אור גדול רלג

ליישב שיטת מהר"י מלונדרש שבמרדכי שנתקשה בזה השעה"מ (פ"ב מגירושין הל' י"ח) דאיך אפשר דקטנה שאין בה דעת תקבל גיטה [ובמ"ש השעה"מ ליישב שם וכן בהל' י"ט יש לעי' לפמ"ש לעיל דנראה דהירו' לא ס"ל הני שיעורים דגמ' דידן דלא הוזכר רק מחזירו לאחר זמן,] וכן הקשה במהרשד"ם ובן לב ולפי הנ"ל א"ש דקאי למ"ד משום גרירא דלא שייך בקטנה. אמנם הוא דחוק. ונראה ליישב. דהנה ראיתי בחת"ס (אבה"ע ח"ב סי' ג') שהביא בשם ס' התרומה שכתב ליישב סתירת ר' ינאי מש"ס דילן להירו' דבש"ס דילן יליף לשוטית דאינה מתגרשת מקרא ונתן בידה ובירו' קאמר משום גרירא וכתב דהירו' סובר דר' ינאי לא אמר זה דאין לה יד באינה יכולה לשמור גיטה רק בקטנה אבל בשוטית גדולה יש לה יד ולא אימעוט והש"ס דילן סובר דאף שוטית גדולה אין לה יד ואימעוט ג"כ, וא"כ אתי שפיר דמתני' דגיטין דמיירי בקטנה אימעוט מקרא ונתן בידה אף להירו' וא"ש. ולהבין פלוגתת הירו' והבבלי בזה נראה לבאר, דהנה הפ"י בגיטין חקר שם איך הפירוש יש לה יד אם הפירוש לענין זכיי' לעצמו א"כ בצרור וזורקו סגי ויקשה לגירסת רש"י דבעינן פעוטות ואם לענין זכיי' לאחרים יקשה לשמואל דסובר דאינו זוכה לאחרים עד שתי שערות [והפ"י רצה להוכיח מזה דר' ינאי אית לי' דר' ישמעאל יעו"ש. ולכאורה יש להביא ראי' לדבריו דיעויין תוס' גיטין (ע"ח א') ד"ה אינו ובמהרש"א שם והדין דהא גיטך מבואר במשנה דמע"ש (פ"ד מ"ז) הובא בקידושין (ו' א') וא"כ יקשה מזו המשנה לר' ינאי וצ"ל דאית לי' דר' ישמעאל. אמנם לפמ"ש מהר"מ שיף ובתו"ג ובפ"י שם דעיקר הקו' על הרי את מותרת א"ש דהוא מימרא ואינו מבואר במשנה, וכן יש להביא ראי' דר' ישמעאל אית לי' דר' ינאי דלכאורה קשה לפמ"ש תוס' גיטין שם דסגי בהא שיודיעו לה אח"כ וא"כ במשנה שם בישנה דע"כ מיירי דאמר לעדים דאל"כ ל"ל ישנה וכמ"ש הראשונים שם וא"כ אמאי לא סגי במה שיודיעו לה אח"כ וע"כ צ"ל משום דאין לה יד ובזה נסתר מ"ש הפ"י דרצה לומר מייתור דונתן בידה מוכח אף בשיש לה אב ולפי הנ"ל צריך הקרא דידה על ישנה ויש לעיין בכ"ז ואי"ה יבואר עוד באריכות] ומסיק דהפירוש שיש לה יד לשמור. והנה בירו' פ"ק דקידושין (הל' ג') איתא ר"י בעי קומי ר"ז הילך כסף זה שתצא עבדך לחירות [כצ"ל וכן ראיתי בנחלת יהושע (סי' כ') שהביא כן בשם הקרבן עדה,] א"ל יצאת שתצא שדך להפקר א"ל לא יצאת מה בין זל"ז זה זיכה לבן דעת וזה לא זיכה לבן דעת הגע עצמך שהי' חרש [פי' העבד] א"ל איש הגע עצמך שהי' קטן [פי' העבד] א"ל דרכו להגדיל ופירוש הירו' נראה דכבר הבאתי לעיל הירושלמות דמע"ש ועירובין וגיטין דממעט קטן מזכיי' מדכתיב כי יתן איש לרעהו עד שיהא כרעהו וע"ז קאמר הכא דחרש לא אימעוט ואית לי' זכיי' דבכלל איש הוא ואף דאין בנתינתו כלום וא"כ בכי יתן איש ודאי הנותן אינו חרש וא"כ כיון דאמרינן עד שיהא כרעהו א"כ לכאורה אימעוט נמי חרש יש לומר דהא דאין נתינת חרש כלום היינו מצד הסברא דאינו בר דעת אבל מאיש לא אימעוט וא"כ י"ל דהא דכתיב רעהו אצל איש הוי כמאן דכתיב איש לאיש אבל לא איתקש לגמרי המקבל להנותן ובלא"ה יש לומר דלא איתקש רק במה שמפורש בכתוב להדיא, דהיינו למאי דאימעוט מאיש דכה"ג מצינו בכמ"ד ומאיש לא אימעוט אלא קטן ולהכי לא אימעוט הכא חרש מזכיי' וא"ל הגע עצמך שהי' קטן דאימעוט מזכיי' וא"ל דרכו להגדיל ומש"ה תקינו לי' רבנן זכיי' וכדאמר נמי כעין זה בב"מ (ע"א ב') לענין זכיי' ע"י אחרים והכא הוי זכיי' ע"י עצמו דקבלת רבו גרמא לי'. היוצא לנו מזה הירו' דחרש אית לי' זכיי' הואיל והוא איש, ולפ"ז נראה דה"ה נמי שוטה, והנה כבר נתבאר דהירו' ס"ל השיעור גבי גט כשיעור שיכולה לזכות לעצמה דהיינו מחזירו לאחר זמן, ולפ"ז נבוא אל הביאור דהירו' ס"ל דהפי' מי שיש לה יד היינו שיש לה זכיי' ולהכי לא אימעוט אלא קטנה שאינה יכולה לשמור גיטה דהוא השיעור שאינה יכולה לזכות וכנ"ל ואח"כ יש לה זכיי' אי מדאורייתא אי מדרבנן, וא"כ בשוטית דיש לה זכיי' וכנ"ל דלא אימעוט מאיש [ויעויין בירו' (ריש תרומות) דמבואר דס"ל דבעי ב' פסוקים למעט קטן ושוטה והובא בר"ש ובשנות אלי' שם,] שפיר מקרי יש לה יד ויכולה לקבל גט אף שאינה יודעת לשמור גיטה רק משום גרירא, משא"כ הבבלי לשיטתו דמצרור וזורקו זוכה לעצמו ושיעור שמירת גיטה היינו פעוטות א"כ ליכא לפרושי אין לה יד לענין זכיי' רק לענין שמירה וכמ"ש הפ"י ומש"ה אימעוט נמי שוטה וא"ש, [וכ"ז לגירסת רש"י אמנם לגירסת הרי"ף י"ל נמי בענין אחר דכבר נתבאר לעיל דהש"ס דילן סובר דל"ב זכיי' בגט מדכתבו על איסורי הנאה כשר ולהירו' בעי זכיי' א"כ מש"ה להש"ס דילן ל"ל מי שיש לה יד לענין זכיי' דהכא ל"ב זכיי' משא"כ להירו',] ואשה"ט ונכון. ובזה נראה נכון מאוד ליישב דעת הרמב"ם (סוף פ"י מגירושין) מהשגת הראב"ד שם דלא מחלק בין יודעת לשמור גיטה או לא והמ"מ כתב שאין לו מקום ליישב אם לא דסמך על מה שביאר גבי קטנה והוא דחוק מאוד ובפרט בהדין שכתב הרמב"ם דמאכילה ומשקה משלה דג"כ הוא דוקא בראוי' לגירושין מה"ת וכמ"ש המגיד וגם בזה סתם ולא חילק כלל, והמגדל עוז כתב דדעת הרמב"ם כמאן דאמר בירו' משום גרירא דל"ל כלל שאינה יודעת לשמור גיטה וגם זה תמוה דהוא נגד הש"ס דילן דקאמר ביבמות דמדאורייתא אינה מתגרשת באינה יודעת לשמור גיטה, אמנם לפי הנ"ל נכון דהרמב"ם ס"ל דגם להש"ס דילן למ"ד מידה לא אימעוט רק קטנה ולא שוטית וכנ"ל [והרמב"ם לא יסבור דהש"ס דילן חולק ע"ז,] והא דפריך ביבמות היינו מהאי מ"ד דמשלחה וחוזרת דלדידי' אף שוטה אימעוט והא דמייתי דברי ר' ינאי אינו להקשות ממנו רק דמייתי המחלוקת דאיפלגו גבי קטנה וכוונתו להקשות רק ממ"ד משלחה וחוזרת והרמב"ם פוסק כמ"ד מידה ולהכי רק קטנה, אימעוט ולא שוטית אף שאינה יודעת לשמור גיטה וכנ"ל, והא דפריך בפשיטות על ר' יצחק ממ"ד משלחה וחוזרת נראה דרש"י בקידושין (מ"ג ב') נראה דהי' לו הגירסא ביבמות שם (קי"ג ב') דר' יצחק אמר ממשלחה וחוזרת יעו"ש ברש"י וא"כ אתי שפיר דפריך מר' יצחק אדר' יצחק דידי' אדידי' [ולפ"ז ודאי דאין כוונתו מדר' ינאי דר' יצחק גופי' פליג עלי' וכנ"ל] וא"ש דהרמב"ם פסק כר' ינאי דהלכתא כוותי' וכמ"ש הרא"ש חולין (פ' אלו טריפות סי' מ"ז) דאיהו לשיטתי' אמר בירו' דבשוטית ליכא רק גרירא לחוד וכנ"ל, וא"ש ונכון. וקצת יש ליישב בזה קו' השעה"מ (פ"ב מגירושין הל' י"ט) על התוס' דהביאו ראי' מהירו' דיבמות (פ' חרש) דקטנה שאינה יכולה לשמור גיטה מתגרשת ע"י אביה אמאי לא הביאו ראי' מהירו' דגיטין (פ' התקבל ה"ב) עיי"ש ולפי הנ"ל התם קאי על, קטנה ויש לומר דאימעוט מידה משא"כ שוטה להירו' דלא אימעוט מידה וכנ"ל וע"כ דאימעוט ממשלחה וחוזרת ואפ"ה מהני יש לה אב. עוד יש להעיר בקו' השעה"מ הנ"ל דהנה יעויין במל"מ (פ"ו מגירושין הל' ג') דאף דבנותן גט לאשה דעלמא שתהא מגורשת לכשיכנסנה אינו גט משום דאין אדם מקנה דשלב"ל אפ"ה במחוסר זמן לא הוי דשלב"ל יעושה"ט והנוב"י מה"ת (סי' נ"ב באבה"ע) ובהתשובות שאחריו שתפס כן, ולפ"ז י"ל בקטנה שאינה יכולה לשמור גיטה דכל החסרון משום קטנות דעתידה להגדיל בודאי א"כ לא מקרי רק מחוסר זמן [ויש לדון בזה קצת כיון דמחוסרת דעת הוי כעין מחוסר מעשה ויש לדחות,] א"כ בקטנה שאינה יכולה לשמור גיטה יכול לתת לה גט שתתגרש בעת שתגדיל כיון דאינו אלא מחוסר זמן, ויש לדון עוד דיכול לומר דלכשתגדיל תתגרש מעכשיו ואף אם נתקרע הגט קודם שתגדיל מגורשת כיון דאמר מעכשיו וכמ"ש התוס' ב"מ (ט"ז א') ד"ה קנוי' ויבמות (דף צ"ג) וקידושין (דף ס"ג) לר"מ בדשלב"ל ומזה נשמע לרבנן במחוסר זמן, וכן מבואר בנתיבות (סי' רי"א ס"ק ב' וס"ק ה') יעו"ש, [הן אמת כי בזה יש לדון על המל"מ (פ"ד מאישות הל' ז') דהביא מבכורות (דף מ"ט) ולכאורה מהתם מוכח איפכא דהא אמר במעכשיו ד"ה אין בנו פדוי ואי במחוסר זמן לא הוי דשלב"ל א"כ אמאי לא ליהני מעכשיו כמו, לר"מ וכנ"ל דמה לי תוך ל' או קודם שקנה ונתגייר שכתבו התוס', הן אמת דלכאורה בלא"ה תקשי על הגמ' שם דאיך אמר דבמעכשיו ד"ה אינו פדוי דהא רב בודאי סובר אדם מקנה דשלב"ל כמבואר ב"מ (שם) ויבמות (שם) וא"כ יקשה כנ"ל ואפשר דכוונת הגמ' במעכשיו ממש ולא אמר מעכשיו ולאחר ל' ומש"ה לא מהני דבעינן שיפרש ויעוי' בנוב"י