אור גדול רט

שינה מציווי הבעל ובטל השליחות. דל"מ לדעת הסוברים דבעינן שליחות בכתיבה בוודאי אם שינה בטל אמנם אף להסוברים דלא בעינן שליחות עכ"ז ציווי הבעל בעינן דמש"ה בעינן שישמעו קולו ואומר אמרו פסול למ"ד מילי לא מימסרן לשליח דהוי כנכתב שלא בציוויו. ובשינה מציוויו פשיטא דאינו גט וכעין דאיתא גיטין (ס"ג ב'). וכמו שמוכרחין אנו לומר לשיטת הרמב"ן ורשב"א וריטב"א ור"ן גם לפי מה שתרצו דבשליח לא בעינן משפטי התנאים אף דס"ל דלא בעינן שליחות לכתיבה וע"כ משום דעכ"פ בעינן שיהא נכתב בציוויו וכנ"ל וא"כ ממילא אף אם גם בשליחות נמי בעינן משפטי התנאים ובלא זה התנאי בטל והשליחות קיים ונמצא ששינה מציוויו ומש"ה אינו גט, ומוכרח דס"ל דהתנאי והזמן קשורים זה בזה וכשהתנאי בטל גם קביעות הזמן בטל. וזה נראה ראי' ברורה שאין עלי' תשובה ואין דרך לנטות הימנה ימין ה) עתה מוכרחין אנו שנאמר במה שהוכיחו מהתוספתא דר"מ מודה בע"מ כמעכשיו מדלא פליג בסיפא שדקדקנו לעיל (אות א'), דלא ניחא להו למימר דמיירי בלא כפלי' דר"מ מודה לדידהו לדינא ולא מטעמייהו וכנ"ל משום דעכ"פ הו"ל למיתנא היכא דכפלי' דפליגי בזה ר"מ ורבנן. גם יש לומר משום דבתוספתא שם בהלכה הקודמת (הל' ז') איתא פלוגתא דר"מ ורבנן בע"מ שתשמשי את אבא ומת האב דמוקי לה גיטין (ע"ו א') בדכפלי' ומסתמא גם הלכה דבתרי' נמי דכוונתה בדכפלי' ו) ופש גבן ליישב מה שהכריח כתר"ה מדברי הר"ן דהזכיר הא דפריך בגמ' וניחוש שמא בא ולא הקשה ממתני' גופי' שמזה הכריח כתר"ה דלא כפתח הבית וכבר נתבאר דצדקו דברי הפתח הבית. והנראה בביאור דברי הר"ן דבלא"ה יש להבין לשונו שכתב וז"ל בר"ן גיטין ובקידושין ומ"מ דתנן התם ה"ז גיטך אם לא באתי ופרכינן עלה וניחוש שמא בא דאלמא התנאי קיים וכו' דלשונו אינו. מדוקדק לכאורה דהא דפרכינן וניחוש שמא בא איננו על האי בבא דאם לא באתי רק על הסיפא דמעכשיו אם לא באתי ולמה תפס הרישא וכתב עלה פירכת הגמ'. ע"כ נראה דכוונת הר"ן באמת לתרי קו' מרישא ומסיפא דמרישא קשה בפשיטות דה"ז גיטך אם לא באתי עד י"ב חודש דמת בתוך י"ב חודש אינו גט דמוכח דהתנאי קיים. וגם מסיפא דמעכשיו אם לא באתי דמת ה"ז גט דאיננו מוכח מגופא דמתניתין דהתנאי קיים עכ"ז מוכח מגמ' דפריך עלה דהך מתניתין וניחוש שמא בא דאלמא דהתנאי קיים וכוונת הר"ן לשתי קו' חלוקות, דהר"ן לשיטתו דגם במעכשיו בעינן משפטי התנאים לכן פריך גם מסיפא, ומרישא קשיא בפשיטות. ואשה"ט. ז) והנה כתר"ה רצה להעמיס גם ברמב"ם דס"ל דאינם קשורים זה בזה. וגם מרמב"ם מוכח דס"ל דקשורים זב"ז. דהנה יש להבין אם נימא דאינם תלויין זב"ז ואף דהתנאי בטל מ"מ קביעות הזמן קיים א"כ גם תלוי במעשה כגון ה"ז גיטך ולא תתגרשי בו עד שתתני לי מאתים זוז דלא בעינן משפטי התנאים, א"כ גם באם תתני לי מאתים זוז נימא ג"כ דבעינן אחר המעשה אף דלא כפל. וע"כ דמוכרחין לחלק דבתלוי במעשה דליכא שום קביעות זמן ויכול להתקיים המעשה מיד, א"כ כיון דהתנאי בטל ממילא דחל הגט מיד, משא"כ בתלוי בזמן דאי אפשר להתקיים כלל בתוך הזמן שפיר הוי הזמן מלתא דפסיקא וכדבר נפרד. ומעתה לפ"ז ממילא מוכרח דהרמב"ם איננו מחלק בזה מדכתב שם בפ"ט הל' ט"ו ט"ז הרי זה גיטך לכשתצא חמה מנרתיקה ומת בלילה אינו גט, משא"כ באם תצא בעינן כפילת התנאי ואז בכפלי' אם מת בלילה אינו גט אבל בלא כפלי' משמע מפורש בדברי הרמב"ם דאף במת בלילה הוי גט. והא תנאי זה אי אפשר להתקיים כלל בלילה רק ביום א"כ שוב הוי כקבע זמן ביום ואפ"ה באמר בדרך תנאי בטל לגמרי ואף הקביעות זמן בטל, ומוכח דהרמב"ם בוודאי ס"ל דקשורין זב"ז וכשבטל התנאי גם קביעות הזמן בטל. וגם זולת כל הנ"ל מדכתב הרמב"ם בריש פ"ט שם במה שמחלק בין אמר אם בין אמר לאחר זמן שקבע מבואר דבדרך תנאי אף בקביעות זמן בטל נמי הזמן. וכן בהל' ב' שם כשהתחיל לבאר החילוק כתב כיצד האומר ה"ז גיטך ולא תתגרשי בו אלא לאחר שלשים יום כו' מבואר דבדרך תנאי אף בקביעות זמן בטל לגמרי גם הקביעות זמן וכמעט שכל זה מבואר ומפורש בדבריו עד שאי אפשר כל ל לומר בענין אחר. שוב ראיתי שבדברי הרמב"ם כתר"ה בעצמו חזר בו בסי' י"ג, רק דכתב דהרמב"ם לשיטתו משא"כ הר"ן לשיטתו. וכבר נתבאר דגם מהר"ן וכל הראשונים אף דפליגי על הרמב"ם באם ואין הגט ברשותה עכ"ז ס"ל דתלויין וקשורין זה בזה קביעות הזמן והתנאי ובהתבטל התנאי גם קביעות הזמן בטל. שוב ראיתי בפתחי תשובה (סי' קמ"ד ס"ק ה') שכתב באמת בשם הבי"מ ליישב קו' הראשונים בהאי דכתבו ותנו אם לא באתי, משום דקביעות הזמן איננו תלוי בהתנאי. ומי ישמע לו בזה להסתפק במה שכל הראשונים תפסוהו למוחלט בפשיטות דתלויין וקשורין זב"ז וכנ"ל. סימן לא בעזהשי"ת אור ליום ב' בדר"ח אדר תרנ"א לפ"ק מינסק יצו"י. הנני להשיב שלו' אל כבוד הרב הג' החו"ב וכו' מו"ה אברהם ראבינסקי נ"י האבד"ק דובראוונא יצו"י. אחדשה"ט ושת"ה יקרתו הגיעני בשבוע העבר והייתי טרוד מאוד עד אשר לא יתנוני בלעי רוקי ועתה הנני להשיבו. א) בענין השאלה שהרופאים הזהירו לשמש בענין שלא תתעבר, אם מותר לשום מוך קודם תשמיש. הנה בת' רע"א זצ"ל (סי' ע"א וע"ב) החמיר מאוד לאסור אף אחר תשמיש משום השחתת זרע לשיטת רוב הראשונים. ויעו"ש דהוסיף ראי' מנדה (מ"ב א') דאמאי לא אוקמא שהפליטה זרע מקודם. ובמחכ"ת איננה ראי', דהא פולטת ומשמשת תרי קראי נינהו, ומשמשת ע"כ בגוונא דלא פלטה דאל"כ תיפוק לי' משום פולטת. וכן הוא שם בדברי הראשונים. יעו"ש ברמב"ן ור"ן וריטב"א. ולכאורה חשבתי להביא ראי' דאשה איננה מצווה מיבמות (דף ל"ה) וכתובות (דף ל"ז) דאמרינן בטעמא דר', יוסי דאשה מזנה מתהפכת, ואם אסורה איך מתיר משום דודאי עבדא איסורא, דבשלמא מפותה אפשר דאבדה חזקת כשרותה, אבל אנוסה דשפיר אפשר דהיא צנועה וצדיקת איך נימא דודאי עבדא איסורא, וע"כ מוכרח דמותרת לגמרי ואם נימא דאשה מצווה על השחתת זרע משום לתא דידה, הי' אפשר להביא נמי משבויה דקאמר שם מקודם דמשמשת במוך, הא איכא איסורא דעכו"ם הבא על בת ישראל הולד כשר. וא"כ איכא איסורא דהשחתת זרע. אמנם אם נימא דאיננה מצווה רק על זרע האיש ומשום לתא דידי' יש לומר דעל זרע עכו"ם איננה מצווה, אמנם מאנוסה לכאורה ראי' דאיננה מצווה כלל. ודברי הראשונים שהביא רע"א זצ"ל דגם היא מצווה צ"ע. שוב ראיתי דאיננו ראי' כלל. דהנה האשה היא הקרקע עולם שזורעין בה, והזרע שנזרע בה אסור לעקרו. אמנם כ"ז בהזרע שנזרע בה מדעתא דידה דשפיר משועבד הקרקע עולם שלה להזרע שנזרע בה ואסורה לעקרו. אבל אם נזרע בקרקע עולם שלה שלא מדעתא דידה שפיר מציא לעקור הזרע שנזרע בה. דהקרקע עולם שלה איננו משועבד להזרע