אור גדול רז

מה שאין כן בשנים דסמכו על החזקה ודחוק וצריך עיון]. וראיתי להתו"ח בב"ב שם דתירץ על הא דקשה בגמ' שם (קנ"ה א') דקאמר בשלמא למ"ד י"ח ניחא דרצו לבודקו שלא הביא שערות, וקשה דמ"מ יקשה מאי אהני הבדיקה נימא דחזקה אין עדים חותמין וכו' וכיון שראו שלא היו לו שערות ע"כ בדקו שהוא בן כ', שנתקשו בזה התוס' ועליות רבינו יונה ותרצו דמיירי שיש עדים שאינו יותר מי"ח, והתו"ח תי' דלענין הסימנים אין העדים בודקין דסומכין על החזקה והכא לא היתה חזקה משום דנבדק כשהי' גדול ולא נמצאו, כמ"ש התוס' לעיל שם, ודבריו תמוהין מאוד, דא"כ בלא בדיקה דהשתא איך סומכין עליהם ואיך אמרינן לענין זה חזקה אין עדים חותמין וכו' אמנם למ"ש לעיל ניחא, דלענין השערות יש לומר שבדקו עפ"י נשים וע"א, וכיון שעתה לא נמצאו נסתרה הנאמנות ואזדא לה חזקה דאע"ח דבכה"ג דנבדק כעת ולא נמצאו נסתרה נאמנות הנשים משום דכה"ג ליכא שוב חזקה דרבא דנשירה ג"כ לא שכיחא כמו לא הביאו שערות בזמנן ודלא כמהרי"ט, וגם שוב ל"ל דהכא מיירי בנבדק ולא נמצאו בעת שהגיע לגדלות באופן דליכא חזקה דרבא, דז"א דלפ"ז שוב בממ"נ אם העדים ידעו מזה שוב שייך החזקה דאין עדים חותמין וכו' דבוודאי לא סמכו על נשים וע"א, ואם לא ידעו מזה א"כ בלא בדיקה דהשתא איך סומכין עליהם דלמא כיון דלא ידעו סמכו על ע"א או נשים, אלא וודאי דמיירי באופן דאיכא חזקה דרבא ואפ"ה בנבדק כעת ולא נמצאו מגרע לה חזקה דרבא ונסתרה נאמנות הע"א או הנשים וכמ"ש הבי"ש הנ"ל וא"ש ודלא כהמהרי"ט. אמנם אף שהדברים נחמדים בביאור ישוב הסוגיות, מה אעשה דמדברי התוס' מוכח דאינם סוברים כן, דמבואר שם (קנ"ה א') בתוד"ה מתיב דאינם מחלקים בין שנים לסימנים, דהביאו ראי' דמשום חזקה זו דאין עדים חותמין וכו' משוינן לי' סריס מהא דפריך בגמ' שם מבן עשרים יעו"ש דהביאו ראי' משנים לסימנים, מבואר דלא ס"ל לחלק בין שנים לסימנים וא"כ נסתרה ראי' הנ"ל נגד המהרי"ט. והנה לכאורה ראי' נגד המהרי"ט מדברי התוס' עצמן הנ"ל דלדידהו הא חזינן דפשיטא לי' להגמ' דאלימא חזקה דאין עדים חותמין וכו' עד דמשוינן לי' סריס משום זה אף דהוא נגד רובא דהא רוב אינם סריסים מ"מ חזקה זו אלימא יותר, ולנשרו לא אלימא חזקה זו אלמא דנשירה לא שכיחא ביותר מסריסים והוא אלים יותר מרובא דלאו סריסים, אף דעל רובא דלאו סריסים סמכינן למעבד עובדא דמש"ה בקטן וקטנה מייבמין לרבנן דפליגי על ר"מ. ואי"ל דשאני סריסים דכיון דנבדק בזמנו ולא מצאו סימנים, וכמ"ש התוס' לעיל שם, שוב נפיק מרובא דלאו סריסים נינהו דהא חזינן ריעותא דלא הביא בזמנו ונפיק מחזקה דרבא ולכך כיון דסוף סוף האי גברא נפיק מרובא דעלמא שוב יש למתלי ג"כ דהוא סריס ולא הוי נגד רובא, משא"כ לנשרו. דז"א דהא לפי מאי דקיימינן בי' השתא דנכסי בחזקת לקוחות קיימי שוב לא צריכי לאוקמא דבדקו בזמנו ולא מצאו סימנים רק דשפיר י"ל דלא ידעינן כלל בן כמה שנים הוא ומהניא הבדיקה דאם לא נמצאו לו שערות נתלי באמת דעדיין אינו בן י"ג שנה ויום אחד בכדי דלא ליפקי' מרובא דעלמא דלאו סריסין ומביאין בזמנן ואינן נושרין. וע"כ דרובא דלאו סריסים לא מפיק מחזקה דאין עדים חותמין וכו' ונשירה מפיק מחזקה זו, וע"כ דנשירה הוי מיעוט דלא שכיח יותר ממיעוט סריסים. אמנם ז"א דבאמת איכא לאתמוהי לשי' התוס', כיון דחזינן דמיעוט דנשירה מפיק מחזקה דאין עדים חותמין וכו' א"כ מאי פריך בגמ' בפשיטות דחזקה זו ליפקי' מרובא דלאו סריסים דאף דנימא דנשירה לא שכיחא ביותר מ"מ מאי פריך בפשיטות כ"כ דלמא כי היכי דאינו מפיק מרובא דאינם נושרים ה"נ איננו מפיק מרובא דלאו סריסים ואי' שוקל ואי' סופר למשקל החזקות והרובי במאזנים עד דמקשה לי' כ"כ בפשיטות, וצ"ע לכאורה על שי' התוס' ובשלמא על רבינו יונה בעליותיו בשמ"ק שם, דהקשה ג"כ קו' תוס' דלמ"ד בן י"ח מי ניחא וכנ"ל, לא קשיא עליו דלמא רובא דלאו סריסים מפיק מחזקה דאין עדים חותמין וכו', וביותר דהא לדידי' נסתרה הוכחת התוס' מהגמ' דפריך למ"ד בן עשרים דהא לדידי' על השנים אין סומכין על חזקה דאע"ח וכנ"ל וא"כ ע"כ דהי' ללקוחות עדים דהי' בן עשרים וא"כ נסתרה הוכחת התוס', דז"א דלשיטת רבינו יונה ע"כ למ"ד בן י"ח ג"כ היו ללקוחות עדים דהי' בן י"ח דבלא"ה על מנין השנים אין סומכין על חדאע"ח וכנ"ל וא"כ שפיר י"ל דלא שייך לאוקמי' על רוב דלאו סריסים משום דאם לאו סריס הוא נפיק מרובא דמביאין בזמנן וכנ"ל. [ויעויין כעין זה בתוס' רע"א זצ"ל למשניות בנדה (פ"ו אות כ"ז) יעו"ש] ושפיר קשיא לי', משא"כ לשי' התוס' א"כ שפיר י"ל דגם השנים לא היו ידועות ובאמת מהא דיבדקו ולא ימצאו שערות תהי' הוכחה דאיננו בן י"ג ויום אחד בכדי דלא ליפקי' מרובא דעלמא וכנ"ל ומאי פריך הגמ'. [ולפמ"ש הבי"מ (סי' קע"ב) בכוונת תוס' ד"ה אלא ליישב קו' הנוב"י יש ליישב גם לשי' התוס' ע"ד שנתיישב לשי' רבינו יונה הנ"ל.]. ע"כ נראה מוכרח מזה דהתוס' לא ס"ל כשי' רבינו יונה הנ"ל, אלא ס"ל דנשירה לא מגרע חזקה דאין עדים חותמין וכו' רק למ"ד אין חוששין שמא נשרו דנשירה לא שכיחא כלל לדידי', אבל למ"ד חוששין אף דמיעוטא הוא מ"מ פשיטא דאיננו מגרע לחזקה דאין עדים חותמין וכו' ולדידי' באמת לא לא מהניא הבדיקה אף מחיים, ור"ע דקאמר לאחר מיתה ע"כ לאו דוקא וחדא ועוד קאמר, חדא דחזקה דאין עדים חותמין וכו' ונתלי בנשירה, ועוד [אף אם לא ניחוש לנשרו] סימנים עשויין להשתנות לאחר מיתה, ע"כ פשוט לי' להגמ' דרובא דלאו סריסים לא מגרע לחזקה דאע"ח, [דחזקה דאתיא מכח סברא עדיפא מרובא כמו חזקה דאין אדם פורע תוך זמנו וחזקה דשטרך בידי מאי בעי, וכמ"ש מהרי"ק בת' והנוב"י מה"ק]. ולפ"ז אשכחנא פתרי ליישב דברי רמ"א בחו"מ (סי' רל"ה סעי' י"ג) בהג"ה, דתמוה מאוד לכאורה דהא חזקה עדים חותמין לחוד לא מהני בלתי צירוף יתר הטעמים, כמבואר להמעיין בגמ', ובחפזי עמדתי מרעיד על לשון הרמ"א, [שוב ע"ד הזדמנות הראה לי תלמידי הנעלה הנ"ל בת' שיבת ציון לבן הנוב"י שעמד לתמוה בזה והניח בתימא], ולפי הנ"ל לפי מה שנתבאר בשיטת התוס' יתיישב היטב בטוב טעם ודעת, דלמסקנא דחוששין שמא נשרו ע"כ דחזקה זו לחוד די, ור"ע חדא ועוד קאמר וכנ"ל, וביותר י"ל לשי' התוס' דלמסקנא דקאמר ר"ל מודינא לך בההיא וכו' שוב הוי כעדים ממש וכמו שדקדקתי לעיל מההיא דכתובות ולא עלתה בידי לשי' התוס', ולפי הנ"ל אשה"ט דלמסקנא ס"ל דר"ע חדא ועוד קאמר ועדיפא קאמר להו דאפילו אי לא אלימא חזקה זו כעדים ממש מ"מ לא מהניא הבדיקה דסימנים עשויין להשתנות וכו', ואשה"ט דברי הרמ"א והטור בס"ד. עכ"פ נחזור להנ"ל דאין להביא ראי' מהסוגיא נגד המהרי"ט רק מעליות רבינו יונה הנ"ל משמע דלא כוותי' וכנ"ל. וביותר דלכאורה נראה דכיון דהלקוחות נתתי תחלה