אור גדול רכ

לבטלה א"כ מנ"ל דס"ל לר"מ אף בכה"ג דליהני האי דאאמד"ל דנימא לדמי, וצ"ל דבאמת אינו מוכרח רק זאת מוכרת בהיפך דלרבנן דס"ל דאף בערך כלי לא אמרינן אאמד"ל א"כ פשיטא וכ"ש מקדיש עבדו דאיננו לבטלה לגמרי וכנ"ל רק לר"מ דס"ל אאמד"ל גבי ערך י"ל דס"ל דאף בכה"ג אמרינן כן אף דאיננו לבטלה לגמרי כיון דאינו מוכרח עכ"פ להיפך, וכיון דלרבנן ודאי אי אפשר לאוקמי אמרינן דר"מ היא ור"מ אף בכה"ג ס"ל דמהני ואמרינן אאמד"ל. ועפ"י זה יתיישב קו' התוס' גיטין (ל"ט א') ד"ה הא מני דנתקשו דרב אדרב ולפי הנ"ל יש לומר דהיכא דיהי' לבטלה לגמרי שפיר ס"ל לרב כר"מ דאאמד"ל משא"כ במקדיש עבדו דלא יהי' לבטלה לגמרי, אף דר"מ בעצמו גם בזה ס"ל כן מ"מ רב לא ס"ל כוותי' בהא. ידידו הנ"ל. סימן לח. בעזהשי"ת יום ה' כ' סיון ל"ח למספר תרנ"א מינסק יצו"י. שלו' אל כבוד הרב המאוה"ג וכו' מו"ה נפתלי הערץ נ"י האבד"ק סאלאק יצו"י. אחדשה"ט מכתבו הגיעני בשבוע העבר ע"ד הגט שסידר כת"ר ושכח ליחד העדי מסירה דהיינו ששכח לומר האות רכ"ז שבסדר הגט ולצירוף המנין של שעת נתינה עמדו שם אב ובנו שכת"ר שלח השמש אחרי האב ואח"כ בא הבן לקרותו ואמר לו כת"ר שגם הוא ימתין להצטרף למנין עשרה ולכך חושש כת"ר דלמא זה הוי כמו ייחד קרובים להעיד. הנה בענין חשש זה נדבר לקמן. אמנם נפלאתי על כתר"ה שלא הזכיר כלל במכתבו מה יאמרו האב והבן בעצמם אם למחזי אתו או לאסהודי כפשטות הגמ' דמכות (ו' א') דשיילינן להו למחזי אתו או לאסהודי, ולפחות לכתחלה הו"ל לכת"ר לעשות כעצת הגמ' ולמשאל להו, וכפי הנראה בודאי יאמרו למחזי ולא לאסהודי, דמה הי' נצרך לאסהודי הא כבר היו שם עדים בלעדם, דהא היו שם העדי חתימה מקודם ועפ"י שנים עדים יקום דבר, ואיננו נצרך יותר. ואין לומר משום חשש דלמא יתברר עליהם שהם פסולים, ולכך אתו אינהו לאסהודי. דז"א דאם יתברר שהם פסולים הגט פסול אף אם יהי' נמסר בפני עדי מסירה כשרים דהו"ל מזוייף מתוכו, וא"כ למה להו למיתי לאסהודי כיון דיש עדים בלתם וע"כ דאתו למחזי לפרסום בעלמא ולא לאסהודי, ואין לחוש דאינן יודעין הדין דאין לחוש לזה. ותדע דהא אשה שמוציאה גט בעדי חתימה מותרת להנשא, ולא חיישינן דלמא לא מסר לה בעדי מסירה רק בינו לבין עצמה למאן דפסלי בלא עדי מסירה, דלדידהו חייש כת"ר בניד"ד.] וע"כ דלא חיישינן לאינו בקי בדין, ואמרינן דכו"ע ידעי דאין גט בלא עדי מסירה ומסר לה בפני עדים, וא"כ ה"נ בודאי ידעי דאי"צ לאסהודי ולא אתו רק למחזי. ונפלאתי על כת"ר שלא הזכיר כלל במכתבו מאמירת הקרובים הנ"ל. ואפשר דבאמת הקרובים אמרו למחזי, ועכ"ז חייש כת"ר עפ"י תשובת הרשב"א (סי' אלף קפ"ט) שהובא ברמז בד"מ חו"מ (סי' ל"ו ס"ק ב') דשם בת' הרשב"א מבואר דא' מב' ענינים מבטלים העדות. או שיזמינוהו לפסול להעיד, ואז אפילו אם לא כיון הפסול בעצמו כדי להעיד מבטל העדים הכשרים. והב' אם לא הזמינוהו, שהעד בעצמו יכוין כדי להעיד יעושה"ט ברשב"א, ומש"ה חייש כת"ר כיון שקרא להפסולים הוי כמו הזמינם ולכך אף דהם לא כיוונו לאסהודי רק למחזי אפ"ה פוסל. זהו חששת כת"ר. אמנם נראה דגם זה לאו חששא הוא. דכמו דאמרינן דבודאי הקרובים כיוונו למחזי ולא לאסהודי משום דהי' די לאסהודי בלעדיהם וכנ"ל, ה"נ קריאת כת"ר להם בודאי לא הי' ג"כ לאסהודי מהאי טעמא גופי', ובודאי לא הי' הכוונה רק למחזי, ובפרט דהמנהג להיות עשרה בשעת הנתינה לפרסומי מלתא לא היתה הקריאה רק להשלים להמנין ולא לאסהודי ולא הוי כהזמינם. וראי' ברורה לזה נראה מגיטין (י"ח ב') בכולכם חתומו דר' יוחנן ס"ל דב' משום עדים ואינך משום תנאי, דאם נמצא אחד קרוב או פסול דכשר לדידי' דמסתמא להכשרים מינה לעדות והקרוב לתנאי, וכמ"ש רש"י שם ד"ה אמרי לה כשר, א"כ מבואר דאף דאמר לכולם לחתום עכ"ז אמרינן דלא כיון לעדים רק לשנים ורק להכשרים. וא"כ נראה דכ"ש הכא בניד"ד דאמר לכולם שיעמדו בשעת הגט דלא כיון רק לשנים לעדים ואינך לפרסומא בעלמא להצטרף למנין, ורק להכשרים כיון לעדים ואינך לפרסומא. ואף למאן דפסק התם כר"ל עכ"ז נראה דהכא מודה דדוקא התם שציוה לחתום אמרינן דכולם לעדים, משא"כ הכא, ומר' יוחנן דהתם נשמע לניד"ד אליבא דכו"ע ולכאורה יש לתמוה על הש"ך חו"מ (סי' ל"ו סס"ק ט"ז) דפליג על הסמ"ע וד"מ דבמזמין שנים לא מהני ולכאורה נראה דהוא כ"ש מכולכם הנ"ל, ואף במזמין בערבוביא במאי דפליגי הסמ"ע והש"ך שם על הד"מ הי' נראה מהא דכולכם הנ"ל כהר"מ. ואפשר דשאני התם דכיון דאינו מתכוין לכולם הו"ל לפרש וכמו שדקדק שם הש"ך בלשונו, משא"כ בכולכם דלא שייך זה, ודחוק. עכ"פ בניד"ד פשוט דדמיא לכולכם. וגם הש"ך מודה דלא חיישינן להפסולים דלא כיון עליהם לאסהודי רק לפרסומא בעלמא להצטרף למנין וכנ"ל ולכאורה הי' נראה דלפ"ז שוב אין לשאול להאב ובנו אם כיוונו למחזי או לאסהודי כדשיילינן במכות, דהא בכולכם לר' יוחנן אי"צ למשאל וה"נ דכוותי'. אמנם נראה דלא דמי, דהתם בחתימה דא"א לחתום שלא בציווי הבעל פשיטא דאדעתי' חתמו וכמ"ש התוס' גיטין שם ד"ה א"נ וביותר ביאור בר"ן שם, משא"כ הכא דהי' אפשר לעמוד בלתי ציוויים, וכ"ש להסבר הר"ן דהא רואים הנתינה והלכך ש"ד למשאל להו. והנה יעוי' בש"ך שם (סי' ל"ו ס"ק ח') דבמזמנים עדים כשרים אף אם הפסולים יכוונו להעיד אינם פוסלים דלאו כל כמינייהו להיות עדים בע"כ, ולכאורה מהתוס' והר"ן דנתקשו אמאי לא שיילינן להו למחזי או לאסהודי נראה סתירה לזה, דכיון דאמרינן דכוונת הבעל להכשרים להעיד ואינהו לתנאי, א"כ אף אם יכוונו להעיד אינם פוסלים להש"ך הנ"ל. לכך הי' נראה דהזימון מועיל מטעם דמסתמא שוב אינם מכוונים לאסהודי, וכמ"ש הש"ך בעצמו שם (סס"ק י') יעו"ש. ונראה דאף להש"ך שם (ס"ק ח') הנ"ל ל"ק, דשאני התם דקאמר וייחד בפירוש דאינו רוצה השאר להעיד, משא"כ בכולכם דאף דאמרינן דכיון להכשרים להעיד, עכ"ז לא עדיף מסתמא בכל מקום דשיילינן להעדים כיון שלא הוציאם בפירוש, וזה דלא כמ"ש האבני מילואים אבה"ע (סי' מ"ב סס"ק ו') ונשנית אצלו בקצה"ח (סי' ל"ו ססק"י י') דאף בכה"ג אינם פוסלים כל שמכוין לעדים כשרים יעו"ש. והוא נסתר מדברי התוס' והר"ן הנ"ל. ע"כ הי' נראה נכון למשאל להאב ובנו הנ"ל אם כיוונו למחזי או לאסהודי וכנ"ל. אמנם נראה דיש לסמוך על הש"ך חו"מ (סי' ל"ו ס"ק ח') דאי"צ לשאול רק ברואין ריעותא אח"כ שבאין לב"ד להעיד אבל בל"ז לא חיישינן להכי, וכן נראה לפי מה שהוכחתי למעלה דלא חיישינן ללא גמירי דינא ממאי דלא חיישינן דלמא לא ידע דבעינן עדי מסירה וכיוצא, א"כ מה"ת נימא דכיוונו לאסהודי כיון דיודעים דהא פסולים, ולכך מסתבר כמ"ש הש"ך הנ"ל, ובפרט בניד"ד דאצל כת"ר קרוב לודאי שייחד עדי חתימה לעדי מסירה, וגם דלרוב הפוסקים אי"צ כלל לעדי מסירה דאין לחוש עוד כלל.