אור גדול רכז

ובשלפינהו לתרווייהו המנעל עם הבתי שוקיים, נתבאר דלפי גירסת הרמב"ם תלוי זה בבעיית ר' נחמי', וס' התרומה והמרדכי פסלי בזה, ומהירושלמי לפי' גירסת הרשב"א והריטב"א מבואר דכשר כהבי"ש. אמנם לפי הנראה לנו בגירסת הירושלמי מבואר בירושלמי דפסול כס' התרומה והמרדכי. ויהא די בזה כעת כי לא כתבתי רק להוציא מהרעיון. [אחר זמן רב מצאתי ברשב"א חולין (י"ט ב') דהקשה על מעל ולא מעל דמעל דאמאי לא אמרינן במול ערפו מול ולא מול דמול ויעו"ש מה דמתרץ. ואולי יש להעיר למה שנתבאר כי לא עיינתי כעת.]. סימן מא. בדין שוטית לענין גירושין ראיתי לבאר שיטות ולשונות הפוסקים בזה ואשיחה וירוח לי וזה החלי בס"ד וד' יעזרני. א) בגמ' יבמות (קי"ג ב') אמר ר' יצחק דבר תורה שוטה מתגרשת מידי דהוה אפקחת בע"כ ומה טעם אמרו אינה מתגרשת שלא ינהגו בה מנהג הפקר ומסיק שם דבאינה יודעת לשמור לא גיטה ולא עצמה מדאורייתא אינה מתגרשת דאמרי דבי ר' ינאי ונתן בידה יצתה זו שאין לה יד לגרש עצמה ותנא דבי ר' ישמעאל ושלחה מביתו יצתה זו שמשלחה וחוזרת ורק ביודעת. לשמור גיטה ואינה יודעת לשמור עצמה דבר תורה מתגרשת ומדרבנן אינה מתגרשת שלא ינהגו בה מנהג הפקר, ובתוס' שם הביאו הירושלמי דקאמר התם נשתטית לא יוציא דבי ר' ינאי אמרי מפני גרירא והיינו שלא ינהגו בה מנהג הפקר ר' זירא ור' מנא תרווייהו אמרי שאין יכולה לשמור את גיטה וחשיב שם תלתא מילי דאיכא בינייהו, ודקדקו התוס' על הירו' אמאי לא קאמר איכא בינייהו יודעת לשמור גיטה ולא עצמה. ונראה ליישב ויתיישב נמי הא דבירו' קאמר דמאן דאמר גרירא לית לי' אינה יודעת לשמור גיטה ובגמ' דידן לא משוינן מחלוקת בינייהו רק דמוסיף אף ביודעת לשמור גיטה. ומתחלה נקדים מה דראיתי להחת"ס (אבה"ע ח"ב סי' ג') ובמחכת"ה שגה מאוד בפשטות הגמ', דסבר דביכולה לשמור גיטה איננה שוטית כלל מדאורייתא ואף לקידושין ולכל מילי הויא כפקחת ומש"ה נתקשה מאוד בדברי התוס' יבמות (קי"ב ב') ד"ה דאין ונכנס בדוחקים ליישב יעושה"ט. ומאוד נפלאתי דהפירוש פשוט דהא סימני שוטה איתא בחגיגה (ג' ב') היוצא ולן ומקרע, ואף ביש בה סימנים אלו דהויא שוטית לכל מילי מ"מ לענין גט דלא בעינן דעתה מתגרשת מן התורה אם יודעת לשמור גיטה מידי דהוה אפקחת בע"כ ואם יודעת גם לשמור עצמה מתגרשת אף מדרבנן אף דיש בה סימני שוטה הנ"ל דהויא שוטית לכל מילי וכל זה פשוט ומבואר, דאל"כ למאי אמר ר' יצחק מידי דהוה אפקחת בע"כ הול"ל בסתם מידי דהוה אפקחת אם מדעתה מדעתה ואם בע"כ בע"כ וגם הלשון מידי דהוה אינו שייך דהא היא היא פקחת ממש וכן בס"ד איך התחיל לפרש אילימא דיודעת לשמור גיטה ויודעת לשמור עצמה דאיך ס"ד לפרש כן כיון דר' יצחק אמר מידי דהוה אפקחת בע"כ אלמא מיירי בשוטית שאין בה דעת דלא שייך מדעתה ואפ"ה מתגרשת דלא גרע מבע"כ, אלא ודאי אף דיודעת לשמור גיטה ויודעת לשמור עצמה אפ"ה הויא שוטית ממש וכנ"ל. וכן מבואר באור זרוע (הנדפס מחדש סוף ח"א סי' תשע"ח) וז"ל ומיהו בעת שטיותה אע"ג דאית בה סימנים אלו היוצא ולן ומקרע אם היא יודעת לשמור גיטה ועצמה מתגרשת לכתחלה כו' יעו"ש. וכן יש להוכיח מפוסקים ראשונים ואחרונים. ושוב ראיתי להחת"ס בעצמו (בסי' ב') שכתב מדקרי לה שוטה מכלל דאית בה סימני שוטה, וכבר נתבאר דאי אפשר לפרש בענין אחר והכא אגב ריהטי' שגה בזה. ולפי זה דברי התוס' (ר"פ חרש) הנ"ל פשוטין דאיירי בשוטית היודעת לשמור גיטה ולא עצמה דמתגרשת מן התורה ומדרבנן לא יוציא ולענין קידושין אף מדרבנן אין לה. ב) ונראה דהיכא דאיננה שוטית ממש דיש לה קידושין היכא דאינה יכולה לשמור עצמה מתגרשת דלא שייך גבה גרירא דהא יכולה להתקדש תמיד ככל הנשים, ואף דביש לה אב ועתים חלומה מבואר בירו' הנ"ל דשייך גרירא ואף דהאב או בעת חלימתה יכולה לקבל קידושין, שאני התם דחיישינן דלמא לא יקדשנה האב או דלא תקבל קידושין בעת חלימתה ואח"כ כשתגדיל ותשתטית שוב אין תרופה ומזור לקבל קידושין אז ומש"ה שייך בה גרירא, משא"כ ביכולות תמיד לקבל קידושין לא שייך גרירא. ואף דלכאורה נראה סתירה לזה מהרז"ה ביבמות (פ' ב"ש) דתירץ על הא דמחלי (ס"ה א') בין מיאון ובין גט דבצרור וזורקו מתקדשת למיאון ובפעוטות מתגרשת, וכגירסת רש"י, הא בשניהם בין בקידושין ובין בגט השיעור יכולה לשמור, ותירץ דבאמת מדאורייתא מתגרשת בצרור וזורקו רק מדרבנן אינה מתגרשת עד פעוטות שתהא יכולה לשמור עצמה ומשום גרירא וכדאמרי' בשוטית, אלמא דאף דקטנה יש לה קידושין מצרור וזורקו אפ"ה כיון שאינה יכולה לשמור עצמה אינה מתגרשת מפני גרירא, אמנם אף שדעת הרז"ה נראה כן מ"מ נראה להוכיח מדעת הפוסקים כנ"ל דהיכא דהיא בת קידושין לא שייך גרירא. דהנה הרי"ף ור"ח גרסי בגיטין שם איפכא דצרור וזורקו מתגרשת ופעוטות מתקדשת למיאון, והנה הטעם דקטנה מתקדשת קאמר ביבמות (ר"פ חרש) שלא ינהגו בה מנהג הפקר והיינו משום גרירא כדאמר בשוטית דאינה יכולה לשמור עצמה, דאין לומר דאף דיודעת לשמור עצמה שייך הפקר הואיל ואין לה קידושין תזנה דא"כ מאי פריך בגמ' שם (קי"ג ב') בשוטית בפשיטות היכי דמי אילימא דיודעת לשמור גיטה ולשמור עצמה מי נהגי בה הפקר דדלמא הואיל ואין לה קידושין חיישינן כמו בקטנה, אלא ודאי דלא חיישינן למנהג הפקר רק באינה יכולה לשמור עצמה, וא"כ לגירסת הרי"ף דפעוטות הוא הזמן דמתקדשת למיאון מוכח דפעוטות אינה יכולה לשמור עצמה, [דבשלמא להרז"ה הנ"ל אף דלדידי' פעוטות יכולה לשמור עצמה מ"מ מתקדשת למיאון דאף דלא שייך גבה מנהג הפקר מ"מ כיון דהוצרכו לתקן קידושין בקטנה קודם שיעור זה דשייך בה גרירא ממילא גם אחרי כן יש לה קידושין, משא"כ להרי"ף דבפעוטות תחלת התקנה,] ואפ"ה בצרור וזורקו מתגרשת בקידושי אביה אפילו מת אביה, כמבואר ברי"ף גיטין, וא"כ קשה אמאי מתגרשת ניחוש לגרירא ואף דאז לא בת תאוה היא מדלא תקינו לה קידושין] מ"מ הא תגדיל ותהא בת גרירא, וכדקאמר הירו' הנ"ל על עתים חלומה דאינה מתגרשת אף בעת חלימתה, ועוד דלהרי"ף כ"ש דבפעוטות מתגרשת דלא הוזכר בקטנה שמירת עצמה, וכדכתבו הרשב"א וריטב"א גיטין שם, אף דשייך גבה גרירא. וכמו כן קשה אף לגירסת רש"י לפמ"ש בגיטין הרא"ש לתרץ הרז"ה הנ"ל דשמירת גיטה להתגרש בעיא שמירה טפי וא"כ יודעת לשמור גיטה היינו בדעת פעוטות וא"כ ע"כ דאז אינה יכולה לשמור עצמה דהא אמר (בפ' חרש) גבי שוטית יודעת לשמור גיטה ולא עצמה אלמא דהדעת של שמירת הגט לא סגי לשמירת עצמה, ויעוי' בתשו' אור זרוע (סי' תשע"ח) ובתשו' ר"ש במהרש"ל (סי' ס"ה) דמשמע הכי דהדעת לשמור עצמה בעיא צילותא ספי יעו"ש, [וזאת יש לדחות לפמ"ש בת' ר"ש שבמהרש"ל (סי' ס"ה) דשוטית לא בעיא כל כך דעת לשמור גיטה כמו בקטנה וא"כ אפשר דשיעור של שמירת גט של קטנה סגי גם לשמירת עצמה, אמנם ראב"י שם פליג עלי' ולדבריו כ"ש דבקטנה לא סגיא,] ואפ"ה בפעוטות מתג רשת אף דשייך בה גרירא וכדמוכח מר"פ חרש הנ"ל. אלא ודאי דכיון דיש לה קידושין לא שייך גבה גרירא וכנ"ל. ועוד ראי' מהא דכתבו התוס' בקידושין (מ"ג ב') דר"ת הורה לאב לקבל גט לבתו קטנה אף דאינה יכולה לשמור גיטה דבקטנה לא שייך גרירא דלאו בת תאוה היא. והנה