אור גדול רח

להנכסים ברשות אף אם אחר הבדיקה הי' ס"ס להלקוחות לא היו מוציאין מאתם, לא מיבעי' לשי' התוס' פ"ק דכתובות (ט' ב') ד"ה אי למיתב דבס"ס מוציאין ממון פשיטא דאין מוציאין מהן, רק אף למאי דפסקינן דאין מוציאין ממון בס"ס מ"מ נראה כי היכי דקי"ל בב"ב (דף ל"ב) לענין מיגו להוציא דקי"ל כוותי' דרבה בארעא דהיכי דקיימא לוקמא אלמא דמיגו מהני בקרקע נגד חזקת מ"ק להעמידה בחזקת המוחזק בה עכשיו, א"כ נראה דכ"ש בספק ספיקא דמהני נגד חזקת מ"ק להעמידה בחזקת המוחזק בה עכשיו. א"כ אף למ"ד בן י"ח דהיו עדים דאינו רק בן י"ח מי ניחא, דהא אף אם היו בדקוהו מחיים ולא מצאו לו ב' שערות נמי לא היו מוציאין מיד הלקוחות דהא איכא ס"ס דלמא הביא ונשרו ואף אם לא הביא דלמא לא יביא עד עשרים ויהא נעשה גדול למפרע, וכן אף למסקנא למ"ד בן עשרים דמשני והוא שנולדו בו סימני סריס מ"מ הא מבואר בתוס' יבמות (פ' ב') דאף בלא הביא סימני סריס בנעשה בן ל"ה ולא הביא שערות נעשה סריס וא"כ גם בזה נעשה גדול למפרע, וכן הוא להדיא בטוש"ע (סי' רל"ה), וא"כ קשה כנ"ל דאף מחיים הוי ס"ס ולא היו מוציאין מהלקוחות כיון דמוכח מרבינו יונה דסובר דבלא הביא שערות בזמנו ליכא רובא דלאו סריסים וכנ"ל, א"כ קשיא כנ"ל דהא איכא ס"ס. ע"כ נראה דספיקא דנשרו ספק רחוק הוא עד שאיננו נכנס לכלל ספק דיותר מסתבר דלא הביא בזמנו מלומר דנשרו וכמ"ש הבי"ש (סי' קנ"ה) הנ"ל, ולהכי לא הוי ס"ס, אלמא דאף דאיכא חזקה דרבא וחזקה דאע"ח אפ"ה נשרו מכריע הני תרתי חזקי ומכריע לצד דלא הביא מעולם עד דאינו נחשב לספק כלל, והא דחיישינן לנשרו בבעל דאיכא ספיקא דאורייתא אינו אלא חומרא דרבנן בעלמא. ובזה ניחא לי דברי רבינו יונה שכתב דלמ"ד בן י"ח דמיירי דאיכא עדים דאיננו בן עשרים דאיננו תרי ותרי יעו"ש, דלכאורה לא הוצרך לזה דהא אף אי הוי תרי ותרי קי"ל דמוקמינן נכסי בחזקת מארי' קמא כדאיתא בכתובות (כ' א') בעובדא דבר שטיא, [ואפשר דרצה לאוקמא אף למ"ד תרי ותרי ס' דאורייתא דלדידי' לא מוקמינן בחזקת מ"ק כדאיתא יבמות (ד' ל"א)], ולהנ"ל ניחא דאם היו תרי ותרי א"כ איכא ס"ס דלמא הוא בן עשרים ואף אם הוא בן י"ח דלמא לא יביא שערות והוי סריס ולכך הוכרח לפרש דלא הוי תרי ותרי, ואף דלא הוי ס"ס ממש דהוי שם אחד מ"מ ניחא לי' לפרש האמת וקושטא דמלתא דלא הוי תרי ותרי כלל. והנה נראה להכריח עוד דלא כמהרי"ט מנדה (ריש פ' בא סימן) דבגמ' מיישב הא דתני אעפ"י שא"א דבלא זה הו"א דרובא תחתון אתי ברישא ומיעוט עליון אתי ברישא ובסתמא סמכינן עלי' משא"כ היכא דנבדק ולא נמצאו, וקשה אמאי בלא נמצאו לא ליהני, כיון דהגיעה לכלל שנותיה א"כ איכא חזקה דרבא נגד הנשירה וא"כ דל חזקה דרבא נגד הריעותא דנשירה ונשאר רובא דתחתון אתי ברישא, וע"כ דהריעותא דנשירה מכריע ביותר מחזקה דרבא עד דמרע לי' נמי לרובא דתחתון אתי ברישא, ודלא כמהרי"ט סימן ל. הנה כתר"ה הביא בסי' א' דברי הפתח הבית שהוכיח מהר"ן דהזמן והתנאי אינם דברים נפרדים רק תלויין זה בזה ואם התנאי בטל גם הזמן בטל. וכתר"ה תמה עליו והוכיח מזה הר"ן גופי' להיפך. א) הנה לכאורה חשבתי להביא ראי' לדברי כתר"ה, דהתנאי והזמן תרי מילי נינהו ואין תלויין זה בזה דאף דהתנאי בטל עכ"ז קביעות הזמן קיים, והוא מדברי הרמב"ן והרשב"א והרא"ש גיטין (דף ע"ה) שהקשו על שיטת הרי"ף דס"ל דבע"מ לא בעינן משפטי התנאים משום דע"מ כמעכשיו דמי. והקשו ע"ז דהא ר"מ גם בע"מ בעי תנאי כפול כדאיתא גיטין (דף ע"ו) גבי ע"מ שתשמשי את אבא. ואין לומר דר"מ איננו סובר דע"מ כמעכשיו דמי מתוספתא דגיטין (פ"ה הט"ו) ע"מ שתשמשי את אבא וע"מ שתניקי את בני הרי זו מגורשת עד שיאמר אם לא תשמשי ואם לא תניקי דברי ר"מ וכו' ושם (בהל' ח') הרי זה גיטך ע"מ שתשמשי את אבא שתי שנים וע"מ שתניקי את בני שתי שנים ונתקרע גט או אבד אפילו בתוך שתי שנים הרי זה גט שהאומר ע"מ כאומר מעכשיו וכו' ומדפליג ר"מ ברישא ולא פליג בסיפא מכלל דמודה דע"מ כמעכשיו ואם נימא דהתנאי והזמן קשורים זה בזה לק"מ דלעולם שפיר יש לומר דר"מ איננו סובר דע"מ כמעכשיו, ואפ"ה לא פליג בסיפא משום דלדידי' ג"כ בנתקרע בתוך ב' שנים הוי גט משום דמיירי בלא כפלי' לתנאו דומיא דרישא, וא"כ לר"מ בטל התנאי משום דלא כפלי' דומיא דרישא וממילא דבטל גם הזמן וא"כ בסיפא מודה ר"מ לרבנן לדינא ולא מטעמייהו דרבנן מכשרי משום דסברי ע"מ כמעכשיו, ור"מ אף דאיננו סובר דע"מ כמעכשיו עכ"ז מודה לדינא מטעם אחר משום דסובר דבעי תנאי כפול וכיון דלא כפלי' התנאי בטל וממילא דבטל גם הזמן ומש"ה לא פליג בסיפא כיון דלדינא גם הוא מודה מטעם אחר. ע"כ נראה לכאורה דהרמב"ן והרשב"א והרא"ש ס"ל דהתנאי והזמן אינם קשורים זה בזה ותרי מילי נינהו דאף דהתנאי בטל עכ"ז קביעות הזמן נשאר קיים, ומש"ה הוכיחו שפיר דמדלא פליג ר"מ בסיפא דאף דלדידי' התנאי בטל עכ"ז הא קביעות הזמן נשאר קיים ואי ע"מ אינו כמעכשיו לדידי' א"כ אם נתקרע הגט בתוך הזמן אינו גט לדידי' משום קביעות הזמן אף דהתנאי בטל ומדמודה לדינא דידהו ולא פליג מכלל דגם הוא ס"ל ע"מ כמעכשיו ושפיר הקשו. ב) עוד הי' נראה להביא ראי' לדברי כתר"ה מדברי המגיד (פ"ו מאישות הי"ז) על מ"ש הרמב"ם שם דע"מ ומעכשיו לא בעו משפטי התנאים דכתב המגיד על זה דזה דעת כל הגאונים והכריחם לזה כל המשניות שהן בעל מנת ולא הזכירו כפילת התנאי. והלח"מ שם תמה על זה דהא המשניות דאם לא באתי ג"כ לא הזכירו כפל אף שהוא באם וע"כ דהן שלא בדקדוק א"כ מאי ראי' הוא זה לעל מנת דג"כ יש לומר שלא בדקדוק ונדחק בזה. אמנם לפי מה שכתב כתר"ה יתיישב היטב דהמשניות דאם הא מיירי לענין קביעות הזמן דזהו קיים אף שבטל התנאי. ג. אמנם באמת כל זה ליתא. דבדברי המגיד בוודאי אי אפשר לכוין כן בכוונתו דיעו"ש במגיד (הל' ד') על הא דסובר הרמב"ם בתנאי קודם למעשה דבעינן מעשה בפועל דלא כשיטת הראשונים דתליא באמירתו, כתב דהכריחו להרמב"ם לשון המשניות והגמ' דאינו מדוקדק לשיטת הראשונים. והנה המשניות דע"מ איננו הכרח כלל לשיטת הרמב"ם דבע"מ לא בעינן משפטי התנאים, וע"כ כוונת המגיד למשניות דאם לא באתי שהזכיר מקודם ואם נימא דאף דהתנאי בטל עכ"ז קביעות הזמן קיים א"כ גם ממשניות דאם אין הכרח כמובן. ע"כ נראה מוכרח דהמגיד ס"ל דהתנאי והזמן קשורים זה בזה ואם התנאי בטל גם קביעות הזמן בטל, וממילא דמוכרח לתרץ דברי המגיד דהל' י"ז כמ"ש הלח"מ. ד) עוד יש להוכיח מהרמב"ן ורשב"א וריטב"א ור"ן ג"כ דקשורים זה בזה. דהנה הרמב"ן ורשב"א וריטב"א ור"ן גיטין (דף ע"ה) הקשו ממתני' (ע"ו ב') דתנן כתבו ותנו גט לאשתי אם לא באתי מכאן ועד י"ב חודש כתבו בתוך י"ב חודש ונתנו לאחר י"ב חודש אינו גט ר' יוסי אומר כזה גט דההיא וודאי דוקא קתני שהקדים מעשה לתנאי ואפ"ה הוי תנאה וכן הקשה הרמב"ן במלחמות ביצה (דף כ') והר"ן בקידושין גבי פלוגתא דר"מ ורחב"ג, ואם נימא דהתנאי והזמן תרי מילי נינהו לק"מ דאף דמעשה קודם לתנאי והתנאי בטל עכ"ז קביעות הזמן קיים דלא ציוה לכותבו רק אחר י"ב חודש וכיון דכתבו תוך י"ב חודש הרי