אור גדול רכה

נראה שמדינא חייץ וכנ"ל ואיך כתבו דאיננו מדינא רק חומרא יתירא. אמנם נראה דדבריהם צדקו מאוד דהנה יבמות (ק"ג א') אהא דמכשר בחלץ מהארכובה ולמטה אף דלא איקרי רגל היינו משום דכתיב מעל רגלו ולא כתיב מרגלו ופי' רש"י שם דחלצה מדבר שהוא על רגלו, ולהכי מכשירין שוקו ומן הארכובה ולמעלה פסולה דהוי מעל דמעל יעו"ש, א"כ כיון דעל רגלו לא קאי על הנעל רק דחולצת מן דבר שהוא על רגלו א"כ שוב ל"ש למפסל חציצה דהא אף דאיכא טיט על רגלו וכדומה הא חולצת הנעל מן דבר שהוא על רגלו וכמו דמכשירינן בחלצה משוק שהוא חולצת מן דבר שעל הרגל ולא פסלינן רק בחולצת מן הארכובה ולמעלה דחולצת מב' דברים שעו הרגל דהוי שפיר מעל דמעל, אבל מן דבר אחד שעל הרגל מהניא חליצתה, א"כ ה"נ ביש חציצה בין הרגל למנעל אם ליכא אלא דבר אחד מפסיק בין הנעל להרגל קרינן שפיר דחלצה נעלו מן דבר שהוא על רגלו רק אם יש ב' דברים מפסיקים בין הנעל ובין הרגל דאז הוי שפיר מעל דמעל דמה לי בגובה מה לי ברוחב הלכך נראה מוכרח מזה דחציצה לא פסלה י) אמנם לפ"ז יש לתמוה טובא (בדף ק"ב א') בב' מנעלים זה עג"ז דקאמר אילימא דשלפתי' לעילאי וקאי תתאי מעל ולא מעל דמעל הא התם ליכא רק דבר אחד המפסיק א"כ הוי שפיר מעל דחלצה המנעל העליון מן דבר שהוא על רגלו דהיינו מהמנעל התחתון שהוא על רגלו דהוי דומיא דחלצה מן השוק ואיך קאמר הגמ' דהוי מעל דמעל. ובאמת לולא דברי הראשונים הייתי מפרש עפ"י מאי דקאמר לעיל דחקר מה טעם אין חולצין במנעל לכתחלה אילימא משום דהו"ל פנתא מעל וארקתא מעל דמעל א"ה אפילו דיעבד נמי לא, והנה בגמ' זו לק"מ מה שנתקשתי לעיל דלהוי דומיא דמן השוק כיון דאיננו אלא ס"ד והו"א י"ל דלא נחית למסקנא דלקמן דשוק לא איקרי רגל רק מעל ולס"ד זה שוק בעצמו הוי רגל ובהפסק אחד פסול ופריך לי' מיני' ובי' דא"ה אפילו דיעבד נמי לא דומיא דמן הארכובה ולמעלה, אמנם בטעם דכשר באמת ולא הוי מעל דמעל דפירש"י משום דשלפינהו לתרווייהו שפיר דמי, ולס' התרומה והמרדכי נתבאר משום דמחוברין כאחד, ולהנ"ל איצ"ו כלל לכל זה דבדבר אחד המפסיק לא הוי מעל דמעל וכנ"ל, וא"כ לפ"ז אשה"ט דברי הגמ' בב' מנעלים זעג"ז דבאמת מנעל איכא ב' דברים פנתא וארקתא וא"כ כשחלץ העליון וקאי תתאי הוי שפיר מעל דמעל כיון דאיכא ב' דברים המפסיקים וכנ"ל ואשה"ט, אמנם הא מכל הראשונים אי"נ כן וקשיא טובא כנ"ל. ע"כ נראה מוכרח דחלצה נעלו מעל רגלו, משמע דליכא נעל אחר תחתיו על רגלו אבל איכא נעל תחתיו לא קרינן בי' וחלצה נעלו כיון דעדיין נשאר מנעל על הרגל, ואין הדיוק משום מעל דמעל בדוקא רק משום דמשמע דליכא רק זה המנעל על רגלו, והנשאר איננו מנעל רק על רגלו, אבל כשיש עוד מנעל א"כ לא חלצה נעלו שעל רגלו דהאיכא מנעל התחתון שעל רגלו ולכך הוי העליון מעל דמעל, דהיינו נעלו ממעל לנעלו שעל רגלו, אבל דבר אחר הנשאר על רגלו דאיננו קרוי נעל הוי שפיר וחלצה נעלו ממה שהוא על רגלו, וכנ"ל. וא"כ שפיר יתיישב היטיב בטוב טעם דברי הירושלמי דמחלק במנעל באנפלי' בין אנפלי' של בגד לשל עור דלעולם לא מיירי בשלפינהו לתרווייהו רק בחלץ העליון לחוד ולכך בחלץ המנעל מאנפלי' של בגד הוי שפיר חלצה נעלו מדבר שהוא על רגלו דהאנפלי' נשאר על רגלו וחלצה המנעל ממנו דאנפלי' של בגד לאו מנעל הוא ואיננו קרוי רק על רגלו סתמא ומהני החליצה ממנו, משא"כ באנפלי' של עור דקרוי נעל לא מהני חליצת המנעל מעליו דהו"ל חלצה נעלו מנעלו אשר על רגלו דזה הוי מעל דמעל וכנ"ל, ואשה"ט ברווחא בטוב טעם וכמעט דהדברים מוכרחים וכמו שנתבאר, ומוכרע מתוך הדברים דבחולץ מעל בתי שוקיים לא שייך מעל דמעל דשפיר קרינן בי' וחלצה נעלו מעל רגלו מן דבר שהוא על רגלו, ואף אם נימא דגלויי כרעא בעינא היינו דעל רגלו יהא מגולה א"כ בבתי שוקיים שפיר איכא גלויי כרעא דהעל רגלו מגולה היא, ואיננו דומה להא דהגמ' דמכוסה במנעל גם הוא מכוסה בלמעלה מהמנעל, וא"כ יתיישב דברי הירו' ברווחא בטוב טעם ולא נצטרך לומר דפליג על הש"ס דילן אף בענין גלויי כרעא, וממילא כיון דאפשר להשוות הירו' עם תלמודא דידן יש לנו להשוותן ולמעט במחלוקת עדיף ומוכרע מכל הנ"ל דבחולץ מעל בתי שוקיים כשר. יא) אמנם כ"ז הוא נגד הראשונים המרדכי וס' התרומות והריטב"א והטור דכתבו דעל בתי שוקיים הוי מעל דמעל. ובכדי ליישב מה שתמהנו דמ"ש מחלצה מן השוק דכשר משום דדרשינן דוחלצה נעלו מן דבר שהוא על רגלו וא"כ ה"נ דכוותה, נראה בזה דהנה בהא דוחלצה נעלו מעל רגלו יש ב' פירושים הפירוש הפשוט דחלצה נעלו שהוא על רגלו, וא"כ על רגלו קאי על הנעל דהנעל הוא על רגלו וכן הפירוש בכל דוכתי בשמות ג' של נעליך מעל רגליך וכן דברים כ"ט ונעלך לא בלתה מעל רגלך וכן ביהושע ה' של נעלך מעל רגלך וכן בישעי' כ' ונעלך תחלץ מעל רגלך בכל הני דוכתי הפירוש הנעלים שהם על הרגלים וחלצה נעלו מהיותו על רגלו ומש"ה אמרינן (ק"ב א') דב' מנעלים זה עג"ז הו"ל מעל ולא מעל דמעל, אמנם (בדף ק"ג א') מפרשים עוד בדרך דרש מדלא קאמר וחלצה נעלו מרגלו [אף דבכל הני דוכתי הנ"ל נמי נקט הכי ושם לא שייך למדרש הכי צ"ל דכל היכא דאיכא למדרש דרשינן.] ש"מ דעל רגלו לציין שם האבר. והמקום שצריכה לחלוץ וקרא להשוק שברגל שם על רגלו משום שהוא על כף הרגל, וחלצה נעלו מן מקום ואבר שקרוי בשם על רגלו דהוא השוק, ועל רגלו הוא שם האבר שצריכה לחלוץ ממנו, וא"כ בין להפשטות ובין להדרש הנעל הוא על מקום ואבר שצריכה לחלוץ רק להפשטות הנעל הוא על רגלו ועל רגלו קאי על הנעל, ולהדרש הנעל הוא על אבר שקרוי על רגלו, ולכך החליצה כשרה בשניהם ברגל ובשוק ולא אמרינן מעל רגלו דוקא משום דכשרה בין להפשטות בין להדרש דמקרא אחד יוצא לכמה טעמים כדאיתא בסנהדרין, אבל להרכיב הפשט והדרש ביחד דהיינו שחולצת מן בתי שוקיים שהם על רגלו איננו כלום דהבתי שוקיים מאן דכר שמי' ואינם קרויים בשם על רגלו, והדברים פשוטים וברורים [גם ברש"י (ק"ג א') ד"ה מעל רגלו שכתב משמע מדבר שהוא על רגלו הי' נראה להגי' מאבר שהוא על רגלו אף שאינו הכרח להגי' מ"מ להנ"ל הלשון מתיישב ביותר]. ולפ"ז ע"כ הא דכתבו היש"ש והבי"ש והגר"א על טיט דבוק ברגלו שהוא חומרא יתירא אף דבבגדי כהונה דכתיב ילבש על בשרו ושמת המצנפת על ראשו עפר ודאי חייץ כדאיתא בזבחים היינו משום דהתם קאמר שלא יהא דבר חוצץ בינו לבשרו ולא קאמר הלשון על ולא על על רק שלא יהא חוצץ לכך כל דהוא חייץ, אבל בחליצה לא קאמר הלשון שלא יהא חוצץ רק מעל ולא מעל דמעל, משמע להו דבעינן דבר חשוב אבל בשביל כל דהוא איננו קרוי מעל דמעל וחציצה איננו פוסל, והא דבאמת התם דרשינן שלא יהא דבר חוצץ והכא לא דרשינן הכי איננו קו' דאין אנו בקיאין בדרכי הדרשות שלהן, ותדע דהא דעת הרשב"א והר"ן אף גבי תפילין דכתיב על ידכה ואפ"ה חציצה אינו פוסל אלמא דלא בכל מקום דכתיב על פוסל חציצה, וה"נ דכוותה בחליצה משמע להו מדקאמר ולא מעל דמעל ולא הזכירו חציצה כדאמר בזבח ים משמע דחציצה איננו פוסל. ולפ"ז אין הכרח להכשיר על בתי שוקיים דבזה שפיר י"ל דהוי מעל דמעל, אמנם מהירושלמי הי' נראה להכשיר וכנ"ל (אות ח') אמנם איננו הכרח גמור דאפשר לפרש דמיירי הירושלמי בשלפינהו לתרווייהו וכדפירשו הרשב"א והריטב"א, אבל עכ"פ בשלפינהו לתרווייהו מוכח מהירושלמי