אור גדול רכח

השעה"מ (פ"ב מגירושין הל' י"ט) והמקנה בקידושין שם תמהו מיבמות (ר"פ חרש) הנ"ל דמוכח דגם בקטנה שייך גרירא. ומ"ש המקנה דהתוס' גרסי כהרי"ף ז"א דבגיטין (ס"ד ב') ד"ה כל שמבחנת מבואר דגרסי כרש"י, ומ"ש השעה"מ דכוונתם עד שיעור פעוטות ג"כ לא נראה מלבד מה שהקשה השעה"מ בעצמו דהא מתקדשת למיאון קודם ג"כ תקשה מנ"ל לתוס' זה וכמו שהקשה המקנה, והנה ברשב"א ובריטב"א בקידושין שם מבואר ראי' להא דר"ת הנ"ל מהא דלא הוזכר בקטנה רק שמירת גיטה ושמירת עצמה לא הוזכר בה וקשה הא אימת דחשיבא לשמור גיטה דהיינו פעוטות לגי' תוס' ודאי בת תאוה היא וכמ"ש השעה"מ הנ"ל, ע"כ נראה דס"ל להתוס' דהיכא דהיא בת קידושין לא שייך גבה גרירא וכנ"ל, אמנם כוונת התוס' על קודם שיעור דמתקדשת למיאון, והיינו על קודם שיעור צרור וזורקו, דאז הי' לן לחוש לגרירא, דאף דמתקדשת ע"י האב מ"מ יש לחוש שמא ימות או ילך וכמו דחיישינן בירו' הנ"ל ביש לה אב ועתים חלומה, על זה כתבו התוס' דבקטנה כזו לא שייך גרירא דלאו בת תאוה היא, [והראי' מדלא תקינו לה קידושין.]. אבל אחר שיעור צרור וזורקו לא צריכינן להא דכיון דמתקדשת למיאון אף שלא ע"י האב ואף אם ימות וילך כדאיתא באבה"ע (סי' ל"ו סעי' י"ד) אז אף אם היא בת תאוה לא שייך גבה גרירא כיון דהיא בת קידושין וכנ"ל וע"ז שפיר שייכא ראיית הרשב"א והריטב"א הנ"ל מדלא הוזכר בקטנה רק שמירת גיטה ולא שמירת עצמה והיינו כיון דהיא בת קידושין לא חיישינן לגרירא. [ומאוד שגה בזה במח"כ הרב דק' לובלין זצ"ל בנודע בשערים (סי' קי"ט) שהביא בשם השעה"מ (בהל' גירושין הנ"ל) דדוקא בקטנה שלא הגיעה לפעוטות התיר ר"ת דלאו בת תאוה היא אבל בהגיעה לפעוטות דהיא בת תאוה אין יכולין לגרשה, והוא תמוה דהא מבואר במשנה וברייתא דגיטין דביכולה לשמור גיטה יכולה להתגרש והיינו בפעוטות עכ"פ ולפי גירסת הרי"ף אפילו בצרור וזורקו (ואם בהגיעה לא הי' יכול לגרשה פשיטא דאף מקודם לא היה יכול דהא תגדיל וכמו בעתים חלומה וכנ"ל), אמנם נראה דהבין דר"ת התיר אף בקטנה שוטית משום דלאו בת תאוה וע"ז קאמר דהגיעה לפעוטות והיא שוטית אינה יכולה להתגרש, וגם לפ"ז שגה דר"ת לא התיר רק בקטנה פקחית אבל בשוטית לא התיר כלל דעתידה להגדיל וכנ"ל (גם מה שהשיג שם על הד"מ בעתים חלומה וכן נתקשה בבי"מ אינו כלום דכוונת הד"מ דבדיעבד מתגרשת לאפוקי מדעת הרשב"א שהובא כב"י.). וגם בקרבן נתנאל יבמות (פ' חרש) שגה מאוד בזה, דמה שכתב תחלה דאביה משמרה מהפקר, הוא נגד הירו' הנ"ל דקאמר למ"ד משום גרירא יש לה אב אסור, ומ"ש לבסוף בקטנה שוטית ג"כ אינו כנ"ל וכמו בעתים חלומה. הן אמת לפמ"ש הנודע בשערים שם בשם המבי"ט דעתים חלומה כמה ימים מתגרשת (וטעמו אינו מובן כמ"ש הנודע בשערים, ואפשר דטעמו דהא יכולה לקבל קידושין בעת חלימתה רק ביום א' חיישינן דלא יזדמן לה לזמן קצר כזה משא"כ בכמה ימים) וא"כ בקטנה ביותר דרחוקה מומן תאוה דמיא לחלומה כמה ימים דלא חיישינן על כשתגדיל (וכן לפי הטעם הנ"ל במוסגר ג"כ אפשר דביני וביני יוכל האב לקבל קידושין משא"כ בגדולה דעד שיקבל שייך גרירה, אמנם מכל הפוסקים לא משמע כהמבי"ט), וע"כ דלא התיר רק בקטנה פקחית וכנ"ל.] ובהנ"ל מיושב קו' החת"ס (סס"י ג') דתמה לפי' התוס' אמאי לא קאמר הירו' איכא בינייהו יודעת לשמור גיטה ולא עצמה ומ"ש התוס' דהוי בכלל יש לה אב דיודעת לשמור גיטה ולא עצמה [וכפי הנראה לא עיין היטב בתוס' וסבר דתוס' כתבו כן על הירו' וז"א להמעיין רק בסוה"ד כתבו כן על ש"ס דילן ולק"מ על התוס' אמנם אף לפי דרכו יתיישב.] תמוה דהא גם עצמה תשמור בקטנותה [והיינו דלאו בת תאוה היא וכנ"ל ולשון החת"ס אינו מדוקדק בזה.] רק לכשתגדיל לא תהי' משומרת א"כ היינו עתים חלים ועתים שוטה ואיך חשב זה הירו' לתרתי יעו"ש. ולפי הנ"ל לק"מ דיש לה אב דקאמר הירו' י"ל בקטנה שהגיעה לשיעור פעוטות דבת תאוה היא וכנ"ל וגם עתה אינה משומרת, ובלא"ה נמי י"ל בנערה דודאי יש לה תאוה ויעוי' ברכות (כ"ד א') ולק"מ. עכ"פ נתבאר דהיכא דהיא בת קידושין תמיד לא שייך גרירא, וכן מבואר במקנה קידושין שם, ואף דראיות הנ"ל יש לדחות דיש לומר דלא דמי האי שלא ינהגו מנהג הפקר שלתקנת קידושין דבטעם כל דהו סגי משא"כ שלא להתגרש דבעינן גרירא רבה ומש"ה בקטנה לא גזרו. ועוד יש לומר דבשוטית אף דהיא בת קידושין מ"מ שייך גרירא דלא תמצא מי שישאנה דאין אדם דר עם נחש, עכ"ז נראה דאם איננה שוטית לכל מילי דיש לה קידושין א"כ הרי היא כפקחית בעלמא דלא שייך גבה ג"כ אין אדם דר עם נחש, וכמו שהקשה החת"ס על התוס' ר"פ חרש הנ"ל, (ומ"ש מהרמ"ל ביבמות (קי"ג ב') על התוס' שם אין דבריו מוכרחים,] וכן נראה מבואר מהמתני' נשתטית לא יוציא דהיינו כשהיא שוטית אבל אם איננה שוטית אינה בכלל התקנה דלא יוציא, ואף להרז"ה הנ"ל י"ל כן, והארכתי בזה שבזה יתיישב הירושלמי הנ"ל ברווחא בס"ד. ג) דהנה שיעור יודעת לשמור גיטה מפורש בגיטין (ס"ד ב') כל שמשמרת גיטה ודבר אחר ומסיק כל שמבחנת בין גיטה לדבר אחר, ומפרש בתשובת ר"ש שבמהרש"ל (סי' ס"ה) דהיינו שיודעת בטיב שמירה ולהבחין מה היא שומרת וכשנותנין לה גיטה ודבר אחר כשתובעין ממנה גיטה מוציאה גיטה וכשתובעין ממנה חפץ אחר מוציאה החפץ, ונראה דהיינו חפץ ומחזירו לאחר שעה, וכ"כ הפ"י גיטין דשיעור שמירת גיטה היינו חפץ ומחזירו לאחר שעה, וכמ"ש התוס', או דעתא צילותא טפי, וכן נראה מהירו' (פ' התקבל) דקאמר איזו היא קטנה שהיא צריכה להתגרש כל שנותנין לה גיטה ודבר אחר עמו והיא מוציאה אותו לאחר זמן, והנה הפ"מ מפרש שהיא צריכה להתגרש ואינה יוצאה במיאון, ושגה בזה, דהא איתא בנדה ובכמ"ד דהבת ממאנת עד שתביא ב' שערות, והרדב"ז בתשובה (ח"ג סי' תקע"ז) מפרש שהיא יכולה להתגרש דחשיבא יודעת לשמור גיטה וצריכה לאו דוקא יעו"ש, אמנם גם זה לא יתכן בירו' (פ' ב"ש) דהוכיח מזה דרבנן חלוקין על רחב"א במיאון דבעי קטנה שתהא יכולה לשמור קידושיה יעו"ש, וברשב"א גיטין (דף ס"ה) הבנתי שהוא מפרש דלשמור קידושיה היינו שלא תתאנה דהוא שיעור פעוטות, וע"ז קאמר איזו היא קטנה שהיא [מתקדשת שתהא] צריכה להתגרש [וה"ה שהיא יוצאת במיאון אם היא אינה רוצית ואם הוא אינו רוצה מגרשה בגט וחדא נקט, או משום דגם לגבי גט הוי זה השיעור נקט גט, ועיקר הכוונה דתפסי קידושין מדרבנן.] כל שנותנין לה כו' והיינו שיעור שמירה בעלמא כמו בגט ולא בעינן שתהא יודעת לשמור שלא תתאנה. [והיינו סייעתא לשיטת הרי"ף דלקידושין בעינן פעוטות ובגט פחות ולקמן יתבאר בזה.] יעו"ש ברשב"א והא דמייתי לה בגיטין היינו משום דגם בגיטין הוי זה השיעור [ואפשר דבגיטין הפי' כהרדב"ז וב' מימרות נינהו] עכ"פ נראה דבעינן שתהא יכולה לשמור על לאחר זמן וכ"ש אי נימא דפעוטות עדיפא מחפץ ומחזירו לאחר שעה א"כ בעינן דעתא טפי מלשמור לאחר זמן, עכ"פ נראה דשוטה המאבד מה שנותנין לו בודאי חשיבא אינה יודעת לשמור גיטה דכיון דמאבד מה שנותנין לו אינו מחזירו לאחר שעה. ויעוי' בתבואות שור (סי' א' ס"ק מ"ה) דכתב מאבד לאו דוקא רק דאינו שומר כמו אינה יודעת לשמור גיטה, עכ"פ איך שיהי' שוטית המאבדת מה שנותנין לה נראה דודאי חשיבא אינה יודעת לשמור גיטה. ובירושלמי (פ"ק דתרומות ופ"ז דגיטין) והביאו תוס' פ"ק דחגיגה (ג' ב') ד"ה דרך קאמר סימני שוטה יוצא ולן ומקרע ומאבד וקאמר רב הונא עד שיהא בו כולן היינו כל הד' ור' יוחנן אמר אפילו באחת ואמר ר' אבון ובלבד במאבד ופי' הפ"מ דהא דקאמר דדי באחת היינו דוקא במאבד בלחוד, וכן פירש החת"ס (סי' ב'), וא"כ להירו' לא מיבעי לרב הונא ודאי אי אפשר לשוטה בלא מאבד אלא אפילו לר' יוחנן נמי הא אמר ר' דדוקא במאבד, וא"כ אי אפשר שתהי' שוטית לכל מילי אלא א"כ במאבדת מה שנותנין לה, וכיון שכן לא משכחת שוטית שתהא יודעת לשמור גיטה וכנ"ל ואם יודעת לשמור גיטה ואינה יודעת לשמור עצמה איננה