אור גדול רה

אמנם באמת לפ"ז גם בדינא דהרשב"א דהיינו בקטנה יש להקל, דהא גם בקטנה איכא נפקותא בשערות קודם הזמן, יעויין ש"ע או"ח (סי' ע"ג) לענין לקרות ק"ש בלי הפסקת טלית, ואם כן גם בקטנה איכא נפקותא בשערות לחוד וגם כן שפיר איכא למימר כס"ס הנ"ל וכממ"נ הנ"ל, וכן איכא נפקותא לענין הא דאיתא בש"ע אבה"ע (סי' כ"א סעי' ז') יעו"ש, וא"כ מדלא הקיל הרשב"א בקטנה ע"כ מוכרח דלא כסברא הנ"ל, רק כיון דהנפקותא אינה אלא בדרבנן לא הוי זה ס"ס, וא"כ ממילא אין לחלק בין קטן לקטנה. אמנם אכתי איננו מוכרח דשפיר אפ"ל כהנ"ל. והרשב"א דלא הקיל אפשר דסובר דלא בעינן שערות, יעויין בטור אבה"ע (סי' כ"א) שם ובמג"א או"ח (סי' ע"ג) הנ"ל, ואפשר דהרשב"א מפרש כהרא"ש קידושין, דלא תלי מידי בשערות רק קרובים לשדים נכונו ושערך צמח, וא"כ לפ"ז אין שום נפקותא בהשערות תוך זמן ולא שייך למחשבי' בגדר ספק ולא הוי ס"ס. אולם לפ"ז לדידן דפסקינן באו"ח ובאבה"ע שם דבעינן שערות באמת גם בקטנה יש להקל, דשפיר הויא ספק ספיקא מדרבנן וכנ"ל, ובממ"נ מותר, דמדאורייתא מותר בספק אחד מטעם חזקה ומדרבנן דבעינן ב' ספיקות איכא ס"ס וכנ"ל: הנה עוד כתב המהרי"ט טעם אחר (בסי' מ"א ונ"א) על הא דהרשב"א הנ"ל, דמש"ה לא חשיבא ספק ספיקא, משום דזה הספק דלמא הגיעה לשנים ולא הביאה סימנים הוא נגד החזקה דרבא ולהכי לאו ספק הוא דיותר יש לנו לתלות דהביאה ונשרו מלומר דלא הביאה, ואף דלהקל בחליצה לא סמכינן על חזקה זו, מ"מ חזקה גדולה היא ורק לחומרא חשו לבל לסמוך על חזקה זו ובת' מהרי"מ (סי' ס"ג) תמה עליו מהא דאמר בנדה (מ"ו א') בבעל לאחר זמן דהוי ספיקא דאורייתא דמשמע דהחזקה דרבא איננה וודאי, ולא ראה בת' מהרי"ט (סי' נ"א) דהקשו לו כן, ותירץ דמעולם לא אמר דחזקה דרבא וודאי היא אלא דמשום החזקה דרבא ספק רחוק הוא לומר דלא הביאה סימנים כיון דהגיעה לכלל שנים, ויותר יש לנו לתלות דהביאה סימנים ונשרו מלומר דלא הביאה, והוי האי ספק דנשרו כספק הרגיל יעושה"ט. אמנם לפענ"ד דברי המהרי"ט תמוהין דמלבד דמצד הסברא קשה דהא איכא חד מ"ד דס"ל דאין חוששין שמא נשרו, ומחלקותם נראה דהיינו אף בבעל לאחר זמן דאיכא ספיקא דאורייתא, מדקאמר בגמ' נדה (מ"ו א') בתר מחלקותם והלכתא חוששין וה"מ היכא דבעל לאחר זמן, מכלל דלמ"ד אין חוששין אף בבעל אין חוששין, וא"כ נהי דפסקינן דבבעל חוששין מ"מ מה"ת לעשות פלוגתא רחוקה כ"כ, דלמ"ד אין חוששין תלינן בוודאי דלא הביאה כלל, דאפילו בספקא דאורייתא ס"ל דאין חוששין ולמ"ד חוששין נימא דס"ל להיפך דהוי ספק הרגיל דהיינו קרוב לוודאי דנשרו, הלא די שנאמר דלמ"ד חוששין ספק הוא. אף גם נראה להוכיח בראיות דלא כמהרי"ט הנ"ל, דבב"ב (קנ"ד א') דפריך ר' יוחנן לר"ל ממעשה בבני ברק באחד שמכר בנכסי אביו ומת ובאו בני משפחה וערערו לומר קטן היה בשעת מיתה ובאו ושאלו את ר"ע מהו לבודקו אמר להם אי אתם רשאים לנוולו ועוד סימנין עשויין להשתנות לאחר מיתה, ומסיק שם (קנ"ה א') דלקוחות קיימי בנכסים ובני משפחה מערערין דקטן היה ור' יוחנן פריך לר"ל, דאמר ראי' בעדים היכי משכחת לה דנחתי לקוחות בנכסים ואמר ר"ל מודינא לך בזו דחזקה אין עדים חותמין על השטר אא"כ נעשה בגדול, והבני משפחה ערערו דקטן היה ורצו לבודקו שלא היו לו שערות, ומאי מהני הבדיקה דלמא היו לו שערות ונשרו ולמאי השיב להם ר"ע סימנים עשויין להשתנות לאחר מיתה דמשמע הא מחיים היתה מהני הבדיקה, הא אכתי חיישינן שמא נשרו, וע"כ דעכ"פ הא דחזינן דאין לו שערות מרע לי' לחזקה דאין עדים חותמין על השטר אא"כ נעשה בגדול משום דגם נשירה מלתא דלא שכיחא היא, וכן מבואר שם בשמ"ק בשם עליות רבינו יונה. והשתא הא בספק אם מכר כשהוא קטן בשנים או גדול בשנים דלא ידעינן השנים מהני חזקה דאין עדים חותמין על השטר אא"כ נעשה בגדול, אף דליכא שום חזקה לסייע, א"כ כל שכן באין ספק בשנים רק בסימנים דמסייע חזקה דרבא דנשרו א"כ מאי אהני הבדיקה אף בחיים נימא דהיו לו סימנים ונשרו, וע"כ כיון דלא נמצאו סימנים יותר מסתבר למתלי דלא הביא כלל אף דהוא נגד חוקה דרבא מלומר דהביא ונשרו דנשירה לא שכיחא יותר והוי שפיר ריעותא לחזקה דאין עדים חותמין על השטר אא"כ נעשה בגדול, משא"כ למהרי"ט הנ"ל יקשה טובא איך הוי ריעותא ומי גרע מספק בשנים דמהני החזקה הנ"ל וכ"ש בוודאי בשנים וספק בסימנים. ויעויין שם בעליות דרבינו יונה המובא בשמ"ק שם דחזקה אין עדים חותמין על השטר אא"כ נעשה בגדול איננה רק על י"ג שנים ויום אחד אבל לא על כ' שנה, וא"כ במעשה דבני ברק ע"כ מיירי דהשנים היו ידועות שהיה בן כ' דהא ע"ז ליכא חזקה לדעת רבינו יונה הנ"ל, וא"כ מאי אהני הא דנבדק ולא נמצאו סימנים, דמי גרע מס' בשנים ובסימנים דליכא שום חזקה רק האי חזקה דאין עדים חותמין וכו' וכ"ש בוודאי בשנים ונבדק כעת ולא נמצאו סימנים דיש לנו לומר דהיו לו ונשרו ואף אם נימא דלא כרבינו יונה הנ"ל, רק כשיטת התוס' שם (קנ"ה א') ד"ה מתיב דהאי חזקה דאין עדים חותמין על השטר אא"כ נעשה בגדול הוא ראי' נמי על מנין השנים, וכדמשמע מפשטות דברי הפוסקים חו"מ (סי' רל"ה), וא"כ י"ל דלא הי' וודאי בן י"ג ויום אחד, מ"מ הא חזינן דהאי חזקה דאין עדים חותמין וכו' עומדת במקום ספק ספיקא, דהא בנכסי אביו איכא ס"ס דלמא לא היה בן י"ג והוא קטן לגמרי ואף אם הוא גדול לכל מילי דלמא איננו בן כ' והוי קטן לנכסי אביו ואפ"ה מהני האי חזקה דאין עדים חותמין וכו' נגד הספק ספיקא ונגד החזקת מארי' קמא, ואפ"ה הבדיקה דהשתא בלא נמצאו לו סימנים מרע לי' לחזקה דאין עדים חותמין וכו', אלמא דהוא ל"ש כלל לומר דנשרו ואלים יותר מס"ס וחזקת מארי' קמא הנ"ל. ודוחק לומר דבדיקה לחוד לא מרע לה לחזקה דאין עדים חותמין וכו' רק בצירוף הס"ס הנ"ל, דהוא דוחק גדול כמובן. ואף אם נימא כשיטת התוס' שם (ד' קנ"ד) ד"ה ועוד, דמיירי שנבדק בעת שהגיע לגדלות ולא נמצאו סימנים דתו ליכא חזקה דרבא, וא"כ י"ל דוודאי בשנים וליכא ספק ספיקא וגם חזקה ליכא, מ"מ כיון דחזינן דחזקה דאין עדים חותמין וכו' אלימא טובא דאף להוציא מחזקת מארי' קמא ואף מחזקת ממון סמכינן על חזקה זו כדאיתא סנהדרין (כ"ט ב'), ואפ"ה בנבדק ולא נמצאו סימנים מגרע לה לחזקה זו ולא אמרינן דהיו סימנים ונשרו, אלמא דנשירה לא שכיחא כלל. וכל חילי' דהמהרי"ט בת' (סי' מ"א ונ"א) דסובר דנשירה ספיקא הוא ומצוי ואף בלא חזקה דרבא חיישינן לי' ולכך אף בבדקו ולא נמצאו סימנים לא מגרע לה חזקה דרבא, ורק לענין חליצה חששו להחמיר לבלי לסמוך על חזקה דרבא, ויעויין שם (בסי' נ"א) דתמה על הר"מ קאשטאלץ דכתב דהא דאמר רבא חזקה אינה אלא דבאיסורא דאורייתא חיישינן שמא נשרו דספיקא דאורייתא לחומרא, ותמה עליו וכתב דנראה דדעתו דחזקה דרבא איננה חזקה רק ספיקא והוכיח דחזקה היא. ומאוד מאוד דבריו תמוהין, דהדברים פשוטים ומבוארים דמשום החזקה דרבא חיישינן לשמא נשרו, והיינו דבאמת נשירה לא שכיחא רק דגם שלא הביא בזמנו לא שכיחא דהא חזקה שמביאין בזמן ולכך הו"ל ספק וזהו כוונת הר"מ מקאשטאלץ הנ"ל, ומבואר הוא בנדה (מ"ו א') בס"ד דלחליצה לא