אור גדול רלב

חזקת ממון עדיף מחזקת טומאה ומש"ה לר"י אף דחזקת הגוף עדיף מחזקת טומאה אפ"ה לא עדיפא מחזקת ממון ור"ג סובר דאפילו מחזקת ממון עדיף חזקת הגוף וכ"ש מחזקת טומאה רק דבספק היינו טעמא דטמא דבכה"ג לא הוי חזקת הגוף וכנ"ל [רק דבלא נזקק לטומאה טהור משום חזקת טהרה וכקו' התוס'] כסברת הנוב"י ובסברא בעלמא פליגי אי הוי חזקת הגוף כה"ג או לא ומיושב קו' מהרש"א והנה גם התבואות שור כתב (בסי' כ"ט) כסברת הנוב"י יעו"ש דכתב גבי משגרן כרעי דליכא למימר אוקמא אחזקתה דלא הוי פסוקת החוט דה"נ נימא להיפך אוקמא אחזקתה דלא הוי שגרונא יעו"ש והחוו"ד בליקוטיו (בסי' נ') סתר דבריו והביא ראי' דכה"ג הוי חזקה ממוכת עץ דמוקמינן אחזקה שלא נבעלה הא יש לה חזקה נמי שאינה מוכת עץ. וכן בישועת יעקב יו"ד (סי' שי"ד) השיג על התב"ש הנ"ל מהא דמו"ע כנ"ל יעו"ש. ונראה דגם זה יש לסתור, דהנה במוכת עץ אני תחתיך יש לה חזקת הגוף שהיתה תחתיו רק דאין לה חזקה שהוא מו"ע דאפשר דהיא דרוסת איש לסברת התב"ש והנוב"י וכנ"ל, אמנם כיון דתחתיו נעשה דע"ז שפיר איכא חזקת הגוף שוב ממילא לא איכפת לן אי מו"ע אי דרוסת איש ושפיר נאמנת דהיתה בתולה בשעת אירוסין מטעם חזקה ונסתפחה שדהו רק במוכת עץ קידם שנתארסה ליכא חזקה, עכ"ז כיון דבמו"ע אני תחתיך מהימנא מטעם חזה"ג שוב מהימנא גם בטוענת קודם שנתארסה. ויתיישב בזה קו' האחרונים בפ"ק דכתובות (י"ב ב') דקאמר תחלה בטעמא דר"ג משום מיגו והדר קאמר א"נ משום חזקה וכתבו התוס' דלר' יוחנן לא סגי בטעמא דמיגו דבמוכת עץ ליכא מיגו לר' יוחנן וכדאמר שם (י"ג א'), והקשו האחרונים כיון דלר' יוחנן מוכרחין לטעמא דחזקה א"כ למה לא אמר חזקה לחוד, ולפי הנ"ל א"ש דלר' יוחנן במוכת עץ צריכין לתרווייהו למיגו וחזקה דבמוכת עץ קודם שנתארסה ליכא חזקה כנ"ל וכסברת הנוב"י והת"ש הנ"ל, ואין לומר דגם כה"ג הוי חזקה ועדיפא מחזקת ממון א"כ תקשי קו' מהרש"א הנ"ל (בדף ע"ה ב') וע"כ דלר"ג כה"ג לא הוי חזקה, ורק הא דמהימנא היינו מטעם דמוכת עץ אני תחתיך מהימנא מטעם חזקת הגוף וכנ"ל וכיון דמהימנא בתחתיך שוב מהימנא אף בקודם שארסתני מטעם מיגו דאף דליכא עדיפות בתחתיך מ"מ ע"כ לא בעינן עדיפות רק היכא דלא מהימנא בהטענה שהיתה יכולה לטעון אבל היכא דמהימנא לא בעינן עדיפות כידוע, וא"ש דמוכרחין לטעם מיגו לכו"ע במתני' דמוכת עץ, והא דקאמר שם (בדף י"ג א') דליכא מיגו היינו לר' יהושע דחזקת הגוף לא מהני להוציא וא"כ בתחתיך לא מהימנא וליכא נמי עדיפות א"כ ליכא מיגו, וכן לר"ג אי לא היתה מהימנא מטעם חזקה לחוד לא הי' במוכת עץ מיגו וא"ש, וה"ה דהו"מ למימר שם (בדף י"ג א') דבתרייתא להודיע כחו דר"ג דאע"ג דליכא חזקה וכנ"ל וחדא נקט. ועוד דאי לאו דמוכח דאף בליכא מיגו קאמר יש לומר דגם ר"ג ס"ל דכה"ג הוי חזקה דשוב לא תקשי קו' מהרש"א בדף ע"ה מסברות הפוכות הנ"ל. וקצת יש לומר ע"ד הפלפול דר' יוחנן בחגיגה לשיטתו בכתובות י"ב ורב הונא לשיטתו דרב הונא אית לי' בכתובות (י"ב ב') ובב"ק וב"מ דברי ושמא ברי עדיף וא"כ לא צריך לומר דטעמא דר"ג משום חזקה וא"כ יש לומר דר"ג לא פליג על רבי יהושע בדף ע"ה אי הוי זה חזקה אי לא אלא דפליגי אי חזקת הגוף עדיף מחזקת טומאה אי לא, דלדידי' לא תקשי קו' מהרש"א מסברות הפוכות כמובן, ולהכי ס"ל לרב הונא בחגיגה דתלינן באימור דמעמידין על חזקת הגוף, משא"כ לר' יוחנן דע"כ טעמא דר"ג משום חזקת הגוף וכנ"ל, וע"כ דס"ל דכה"ג לא הוי חזקה וכנ"ל ומש"ה. לא תלינן באימור ודוק. וכ"ז ע"ד הפלפול.] וא"כ נתבאר דהא דקאמר בגמ' לרב הונא דבדבר אחד לא הוי שוטה משום אימור גנדריפס אחדי', אין הטעם משום דמעמידין אותו על חזקת הגוף די"ל דכה"ג לא הוי חזקת הגוף דכמו דאית לי' חזקה שאינו שוטה ה"נ אית לי' חזקה שאינו גנדריפס וכנ"ל, ואף אם נימא דכה"ג הוי חזקת הגוף רק דאיתרע קצת משום זה ולהכי בכתובות (דף ע"ה) הנ"ל בדאיכא חזקת טומאה כנגדה טמא [וגם בזה יתיישב קו' מהרש"א שם הנ"ל, ותמיהני על הגאון ר"ח כהן זצ"ל הנ"ל שהביא ראי' מכתובות דהא גם שם הל' כחכמים.] עדיין לענין שוטה תקשי קו' הטו"א איך תלינן באימור לקולא ואם תרם תרומתו תרומה הא גם בתרומה איכא חזקת טבל [דבלא זה לק"מ דחזקת הגוף עדיף וכדאמר בכתובות (דף ע"ה) אמנם לפי הנ"ל תקשי.]. וצ"ל כמ"ש הטו"א דהא דתלינן באימור לקולא הטעם הוא משום רוב דרוב בני אדם אינם שוטים. (שוב ראיתי דאינו מוכרח וי"ל מטעם חזקה דיש לילך אחר דבר שנולד בו הס' וכמ"ש בריטב"א עירובין (דף ל"ו) ויעוי' מהרמ"ל ריש נדה.]. והנה גם להטעם משום רוב יקשה ביותר כעין שהקשתי לעיל דהא רוב בני אדם אינם גנדריפס ג"כ ויעוי' בכה"ג בתב"ש (סי' כ"ט) ובחו"ד (סי' נ') שהשיג עליו, וכה"ג נראה דכ"ע מודים דאינו שייך רוב דאם נימא דהוא שוטה ולא גנדריפס לא יצא מרוב שאינן גנדריפס. ונראה דע"כ צ"ל דשוטה טפי לא שכיח מגנדריפס ולהכי תלינן ברוב דגנדריפס הוא ואינו שוטה ולמ"ד דתלינן בשוטה ולא בגנדריפס היינו דסובר דליכא רובא דשוטה שכיח כמו גנדריפס ואפשר דשוטה שכיח טפי מגנדריפס לדידי'. ומעתה לפ"ז יש לפרש הא דקאמר ר' אבון בירושלמי הנ"ל ובלבד במאבד היינו דבמאבד לחוד לא תלינן בשטות רק בקודייקוס וע"ז קאמר שם דמאבד אפילו שוטה שבשוטים אינו מאבד מה שנותנים לו, ולהכי למתלי בשטות כזה אינו מצוי מאוד ושכיח טפי למתלי בקודייקוס, וניחא נמי הא דסיים שם קודייקוס אין בו אחת מכל אלו היינו דלהכי תני בברייתא מאבד דהברייתא תני ד' ביחד יוצא ולן ומקרע ומאבד ולהכי מצטרף בהדי אינך ולא תלינן בקודייקוס דהא קודייקוס אין בו אחת מכל אלו ולהכי מכרעי אינך למתלי בשטות, משא"כ מאבד לחוד דרחוק מאוד למתלי בשטות כזה וכנ"ל, ואף. אם נימא דטעמא דרב הונא משום חזקה ג"כ יש לומר דאף דר' יוחנן פליג בחזקה במאבד מודה דלא שכיח. [וכל זה רק אם נימא דהירו' ס"ל דבעינן ד' זימני לחזקה דאל"כ תקשי למאי תני בברייתא מאבד דלחוד לא סגי ואינך לא בעו מאבד, משא"כ לפי' הנ"ל דבעי ד' וימני א"כ הפי' בהדי אינך]. אמנם אף שאפשר לפרש כן ומדוקדק יותר הא דקאמר אפילו שוטה שבשוטים אינו מאבד וכן מאי דסיים קודייקוס אין בו אחת מכל אלו, מכל מקום מרבינו שמחה משפירא הובא בב"י (סי' קי"ט) משמע דמפרש כנ"ל דמאבד לחוד מהני וא"ש. ויש לעיין בכ"ז בירו' נזיקין אם לא נמצא סתירה לזה שחידשתי דהירו' סובר דבד' זימני הוי חזקה ואינו בידי ולולא זה דברי הירו' תרומות תמוה מאוד, ואף אם לא נימא ככל הנ"ל דבהעדאה ג"כ מצטרף נגיחה הרביעית וכדרך הנ"ל עכ"ז יש לומר דבנגיחות גזה"כ הוא וכעין שכתבו התוס' לרבי בש"ס דילן, יעוי' תוס' ב"ק (כ"ג ב') ויבמות (דף ס"ד) דאף דב' הוי חזקה בנגיחות גזה"כ דבעי ג' ה"נ יש לומר להירו' להיפך דאף דלא הוי חזקה עד ד' בנגיחות גזה"כ דליסגי בג' וכ"ז צ"ע בירו' נזיקין ואינו בידי. י) ועדיין פש גבן ליישב שיטת הירושלמי מקו' הישועת יעקב הנ"ל (אות ה') שהקשה קו' עצומה דלהירו' דמאן דאמר גרירא אינו סובר מפני שאינה יכולה לשמור גיטה א"כ איך יתיישב המשנה דגיטין (ס"ד ב') דכל שאינה יכולה לשמור גיטה אינה יכולה להתגרש דקאי אקטנה דלא שייך גבה גרירא [וגם משום גרירא אמאי תלי בשמירת גיטה בשמירת עצמה הי' לן למתלי ולפמ"ש לעיל יש לפלפל בכ"ז ואיני רוצה להאריך ותן לחכם וכו'.] וכבר דברנו מזה קצת לעיל (אות ה'), ולכאורה אפשר לומר דהירו' יפרש המתני' דגיטין בשוטית ולא אקטנה והכי משמע פשטא דמתני' דקאי אנערה וכן נראה מלשון תוס' קידושין (מ"ג ב') ד"ה וכל דמתני' איכא לאוקמא בשוטה וא"כ א"ש משום גרירא והברייתא דקטנה ל"ק בירו' דכמה ברייתות שהובאו בש"ס דילן ולא הובאו בירו' ולא ס"ל להירו' ואפשר דלא שמיע להו והא דתלי בשמירת גיטה ולא בעצמה א"ש לפמ"ש לעיל דלהירו' ליכא שוטה היודעת לשמור גיטה ולא עצמה ונרויח בזה