אור גדול רכב

וכנ"ל ואיננו דומה לב' מנעלים דהתם הוי שפיר חליצה בהתחתון משא"כ על בתי שוקיים וכנ"ל, והדברים מוכרחין. ב) אמנם לכאורה מרש"י יבמות (ק"ב א') יש להוכיח כדברי הבי"ש, דהנה שם חקר הגמ' דמה טעם אין חולצין במנעל לכתחילה אילימא משום דהוי פנתא מעל וארקתא מעל דמעל א"ה אפילו דיעבד נמי לא, ופירש"י שם וע"כ דלא הוי מעל דמעל משום דחולץ לשניהם דאף בב' מנעלים כי שלפא לתרווייהו שפיר דמי כדאמר לקמן ב' מנעלים כו' וע"כ לא מיבעי' לי' רק בקרעתי' לעילאי ושלפתי' לתתאי אבל בשלפינהו לתרווייהו שפיר דמי עכ"ל, וא"כ מבואר מרש"י דאינו מחלק בין תפורים יחד לאינם תפורים דאל"כ הו"ל לפרש בפשוט דכיון דמחוברים לאו מעל דמעל הוא, וע"כ דאיננו מחלק בהכי ואי הוי פסול בב' מנעלים בשלפינהו לתרווייהו גם מנעל הי' פסול אף דמחובר כאחד רק כל ההכשר הוא משום דגם בב' מנעלים נפרדים ג"כ כשר כה"ג. וא"כ יקשה לרש"י מסנדל של עץ דכשר במחופה עור דהוי כחולץ על בתי שוקיים דהתחתון הוא של עץ, א"כ הוי מעל דמעל אף דמחוברים כאחד הא נתבאר דלרש"י ל"מ מחוברין כאחד וכנ"ל וא"כ מוכרח מרש"י דאף היכא דהתחתון איננו של עור עכ"ז כשר היכא דשלפינהו לתרווייהו, א"כ לכאורה מוכרח מרש"י כדברי הבי"ש. ג) אמנם כד דייקינן שפיר נראה דגם מדברי רש"י אלו מוכרח דלא כהבי"ש. דהנה לכאורה יש לתמוה דאיך מדייק רש"י מהא דלא איבעי לי' בב' מנעלים רק בקרעתי' לעילאי ושלפתי' לתתאי וקאי עילאי מכלל דבשלפתינהו לתרווייהו שפיר דמי, דדלמא בהיפך דבשלפתינהו לתרווייהו פשיטא לי' דפסולה משום מעל דמעל רק בקרעתי' לעילאי ולא חלצה רק התחתון מיבעי' לי' והו"ל לרש"י לדייק מהא דקאמר מעיקרא ה"ד אילימא דשלפתי' לעילאי וקאי תתאי מעל ולא מעל דמעל דמשמע דדוקא בשלפתי' לעילאי וקאי תתאי אבל בשלפתינהו לתרווייהו שפיר. דמי. אבל מהא דדייק רש"י לכאורה אינו מוכח כלל וכנ"ל, גם ברשב"א יבמות (ק"ב ב') ד"ה סנדל התפור בפשתן מבואר ג"כ הראי' דשלפתינהו לתרווייהו שפיר דמי מהא דבעי בקרעתי' לעילאי וכמ"ש רש"י ולכאורה הוא תמוה וכנ"ל דמשם אין ראי' כלל. ע"כ נראה מוכרח דס"ל דאין שום סברא למפסל בשלפתינהו לתרווייהו, משום מעל דמעל רק אי נימא דחליצת התחתון לחוד בלא העליון לא מהני ומוכרח לחליצת העליון ג"כ א"כ שפיר י"ל דמעל בעינן ולא מעל דמעל, אבל אי חליצת התחתון לחוד מהני אי הוי אפשר למשלף התחתון בלא העליון, אין שום סברא כלל למפסל בשלפתינהו לתרווייהו דניתרת בשליפת התחתון לחוד ושליפת העליון אין צריך כלל ואיננו מעלה ולא מוריד והוי כלא חלצה העליון דכשר. והנה הא דמיבעי' לי' בקרעתי' לעילאי ושלפתי' לתתאי וקם עילאי נראה דה"ה אי הוי אפשר גם בלא קרעתי' לעילאי למשלף התחתון בלא העליון ג"כ הוי מיבעי' לי' אי ניתרת בזה, דיעוי' בבי"ש (ס"ק ל"ז) דבנקרע רוב המנעל הוי חליצה פסולה א"כ הוי כיש כאן מנעל העליון, ואפ"ה אי לאו דגלויי כרעא בעינן הי' כשר בשלפתי' לתתאי וקם עילאי א"כ ה"ה בב' מנעלים באפשר למשלף התחתון בלא העליון ג"כ הי' כשר אי לא בעינן גלויי כרעא, והא דבעי בקרעתי' לעילאי ולא בעי בב' מנעלים שלמים לתחתון וקם העליון היינו משום דאורחא דמלתא דבלא קריעת העליון א"א למשלף לתחתון, ותדע דלמאי בעי בקרעתי' ולא בהלך מעיקרא במנעל העליון קרוע וע"כ דאורחא דמלתא נקט. ולפ"ז אשה"ט ראיית רש"י והרשב"א הנ"ל דהא אי נימא דלא בעינן גלויי כרעא פשיטא דשלפתינהו לתרווייהו שפיר דמי דהא ניתרת בחליצת התחתון לחוד אף אי לא הוי חלצה לעליון והוי כלא חלצתו כלל ואין שום סברא למפסל בשלפתו לתרווייהו רק אי נימא גלויי כרעא בעינן וא"כ בלא חליצת העליון לא היתה ניתרת בחליצת התחתון לחוד וכיון דמוכרחת להכשרה חליצת העליון שפיר יש סברא למפסל משום מעל ולא מעל דמעל וא"כ שפיר הוכיח מינה רש"י דס"ל להגמ' דכשר, אף אם גלויי כרעא בעינן בשלפתינהו לתרווייהו, דאל"כ למה לי' לאוקי הבעי' בקרעתי' לעלאי ושלפה לתתאי וקם עילאי, לימא בפשיטות בשלפתינהו לתרווייהו, ואי"ל דבזה פשיטא לי' דפסול משום מעל דמעל דז"א דאי לא בעינן גלויי כרעא לא שייך למפסל משום מעל דמעל דלא בעינן חליצתו כלל והוי כלא שלפתו כלל, רק אי בעינן גלויי כרעא דבעינן חליצת העליון יש סברא למפסל וכנ"ל, ומדלא איבעי' לי' בשלפתינהו לתרווייהו מכלל דבזה פשיטא לי' דכשר אף אי גלויי כרעא בעינן דמ"מ איכא חליצת התחתון וגלויי כרעא, רק בקם עילאי מספקא לי' כנ"ל מוכרח בביאור דבריהם. ובזה א"ש מ"ש רש"י א"ה אפילו דיעבד נמי ומדכשרה ש"מ גלויי כרעא בעינא דאינו מובן דאם חליצה בעינן מי כשר ולהנ"ל כוונת רש"י בהיפך דאם חליצה בעינן ודאי כשר וכנ"ל, רק דלא נימא אי גלויי כרעא בעינא א"כ מוכרח לחליצת העליון והוי מעל דמעל לכך קאמר דליתא דמ"מ לא בעינן חליצתו רק גלויי כרעא, והאיכא וחליצתו אין צריך כלל ואינו מעלה ומוריד דאיכא חליצת התחתון וגלויי כרעא. ד) ומעתה לפ"ז מוכרח מדברי רש"י דניתרת בחליצת התחתון וחליצת העליון איננו מגרע כחה וא"כ במנעל על בתי שוקיים דל"ש להתיר משום חליצת התחתון רק משום חליצת העליון לחוד שפיר הוי מעל דמעל אף בשלפתינהו לתרווייהו. הן אמת דאפ"ל בכדי שלא תקשה מסנדל של עץ המחופה עור כיון דרש"י אינו מחלק בין מחוברין לאינן מחוברין וכנ"ל (אות ב') דרש"י ס"ל כמו שצידד בתוס' חד מקמאי יבמות (ק"ב ב') הנדפס בש"ס החדשים ד' ווילנא דלא שייך מעל דמעל רק בשניהם של עור דשניהם מנעלים מיקרי והוי העליון מעל דמעל אבל עור על דבר שאיננו מנעל לא הוי העליון מעל דמעל כיון דהתחתון לאו מנעל הוא לא הוי מנעל העליון מעל דמעל דהא ליכא רק חד מנעל על רגלו, וא"כ להכי שפיר כשר בסנדל של עץ המחופה עור כיון דהתחתון לאו מנעל הוא, וא"כ גם בחולץ על בתי שוקיים ל"ש למפסל משום מעל דמעל רק דיש לפסול אם לא חלץ רק המנעל והניחה הבתי שוקיים משום דגלויי כרעא בעינן וכמו שצידד בתוס' חד מקמאי שם, ויבואר להלן אי"ה, אבל בשלפה לתרווייהו שפיר ניתרת בחליצת העליון כיון דאיכא נמי גלויי כרעא וכמו בב' מנעלים זה ע"ג זה, והוא דלא כהמרדכי וס' התרומה דפסלי בחולץ על בתי שוקיים משום מעל דמעל. ה) אמנם יותר נראה בשי' רש"י דרש"י לטעמי' דמפרש שם (ק"ב ב') דמנעל התפור בפשתן היינו שתפור בתוכו בגד פשתן דממעט מאנעלך תחש דהיינו דבתחתון איננו ניתר משום דלאו תחש הוא ובעליון איננו ניתר משום דהוי מעל דמעל ומינה מוכח אף דמחובר כאחד הוי כנפרדין ומש"ה איננו מחלק בין מחובר כאחד לנפרדין וכמו שמחלק המרדכי וס' התרומה אף דלכאורה חילוק פשוט הוא משום דלרש"י לשי' יש הכרח ממנעל התפור בפשתן דגם כה"ג דמחובר הוי מעל דמעל [ובתוס' חד מקמאי שם דכתב דיש סיוע מרש"י דכה"ג לאו מעל דמעל הוא נראה דהוא ט"ס וצ"ל דכה"ג הוי מעל דמעל] והא דהקשו על זה כל הראשונים מסנדל של עץ המחופה עור כבר כתב האו"ז בשי' רש"י דמחופה עור היינו מבפנים אבל מבחוץ לא מהני משום דהוי מעל דמעל ועיקר החליצה בתחתון ומש"ה בתפור בתוכו בגד פשתן פסול וכן בסנדל של עץ אי מחופה עור מבחוץ והא דמכשיר במחופה עור היינו מבפנים ואשה"ט לנכון שי' רש"י. וא"כ לרש"י נמי בחולץ על בתי שוקיים בין בחלץ המנעל לחוד בין שלפתינהו לתרווייהו לא הוי חליצה משום דעיקר החליצה הוא בתחתון דהעליון הוי מעל דמעל ודלא כהבי"ש. ו) ויש לי מקום עיון מזה על המג"א או"ח (סי' י' ס"ק ה') שהעלה דעליון עור ותחתון בגד דפטורה מציצית משום דאזלינן בתר עליון ונסתייע לזה מדברי הב"י (סס"י י"א) דאם תפר על הכנף שרי והנה בחידושי רע"א זצ"ל הבין דראייתו