אור גדול רכו

דכשרה וכהבי"ש וא"כ תמוה דעת ס' התרומה והמרדכי דפסלי אף בשלפינהו לתרווייהו וכנ"ל (באות ח). יב) ע"כ לולא דברי הראשונים הרשב"א והריטב"א הנ"ל הי' נ"ל להגי' בירושלמי ולעשות ט"ס קטן דנתחלפו התיבות דז"ל הירושלמי חלצה במנעל באנפלי' אית תנויי תני חליצתה כשרה אית תנויי תני חליצתה פסולה מ"ד חליצתה כשרה כשהיתה אנפלי' של בגד במנעל של עור מ"ד חליצתה פסולה כשהיתה אנפליא של עור במנעל של עור, ונתחלפו התיבות מכשרה לפסולה ומפסולה לכשרה וכצ"ל מ"ד חליצתה פסולה כשהיתה אנפליא של בגד במנעל של עור מ"ד חליצתה כשרה כשהיתה אנפלי' של עור במנעל של עור כצ"ל, והוא ט"ס קטן ומצוי מאוד בירושלמי להמורגל בו, וא"כ אשה"ט דהוא ממש כגמ' דידן דבשניהם של עור ושלפינהו לתרווייהו כשר אבל של בגד בשל עור אף בשלפינהו לתרווייהו פסול וכדעת ס' התרומה והמרדכי, וזה נראה נכון מאוד בגירסת הירושלמי עד שנפלאתי על הרשב"א והריטב"א שנדחקו בהירושלמי ולא הגיהו כנ"ל כיון שידוע שדברי הירושלמי מוחזק בטעיות, ואשה"ט לדינא כס' התרומה והמרדכי הנ"ל ונראה לאמת גירסת הירושלמי הנ"ל. יג) עוד אמרתי לבאר שיטת הרמב"ם יבמות (ק"ב א') דבעי ר' ינאי קרעתהו מהו שרפתהו מהו גלויי כרעא בעינן והאיכא או דלמא חליצה בעינן וליכא תיקו. ושוב שם בעא מיני' ר"נ מרבה ב' מנעלים זה על גב זה מהו ה"ד אילימא דשלפתי' לעילאי וקאי תתאי מעל אמר רחמנא ולא מעל דמעל ל"צ דקרעתי' לעילאי ושלפתי' לתתאי וקאי עילאי מאי חליצה בעינן והאיכא, או דילמא גלויי כרעא בעינן וליכא. והרמב"ם (פ"ד מהל' יבום וחליצה הל' כ"א) כתב וז"ל קרעה המנעל מעל רגלו או ששרפתו או שהי' לבוש ב' מנעלים וחלצה העליון אעפ"י שקרעה התחתון עד שנתגלתה רגלו ה"ז חליצה פסולה וכתב שם המגיד דבקצת ספרים אין הגירסא כמ"ש רבינו וגירסת רבינו נכונה (כן הי' גי' הלח"מ בהמגיד] והנה הלח"מ ביאר שם גירסת הרמב"ם דכך הוא ל"צ דשפלתי' לעילאי וקרעתי' לתתאי מאי חליצה בעינן וליכא א"ד גלויי כרעא בעינן והאיכא, והקשה דא"כ היינו בעי' דר' ינאי דלעיל ותי' דאיבעי' לן האי בעי' להודיענו דאע"ג דהוה ס"ד דהך הוי חליצה כיון דחלץ העליון קמ"ל דלאו חליצה הוי ודבריו דחוקים מאוד דמ"מ היינו בעי' דלעיל ומאי דאשמועינן דמעל דמעל לאו חליצה הוא איננו ענין להאיבעי', גם מ"ש שם בכוונת המגיד על מאי דנראה לו נכון יותר גי' בכדי דלהוי הך קרעתי' דומיא דקרעתי' דר' ינאי דאיכא גלויי כרעא ג"כ הוא דחוק כיון דהחילוק מוכח מתוך הענין דהתם קאמר דקאי עילאי וליכא גלויי כרעא א"כ מיירי דנקרע בענין דקאי עדיין על הרגל, והכא קאמר להדיא דקרעתי' לגמרי בענין דאיכא גלויי כרעא, וליכא שום דוחק בהא דלא דמיא כיון דהוא מבואר להדיא מהענין והמלות, וגדולה מזו יעוי' בתוס' יבמות (ק"ב א') ד"ה גזירה לענין מנעל מרופט דהלשון שוה ואפ"ה הפירוש מתחלף, ומכ"ש הכא דמבואר להדיא, גם יצא שכרו בהפסדו דמה שמרויח לגירסת הרמב"ם בדמיון קרעתו איננו שוה במה דנצרך לדחוקי להאי גירסא בקו' הלח"מ הנ"ל דהיינו בעי' דר' ינאי וכנ"ל. ע"כ נראה לבאר גירסת הרמב"ם דה"פ דר' ינאי בעי על הא דוחלצה נעלו אי חליצה בעינן אי גלויי כרעא בעינן וסגי בלא חליצה כלל, וע"ז בעי ר"נ דאף את"ל בבעיית ר' ינאי דחליצה בעינן ולא סגי בגלויי כרעא לחוד בלא חליצה היינו בהא ווחלצה נעלו דמבואר בקרא להדיא, אבל בהאי דיוקא דדייקינן מעל ולא מעל דמעל דאיננו מבואר בקרא להדיא ע"ז מיבעי לי' בשלפתי' לעילאי וקרעתי' לתתאי [ועשתה הכל בב"א כמבואר בבי"ש (סי' קס"ט ס"ק ל"ז) יעו"ש.] חליצה בעינן [היינו דחליצה בעינן מעל ולא מעל דמעל דמעל דמעל לאו חליצה היא כלל] וליכא, או דילמא גלויי כרעא בעינן [פי' הא דדייקינן ולא מעל דמעל הטעם הוא משום דליכא גלויי כרעא אבל לולא זה הי' שפיר חליצה גם במעל דמעל וא"כ בכה"ג דקרעתי' לתתאי בשעה דשלפתי' לעילאי דאיכא שפיר גלויי כרעא הוי חליצה אף במעל דמעל דכל הטעם דל"מ מעל דמעל היינו משום דבעינן גלויי כרעא.] והאיכא, זהו ביאור גירסת הרמב"ם. ועתה נבאר במה דמרווח טובא פירוש הגמ' לפי גי' זו מגי' רש"י דלפי גי' רש"י קשי' איך בעי ר' נחמי' מרבה סתמא ב' מנעלים, זה עג"ז ולא ביאר להדיא קרעתי' לעילאי ושלפתי' לתתאי ואיך סתם דבריו כ"כ שלא יהיו מובנים כלל בלתי אוקימתא, כדחקר הגמ' בפירושו ואיך סמך על המבין בכעין זה. [אמנם לפמ"ש לעיל (אות ג') דה"ה דמיבעי לי' בלא קרעתינהו לעילאי אי הוי אפשר למשלף התחתון ולהניח העליון רק דאורחא דמלתא נקט דבלא קריעה א"א, א"כ אפשר לומר דלעולם ביאר בדבריו דבעי בב' מנעלים ושלף חד וקאי חד וס"ד מעיקרא דשלף עילאי וקם תתאי, ומסיק בהיפך. וא"ש]. ועוד דגם טעמי צדדי הבעי' לא ביאר דבס"ד דבעייתו הי' בשלפתי' לעילאי וקאי תתאי א"כ האיבעי' הי' אי מעל דמעל פוסל, ואח"כ למאי דמסיק הוא האיבעי' אי חליצה בעינן אי גלויי כרעא, ואיך סתם ולא ביאר גוף האיבעי' וגם לא צדדי וטעמי האיבעי', [אמנם לזה הי' אפ"ל דלעולם דביאר להדיא צדדי וטעמי אובעייתו דהוא אי חליצה בעינן אי גלויי כרעא בעינן, רק דמעיקרא הי' ס"ד דבעייתו הוא בשלפתי' לעילאי וקאי תתאי דע"ז הי' בעייתו וספיקו אי חליצה בעינן והאיכא או גלויי כרעא בעינן וליכא דהא איכא תתאי, וע"ז פריך דאף אי חליצה בעינן עכ"ז פסול משום מעל ולא מעל דמעל, אמנם הראשונה קשיא]. אמנם לשיטת וגירסת הרמב"ם אשה"ט דלא הי' צריך לפרש כלל משום דקאי על בעיית ר' ינאי דקדים וכשנשנה בביהמ"ד בעיית ר' ינאי בעא ר' נחמי' ב' מנעלים זה עג"ז ומעיקרא ס"ד דבעיא בפ"ע בשלפתי' לעילאי וקאי תתאי [היינו אי מעל דמעל פוסל, או אי חליצה בעינן או אי גלויי כרעא בעינן וכנ"ל] ופריך דזה פשיטא דפסול ומסיק דקאי על בעיית ר' ינאי דקדים דבעי קרעתהו מהו דמספקא לי' על וחלצה נעלו אי חליצה בעינן אי גלויי כרעא בעינן ע"ז הוסיף ר' נחמי' להסתפק בב' מנעלים זעג"ז לענין מעל דמעל מהו דאף את"ל בבעיית ר' ינאי בחד מנעל דחליצה בעינן משום דכתיב בהדיא וחלצה נעלו יש להסתפק בב' מנעלים לענין מעל דמעל כבעיית ר' ינאי אי חליצה בעינן [דמעל דמעל לאו חליצה הוא כלל] א"ד גלויי כרעא בעינן [ומש"ה פסול מעל דמעל אבל בכה"ג דאיכא גלויי כרעא הוי שפיר חליצה אף במעל דמעל וכנ"ל] דהוא ממש כעין בעיית ר' ינאי דקדים לי' טובא רק ר' ינאי בעא על וחלצה נעלו ור' נחמי' בעא זאת הבעי' גופי' על מעל דמעל וא"כ אשה"ט דלא הוצרך לפרש בעייתו משום דקאי על בעיית ר' ינאי דהוא הוא ממש בעיית ר' ינאי רק ינאי נסתפק בחד מנעל ובעייתו הוא על וחלצה נעלו וע"ז קאמר ר' נחמי' דזה הס' גופי' יש להסתפק בב' מנעלים זעג"ז וכנ"ל וכיון דהוא ממש כבעיית ר' ינאי דקאי עלה רק דהוא הוסיף בב' מנעלים זעג"ז ושפיר סמך על המבין דקאי על בעיית ר' ינאי ולא הוצרך לפרש רק מאי דהוסיף על בעיית ר' ינאי, ואשה"ט והדברים מרווחים ונכונים מאוד לפי גירסת הרמב"ם בביאור הגמ' כפתחו של אולם. ולגירסת רש"י עולין דברי הגמ' בדוחק ומש"ה שפיר כ' המגיד דגירסת הרמב"ם נכונה ולדעתי הוא נכון ואמת בביאור שיטת הרמב"ם לשי' הרמב"ם בס"ד ואשה"ט. ויצא לנו מזה דבחולץ על בתי שוקיים ושלפינהו לתרווייהו אף אם נימא דגם על בתי שוקיים שייך מעל דמעל [וכמו דנסתפק בתוס' חד מקמאי וכנ"ל] עכ"ז בשלפינהו לתרווייהו תלוי בבעיית ר' נחמי' לפי גירסת הרמב"ם בטעמא דמעל דמעל אי הטעם משום דלא הוי חליצה או דהטעם משום דגלויי כרעא בעינן וכנ"ל. יד) היוצא לנו מכל מה שכתבנו בזה דבחולץ המנעל מעל בתי שוקיים, דעת ס' התרומה. והמרדכי והריטב"א והטור דפסול משום מעל דמעל, רק בתוס' חד מקמאי נסתפק בזה דאפשר דל"ש מעל דמעל רק בב' מנעלים זה עג"ז, ועשינו סמוכים לזה מהירושלמי לפי גירסת הרשב"א והריטב"א וכנ"ל.