אור גדול ריא

ונתבאר לנו מכל דברינו הנ"ל דלדעת כל הראשונים שהביא רע"א זצ"ל שם וגם לדעת רש"י יש להתיר. ומעתה לא פש גבן רק לחקור לדעת ר"ת. ז) והנה דעת ר"ת יש להבין. וכבר נתקשה בו החמדת שלמה (סי' מ"ו). דמאין פשיטא לי' לאסור במוך קודם תשמיש דלמא כפי' רש"י דמחשש סכנה מותר. ומ"ש החמדת שלמה דאין סברא דר"מ יחוש בזה לסכנה להתיר איסור כיון דרבנן לא חיישי. וגם מ"ש החת"ס דלגודל איסור השחתת זרע לא ס"ל לר"ת שיתיר ר"מ. וגם מ"ש הבי"מ (סי' כ"ג) דאין סברא להתיר קודם תשמיש באיסור כיון דאפשר לתקוני בהיתר לאחר תשמיש, כל הנ"ל נסתר מיבמות (ל"ד ב') דחזינן דר"א התיר אף דש מבפנים וזורה מבחוץ דהוא השחתת זרע ממש, א"כ כ"ש דשפיר אפשר דר"מ יתיר אף קודם תשמיש. ע"כ נראה בשיטת ר"ת עפ"י מה שנראה לומר פרפרת אחת קטנה בהני שיטות. דרש"י מפרש משמשות מותרות, דמשמע דליכא חיובא. וגם משמע דמפרש קודם תשמיש. ור"ת מפרש דמחוייבת לשמש במוך וגם מפרש אחר תשמיש. ונראה לומר דזה בזה תליא דאם נפרש קודם תשמיש ע"כ דמותרת וליכא חיובא. ואם נפרש חיובא ע"כ אחר תשמיש והוא עפ"י מה שיש לדקדק ביבמות (מ"ב א') דאסיק בטעם איסור מעוברת חבירו משום סתם מעוברת למניקה קיימא. וא"כ קשיא לר"מ דמניקה משמשת במוך א"כ לא תתעבר, ואמאי אסור לדידי' מעוברת ומינקת חבירו כדאיתא שם (ל"ו ב'). וכבר הרגיש בזה כת"ר: אמנם לשיטת רש"י לק"מ דאיננו רק מותרות לשמש במוך אבל לא רמיא חיובא עלה א"כ שפיר חיישינן שתשמש בלא מוך כיון דליכא חיובא וא"ש. אמנם לשיטת ר"ת דחיובא רמיא עלה לשמש במוך ואסורה בלא מוך תקשי כנ"ל. אמנם גם לדידי' יתיישב עפ"י מאי דמבואר בת' רע"א זצ"ל וחת"ס דתפסו בפשיטות דמוך קודם תשמיש הויא רפואה בדוקה שלא תתעבר משא"כ אחר התשמיש דאפשר דכבר נקלט הזרע בשעת התשמיש. א"כ אתי שפיר ג"כ כיון דמפרש אחר תשמיש שוב לא הוי רפואה בדוקה ושפיר חיישינן וא"כ זה בזה תליא דאם נפרש דקודם תשמיש ע"כ כרש"י דמותרות ולא חייבות אבל אם נפרש חייבות ע"כ לאחר תשמיש. ובזה נבוא לביאור שיטת ר"ת. דהנה בס' הישר נדה (סי' קמ"ט) והובא קצת בס' חמדת שלמה, הקשה על רש"י דמפרש מותרות הא שאר נשים אסורות משום השחתת זרע הא אשה לא מפקדה, ואי משום הבעל לא משמע הכי לישנא, והיינו דלפ"ז הול"ל עם ג' נשים משמשין במוך, ומדקאמר משמשות משמע דעל האשה קאי ובדידה ליכא איסורא גם בשאר נשים, וע"כ דחייבות קאמר, וכיון דהפירוש הוא חייבות שוב ממילא מוכרח דלאחר תשמיש קאמר מיבמות (דף מ"ב) וכנ"ל. ואשה"ט שיטת ר"ת ח) ומעתה לפ"ז כיון דר"ת לאו מסברא אסר קודם תשמיש רק מהכרח וכנ"ל, שוב ממילא יש לומר דבחשש סכנה ממש גם ר"ת מודה להתיר, רק בהני ג' נשים אסר דאיננו חשש ממש אבל בחשש סכנה ממש שפיר אפשר דגם ר"ת מודה. ותדע דהריטב"א ביבמות וכתובות והובא גם בשמ"ק שם כתב ג"כ חילוק דר"ת ור"י בין דרך תשמיש כי אורחי' או לא, ובפ"ק דיבמות כתב להדיא לשונם דמוך קודם תשמיש הוי כמשמש על העצים ועל האבנים, ואפ"ה הקשה אח"כ על רש"י דבפחות מכאן אמאי אסור, ומשמע להדיא להמעיין דקושייתו קאי אף על מוך קודם תשמיש, דכיון שאיננה מתעברת כל עיקר אין המוך מעלה ומוריד כלום, ולכאורה הא כבר כתב לחלק דמוך קודם תשמיש הוי כעל עצים ואבנים ממש, וע"כ דלאו דוקא כעל עצים ואבנים ממש, רק היכא דראוי' להתעבר יש להחמיר בזה אבל לא היכא דבלא"ה איננה מתעברת דאז אין המוך מעלה ומוריד אין סברא לאסור אף במוך קודם תשמיש דמ"מ איננו ממש כעל עצים ואבנים רק כדרך תשמיש, רק בראוי' להתעבר יש להחמיר קצת, וא"כ פשיטא שיש לומר דבמקום סכנה ממש גם ר"ת מודה, וכמו שהקשה הריטב"א עוד שם ביבמות על רש"י דלרבנן אסורות אמאי הא איכא סכנה, אף דכתב מקודם דבקודם תשמיש הוי כעל עצים ואבנים, והיינו כנ"ל דאיננו ממש כעל עצים ואבנים רק חומרא בעלמא ובחשש סכנה אין סברא לאסור ט) וראיתי להיש"ש יבמות שהשיג על ר"ת ורש"י ותפס לעיקר בהא כרש"י דקודם תשמיש קאמר דגם זה הוי דרך תשמיש, ובהא כר"ת דגם שאר נשים מותרות רק דהני ג' צריכות וכן דייק שם מדברי הרא"ש בנדרים יעו"ש. וכן נראה מדברי רמב"ן ורשב"א ורא"ה וריטב"א שפירשו ג"כ קודם תשמיש וחייבות. א"כ לדידהו לכאורה יקשה מה שהקשינו מיבמות (דף מ"ב) דלר"מ אמאי אסור מעוברת ומינקת חבירו וכנ"ל (אות ז'). והנראה דסבירא להו דאף במוך קודם תשמיש אין הרפואה בדוקה. וכמו דאמר בנדה (דף ג') דמוך נמי אגב זיעה מכווץ כוויץ ושמא לא תדחוק כולי האי או אף במוך דחוק יש חשש רק לא שייך בוודאי לומר אם איתא מעיקרא הוי אתי לכך מודה רבא במוך דחוק להחמיר אבל מ"מ משכחת לה דמכווץ ויש מקום לזרע לכנוס. וא"כ א"ש. ויתיישב בהכי נמי קושיית הטו"א מגילה (דף י"ב) בהשמטות דאיך נתעברה אסתר כיון שהיתה משמשת במוך ולהנ"ל אתי שפיר דאיננו רפואה בדוקה והיוצא לנו מכל מה שכתבנו דלדעת כל הראשונים שהובא בת' רע"א זצ"ל, דנראה דס"ל קודם תשמיש וחייבות רק דבנשים הראויות להתעבר אסורין משום השחתת זרע פשיטא דמותר בחשש סכנה ממש, וכמו שנתבאר באות ב'. וגם לדעת רש"י ור"ת שפיר י"ל להתיר וכמו שנתבאר. ע"כ נראה בפשיטות להתיר כהחמדת שלמה. אמנם כל זה באופן אם העיבור חשש סכנה ממש. וד' ישמור את בנות עמו ישראל שלא יצטרכו לזה, וירחם על עמו בקרוב בכלל ובפרט. ויקבל ברכת החוה"ש מאדוה"ש כנפשו ונפש ידידו דו"ש ירוחם יהודא ליב חופ"ק. סימן לב. בעזהשי"ת יום א' י' תמוז תרס"ג לפ"ק פה"ק פרוזין יצו"י. החוה"ש אל כבוד ידיד נפשי הרב הג' המפורסם לגאון ולתפארת יראת ד' אוצרו כ"ש מו"ה יוסף זונדיל נ"י האבד"ק דערעצין יצו"י. אחדשה"ט יקרתו הגיעני ביום ועש"ק העבר, ולאשר נזדמן נוסע כעת הנני לפקדו בדברי שלו' וברכה. והנני להשיבו על הערותיו. ובמה דסיים אפתח. על אשר נתפלא אשר לא הזכרתי מדברי הב"ח בת' דכתב דהא דבשעת הסכנה כותבין אע"פ שאין מכירין הוא עקירת דבר מן התורה, הנה יען כי גוף דברי הב"ח אינם לנגד עיני, כי אין לי ת' הב"ח רק על מה שהובא בקיצור בפ"ת אבה"ע (סי' ק"כ ס"ק ט"ו), ע"כ אין רצוני לפלפל בהם. ועכ"ז מאי דתמה כתר"ה על דבריו כי לא משמע כן מדלא, קאמר בגמ' דהוא משום אפקעינהו לקידושין, הנה אדרבא ביבמות (קכ"ב א') דלמד לעיגונא לענין עדות מיתה דהתם כל הנאמנות הוא משום אפקעינהו כמ"ש רש"י שבת (קמ"ה ב'), ואי בגט מהני מדינא, א"כ איך למד מזה לעגונה, א"כ הי' נראה מזה כדברי הב"ח דגם בגט אינו מדינא רק משום אפקעינהו, ואף שיש לדחות מ"מ להב"ח יתיישב ברווחא טפי הא דהוכיח מגט לעדות מיתה וא"כ משמע לכאורה כהב"ח.