אור גדול ריג

גם לדחיית כת"ר. ויש לעיין בזה. כל זה ראיתי להשיב ברהיטא לגודל הטרדה על מכתב כת"ר. ספרו דכת"ר ראיתי באיזה מקומות א' הנה וא' הנה והוטב בעיני כי על האמת הוטבעו ורציתי לכתוב לכת"ר איזה גרגרים ג"כ בדברים הנוגעים לספרו דכת"ר אך לגודל הטרדה אי אפשר. ובדרך כלל מאוד ישרו בעיני דרכו בקודש לירד לעומק ההלכה בדרך האמת לא בדברי חידודים ופלפולים שאין בהם ממש. אמנם לאהבתו הנני לכתוב לו דבר אחד קטן. והוא. במ"ש בריש סי' רל"ז להכריע להלכה כהרב ודלא כהרמב"ן שהביא הש"ך שם. ולדעתי הי' נראה להכריע כהרמב"ן וממילא יוסתרו ראיות כת"ר ג"כ כאשר יבואר. והוא. דלכאורה נראה לי דכולהו מודו לדברי הרמב"ן וליכא שום מחלוקת כלל. דהנה דין הרב נובע מת' הרד"ך (בית כ"ז חדר ב') יעו"ש דדייק מדברי המרדכי בקידושין (פ"ג סי' תקכ"ד) שכתב מהפך שיתננה לו בחנם דאינו רשע כדאמרינן מתנה לית בה משום דינא דבר מצרא, דפשיטא דגם קניה בזול לית בי' מצרנות דחלק ממנה מתנה היא וה"נ לענין מהפך וקניה בזול קרי לי' המרדכי מהפך שיתננה לו בחנם יעושה"ט ברד"ך. ודבריו תמוהין מאוד דהא מבואר בב"מ (דף ק"ח) ושו"ע סי' קע"ה סעי' ז' דקנאה בזול אם הי' נותנה כן לכל אדם דשייך מצרנות, א"כ ממילא דאיכא ראי' בהיפך מהמרדכי כיון דמדמה למצרנות ובקני' בזול איכא מצרנות א"כ ה"ה לענין רשע. ויעוי' בשמ"ק ב"מ שם בשם הרא"ש דהקשה דמ"ש ממתנה ותירץ דלא פלוג במכר והוא ממש כמ"ש הרמב"ן, וא"כ ליכא שום מחלוקת כלל לכאורה וכולהו ס"ל כדברי הרמב"ן כיון דמקור הרמ"א מהרד"ך כנ"ל ודברי הרד"ך תמוהין מאוד, א"כ אדרבא גם מהמרדכי נראה כהרמב"ן, כדמוכח ממצרנות דבקני' בזול אמרינן לא פלוג, משא"כ בשאר מכר כגון אם קדם אחד מהמצרנים וקנה אין האחרים יכולין לסלקו וכן בבעלים הראשונים וכן לאשה, וממילא דמסולקין ראיות כתר"ה. ולכאורה רציתי לומר דהרמ"א מיירי בגוונא דאינו מוזיל לאחרים רק לו לבדו דבזה גם במצרן מגיע לו הזולא ואינו לוקח ממנו המצרן ריוח הזולא, אף דהתם מסלקו מגוף הקרקע עכ"פ, מ"מ הכא הא בדיעבד בקנה בכל ענין שוב אינו יכול לסלקו ולענין לכתחלה שפיר מותר לקנות משום ריווח הזונא דגם במצרן מגיע הריווח ללוקח רק דהתם אף בדיעבד מסלקו ונותן לו ר' משא"כ הכא דהאיסור אינו אלא לכתחלה, וכיון שמותר בשביל הזולא, שוב ממילא אינו מסלקו. אמנם יען כי מקורו של הרמ"א הוא מהרד"ך ולהמעיין ברד"ך נראה להדיא דכוונתו אף אי לכו"ע מוזיל א"כ פשיטא דגם כוונת הרמ"א כן ותמוה כנ"ל. שוב ראיתי כי לא יאונה לצדיקים כל און, דאף דאמת הוא דדברי הרד"ך תמוהים במה שהוכיח מהמרדכי דפ' האומר, מ"מ דבר ד' בפיהם אמת בכוונת המרדכי, דהכי מוכח מהמרדכי פ"ק דמציעא (סי' רל"ח) ובהגהות מיימוניות (פי"ז מגזילה סי' ל') יעושה"ט, א"כ ע"כ דנחלק על הרמב"ן. ועכ"פ ראיות כת"ר אינן מכריעות. ולגודל הנחיצה והטורח אי אפשר לי כעת להאריך יותר ויהא די בזה כעת. ויקבל כתר"ה ברכת התוה"ש מאדה"ש כנפשו ונפש ידידו ואו"נ דושו"ט בלו"נ. ירוחם יהודא חופ"ק. סימן לג. להרב דצאב דברי המבי"ט הם נגד כל הראשונים, ויעוי' באו"ז (סי' תשע"ח) דאף בשבוע חלומה לא מהני יעושה"ט. וגם דברי הט"ז שהתיר באינו קבוע ג"כ נראה מהאו"ז הנ"ל דלא מהני. וזו"ז מה שתמה על זה השם ארי' וכת"ר נסתבך בזה משור המועד ונדחק לחלק, נראה דבירורן של דברים כך הוא דהנה בוסת קבוע איכא חזקה דאורח בזמנו בא, אבל באינו קבוע ליכא חזקה לשום צד, דאף דמוחזקת בדמים מ"מ אפשר שתראה ואפשר שלא תראה כיון שאין לה זמן, וכן במועד בזמן קבוע הוי כהוחזק ליגח לזמן זה, אבל בנגח ג' פעמים בלא זמן קבוע כיון דע"כ באמצע ראה ולא נגח א"כ ליכא זמן קבוע שבודאי יגח והוי ספק אם יגח אם לא יגח, וא"כ אתי שפיר דבליכא וסת הוי ספק בעלמא וליכא חזקה לשום צד ולכך בקטנה כל שראתה ג' פעמים הוי מוחזקת בדמים והוי כגדולה דידוע דיש לה דמים ויכולה לראות וממילא דיש לה כתם דלא בעינן לזה חזקה שתראה רק בספק בעלמא סגי וכן באידך, משא"כ במועד דבעינן חזקה שודאי יגח ואל"כ לא הוי מועד ואשה"ט. ומעתה אשה"ט גם דברי הט"ז דיש לומר בעתים שוטית ובעתים חלומה בעינן ג"כ דוקא היכא דודאי לנו שתחזור לשטותה אבל היכא דיש לומר שתחזור אבל איננו ודאי רק ספק בעלמא יש לומר דלא גזרו ולכך בעינן דוקא עת קבוע דחזקה שבאותו עת תחזור לשטותה אבל בליכא עת קבוע ליכא חזקה על שום עת שבודאי תחזור לשטותה ולא מהני החזקה רק למשוי ספק ובספק לא גזרו כנ"ל. ומעתה עפ"ז הי' אפשר לנו לדון אף להט"ז דאף באינו קבוע לא היקל רק בג' פעמים, אבל בד' לא, דהנה איכא ב' וסתות וסת הימים גם וסת ההפלגה, דוסת הימים נקבע בג' ראיות ווסת ההפלגה איננו נקבע רק בד' דהוי ג' הפלגות, ויעוי' (סי' קפ"ו סעי' ג') דגם בהפלגות שאינן שוות מ"מ להפלגה הפחותה מכולם הוי כהוחזקה שלא לראות מקודם, וא"כ לכאורה ה"נ אם נשתגעה ד' פעמים דהוי ג' הפלגות א"כ אף אם הי' בזמנים שאינם שווים מ"מ להפלגה היותר גדולה הוי' חזקה שלא תפליג יותר ובוודאי תשתגע עכ"פ בההפלגה היותר גדולה. **(הגה"ה. אב"ה. צ"ע דמאי חזקה היא זו הא ההפלגה היותר גדולה אפשר מחסי' יותר מחיי אדם וא"כ ליכא חזקה דבחייה תשתגע. ואפשר דהכוונה הוא לדחות זה להא דמצינו באבה"ע (סי' קמ"ג סעי' כ') בשם י"א דאפילו הרחיב הזמן יותר מכדי חיי האדם מכר זה לכריתות וה"נ אף דההפלנה אפשר שתהא יותר מכדי חיי האדם אפ"ה נחשב זה לחזקה דבודאי תשתגע, וצ"ע:)** וכעין הדין דסי' קפ"ו הנ"ל, וא"כ יש לומר דלא היקל הט"ז באינו קבוע רק בג' פעמים משא"כ בד' פעמים דאיכא עכ"פ חזקת הפלגה כנ"ל אמנם באמת מלשון הט"ז בסופו מבואר דאף בכמה פעמים באינו קבוע לא, ומה שהעירותי מסי' קפ"ו יעו"ש בחוו"ד שפקפק על הדין. גם במקור הדין בתה"ד מבואר דאיננה חזקה גמורה לענין דיה שעתה, א"כ ממילא יש לומר דגם בעתים שוטית ועתים חלומה לא מחמירין רק היכא דאיכא חזקה גמורה דהיינו בנקבע לימים אבל באינו קבוע אף דאיתחזקה קצת להפלגות הנ"ל מ"מ כיון שאיננה חזקה גמורה וכנ"ל לא החמירו. אמנם מדברי האו"ז (סי' חשע"ח) נראה דלא כהט"ז. הן אמת דלכאורה אדרבא מהאו"ז, הנ"ל הי' נראה להביא ראי' להט"ז. דז"ל אם זאת היא ענינה כך י"ל עת קבוע לחלימתה ועתים קבוע לשטיותה ועדיין לא נתרפאית ודאי אינה מתגרשת אפילו בדיעבד ואם ענינה הוא כך שפעמים יום או יומים חלומה ופעמים יום או יומים שוטה או פעמים שבוע חלומה ושבוע אחת שוטה ואין לה עתים קבועים מספקא לי