אור גדול ריד

אם זאת קרוי' חלומה הואיל ואין לה וסת לימי חלימותה ולשון ירושלמי משמע כן דקתני עתים חלומה דמשמע עתים קבועים [וזה תמוה לי מלשון גמ' יבמות (קי"ג ב') דקאמר על חרש עתים חלים עתים שוטה אף דלית לי' עת קבוע וצל"ע.] כו'. דנראה להדיא מדבריו דבעתים קבועים פשיטא לי' דאינה מגורשת ובליכא עתים קבועים היתה מגורשת ולא חיישינן בשביל שתחזור לשטותה רק דמספקא לי' מטעם אחר והיינו אם קרוי' חלומה אבל אם קרוי' חלומה היתה מגורשת, א"כ נראה דס"ל כדעת הט"ז. ומאי דמספקא לי' להאו"ז אם זאת קרוי' חלומה נראה דהוא כדברי הבי"ש (סי' קכ"א סק"ד) ויעו"ש בפ"ת שהביא בשם האחרונים דמקילין בזה. ובאמת צע"ג בזה. דהנה ביבמות (דף קי"ג) בחרש דחז"ל לא יכלו לעמוד על דעתא דידי' אי צילתא היא או לא לר"א, ולרבנן פשיטא להו דלאו דעתא צילתא היא ואף ביכול לדבר מתוך הכתב ומשיב על כל דבר כהוגן. וא"כ צדקו מאוד דברי העיטור שבב"י (סי' קכ"א) דספק שוטה לא מהני בדיקה וכן מ"ש הפר"ח ות' מהרי"מ שהובא בפ"ת שם דלר"א בחרש מהני בדיקה, ג"כ נראה ברור דלא מהני דאל"כ לימא נפ"מ אי מהני בדיקה, וגם הא לרבנן פשיטא דלא מהני וגם לר"א להך צד ספק אי דעתא צילתא אי לא א"כ ממילא ה"נ למאי דס"ל דעתים חלים ועתים שוטה וא"כ ממילא ה"נ בשוטית בעתים חלומה יש להסתפק בדעתה אי צילתא היא אי לא כל דחזינן דעתא קלישתא. וצ"ע בזה בדברי הפוסקים בב"י (סי' קכ"א). וכן נראה עוד לפמ"ש כ"ת דגם בעת חלימותה אם ידברו עמה הרבה או יעשו דבר נגד רצונה תתבלבל בדעתה עד שתדבר בלי סדרים א"כ שפיר אפשר דגם בעת חלימותה שייך גרירה דידבר עמה הרבה עד שיוציאנה מדעתה ויזנה עמה. כללו של דבר ברהיטא אינני רואה מקום להקל לגרשה נגד גזירת חז"ל, ומ"ש הט"ז להקל בזמה"ז מטעם חר"ג. לכאורה תמוה דלא גרעה גזירת חז"ל מדבר שבמנין דצריך מנין אחר להתירו אף שנתבטל הטעם. וצ"ל דכוונתו באמת לעבור על איסור בשביל פו"ר דאומרים לו חטא בשביל שיזכה. וא"כ כיון דאפשר לישא אחרת אין להתיר לגרשה. וכן כתב החמדת שלמה (סי' ע"ז) דלא כתב כן הט"ז רק למהרש"ל דאין לו תקנה אבל לא לדידן דיש לו תקנה. גם מאי דיש לדון בזה מחמת קידושי טעות אינו סניף רק לענין להתיר לישא אחרת, אבל לא לענין לגרשה כמובן. ע"כ ברהיטא אינני רואה להתיר לגרשה, רק. להתירו לישא אחרת. ולענין השלשת כתובה בזה ודאי תיהני מחילתה בעת חלימתה. וגם ק"ר מג' ארצות די בפולין וליטא ורייסין. והוא דבר נקל. סימן לד. בעזהשי"ת יום ועש"ק ב' ניסן תרנ"א לפ"ק פח"ק מינסק יצו"י. שלו' אל כבוד ידידי הרב הג' החריף ובקי סוע"ה כ"ש מו"ה יחזקאל נ"י האבד"ק בויסק יצו"י. אחדשה"ט יקרתו הגיעני ע"ד השאלה שאחד לקח מהבעה"ב טבעת קידושין וקידש להבתולה חוה, ואח"כ אמר המקדש בעצמו שנצרך ליקח הטבעת קידושין מהבעה"ב ולקדש שנית, ושאל מהבעה"ב כמה רוצה בעד הטבעת קידושין [והטבעת קידושין הי' שוה בערך שני רו"כ.] והשיב לו הבעה"ב אחר שאתה לוקח אותו בכדי לקדש הנני מוכרו לך בעשרה קאפ' והשיב המקדש טוב הנני לוקחו, ואשלם לך דמיו, וקידש שנית בהטבעת הנ"ל בפני עדים, והבעה"ב גם עתה איננו חוזר מהמכירה הנ"ל. ושאל כת"ר אם הקידושין מועילים ואם אפשר להתירה בלא גט, כי המקדש רוצה לגרש רק המתקדשת מבקשת להתירה בלא גט. והנה כתר"ה השתטח בכל פנה וזויות והרגיש בכל הספיקות שיש להסתפק בזה ופלפל קצת בהם. אמנם כ"ז לפלפולא אבל למעשה ח"ו להתירה בלא גט וחשב באיסור אשת איש כל ימיה. וכבר כתב הר"ן שהובא בת' הריב"ש (סי' ש"צ) שאפילו בעסקי העולם כל משכיל, בוחר לנפשו הדרך היותר בטוח והמשומר מכל חק ומכשול ואפילו באפשר רחוק, ועל אחת כמה וכמה שיש לנו לעשות כן בדרכי התורה והמצות שהן כבשונו של עולם והוא כתב זה על פרט אחד במצות קריאת מגילה שהוא מד"ס ואנן מה נעני אבתרי' בחשש איסור א"א החמורה כל ימיה איך נכניס עצמינו במקום צר ובנקב מחט סדקית אף אם הי' מקום עיגון, ובפרט בניד"ד אשר איננו מקום עיגון רק פגם בכבודה, שאפילו היו צדדי ההיתר מרווחים כפתחו של אולם רק חשש איסור מועט ג"כ לא הי' הנזק שוה לתפוס ההיתר להניח הוודאי ולתפוס הספק והי' לנו לחוש לכבוד המקום ב"ה ולא לכבוד בו"ד, ובפרט דצדדי ההיתר דחוקין ורחוקין שאף במקום עיגון לא הי' לנו להתיר. ע"כ חלילה וחלילה לחשוב מחשבות באיסור חמור כזה לחפש צדדי היתר והבתולה חוה שקיבלה הקידושין צריכה גט מאת המקדש ואח"כ תהיה מותרת לכל אדם לבר מכהן ובלא גט אסורה לכל אדם ועומדת באיסור אשת איש כל ימיה. וידעתי גם ידעתי שכ"ז גלוי וידוע לכתר"ה כאשר ראיתי בת' שהשתטח בכל פנה וזויות בכל הדברים הנוגעים לזה, ולא בא כתר"ה בשאלה בזה רק להפיס דעת הבתולה חוה שקיבלה קידושין אשר מבקשת להתירה בלא גט, אבל חלילה וחלילה לחשוב ולחפש צדדי היתר והנה בכל הפרטים שכתב כתר"ה יפה העיר ויפה פלפל בהם. ויש לפלפל הרבה בכל פרט ופרט אמנם כבר כתבתי שחלילה לחפש צדדי היתר בזה. ע"כ אין להאריך עוד בזה. ובפרט שהזמן גרמא אפיסת הפנאי ובפרט בעיר גדולה בישראל. אמנם לכבודו הנני להשיב מעט כפי אשר יעלה בעטי בעזהשי"ת. הנה היכא דהוי מקח טעות פשוט דאינו יכול לקדש עם החפץ אף לדעת הפוסקים דעם הדמים יכול לקדש. ויפה השיג כת"ר על המל"מ (פ"ה מאישות). ומה שביאר כת"ר בדברי הרמב"ם (פ"ד מממרים) כתוב אצלי מכבר ביאור דברי הרמב"ם שם באורך דלא כדברי המפרשים שם הכ"מ בהל' א' בנחלקו בחמץ בשעה ה' או בשעה ו' דכתב משום דנפ"מ לענין קידושין וכעין זה כתב הלח"מ שם הל' ב' גבי נחלקו בחלב. ודבריהם תמוהין דא"כ היינו בדבר המביא לידי דבר שחייבין כרת ולא בדבר שחייבין והרמב"ם חלק זה לשתים בדבר שחייבין כרת או במביא לידי דבר שחייבין כרת, וחמץ וחלב חשיב להו דנחלקו בדבר שחייבין ולדידהו הו"ל לחשוב בדבר שמביא לידי דבר שחייבין. ועוד תמהתי שם הרבה עליהם והעליתי ביאור דברי הרמב"ם באופן אחר. אמנם אין מקום האסף פה לפי שאינו נוגע לענינינו אמנם עיקר החקירה במ"ש הנתיבות (ריש סי' רכ"ז) באינו חוזר המתאנה אי נגמר המקח למפרע או מכאן ולהבא השייך לענינינו וכמ"ש כת"ר. ואני תמה על הסמ"ע והנתיבות שם שתפסו בפשיטות דנתקיים המקח למפרע, דאיך לא הרגישו בדברי הרא"ש דב"ב (פ"ה סס"י י"ד) דמבואר דאין המקח מתקיים למפרע אלא מכאן ולהבא משעה שמקיים אותו מי שנתאנה והביא כן בשם רבינו יונה. אמנם נראה דרבינו יונה לשיטתו מוכרח לסבור כן. דהנה שם מקודם הכריח רבינו יונה דביתר משתות שניהם חוזרין אף המאנה עד שיגלה המתאנה דעתו שרוצה לקיים המקח דאז שוב המאנה אינו יכול לחזור אבל מקודם שגילה המתאנה דעתו שרוצה בקיום המקח אף המאנה יכול לחזור ואין המתאנה יכול לכופו בקיום המקח. וא"כ מוכרח דאין המקח מתקיים למפרע, דאי לבתר שנתרצה המתאנה נתקיים המקח למפרע, א"כ אף בחזר המאנה מקודם שגילה דעתו המתאנה אמאי מהני הא המקח מתלא תלי וקאי וכל שנתרצה המתאנה אח"כ איגלאי מלתא למפרע דנתקיים המקח מעיקרא, ואיך מהני חזרת המאנה. וע"כ מוכרח דאין המקח מתקיים רק משעה שגילה