אור גדול רי

שנזרע בה שלא מדעתה, ואיננה מחוייבת להחזיקו אצלה. והיא סברא נכונה, ולכך בשבויה ואנוסה איננה מצווית, ובמפותית שפיר יש לומר דאבדה חזקת כשרותה וכנ"ל וא"ש. ב) אמנם מאי דאסר רע"א זצ"ל אף אחר תשמיש לדברי הראשונים הנ"ל תמוה מאוד וכמו שהרגיש גם כת"ר דהא עכ"פ חזינן לר' מאיר דהתיר משום סכנה. דאי"ל דמש"ה התיר משום דבלא"ה ליכא בהו השחתת זרע משום דאינן ראויין להתעבר ולד של קיימא וכמ"ש הראשונים. דז"א דהתינח קטנה ומעוברת דא"א להתעבר ולד של קיימא, אבל מניקה הא שפיר אפשר דתתעבר ולד של קיימא, ואפ"ה משום סכנת הולד שמניקה שרינן להשחית זרע, א"כ מבואר דמשום סכנה מותר אף באיכא השחתת זרע. ואף רבנן דפליגי עלי' ואמרי דמשמשת כדרכן איננו מוכרח דפליגי על זה רק דלא חיישו בהו להחשש סכנה משום דהוא רחוק מאוד ולכך סמכי בהו על רחמי שמים. ותדע דהא בקטנה ומעוברת דא"א להתעבר ולד של קיימא בוודאי ליכא איסורא גם לרבנן כמבואר בדבריהם להדיא, וא"כ מהי תיתי לסמוך על רחמי שמים בדבר דסמיא בידן, וע"כ דהחשש סכנה בזה רחוק מאוד עד דרבנן לא חיישי לה כלל, ולכך אף דסמיא בידן בלא שום חשש איסור ג"כ לא מצרכי. א"כ מר"מ דמתיר משום חשש סכנה שפיר יש למילף גם לרבנן להתיר היכא דאיכא חשש סכנה ממש, דהא לא מצינו דפליגי עלי' בזה. וא"כ אדרבא מכל הראשונים שהביא רע"א זצ"ל יש ראי' להתיר היכא דאיכא חשש סכנה ממש וכנ"ל. וכבר הרגיש קצת בזה כת"ר והחמד"ש, אלא שביארתי ביותר להכריח מדבריהם להתיר וכנ"ל. ג) אמנם כל זה לשיטת הראשונים שהביא רע"א זצ"ל, אבל לשיטת רש"י דס"ל דגם בקטנה ומעוברת דאינן ראויין להתעבר ולד של קיימא אפ"ה איכא איסורא שוב איננו מוכרח דשפיר יש לומר דטעמייהו דרבנן דלא שרינן האיסור משום חשש סכנה. אמנם אף דלשיטת רש"י נסתלק ההכרח עכ"ז שפיר יש מקום לומר כן מסברא בלא הכרח דגם רבנן לא פליגי רק בג' נשים משום דחשש רחוק הוא וליכא חשש סכנה ממש אבל ביש חשש סכנה ממש גם רבנן מודו וכמ"ש החמד"ש. אמנם מה שתמוה לי לפ"ז הוא מדברי התוס' כתובות (ל"ט א') דהקשה ר"ת לרש"י דשאר נשים אסורות מקטנה ואיילונית דמותרין לשמש דתמוה לכאורה מאי קושיא דהא הני ג' נשים נמי מותרין לשמש במוך אף דאיכא השחתת זרע והיינו משום דאי אפשר בענין אחר משום דאיכא חשש סכנה וא"כ כ"ש קטנה ואיילונית דאי אפשר כלל בענין אחר. ואי דהקושיא היא דאמאי מותר לכתחלה לישא קטנה ואיילונית. ז"א דא"כ ה"ל להקשות בפשיטות על רש"י דס"ל דאיכא איסורא דא"כ איך אמרינן ביבמות (מ"ב א') דישא לכתחלה מעוברת חבירו למ"ד במוך כמו דשרינן בדידי', וע"כ דמותר לישא משום דבעת הנישואין ליכא איסורא ואחר הנישואין שוב מותר לשמש במוך משום סכנה וא"כ ה"נ בקטנה ואיילונית דאי אפשר בענין אחר וע"כ דקושייתם לרבנן דאסרי לשמש במוך אף דאיכא סכנה ומעתה אם נימא דאף בחשש סכנה ממש אסרי שפיר הקשו דחזינן דבשום אופן אסור לשמש במוך אף דאיכא סכנה, ולכך מוכרחין לסמוך על רחמי שמים א"כ גם קטנה ואיילונית יהיו אסור אף דאי אפשר בענין אחר לא ישמש כלל. אבל אם נימא דבאיכא חשש סכנה ממש מודו רבנן א"כ כ"ש היכא דאי אפשר בענין אחר כלל וא"כ מאי הקשו מקטנה ואיילונית. וכן בתוס' יבמות (י"ב ב') דאחר תשמיש אין נראה לאסור מידי דהוה אקטנה ואיילונית. ובשלמא אם נימא היכא דאסור אסור בכל ענין שפיר הוכיחו מקטנה ואיילונית דאף דאי אפשר בענין אחר עכ"ז יש לאסור, משא"כ אם נימא דאף לרבנן במקום סכנה מותר א"כ כ"ש היכא דאי אפשר בענין אחר כלל א"כ אין שום הוכחה מקטנה ואיילונית וכנ"ל. וא"כ לכאורה מוכח מדבריהם דלשיטת רש"י לרבנן אף בחשש סכנה ממש אסור. ד) אמנם נראה דאי לומר כן בכוונת דבריהם. דהא לר"ת בעצמו דמפרש דליכא איסורא ומפרש דצריכות לשמש במוך. ולרבנן אף דליכא איסורא עכ"ז אינן צריכות לשמש במוך ומותרין לסמוך על רחמי שמים. ע"כ דס"ל לרבנן דחשש רחוק הוא וליכא חשש סכנה, דאל"כ מה"ת לסמוך על רחמי שמים בדבר דסמיא בידן. וא"כ כיון דלר"ת גופי' מוכרח כן שוב ממילא גם על רש"י לק"מ דשפיר יש לומר טעמא דרבנן דאסרי משום דליכא חשש סכנה ממש, משא"כ היכא דאי אפשר בענין אחר. ע"כ נראה דקושיא זו דר"ת אינה אלא הצעה לפירושו. דלפירושו מוכרחין לומר דלרבנן ליכא סכנה כלל ולכך אף דמותר עכ"ז אינן צריכות אמנם לכאורה הוא דחוק, לזה הכריח דאף לרש"י מוכרח כן דאל"כ תקשה מקטנה ואיילונית וע"כ דהיכא דאי אפשר בענין אחר מודו וא"כ ה"ה היכא דאיכא סכנה וע"כ דהכא ליכא חשש סכנה ממש, א"כ שוב יש לומר כפי' ר"ת דלא חיישי כלל. והנה ידעתי שהוא דוחק. אמנם ברהיטא לא מצאתי ליישב במרווח יותר [ולפ"ז הר"י דמקיים פירש"י היינו דלא יצטרך לדחוק דליכא סכנה ממש לדידי' וא"כ יהי' מוכח דאף בסכנה ממש אסור וכנ"ל. אמנם עכ"ז אינו מוכרח זה לרש"י וכנ"ל. וראיתי להריטב"א ביבמות וכתובות דהקשה לרש"י דלרבנן אסורות אמאי הא איכא סכנה. ע"כ פי' דאינן צריכות. ודבריו אינן מובנים דכיון דאיכא סכנה תקשה ג"כ אמאי אינן צריכות וכ"ש דתקשה אי ליכא איסורא וע"כ דליכא סכנה ממש א"כ מאי קשיא לי' לרש"י וצע"ק, ולפמ"ש בכוונת ר"ת דאינו אלא הצעה לפירושו ה"נ יש לומר בדברי הריטב"א דגם הריטב"א הזכיר מקודם ליישב מקטנה ואיילונית כדברי הר"י והיינו דבכ"ע אסור אף היכא דאי אפשר בענין אחר לרבנן דמש"ה ג' נשים אסורות אף דאיכא סכנה וע"ז כתב דקשיא הא גופי' אמאי תהא אסור במקום סכנה. וע"כ מוכרח דס"ל דליכא חשש סכנה א"כ שוב יש לומר כפי' התוס' דאינן צריכות. ומאוד קצרו בדבריהם לפי כוונה זו. אמנם מה אעשה כי לא אוכל ליישב ברהיטא באופן אחר.]. ה) ולכאורה נראה עוד סתירה לדברינו דגם רבנן מודים היכא דאיכא חשש סכנה ממש, וממילא כ"ש היכא דאי אפשר בענין אחר, מת' הרא"ש (כלל ל"ג סי' ג') והובא בטוש"ע אבה"ע (סי' כ"ג) דאשה שיש לה אוטם ברחם שא"י לזרוע בפנים עד שמחמת זה כ"ז שמשמש עמה דש מבפנים וזורה מבחוץ דאסור להיות עמה ומוכרח לגרשה דגריע ממשמשת במוך יעושה"ט, ומעתה אם נימא דרבנן לא פליגי עלי' דר"מ אלא בהני ג' נשים משום דסברי דליכא חשש סכנה ממש, א"כ לכאורה אמאי לא נימא כן גם בהא דיבמות (ל"ד ב') דר"א סובר דכל כ"ד חודש דש מבפנים וזורה מבחוץ וחכמים פליגי עלי' א"כ חזינן דלר"א במקום סכנה מותר, וא"כ כ"ש היכא דאי אפשר בענין אחר וכנ"ל. ומרבנן דפליגי עלי' אין ראי' לאסור בחשש סכנה ממש והיכא דאי אפשר בענין אחר, דהא גם על ר"מ במוך פליגי אף דשם במקום חשש סכנה מודו דמותר וכנ"ל, וע"כ דלא חיישי להחשש סכנה בזה משום דחשש רחוק הוא, וא"כ יש לומר דה"נ לענין דש מבפנים וזורה מבחוץ היכא דאי אפשר בענין אחר, ומדאמרינן גבי הא דפליגי רבנן על ר"א דבכל ענין פליגי ה"נ במוך בהא דפליגי על ר"מ. ו) אמנם נראה דגם הא לא תברא, דאיננו דומה פלוגתת רבנן על ר"א להא דפליגי על ר"מ. דבפלוגתתם על ר"מ קאמרי דמן השמים ירחמו משמע דלא חיישי להסכנה בזה דרחוק הוא. משא"כ בפלוגתתם על ר"א אמרו כמתמיהין עליו דהא דמיא למעשה ער ואונן דמשמע דאין להתיר זה בשום אופן. ואדרבא יתיישב בזה הך דמבואר בת' הרא"ש דגריע ממשמשת במוך, דמשמע דבמוך הי' מותר, דקשיא הא הלכה כרבנן. וכבר נתקשה בזה בת' ח"ס (סי' קע"ב) יעו"ש דנדחק בזה. ולהנ"ל אשה"ט דגם לרבנן מותר היכא דאי אפשר בענין אחר. וכן נראה להדיא מדברי הגר"א אבה"ע סי' כ"ג או"ק י"ג) דלדעת רש"י מותר במוך אף דפשוט דהלכה כרבנן והיינו כנ"ל.