אור גדול רלא

טעמי' וכמו שנתקשה החת"ס הנ"ל, ומ"ש החת"ס דאינו מטעם חזקה וכנ"ל נראה לי תמוה דהא בירושלמי מפרש להדיא דלכך בעינן כולהו ד' משום דבלא כן אני אומר היוצא בלילה קונטריקוס והלן מקטיר, לשדים והמקרע סוליקוס והמאבד קודייקוס א"כ מבואר דלא כהחת"ס רק דאי הוי ידעינן דעבד בשטות אפילו באחת הוי שוטה רק דתלינן בכל אחת דלא עבד דרך שטות וכעין דאמרינן בגמ' דידן, וא"כ לפ"ז ע"כ הא דבכולן הוי שוטה הוי מטעם חזקה וא"כ תמוה כקו' החת"ס דמי איכא למ"ד דבג' זימני לא הוי חזקה. ח) ע"כ לולא דמסתפינא אמינא דשיטת ירושלמי דבעינן ד' זימני לחזקה. ואבאר דברי, דהנה ביבמות (ס"ה א') איתא ניסת לראשון ולא היו לה בנים לשני ולא היו לה בנים לשלישי לא תנשא אלא למי שיש לו בנים נשאת למי שאין לו בנים תצא בלא כתובה, ובתוס' שם ד"ה נשאת הקשו דמדקאמר דלשלישי לא תנשא ע"כ כרבי דבשתי פעמים הוי חזקה וא"כ אמאי יש לה כתובה מן השני דליכא למימר מטעם השתא דכחשי דא"כ מאי קמיבעי' לי' אח"כ ותרצו דלממון מודה רבי יעו"ש, והנה בירושלמי ביבמות שם קאמר לשלישי יש לה כתובה לד' וה' אין לה ור"ח סבר לשלישי אין לה ומיבעי' לי' אח"כ נמי אי אמרינן השתא דכחשי [ואח"כ מייתי כמה מילי דתליא במחלוקת אלו בכמה הוי חזקה יעושה"ט] וא"כ תקשי מי איכא מ"ד בג' זימני לא הוי חזקה, והפ"מ שם הרגיש בזה [ויש בדבריו שם כמה שגיאות ואין להאריך,]. ולכן נראה דהנה בב"ב (ר"פ חזה"ב) פריך אי מה שור המועד עד נגיחה ד' לא מיחייב כו' והקשו התוס' שם דקארי לה מאי קארי לה. ונראה ליישב דהנה התוס' (שם בע"ב) כתבו דלמ"ד לאייעודי גברא לא בעינן שיהא מועד לעבור בהתראות דא"כ עד נגיחה ה' לא ליחייב אלא דבעינן להודיעו כדי שישמרנו, וכן כתבו בב"ק (כ"ד א') וכן כתב שם השמ"ק דאם הי' בעינן שיהא מועד לעבור בהתראות לא הי' נגיחה ראשונה בכלל. והנה זה כמה תמהתי על דבריהם מסנהדרין (פ"א ב') דאם עבירות מחזיקות גם באותה עבירה שהוחזק בה חייב וא"כ ה"נ בשור שבנגיחה ד' הוחזק הגברא לעבור על ההתראות יש לו להיות חייב על הד' שהוחזק בה, עכ"פ מצינו להתוס' דאף דבעינן לאייעודי גברא מ"מ לא בעינן שיהא מועד לעבור על זה, ועם קו' הנ"ל מסנהדרין נבוא ליישוב הס"ד דבס"ד סבר דרביעית בכלל ההעדאה והיינו שהוחזק הגברא שלא לשמור שורו והוחזק בד' פעמים להכי חייב על הרביעית שהוחזק בה וכקו' הנ"ל מסנהדרין, ואף דבפעם ראשון לא הי' בהתראה מ"מ פשע דהי' לו לשמור (דהא חזינן דחייבו התורה ח"נ, יעוי' ב"ק (ט"ו א'),] והא דבעינן והועד בבעליו לא משום שיהא מועד לעבור בהתראות דהא השתא קיימינן דד' פעמים בעינן לחזקה אלא להודיעו, וכעין שכתבו התוס' הנ"ל, וא"כ פעם ראשונה נמי בכלל על שלא שמר שורו וברביעית שהוחזק חייב עלה וכדהבאתי מסנהדרין הנ"ל הכי הוי הס"ד והתרצן משני דבעינן שהשור מועד ואח"כ כשלא ישמור חייב, וזהו שדקדק התרצן מכי נגח ג' נגיחות הוי מועד היינו דלא כהס"ד דלאייעודי גברא שאינו שומר ורביעית נמי בכלל אלא דעיקר תליא בשהשור מועד וא"כ לא שייך לחייב במה שהוחזק וא"ש. ועתה אני אומר דאפשר דהירושלמי סובר כהס"ד דגמ' דב"ב הנ"ל ולהכי בעינן ד' זימני לחזקה, והמחלוקת שהוא בש"ס דילן רבי ורבנן אי בב' אי בג' בירושלמי יהא מחלוקת כזה אי בג' אי בד' וכהס"ד הנ"ל, א"כ מיושב הא דמשלישי יש לה כתובה דלא איתחזק עדיין ור"ח סבר דאף משלישי אין לה כתובה דסבר דהוי חזקה בג' זימני. ועתה נבאר יתר דברי הירושלמי לפ"ז דקאמר נבעלת ורואה דם נבעלת ורואה דם אית תנויי תני שנייה תבעל היינו דקאי על נבעלת ורואה דם ועל זה קאמר שנייה [פי' אם בשנייה היתה נבעלת ורואה דם] תבעל [עוד פעם שלישית] שלישית [היתה נבעלת ורואה דם] לא תבעל [עוד פעם רביעית] ואית תנויי תני שלישית [היתה נבעלת ורואה דם] תבעל [עוד פעם רביעית] רביעית [היתה נבעלת ורואה דם] לא תבעל [עוד פעם חמישית] מה דמר שלישית לא תבעל כמאן דמר שלישית אין לה כתובה [דסובר בג' זימני הוי חזקה] ומאן דמר רביעית לא תבעל כמאן דמר שלישית יש לה כתובה [דסובר דלא הוי חזקה עד ד' זימני] וכן בנימולים ומתים אית תנויי תני שני [הי' נימול ומת] ימול השלישי] שלישי [נימול ומת] לא ימול [עוד הד'] ואית תנויי תני שלישי [נימול ומת] ימול [עוד הד'] רביעי [נימול ומת] לא ימול [עוד הה'] וכו'. וקצת סמך לכל הנ"ל דלבתר הכי קאמר דאף מאן דפליג בכתובה מודה במילה משום סכנה ושוב קאמר תני אמר ר' נתן מעשה כו' רביעי הביאתו לפני כו', ויעויין בתוס' חולין (מ"ז ב') דבגמ' דידן דגרס שלישי הביאתו היינו דבתרי זימני הוי חזקה, וא"כ הירו' דקאמר תחלה דבמילה כ"ע מודו והדר הביא מעשה דר' נתן דרביעי הביאו לפניו דמשמע דבג' זימני הוי חזקה מזה נראה דאף מאן דמיקל סובר דבעי ג' זימני, ואף דיש לדחות דמעשה שהי' כך הי' וכמ"ש המעדני יו"ט בחולין (פ' אלו טריפות) להרי"ף, אפ"ה דחוק לומר כן בהירו' דאיך יביא תיכף מעשה לסתור אלא נראה כמו שכתבתי דכעין דפליגי בש"ס דילן רבי ורבנן אי בתרי זימני אי בתלתא זימני הוי חזקה כן להירו' פליגי אי בג' אי בד' זימני הוי חזקה ובזה מיושב לנכון הירושלמי דתרומות הנ"ל לרב הונא דבעי לסימני שוטה ד' דברים לחזקה וכן לר' יוחנן דקאמר דדי במאבד לחוד בכדי שלא להפסיק הברייתא בסכינא חריפא דשלשה סימנים הראשונים הוי ביחד ומאבד לחוד [וכקו' הטו"א הנ"ל] נאמר נמי דס"ל דכולן ביחד כל אחת פעם אחת, ובמאבד לחוד ג"כ סגי באיתחזק בהכי ד' זימני וכמ"ש הטו"א בגמ' דידן וכנ"ל וא"כ אף לר' יוחנן אי אפשר לשוטה בג' דברים הראשונים לחוד רק במאבד ג"כ ואי אפשר לשוטה בלא מאבד ואיצטמדן דברינו הנ"ל. [אמנם גם לפ"ז עדיין למ"ד בג' זימני הוי חזקה א"כ בין לר"ה בין לרי"ו משכחת בג' הראשונים בלא מאבד וא"כ עדיין הו"מ למימר הנפקותא להאי מ"ד אמנם אפשר דסובר דהלכתא דבעי ד' ועוד יש לדחות ואין להאריך.] ט) הן אמת דלפי הנ"ל אפשר לפרש הא דקאמר בהירו' ובלבד במאבד פירוש אחר דלא כהמפרש, דהנה בחגיגה שם על הא דקאמר בגמ' לרב הונא דבדבר אחד לא הוי שוטה משום אימור גנדריפס אחדי' וכיוצא הקשה הטו"א דאיך תלינן בהני אימור לקולא. ואין לומר מטעם חזקה דבלא היו מכירין אותו מאי איכא למימר ותירץ מטעם רובא. והנה מה שסתר טעם חזקה דבאין מכירין מאי איכא למימר לכאורה לא קשה לפי מה שהשריש לנו התב"ש (סי' א') דשוטה המטורף בודאי אינו כן מתחלת ברייתו דלא נולד בטירוף וא"כ כל אדם יש לו חזקה, אמנם לכאורה נסתר מצד אחר דאיך תלינן בגנדריפס הא כמו דאית לי' חזקה שאינו שוטה ה"נ אית לי' חזקה שאינו גנדריפס, אמנם כבר מצינו כעין זה, ויעויין בנוב"י (מה"ק יו"ד סי' ס"ג) שכתב כעין זה הגאון ר"ח כהן ראפופורט זצ"ל והגאון הנוב"י סתר לי' כמ"ש. אמנם מאוד תמיהני על הנוב"י על מה שלא סתר ראייתו מכתובות (ע"ה א') דהא התם נמי כמו דאית לי' חזקה שלא הי' לו נגע טמא כן יש לו חזקה שלא הי' לו נגע טהור ואפ"ה מוקמינן אחזקה ומוכח דעל זה שאנו דנין מוקמינן על חזקה, ובנגע טהור לא איכפת לן כלל רק אנו דנין אי הוי נגע טמא וע"ז מוקמינן אחזקה. אמנם עכ"ז נראה לדחות הראי' דאפשר דבאמת בהא גופי' פליגי ר"י וחכמים שם דר"י מטהר משום חזקת הגוף דס"ל דבכה"ג הוי חזקה וחכמים סברי דכה"ג לא מוקמינן על חזקת הגוף מטעם הנ"ל דכה"ג לא הוי חזקה דכמו דהי' מסולק מנגע טמא כן הי' מסולק מנגע טהור וכסברת הנוב"י הנ"ל, [ובלא"ה תמיהני על ר"ח כהן זצ"ל שהביא מכתובות דחזקת הגוף עדיף מחזקת טומאה, הא שם אינו רק לר"י משא"כ לחכמים דקי"ל כוותייהו וכדפסק הרמב"ם מוכח להיפוך.] ויתיישב בזה קושיית מהרש"א בכתובות שם על תוס' ד"ה ספק טמא דהקשה דהוי סברות הפוכות דר"ג עדיף לי' חזקת הגוף מחזקת ממון ואפ"ה מחזקת טומאה לא עדיף ור"י ס"ל להיפוך ממש דעדיף לי' חזקת הגוף מחזקת טומאה ולא מחזקת ממון יעו"ש. ולפי הנ"ל אתי שפיר דלעולם