אור גדול כב

וראיתי להחמדת שלמה או"ח (סי' ל"ח) דהכריח דעת הרמב"ם דקרקע עולם לא מהני גבי עריות מדחשיב גבי שאר מצות להנאת עצמן אנס אשה לבועלה מכלל דבעריות כה"ג תהרג ואל תעבור, והוא דיוק נכון, אך מה שהביא שם ע"ז דברי הלח"מ, במח"כ לא דקדק היטב בזה, דלדברי הלח"מ והכ"מ יהא מוכח בהיפוך, דהנה הלח"מ כתב דמיירי בפנוי' וכ"כ הכ"מ דרבא לא דריש אל תקרי לבת אלא לבית, א"כ מבואר דסוברים דבא"א אף בעכו"ם הבא על א"א הוי ג"ע רק דאסתר לא היתה ג"ע לרבא, דלפ"ז מוכרח דגם רבא ל"פ אהא דקרקע עולם, דאל"כ איך יפרנס רבא לר"מ דס"ל במגילה (י"ג א') הך דרשא דאל תקרי לבת אלא לבית (ואף אם נימא כמו שנראה מתוס' ע"ז (כ"ז ב') וכתובות (י"ט א') דרבי ישמעאל פליג גם על ג"ע, מ"מ דוחק לומר דגם ר"מ יסבור כר"י, ועוד דהרמב"ן כתובות שם הובא בשם ברייתא חיצונית דר"מ ס"ל בהני ג' עבירות יהרג ואל יעבור ומוסיף אף גזל יעו"ש], וגם סתמא דגמ' כתובות (ג' ב') דפריך ולדרוש להו דאונס שרי דקאי על א"א וע"כ משום קרקע עולם, כמ"ש שם התוס', וע"כ דלהלח"מ וכ"מ גם הרמב"ם מודה להך דקרקע עולם רק מאי דנקט אנס אשה לבועלה גבי שאר מצות דע"כ מיירי בפנוי' היינו בגוונא שאנסה שתעשה מעשה להביאו עלי', וא"כ מדברי הכ"מ והלח"מ מוכח להיפוך דגם הרמב"ם פוסק להך דקרקע עולם. אמנם הוא דחוק טובא, ע"כ נראה מוכרח דלא כהכ"מ ולח"מ. רק דאף בא"א בעכו"ם הבא על בת ישראל לאו ג"ע הוא, וכמ"ש הרז"ה והמלחמות (ס"פ בן סורר), וא"כ הא דכתב הרמב"ם אנס אשה לבועלה אף בא"א מיירי ומ"מ לא הוי ג"ע רק שאר מצות משום דבעכו"ם מיירי דכה"ג לא הוי גילוי עריות, כן נראה נכון דעת הרמב"ם. ובענין זה יש לי תמי' רבתא על רבינו ירוחם בס' אדם (סוף נתיב י"ח) ז"ל והא דאמרינן בג"ע ה"ה גוי הבא על בת ישראל דאינו מכוין אלא להנאתו ולא להעבירה וכן ישראל הבא על הגוי' וכן מוכח מדין התלמוד מכמה מעשיות מישראל עם גוי' וי"א דגוי הבא על בת ישראל לא מטעם עריות דאינה עושה מעשה כמ"ש אלא מטעם אם הוא בפהרסיא עכ"ל, דמבואר דלדעה קמייתא אף באינה עושית מעשה הוי ג"ע, ותמוה מאוד, דאיך יפרנס הך דאסתר, דנראה דכוונתו אף בפנוי' דהוי כמו ישראל הבא על הגוי', ואף אם נדחוק דאין כוונתו לפנוי' רק לא"א, דאף דבישראל הבא על הגוי' הוי ג"ע מ"מ עכו"ם הבא על בת ישראל לא הוי ג"ע בפנוי' רק בא"א, וכמו שחלקו הרמב"ן ור"ן ונ"י, מ"מ איך יפרנס הך דאסתר לר"מ במגילה (י"ג א') דהוי' אשת איש, וכן איך יפרנס סתמא דגמ' דריש כתובות דלדרוש להו דאונס שרי דקאי על א"א, דע"כ א' משתים או דבעכו"ם הבא על בת ישראל אף בא"א לא הוי ג"ע או דבג"ע מהני קרקע עולם, אבל דעה קמייתא דס"ל דעכו"ם הבא על בת ישראל הוי ג"ע וקרקע עולם לא מהני לא ידעתי להלום סוגיות הנ"ל, אם לא דנימא דס"ל דר' ישמעאל פליג על ג"ע ור"מ רפ"ק דמגילה יסבור כר' ישמעאל ודלא כברייתא חיצונית דגם הרמב"ן דחאה, והגמ' דריש כתובות אזלא לאביי דלדידי' מהני קרקע עולם אף לעריות ורבא פליג, וכ"ז דחוק טובא וצע"ג. ונ"ל ברור דט"ס נפל ברבינו ירוחם, דהוא מורגל בט"ס, דהא קשי' עוד, דסיים על דעה שני' דלא מטעם עריות שאינה עושה מעשה דכן פי' ר"ת, דהא ר"ת סובר דלא שייך עריות כלל בגוי ולא מטעם שאינה עושה מעשה, ע"כ נראה ברור דט"ס היא, והך שאינה עושה מעשה צ"ל בדעה הראשונה, וכצ"ל והא דאמרינן בג"ע ה"ה גוי הבא על בת ישראל דאינו מכוין אלא להנאתו ולא להעבירה אם לא דאינה עושה מעשה כמ"ש בההיא דאסתר קרקע עולם היתה ואינה מצוה ליהרג וכו' וכן ישראל הבא על הגוי' וכן מוכח מדין התלמוד מכמה מעשיות עם גוי' וי"א דגוי הבא על בת ישראל לא מטעם עריות אלא מטעם אה הוא בפהרסיא וכן פי' ר"ת בההיא דאסתר פשוט בכתובות, וכצ"ל ואתי שפיר היטב, דדעה הראשונה הוא שכתב לעיל בסתם והכא הביא דעת ר"ת בשם יש אומרים כנ"ל ברור. ועתה נעתיק עצמנו לדין הנאת עצמן, הנה דעת הרז"ה דגם בג"ע להנאת עצמן יעבור ואל יהרג, אמנם ברוצח אף להנאת עצמן יהרג ואל יעבור, כיון דהוא מסברא דמאי חזית וזו הסברא שייך אף בהנאת עצמן, ובע"ז לא משכח גוונא שיהא להנאת עצמן רק לענין אביזרא, כמו קאקי ודימוניקי, דס"ל להרז"ה דהוי אביזרא דע"ז רק דאפ"ה שרו הואיל והוי להנאת עצמן, והרמב"ן צייר גוונא דגם בע"ז משכחת לה להנאת עצמן כגון המן ואפ"ה מסר מרדכי נפשו, וכ"ז לשיטת הרמב"ן דאסור להחמיר על עצמו, אבל לשיטת הרז"ה הא מוכרח מעובדא דרב צדוק ורב כהנא דרשאי להחמיר, א"כ י"ל דגם מרדכי מחמיר על עצמו הי', אמנם ראיתי באשכול חלק ג' בהל' ע"ז (עמוד 119) דהביא דיש מי שאומר דאף בע"ז ג"ע ושפ"ד להנאת עצמן א"ל למסור, והדברים מתמיהין, בשפ"ד איך אפשר לומר כן כיון דהוא מסברא וזו הסברא שייך אף בלהנאת עצמן. והנראה ליישב דבריו, בשנקדים ליישב דברי התוס' כתובות (י"ט א') ד"ה דאמר מר, דמבואר מדבריהם דר' ישמאל פליג גם על ג"ע ושפ"ד ורבא סבר כוותי', וכן הוא בהגהות אשרי ריש כתובות לפסק הלכה, ובחנם תמה הברכי יוסף (סי' קנ"ז) על הגהות אשרי הנ"ל, דיעוי' תוס' ע"ז (נ"ד א') ד"ה הא דאם רבא כר' ישמעאל יש לפסוק כר' ישמעאל, וכ"ה בתוס' ע"ז (כ"ז ב'), וא"כ התוס' דכתובות (י"ט א') הנ"ל דסוברים דרבא לנפשי', סבר כר' ישמעאל א"כ הלכה כר' ישמעאל, עכ"פ מבואר מדבריהם דר"י פליג גם על ג"ע ושפ"ד, וכ"נ מהרא"ש בע"ז (כ"ז) דהוכיח דהלכה כרבנן מכתובות דף י"ט כתב וז"ל, דלר"י אין חילוק בין הנך ג' לשאר עבירות, [ומתוס' שם שכתבו ג"כ דלר"י אין שום חילוק דבצינעא בכולן יעבור וא"י אין שום ראי', דהא מתחלה כתבו גם לרבנן דיש חילוק בין ע"ז לשאר מצות דבשאר חצות יעבור ואל יהרג ובע"ז יהרג וא"י ולא הזכירו מרוצח וג"ע אף דלרבנן בוודאי גם רוצח וג"ע יהרג ואל יעבור, אלמא דלא נחתו להני תרתי להזכירם וא"כ אין שום ראי' גם לר"י מדבריהם.], מבואר דס"ל להרא"ש דר' ישמעאל פליג גם אהני תרתי, [ויש לתמוה על תוס' דכתובות והגהות אשרי הנ"ל, דסוברים דר' ישמעאל פליג אהני תרתי וגם סוברים דרבא לנפשי' סובר כר"י, א"כ תקשה דהא רבא גופי' קאמר גבי רוצח מאי חזית, כדאמר סנהדרין (ע"ד א') ופסחים (כ"ה א') ויומא (פ"ב ב') ההוא דאתא לקמי' דרבא וא"ל מרי דוראי כו', וא"כ ע"כ אחת משתי אלה או דר' ישמעאל לא פליג רק על פ"ו אבל ברוצח וג"ע מודה, כמו שנראה מתוס' סנהדרין (ע"ד ב') ד"ה הא וד"ה ב"נ שכתבו דברוצח וג"ע לכ"ע יהרג, דמשמע להדיא אף לר' ישמעאל וכמ"ש המהרש"א שם, וכ"נ לי מתוס' יבמות (נ"ד א') ד"ה אין אונס וכ"כ יומא (פ"ב א') וע"ז (נ"ד א') דהא דפריך ר"ז אונס רחמנא פטרי' מלנערה לא תפשה דבר היינו דס"ל דכיון דפטור לא הוי נעבד ורבא השיב דאף דפטור הוי נעבד, דלכאורה הא לרבא דקאמר התם אליבא דר"י שוב לא מוכח דאונס פטור, דמלנערה לא תעשה דבר לא מוכח לר' ישמעאל דהא בצינעא מיירי כפשטות הכתוב דצעקה ואין מושיע לה, וא"כ אף לכתחלה תעבור, ואף מקרא דמולך שהביא הרמב"ם דממעט ההוא ולא אנוס, לא מוכח לרבא דקאי אליבא דר' ישמעאל דאפשר דבצינעא מיירי, וא"כ שוב לא מוכח דאונס היכא דצריך למסור נפשו דפטור, וע"כ דס"ל דברוצח וג"ע גם ר"י מודה דיהרג ואל יעבור ושפיר מוכת מלנערה לא תעשה דבר אף לרבא אליבא דר"י, (אמנם יש לדחות, די"ל דס"ל דלא בעינן קרא לפטור אונס רק לרבנן דע"ז לא הותרה כלל אף בצינעא, אבל לר"י דס"ל דהותרה בצינעא, אף דחזרה ונאסרה בפרהסיא פשיטא להו דלא אהדרי' לאיסורא קמא, וכבר ידוע מה שנסתבכו בענין אהדרי' לאיסורא קמא, א"כ אי נימא דל"א אהדרי' שפיר י"ל כנ"ל, ואין ראי', ועוד יש לדחות בכמה אנפי ואין להאריך בזה), וכיון דגם ר' ישמעאל מודה ברוצח וג"ע, שפיר י"ל דרבא לנפשי' סובר כר"י אף דגבי מרי דוראי אמר בעצמו דיהרג וא"י מ"מ לק"מ, דהא ברוצח וג"ע אף ר"י מודה, ואי נימא כסברת תוס' כתובות דר"י פליג גם על רוצח וג"ע, א"כ מוכרח דרבא בע"ז (נ"ד א') רק אליבא דר"י קאמר וכמ"ש בע"ז (כ"ז ב') ולדידי' לא ס"ל כר"י מהא דמרי דוראי הנ"ל,