אור גדול רכט

שוטית לכל מילי וחשיבא כפקחית ויש לה קידושין וא"כ לא שייך גבה גרירא ואיננה בכלל נשתטית לא יוציא ולכ"ע יכולה להתגרש, וא"כ א"ש דהירו' לשיטתו ליכא למימר איכא בינייהו יודעת לשמור גיטה ולא עצמה. ומיושב נמי דמוכח ע"כ מאן דאמר גרירא פליג על אינה יודעת לשמור גיטה דהא כל שוטית אינה יודעת לשמור גיטה ולמה לי גרירא וע"כ דפליג. והדברים נכונים ונחמדים. ולכאורה עדן אינו מספיק דלעולם אפשר דמאן דאמר גרירא אית לי' נמי אינה יודעת לשמור גיטה רק דקאמר גרירא להוסיף אף יש לה אב, וכדכתבו התוס' יבמות (קי"ג ב') על גמ' דידן דהו"מ לשנויי לדר' יצחק הכי. ונראה דגם הא לא תברא דלכאורה יש לתמוה על התוס' הנ"ל דאיך מצי לשנויי לדר' יצחק ביש לה אב הא ר' יצחק קאי על המשנה דמיירי בנשאת דאין לאביה רשות בה וא"כ אין האב יכול לקבל והיא אינה יכולה לקבל אף ביש לה אב כמבואר בתוס' גיטין (ס"ד ב') ד"ה וכל, [ובזה תמוהין דברי הטעם המלך פ"ב מגירושין הל' י"ט.]. וע"כ דהתוס' אזלי בשיטת רש"י יבמות (ק"ט א') ד"ה קטנה שהשיאה דאביה יכול לקבל גט משנשאת ומש"ה באמת כתבו התוס' הטעם בקטנה דביש לה אב יכולה להתגרש משום דהאב משמרה מלחזור ולא כתבו הועוד דכתב הרא"ש דישיאנה לאחר משום דהתוס' קאי אפילו בנשואה דהאב אינו יכול להשיאה לאחר ואפ"ה גיטה יכול לקבל וכשיטת רש"י, [ובזה נסתר מ"ש הישועות יעקב (סי' קי"ט ס"ק ז') לתרץ קו' התוס' יעו"ש וז"א דהא אינו יכול להשיאה.], וא"כ שפיר כתבו התוס' דגמ' דידן הו"מ לשנויי לדר' יצחק ביש לה אב. אמנם התוס' בקידושין (י' א') ד"ה ומקבל הוכיחו מן הירושלמי דבקטנה נשואה אין האב יכול לקבל גט, וא"כ א"ש הא דקאמר בירו' דמ"ד גרירא לית לי' יודעת לשמור גיטה דמאן דאמר גרירא אמר זה אמתני' דמיירי בנשאת ולא מהני אב להירו' ובעתים חלומה נמי ודאי לא איירי מתני' דומיא דידי' דקתני עולמית, ולפמ"ש מהר"מ פאדווא והביאו השעה"מ (פ"ב מגירושין הל' י"ח) דדוקא קטנה נשואה יכול האב לקבל גיטה ולא נערה א"כ אין ראי' מהירו' שהביאו התוס' פ"ק דקידושין הנ"ל דהתם א"א לאוקמא בקטנה דקטנה פטורה מקרן וחומש [ומאוד תמוהין דברי השעה"מ שם דכוונת התוס' להביא ראי' אף על קטנה יעו"ש ותמוה דע"ז ליכא ראי'] ולפ"ז עדיין אפשר לאוקמא בקטנה ויש לה אב. אמנם באמת בירו' פ"ו דגיטין והביאו הר"ן בגיטין שם ובקידושין פ"ב מבואר דאף בקטנה נשואה אינו יכול האב לקבל וא"ש. ד) אמנם כל הנ"ל אינו מוכרח אלא לרש"י דגרס דפעוטות מתגרשת, משא"כ לגירסת רי"ף דצרור וזורקו מתגרשת לכאורה נסתר דאלמא דלא בעינן מחזירו לאחר שעה דצרור וזורקו ומחזירו לאחר שעה לאו חד שיעורא הוא כמבואר בגיטין. [ואפשר דאף לשיטת הרי"ף מ"מ בעינן יודעת בטיב שמירה דהא קתני לשמור גיטה, וכמבואר בתשובת מהרש"ל (סי' ס"ה), וא"כ אפשר דמאבדת מקרי שאינה יודעת בטיב שמירה כלל ודחוק.]. ועוד נראה סתירה לזה משיטת רבינו שמחה שהובא בב"י אבה"ע (סי' קי"ט) ויעוי' בחת"ס (אבה"ע ח"ב סי' ב') שביאר שיטתו דקאי אשוטית דלענין גירושין אפשר דאף הגמ' דילן מודה בזה להירו' דאינה חשיבא שוטית רק במאבדת מה שנותנין לה, ולפי הנ"ל אם נימא דמאבדת מה שנותנין לה בודאי אינה יכולה לשמור גיטה א"כ מוכח דגמ' דילן פליגא על הירו' אף בשוטית לענין גירושין דאל"כ לא משכחת יכולה לשמור גיטה ולא עצמה וכנ"ל. ונראה דלהירו' אף להרי"ף דוקא בחפץ ומחזירו לאחר זמן מתגרשת ולא בצרור וזורקו, וכמו שנראה מהירושלמי (פ' התקבל) הנ"ל והירושלמי בזה לשיטתו. דהנה המחנה אפרים (הל' זכיי' ומתנה סי' ד') הוכיח מהא דקטנה מתגרשת דקטנה דיש לה זכיי' מדאורייתא לדעת הרמב"ם דסובר דאין קנין דרבנן מועיל לדאורייתא יעו"ש, מבואר דס"ל דבגט בעינן זכיי' אי מדרבנן למאן דסובר דקנין דרבנן מהני, לדאורייתא או מדאורייתא ממש, עכ"פ בלא זכיי' כלל אי אפשר להתגרש, (ואף דדבריו אינן מוכרחין ונראה דאישתמיט לי' חי' הר"ן בגיטין (דף ס"ה) דבגט לא בעינן זכיי' דהא מתגרשת בע"כ, אמנם נראה דהירושלמי ס"ל דבעינן זכיי' מדפסל גט על איסורי הנאה בפ"ק דקידושין, וכן ראיתי בנחלת יהושע (סי' כ"ג) והביא עוד ראיות לדבריו,] והנה בירושלמי (פ"ד דמע"ש הל' ד' ופ"ז דעירובין הל' ו' ופ"ה דגיטין הל' ט') איתא דצרור וזורקו אגוז ונוטלו אינו זוכה אלא מפני דרכי שלום ואגוז וצרור נוטלן ומצניען ומביאן לאחר זמן זוכה לעצמו אבל לא לאחרים וכו' ופליג על גמ' דילן דקאמר דבצרור וזורקו זוכה לעצמו. והמחנה אפרים שם נראה דרוצה להשוות הירו' והבבלי דהירו' מיירי באין דעת אחרת מקנה, אמנם להמעיין בירו' משמע דאיירי אף בדעת אחרת מקנה, וכ"כ הפ"י גיטין (דף ס"ה) דהירו' פליג בזה אש"ס דילן, וא"כ א"ש דלהירו' לשיטתו דעד שנוטלו ומחזיר לאחר זמן אינו זוכה לעצמו [ובגט בעי זכיי' להירו' וכנ"ל.] א"כ אינה יכולה להתגרש עד שיעור נוטלו ומחזירו לאחר זמן ומקמי הכי חשיבא אינה יודעת לשמור גיטה, משא"כ לגמ' דילן דצרור וזורקו זוכה לעצמו [וגם לגמ' דילן י"ל דס"ל דאי"צ זכיי' בגט וכמ"ש הר"ן הנ"ל דגמ' דילן ס"ל כתבו על איסורי הנאה כשר.] להכי שפיר מתגרשת בצרור וזורקו, ובלא"ה בפשיטות לפמ"ש הפ"י דפליגי הש"ס דילן והירו' בסברא אי הוי בן דעת גמור לענין זוכה לעצמו מצרור וזורקו או מחפץ ומחזירו וחזינן בש"ס דילן דלענין גט בעינן ג"כ אותו הדעת שלענין זכיי' א"כ ממילא פליגי ג"כ בגט. וא"כ כיון דלהירושלמי אף להרי"ף אינה מתגרשת אלא בחפץ ומחזירו א"כ איצטמדין דברינו הנ"ל דלא משכחת שוטית שיודעת לשמור גיטה להירושלמי, ומיושב נמי דלא תקשי מרבינו שמחה הנ"ל דאפשר דסובר כגירסת הרי"ף דצרור וזורקו מתגרשת [ואם הוא הוא הר"ש שבתשובת מהרש"ל מבואר דתופס גירסא זו עיקר וא"כ שפיר משכחת אף שוטית המאבדת יודעת לשמור גיטה לגמ' דילן משא"כ להירושלמי דבעינן ומצניען לאחר זמן וכנ"ל וא"ש. ה) ועוד נראה ליישב עפ"י גירסת הרי"ף הנ"ל ועפ"י הדברים הנ"ל בדרך אחר. והוא דהנה לכאורה אפשר לומר בפשוט דלא משכחת לה לשמור גיטה ולא עצמה דאותו הדעת דבעי לשמור גיטה סגיא גם לשמור עצמה והכי הוי ס"ד דגמ' דילן בפ' חרש] אמנם באמת הא חזינן בגמ' דילן דקאמר לא צריכא דיודעת לשמור גיטה ולא עצמה דלשמירת עצמה בעיא דעתא טפי. אמנם יש לומר דהש"ס דילן לשיטתו דבצרור וזורקו אגוז ונוטלו חשיבא יודעת לשמור גיטה ובזה לא סגיא לשמור עצמה. אמנם להירושלמי לשיטתו דבעינן לשמירת גיטה דוקא חפץ ומחזירו לאחר זמן ובפחות מזה חשיבא אינה יודעת לשמור גיטה וא"כ אפשר דבזה הדעת סגיא ג"כ לשמירת עצמה ולא משכחת לה יודעת לשמור גיטה ולא עצמה דהא בהא תליא וא"ש. [אמנם תקשי לזה מהא דקטנה מתקדשת למיאון בפעוטות והיינו משום גרירא וכנ"ל אלמא דאף פעוטות לא הויא יודעת לשמור עצמה, אמנם לפמ"ש לעיל לחלק בין גרירא דגט לקידושין א"ש.] ויתיישב בזה ג"כ מאי דהקשה הישועת יעקב (סי' ס"ק ז') על הירושלמי דמאן דאמר גרירא לית לי' כלל אינה יודעת לשמור גיטה א"כ איך יפרש האי מ"ד מתני' דגיטין (ס"ד ב') כל שאינה יכולה לשמור גיטה אינה יכולה להתגרש יעו"ש, ונרחיב הביאור לבאר הקו' דאין לומר מפני גרירא והיינו כסברת הרז"ה דגם בקטנה שייך גרירא ודלא כהתוס',] דא"כ למאי תני אינה יכולה לשמור גיטה אפילו יכולה לשמור גיטה לא תתגרש עד שתהא יכולה לשמור את עצמה דהא משכחת יכולה לשמור את גיטה ואינה יכולה לשמור את עצמה כדאמר בפ' חרש, אמנם לפי הנ"ל דלהירושלמי לא משכחת לה יודעת לשמור גיטה ולא עצמה א"ש דיש לומר דגם בקטנה הטעם משום גרירא ושמירת גיטה היינו שיעור שמירת עלמה וכנ"ל, [ובל"ז יש לומר ג"כ כעין זה לשיטת ר"ש שבת' מהרש"ל (סי' ס"ה) דבקטנה בעיא דעתא טפי א"כ יש לומר דדוקא בשוטה דלשמירת גיטה לא בעיא דעתא