אור גדול רכד

ניתרת בחליצת התחתון בין בב"א בין בזא"ז אם לא דנימא דס"ל כהמג"א שהבאתי (אות ו') שהתחתון בטל לעליון, אמנם ז"א דעד כאן לא אמר המג"א רק במחוברין כאחד אמנם הריטב"א דמיירי באינן מחוברין נראה דל"ש זה אף דהירושלמי סובר דשל בגד בטל לשל עור אף באינן מחוברין וכנ"ל מ"מ בהא דבטל תחתון לעליון נראה דל"ש זה ומעתה מ"ש בס' בית הלוי (סי' ג') הנ"ל דמצא סיוע לדבריו מדברי הריטב"א הנ"ל נראה דאינו כן דאדרבא מוכח ממה דהביא אח"כ דברי הירו' דסובר כדברי הבי"ש וכנ"ל, [ולפ"ז הי' נראה להגי' בדברי הבי"ש (ס"ק כ"ה) הנ"ל בכדי דלא לישווי' לטועה בדבר פשוט שהתינוקות לא יטעו בו דכצ"ל דאם חלץ גם הבתי שוקיים כשר כ"כ הרשב"א וכן מוכח בש"ס ירושלמי וכוונתו לדברינו הנ"ל ואף שרחוק הוא עכ"ז לא מנעתי מלצדד בזכותו,]. ח) ומעתה יש לתמוה על המרדכי וס' התרומה דנתבאר (באות א') דפסלי אף בשלפינהו לתרווייהו והוא נגד דברי הירו' הנ"ל דמבואר להדי' דכשר ולא מצינו לש"ס דילן דפליגי בזה א"כ מה"ת לא נפסוק כדברי הירושלמי. אם לא דנדחוק דמפרשי לדברי הירו' דאיירי במחוברין כאחד דהוי כסנדל של עץ המחופה עור, ובשניהם של עור סובר הירושלמי דאף במחוברין פסול, והא דחליצת מנעל כשר ול"א דהו"ל פנתא מעל וארקתא מעל דמעל אין הטעם משום מ"ש רש"י דשלפינהו לתרווייהו ולא משום דמחוברין דהא להירושלמי כ"ז לא מהני מידי וכנ"ל רק דמשום הארקתא לחוד לא הוי מעל דמעל דרש"י פי' ארקתא רצועות שרוך נעל מתרגמינן ארקתא וכיון דאינו אלא רצועה איננו דומה לב' מנעלים ולא הוי מעל דמעל, ומכ"ש לדברי הריטב"א שפי' משום דמנעל עשוי מב' או ג' חתיכות משא"כ סנדל דפשיטא די"ל דאף מב' חתיכות לא הוי מעל דמעל (ובזה יש לומר שפיר בדעת הריטב"א שדקדק דשניהם של עור לאפוקי אם התחתון אינו של עור קאי נמי אף לחלץ תרווייהו בב"א וכהבית הלוי הנ"ל,), אמנם כ"ז דחוק ומכ"ש להערוך שפי' בערך ארקתא דמנעל הם עורות כפולים עור ע"ג עור והתחתון קרוי פנתא והעליון ארקתא דהוי ממש כב' מנעלים וע"כ הא דכשר משום דמחובר וא"כ מוכרח דהירושלמי איירי באינן מחוברין ואפ"ה של בגד בשל עור כשר וכנ"ל, וכהבי"ש, ודלא כהמרדכי וס' התרומה ולא עוד אלא דמדברי הירושלמי האלו הי' נראה להכריח דאף בחלץ המנעל לחוד מעל בתי שוקיים והניח הבתי שוקיים ע"ג הרגל ג"כ כשר, דהנה הרשב"א וריטב"א כתבו דהירו' פליג אגמ' דידן בב' מנעלים ושלפינהו לתרווייהו, ובודאי יש לנו למעט המחלוקת כל מה שנוכל ואם היכולת בידינו להשוות הירושלמי עם הש"ס דילן בוודאי יש לנו להשוות כידוע דרכי הראשונים והפוסקים, והנה הא דפירשו הרשב"א והריטב"א דברי הירושלמי דמיירי בשלפינהו לתרווייהו דעבור זה מוכרחים לומר דהירו' פליג על הבבלי בב' מנעלים ולא פירשו דמיירי שחלץ העליון לבד דכה"ג גם בש"ס דילן מבואר דפסול ולא נצטרך לעשות מחלוקת בין ירושלמי לבבלי היינו דבזה פשיטא להו דגם של בגד בשל עור פסול דהוי מעל דמעל וכמ"ש הריטב"א דמוכח מהא דב' מנעלים בחלץ לעילאי וקם תתאי דפסול משום מעל דמעל דש"מ דחלץ על בתי שוקיים דפסול דלא משמע להו שום סברא לחלק בין בגד במנעל לב' מנעלים לענין חלץ העליון לחוד דבתרווייהו הו"ל מעל דמעל, רק בשלפינהו לתרווייהו בזה יש לחלק בין בגד במנעל דבטל הבגד לגבי המנעל וזה ל"ש רק בחלץ לשניהם אבל בחלץ המנעל מעל בתי שוקיים דהבתי שוקיים נשארו על הרגל דל"ש לומר דבטלים לגבי המנעל לא משמע להו שום סברא לחלק בין ב' מנעלים למנעל ע"ג בגד ולהכי הוכרחו לפרושי להירושלמי דמחלק בין בגד במנעל לב' מנעלים בשלפינהו לתרווייהו ולמשוי מחלוקת בין ש"ס דילן להירו' בב' מנעלים בשלפינהו לתרווייהו אבל למאי דחדית לן בתוס' חד מקמאי יבמות (ק"ב ב') שהבאתי לעיל (אות ד') לחלק לענין חלץ העליון לחוד בין ב' מנעלים זעג"ז לעל בתי שוקיים דהתחתון לאו מנעל הוא ולכך לא הוי העליון מעל דמעל ולא הוי מעל דמעל רק בב' מנעלים זה ע"ג זה דהעליון הוי מנעל ע"ג מנעל משא"כ על בתי שוקיים א"כ שפיר יש לפרש הירושלמי בחלץ להעליון לחוד דע"ג בגד כשר משום דלא הוי מעל דמעל משא"כ ע"ג אנפלי' של עור דהעליון הוי מעל דמעל, ואף דכתב התוס' חד מקמאי הנ"ל דלא נ"ל הך סברא דמה לי אם התחתון מנעל ומה לי אינו מנעל, מ"מ העליון מעל דמעל הוא עכ"ז נראה דסברא זו לא נפלאת היא ולא רחוקה דכה"ג מצינו ריש זבחים (ג' א') דמינה מחריב בה דלאו מינה לא מחריב בה וכעין זה כתב הרשב"א בת' (ח"ג סי' רפ"ב) לחלק לענין תפילין של ראש על הכובע דמותר אבל כהן גדול על המצנפת אסור משום דמצנפת ג"כ מצוה ולכך שפיר מפסקת כעין דאמרינן בזבחים דבת מינה מחריב דלאו בת מינה לא מחריב, וכה"ג מצינו לחלק בכמ"ד, א"כ ה"נ יש לומר דמעל דמעל לא מקרי רק בב' מנעלים דכל אחד ראוי דהוי בת מינה אבל לא במנעל של בגד, א"כ איצ"ו לומר דהירו' פליג על הש"ס שלנו רק דהירושלמי מיירי בחלץ להעליון לחוד ומוכח דעל בתי שוקיים לא הוי מעל דמעל אף בחלץ העליון לחוד ואף דכתב בתוס' חד מקמאי הנ"ל דאף אם נימא דלא הוי מעל דמעל עכ"ז יש למפסל משום הספק בעי' דדלמא גלויי כרעא בעינא וא"כ סוף סוף נצטרך לומר דהירו' פליג אש"ס דילן מ"מ לא דמיא דבזה שפיר י"ל דמאי דמיבעי' לי' בש"ס דילן פשיטא לי' להירו', אבל לומר מאי דפשיט לי' לגמ' דילן לפשיטות ס"ל להירו' להיפך הוא דוחק גדול ויש לנו להשוותן בכל מה דאפשר. שוב ראיתי למפרשי הירו' הק"ע והפ"מ דהרגישו ג"כ לאוקמא להא דהירושלמי בחלץ להעליון לחוד אמנם לא כתבו לבאר הסברא וההסבר בזה וכבר נתבאר לחלק לנכון בסברא נכונה. ט) ועוד יש להרחיב הביאור בזה ולא נצטרך ג"כ לומר דהירו' פליג על הא דגלויי כרעא, וגם יתבאר ביתר ביאור הא דבעינן דוקא ב' מנעלים לענין מעל דמעל, והוא דהנה המרדכי בשם ראבי' כתב דיש מדקדקים שלא יהא טיט דבוק במנעל מבפנים שלא יהא מעל דמעל ומטעם זה כתב עוד וצריך לרחוץ רגלו הימנית יפה יפה ובהגהות מרדכי שהיבם קושר את המכנסים למעלה משוקו כדי שיראו היטב שלא יהא חציצה בין רגלו ובין המנעל וכמו שהובא כל זה בב"י, והמהרש"ל ביש"ש (סי' ט') כתב על כל זה דהוא חומרא יתירא וכ"כ הגר"א (סי' קס"ט ס"ק צ"ז) וכ"כ הבי"ש שם (ס"ק כ"ה) ולכאורה יש לתמוה דאמאי כתבו דאינו אלא חומרא יתירא הא לכאורה מדינא הכי הוא, דהא מבואר זבחים (ד' י"ט) לענין בגדי כהונה דכתיב ילבש על בשרו ושמת המצנפת על ראשו דחציצה פוסלת בין הבגד לבשרו וכן בין המצנפת לראשו, ועפר ודאי חייץ כדאיתא שם, וכן לענין תפילין דעת הרא"ש בהל' תפילין ובת' דכיון דכתיב לאות על ידכה ולטוטפות בין עיניך צריך ג"כ שלא יהא דבר חוצץ בין תפילין לידו וכן בין תפילין לראשו, וא"כ ה"נ לענין חליצה דכתיב וחלצה נעלו מעל רגלו ניבעי דלא להוי חציצה בין הנעל ובין הרגל דומיא דעל בשרו ועל ראשו דבגדי כהונה הנ"ל ועל ידך ובין עיניך דתפילין הנ"ל וא"כ מדינא חציצה כל דהוא פוסל וטיט שעל הנעל או שעל הבשר מדינא חייץ כמו בבגדי כהונה וכדאיתא בזבחים ואמאי כתבו דהוא חומרא יתירא. ובזה נראה במה שתמה היש"ש שם על מהר"י סג"ל ומהר"י ברונא שכתבו לחתוך הצפרניים מהרגל קודם חליצה וכ' ע"ז היש"ש דמנהג שטות והבל הוא דמה שמחובר לגוף בוודאי איננו קרוי מעל דמעל ואם בעבור הטיט שתחת הציפורן מה בכך הלא המנעל הוא על הציפורן ואין ענין זה דומה לטבילת נדה כלל דהתם בעינן שיגיע המים לבשר שתחת הציפורן משא"כ הכא יעו"ש, וחלילה לומר על גדולי עולם כמהרי"ל ומהרי"ב שיכתבו דברי שטות והבל. אמנם נראה פשוט דסברי דחציצה פוסלת מדינא וכנ"ל ולכך חששו לדעת הראב"ן שהובא בש"ך יו"ד (סי' קצ"ח ס"ק כ"ה) דהציפורן גופי' כיון דעומד ליקצץ חייץ וכמו דחששו לזה הב"ח והש"ך שם לענין נדה וא"ש דגם לענין חליצה הציפורן עצמו חוצץ. עכ"פ לענין טיט בוודאי