אור גדול רו

בעינן בדיקה משום דסמכינן אחזקה דרבא להקל אפ"ה בבדקו ולא אשכחו אף למ"ד חוששין שמא נשרו אינה חולצת, אלמא דריעותא דנשירה מגרע לה להחזקה, וכן מבואר שם (ריש פ' בא סימן) דאי רוב תחתון אתי ברישא ומיעוט עליון אתי ברישא מכי אתי עליון בסתמא סמכינן על הרוב דגם תחתון אתי אבל היכא דבדקו ולא אשכחו לא, משום דריעותא דלא אשתכח השתא מגרע לי' להרוב, אלמא דנשירה לא שכיחא דאי הוי דבר ההווה ומצוי לא הי' מגרע לחזקות ורוב הנ"ל וא"כ שוב ממילא י"ל דאף דחזקה דרבא בלא נבדק כלל הוי בגדר חזקה מ"מ בנבדק ולא נמצאו שערות איננו אלא בגדר ספק וחזקה דרבא אהני למיחש לשמא נשרו דלולא זה לא הוי חיישינן משום דנשירה לא שכיחא, ובחנם תמה על הר"מ קאשטאלץ הנ"ל. וא"כ כיון דנתבאר בראיות ברורות ומבוארות דאף למאן דחושש לשמא נשרו נשירה לא שכיחא, וא"כ כיון דתרווייהו שלא הביא בזמנו ונשירה לא שכיחי, שוב אין לו להמהרי"ט ראי' דנשירה שכיחא יותר מלא הביא בזמנו, ואדרבא מה"ת לעשות פלוגתא רחוקה וכנ"ל, וגם משיטת רבינו יונה בעליות כבר נתבאר דמוכח דנשירה לא שכיחא ביותר מהא דחזינן בספק בשנים ובסימנים סמכינן על חזקה דאין עדים חותמין על השטר אא"כ נעשה בגדול וכנ"ל דעל בן י"ג שנה ויום אחד סומכין [והא פשיטא דבספק בשנים בי"ג שנים ויום אחד ובסימנים דאמרינן החזקה דאין עדים חותמין וכו', כמבואר בעליות דרבינו יונה הנ"ל וכן משמע פשטות הגמ' בסנהדרין (כ"ט ב') וכתובות (ד' י"ט)] ובב"ב (שם) במעשה דבבני ברק דהי' וודאי בשנים וספק בסימנים דאיכא ג"כ חזקה דרבא אפ"ה בנבדק ולא נמצאו שערות מגרע לה ולא אמרינן דל חזקה דרבא נגד ריעותא דנשירה ונשארה החזקה דאין עדים חותמין וכו' דהוי כספק בשנים ובסימנים. ואף לשיטת התוס' בב"ב (שם) ג"כ מוכח קצת כאשר נתבאר למעלה. ונראה דיש להוכיח עוד באופן אחר דלא כמהרי"ט, דהנה להמהרי"ט הנ"ל דסובר דחזקה דרבא איכא נמי בנבדק ולא נמצאו שערות א"כ נראה היכא דבדקו נשים לאחר הפרק ואמרו דנמצאו שערות דנאמנות משום דמסייע להו חזקה דרבא ואח"ז בדקו אנשים ולא מצאו שערות אפ"ה סמכינן על הנשים דאמרו תחלה דנמצאו משום חזקה דרבא, ודלא כהבי"ש (סי' קנ"ה ס"ק כ"ג) דהבי"ש אזיל לשיטתו (שם בס"ק כ"ב) דיותר מסתבר דלא היו לה כלל ודלא כמהרי"ט משא"כ למהרי"ט הנ"ל דגם בנבדק ולא נמצאו איכא חזקה דרבא דיותר מסתבר למתלי דהיו לה ונשרו ממילא גם בזה נשים נאמנות, וכ"נ מדברי מהרי"ט שם (סי' נ"א). ומעתה לפ"ז נראה להוכיח מסוגיא דב"ב הנ"ל דלא כוותי', דהנה לכאורה יש לתמוה בסוגיא שם, דאיך אמרינן דאם היו בודקין בחיים ולא אשכחו שערות דהיו מוציאין מהלקוחות דהיתה נסתרה ונגרעה בזה החזקה דאין עדים חותמין, והלא בסוגיא דכתובות (ד' י"ח וי"ט) נראה מבואר דחזקה זו הוי ממש כעדים, דמש"ה אמרינן שם דבכתב ידן יוצא ממקום אחר אינן נאמנים דכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד, ואף בס"ד דרב"ח שם דלא הי' ס"ל כיון שהגיד ע"כ הי' ס"ל הטעם משום החזקה כמבואר שם בשמ"ק בשם הראשונים, וכן לר"מ בס"ד שם דהטעם משום חזקה, וכן אף למסקנא דאמרינן כיון שהגיד לכאורה זה ניחא באנוסים היינו מחמת נפשות דאף לדבריהם הגידו תחלה שייך לומר כיון שהגיד שוב אי"ח ומגיד, משא"כ בפסולים וקטנים היינו דאומרים השתא דלא הגידו כלל מעולם דהגדתם בתחלה היתה בעודם קטנים ופסולים דל"ש הגדה כלל, א"כ איך שייך בזה כיון שהגיד שוב אי"ח ומגיד וע"כ דהטעם משום חזקה, וכן בדף י"ט ב' שם דחשבינן לה תרי ותרי ג"כ ע"כ הוא מהאי טעמא, וכן מבואר שם ברא"ש להדיא יעו"ש, א"כ מבואר דחזקה זו דאין עדים חותמין וכו' אלימא טובא כב' עדים ומש"ה העדים עצמן אינן נאמנים ובעדים אחרים חשבינן להו כתרי ותרי, אלמא דכעדים ממש חשבינן לה להחזקה, וא"כ תמוה מאוד סוגיא דב"ב הנ"ל, דהא פשיטא דאם עדים היו מעידים שהי' גדול אפילו אם היו בודקין ולא מצאו שערות פשיטא דתלינן בנשירה ולא מרעינן לנאמנות דעדים בהכי, א"כ השתא נמי השטר הוי כעדים ממש וכדמוכח מכתובות וכנ"ל, וא"כ איך מרעינן לי' בנבדק ולא נמצאו סימנים, והוא תמוה מאוד ואי"ל דדוקא לענין העדים עצמן חשבינן בוודאי דהיו גדולים כשחתמו משום החזקה דאין עדים וכו' אבל לא לענין המוכר, וכדמוכח קצת מס"ד דר' יוחנן בב"ב שם דפריך לר"ל ולא הי' ס"ל הך חזקה דאין עדים חותמין וכו' דאלים ובכדי דלא תקשה לי' מתני' וברייתא וכתובות הנ"ל ע"כ דהי' מחלק דדוקא לענין העדים אלימא החזקה ולא לענין המוכר וא"כ ה"נ י"ל למסקנא דאף דגם לענין המוכר אלימא החזקה להוציא מכל מקום אינו ממש כמו לענין העדים עצמן, דאף דלענין העדים עצמן אלימא החזקה כעדים ממש מכל מקום לענין המוכר החזקה לא אלימא כ"כ, דז"א דבכתובות שם מוכח דאין לחלק, דהתם בטעמא דר"מ דמיירי לענין העדים עצמן מייתי מהא דר"ל דאמר לענין מוכר יעו"ש, א"כ חזינן בהיפך דיליף לענין העדים עצמן מהא דאמר ר"ל לענין מוכר א"כ מבואר דשווין הן, א"כ קשה טובא וכנ"ל, והיא לכאורה תמי' עצומה. והנראה ליישב זה דיש לחלק בין שנים ובין סימנים דלענין שנים הוי כעדים ממש משא"כ לענין סימנים, והא דכתובות הנ"ל מיירי דאומרים העדים דקטנים בשנים היו ולכך הוי כעדים ממש משא"כ בב"ב שם דמיירי לענין סימנים דלענין זה אינו כעדים ממש, והא דמייתי שם בכתובות להא דשנים מהא דר"ל דאמר לענין סימנים ואיך יליף מינה לשנים דאלימא יותר כעדים ממש הא דיו לבא מן הדין להיות כנידון, ג"כ יתיישב היטב בטוב טעם כשנבאר טעם והסבר הדברים בחילוק הנ"ל, והוא. דהנה מבואר ברמב"ם פ"ב מאישות (הל' כ') דלענין הסימנים נשים נאמנות, וכמבואר בנדה (ד' מ"ח), ושם (בהל' כ"ב) כתב דאין סומכין על מנין השנים כ"א עפ"י שני עדים כשרים, וכן הוא בטוש"ע (סי' קנ"ה וקס"ט), ומעתה הוא הדבר אשר דברנו, דבאמת חזקה דאין עדים חותמין וכו' אלימא כ"כ עד שברור לנו שהעדים עשו כדין ובדקו עד שידעו בבירור שנעשה בגדול, וא"כ ממילא לענין השנים ע"כ דסמכו על שני עדים כשרים דבל"ז אין סומכין על מנין השנים ולכך הוי כעדים ממש, ואי"ל דהא אכתי הוי כעד מפי עד כיון דשמעו מעדים חוץ לב"ד דגדולים בשנים הם והם עצמם לא ידעו א"כ הוי כעד מפ"ע, דז"א דבממ"נ אם נימא דכה"ג הוי עמפ"ע א"כ לא סגי בהכי ששומעים מעדים חוץ לב"ד אם הם בעצמם אינן יודעים וא"כ כיון דאמרינן דחזקה שעשו כדין א"כ ע"כ אמרינן דהם עצמם ידעו דבלא"ה לא היו חותמים כיון דהוי כעמפ"ע או דהושיבו ב"ד וקבלו מהעדים האחרים על מנין השנים, אמנם בלא"ה א"ש דיעויין בנתיבות (סי' כ"ח ס"ק ו') דכה"ג לא הוי עד מפ"ע, עכ"פ איך שיהי' כיון דאמרינן בוודאי שעשו כדין לכך הוי כעדים ממש, משא"כ לענין הסימנים אף דג"כ אמרינן בוודאי שעשו כדין מ"מ שפיר אפשר דסמכו על עד אחד או על נשים דמותר מדינא לסמוך עליהם משום דמסייע להו חזקה דרבא, וכדאיתא בנדה ורמב"ם וטוש"ע הנ"ל, וכיון דאפשר דסמכו לענין הסימנים על ע"א או על נשים מש"ה לא הוי כעדים ממש וא"כ ממילא בהא דב"ב הנ"ל אלו בדקו מחיים ולא מצאו שערות דכה"ג שוב אין הנשים נאמנות וכמ"ש הבי"ש הנ"ל ממילא אזדא לה חזקה דאין עדים חותמין וכו' ג"כ, ואשה"ט והדברים נחמדים בישוב הסוגיות הנ"ל, ולסברא זו העירני קצת תלמידי היניק וחכים טובא הנעלה משערשאב נ"י [אמנם אכתי צ"ע מהאי דאיתא בטוש"ע אבה"ע (סי' קס"ט סעי' י"א) די"א דבהוחזק בעיני השכנים או בקול סגי א"כ גם בהא דכתובות הנ"ל אפשר בכה"ג ולמה אלים כעדים ממש. ובדוחק אפשר דאף דאפשר לסמוך אקול והוחזק מ"מ אמרינן דדייקו על השנים יותר עד דידעו בודאי