלות הקנין ולמ"ד אדם מקנה דשלב"ל או במחוסר זמן להסברא דלכ"ע לא הוי זה דשלב"ל דלא הוי חסרון לחלות הקנין שוב ממילא אחת היא לנו מתי יחול הקנין אם לאחר שיבוא לעולם אם למפרע משעת הקנין משא"כ בפדיון הבן דהמצוה היא שיהי' הפדיון דוקא לאחר ל' ולא קודם א"כ אף אם הא דהבן תוך ל' לא נחשוב לחסרון להחלות של הפדיון מ"מ הפדיון מחויב להיות דוקא לאחר ל' ולא קודם וכיון דאמר מעכשיו ולאחר ל' כשיהי' לאחר ל' יחול הפדיון למפרע משעה שאמר וזה לכ"ע לא מהני וא"כ בין לרב ובין לשמואל באמר מעכשיו ולאחר ל' לא מהני בפדיון הכן וגם לשמואל אפשר דלר"מ במקדש לאחר שאתגייר מהני אפילו בנתאכלו המעות משום דהתם בידו לקדש במעכשיו ולאחר שאתגייר משא"כ בפדיון דליכא במעכשיו כלל וכנ"ל וא"ש.)** (ובל"ז כתב הנוב"י (סי' נ"ד שם אות כ"ג) דטעם זה קשה להבינו יעו"ש,). ואם כנים אנחנו בהנחה זו מה נעים ליישב בזה לשון הסמ"ג (מ"ע קמ"ד) דכתב מתחלה פלוגתא דרב ושמואל בפודה את בנו תוך שלשים דלשמואל אין בנו פדוי ופסק כוותי' ובסמוך ונראה לזה כתב פדה תוך ל' אם אמר מעכשיו אין בנו פדוי ואם אמר לאחר ל' פדוי אפילו נתאכלו דתמוה דהא הוא פלוגתא דרב ושמואל דפסק כשמואל ובתכ"ד סותר את עצמו ומהרי"ק (כסי' צ"ו) ומהרש"ל בתשו' (סי' ז') ומהרי"ט אלגזי (פ"ח דבכורות). נדחקו מאוד לחלק בין סתם למפרש אחר ל' יעו"ש אמנם לפי הנ"ל נכון מאוד דכוונת הסמ"ג באמר מעכשיו ולאחר ל' וכוונתו דאם אמר מעכשיו לחוד אין בנו פדוי אפילו לא נתאכלו המעות ואם אמר (גם למעכשיו) לאחר ל' וארישא קאי דהיינו שאמר מעכשיו ולאחר ל' אפילו נתאכלו מהני וכנ"ל דזה מהני לכ"ע דאינו אלא מחוסר זמן והוא נכון מאוד לפי ההנחה הנ"ל, ויש לעי' בכ"ז,] ובזה יתיישב דברי רש"י סנהדרין (נ"ה ב') ד"ה ואם בא דכתב רש"י דפחות מבת ג' אינו יכול לגרשה ע"י אביה הואיל ואינה נקנית לו והקשה השעה"מ (פ"ב מגירושין הל' י"ח) מאי אריא משום דאינה נקנית הא בלא"ה אינו יכול לקבל האב קודם שיעור פעוטות דהוא שיעור שיודעת לשמור גיטה ומה שתירץ השעה"מ דחוק מאוד להמעיין ברש"י דנראה דס"ל דאי"צ להמתין גבי גט רק גבי חליצה יעושה"ט, ולפי הנ"ל א"ש דלכאורה נראה מלשון רש"י דדוקא למ"ד משלחה וחוזרת אינו יכול האב לקבל משא"כ למ"ד משום יד כן נראה מרש"י בגיטין (דף ס"ד) וקידושין (דף מ"ג) להמעיין וא"כ במקבל האב לכשתגדיל תתגרש מעכשיו מהני וכנ"ל דאינו אלא מחו"ז ומשום יד פשיטא דיכול האב לקבל כעת, והא דכתב רש"י בגיטין ובקידושין דא"י האב לקבל היינו בסתם דאינו מתנה לכשתגדיל דל"מ וכנ"ל במוסגר בשם הנוב"י וא"כ להכי כתב רש"י משום שאינה נקנית, והא דבעי יבמות (נ"ב ב') ליבמתו מהו היינו דהנתינה הי' אח"כ וכמ"ש רש"י שם ודוק, וא"כ מיושב נמי הא דלא הביאו התוס' הנ"ל ראי' מירו' דפ' התקבל דהתם בקטנה יש לומר דהאב מקבל שיחול לכשתגדיל מעכשיו וכנ"ל דבזה אף רש"י מודה וכנ"ל ולהכי הביאו משוטית ודוק ומיושב נמי שיטת הר"י מלונדרש הנ"ל דיש לומר דהירו' ס"ל כמ"ד משלחה וחוזרת ולהכי גם היא בעצמה יכולה לקבל שיחול משתגדיל מעכשיו וזהו כוונת הירו' באופן זה ובאב סובר כהתוס' דיכול לקבל כעת ממש דלאחר שתגדיל יוצאה מרשות אב לדידי', ויש ליישב בזה הא דהתוס' הנ"ל הביאו ראי' מהירו' דדלמא סובר משום יד ולפי הנ"ל אפשר דסברי כעין פי' ר"י מלונדרש וא"כ ע"כ דסובר משלחה וחוזרת ודוק. יא) והנה בגוף קו' התוס' על רש"י דסובר, דקטנה שאינה יכולה לשמור גיטה אינה מתגרשת ע"י אביה מהירושלמי דיבמות (פ' חרש) נראה ליישב דהירו' לשיטתו והוא, דהנה הפ"י בגיטין (ס"ד ב') נתקשה לשי' התוס' דאיך אפשר דאביה יקבל גט הא מה שהאב מקבל גט הוא מתורת שליחות וכדאיתא גיטין (דף כ"א), וא"כ כל מלתא דאיהו לא מצי עביד לא מצי משוי שליח וכן הקשה הישועת יעקב (סי' קי"ט ס"ק ו'). [ומ"ש הישועת יעקב לתרץ דכיון דאביה משמרה שוב בעצמה היתה יכולה לקבל את גיטה רק דהחסרון משום דבר אחר דא"י לקבל ביש לה אב תמוה דמלבד דזה לא יועיל לר' ינאי אף גם הא מבואר בתוס' גיטין (ס"ד ב') דהסיפא דאינה יכולה לשמור גיטה אינה יכולה לקבל היינו כרבנן יעו"ש אלמא אף דאין רשות האב מעכב אף בקטנה לדידהו עכ"ז בא"י לשמור גיטה אף ביש לה אב דאביה משמרה א"י לקבל גט וע"כ הטעם משום דכל כח הגט אינו אלא ע"י האב שמשמרה להכי דוקא ע"י האב והיא בעצמה א"י לקבל משום דמליתא דידה לא היתה מתגרשת וא"כ נסתרין דבריו. וע"ד פלפול קצת וישבתי בזה קו' הגאון רע"א זצ"ל בתוספותיו על המשניות ביבמות (אות ק"ב) ותירוצו שם נסתר לשי' התוס' דע"י אב אף קודם צרור וזורקו יכול לקבל וא"כ סוף סוף לא הוי דומיא, וגם קו' התוס' שם בגיטין דאמאי לא מייתי מפ' התקבל יעו"ש דע"כ מיירי באי"ל אב ואמרתי ליישב דהנה הבי"מ (סי' קל"ו) הקשה דכיון דבעינן דאתיא לכלל הוי' א"כ אמאי חרשת ושוטית מתגרשת דהא לא אתיין לכלל הוי' ותי' דחרשת יש לה יד כמ"ש הרשב"א גיטין (דף ע"ח) רק דאינה מתקדשת משום שאי"ל דעת א"כ בגירושין דל"ב דעת אין להקיש להוי' משא"כ בקטנה דהחסרון לקידושין הוא משום יד דל"ל יד ומש"ה שייך להקיש יעו"ש ודבריו תמוהין מאוד דהא דכתב הרשב"א דחרשת יש לה יד היינו לענין גט דיודעת לשמור גופה ולזה גם קטנה יש לה יד ולקידושין בתרווייהו החסרון משום דעת. אמנם נראה ליישב בא"א. והוא דהנה ביש לה אב הא דאינה מקבלת קידושין אין החסרון משום דעת דהא אפילו נערה דיש לה דעת דוקא אביה ולא היא כדאיתא פ"ב דקידושין ובגט היא ואביה מקבלין לשי' התוס' דאף בקטנה יכולה לקבל, וקטנה מתגרשת בקידושי אביה י"ל דמשמע דאפילו ביש לה אב מתגרשת ע"י עצמה ואם בעינן ויצאה והיתה והכא כל כח ההוי' הוא ע"י האב וכיון דבעינן ויצאה והיתה א"כ כל כח הגט אינו אלא משום שיש לה הוי' ע"י האב א"כ איך היא יכולה לקבל גט כיון דכל כח הגט אינו אלא ע"י האב דוקא וכנ"ל לענין משלחה ואינה חוזרת דאף דאביה משמרה ואינה חוזרת אפ"ה א"י לקבל בעצמה כיון דכח השילוח ע"י האב וכנ"ל וכמ"ש התוס' בגיטין (ס"ד ב') ולהכי פשיט שפיר ול"ק מחרשת ושוטית דהתם הטעם משום שאי"ל דעת וכסברת הבי"מ דלענין זה אין להקיש משא"כ הכא דהחסרון משום דיש לה אב וכנ"ל והא דלא פשיט ממתני' דנערה המאורסה היא ואביה מקבלין גיטה אף דלקידושין אביה ולא היא י"ל עפ"י מ"ש המל"מ (פ"ד מאישות ה"ז) לחלק לענין אחר בין מחוסר זמן ובין מחוסר מעשה וגדלות הוי מחוסר מעשה דמחוסר שטרות יעו"ש, וא"כ אפשר לומר דלהכי לא פשיט מנערה דלא הוי רק מחוסר זמן דאין בין נערות לבגרות רק ו' חדשים משא"כ בקטן דמחוסר מעשה כנ"ל ולהכי פשיט מקטנה דנמי מחוסר מעשה וא"ש דלא מייתי מפ' התקבל דהתם מיירי באין לה אב וא"כ אין החסרון רק משום דעת ודמיא לחרשת ושוטית וכן ביבמות דמיירי בהשיאה דיצאה מרשות האב וא"כ אין החסרון רק משום דעת ולענין זה אין להקיש וכנ"ל והוא הפך ממ"ש התוס' וכ"ז ע"ד פלפול קצת ולפמ"ש הנוב"י (מה"ת סי' נ"ב) דגדלות אינו מחוסר מעשה נסתר זה.] והנה בגוף הדין דכל היכא דלא מצי עביד לא מצי משוי שליח נחלקו האחרונים בפירושה אי