אור גדול רג

והקשה על זה הבי"מ (שם) דהא נ"מ לנדרים, ספק דלמא קטנה היא בשנים ואין נדריה קיימים בלי בדיקה לשם מי נדרה, ואת"ל גדולה היא בשנים ונדריה קיימים אכתי דלמא קטנה היא מחמת סימנים. והנה מה שתפס הבי"מ לדבר פשוט דגדולה בשנים וקטנה בסימנים נדריה קיימים דבריו תמוהין, דההיפך מבואר בנדה (ד' מ"ה) דאף לענין נדרים לא סגי שנים בלבד אלא בעינן ג"כ סימנים. ובאמת הראשונים בזה, ושיטת הרשב"א בגיטין (פ' התקבל) מבואר לענין נדרים בעי סימנים, וא"כ שפיר כתב הבי"ש בטעמו של הרשב"א דלא התיר מטעם ספק ספיקא משום דהספיקות הם משם אחד דאין שום נ"מ בין הספיקות. אמנם היוצא לנו מזה דלדעת הרמב"ם (פי"א מנדרים) דס"ל דהגיע לשנים נדריו קיימין אף בלא סימנים, ויעויין בשב שמעתתא (שמעתא ה' פי"א) שהוכיח כן גם מבה"ג (אף דמדברי הרשב"א בגיטין (פ' התקבל) נראה דלא הבין כן בכוונת הבה"ג והובא בש"ש שם, עכ"ז מצאתי תניא דמסייע לי' להש"ש בהבנת הבה"ג בסמ"ג (לאווין רמ"ב)] א"כ לדידהו שפיר הוי ספק ספיקא בכה"ג דהא נ"מ לענין נדרים. ויעויין בש"ך יו"ד (סי' רל"ג ס"ק ב') וגם מלשון הטוש"ע משמע כן דפסקו כדברי הרמב"ם ובה"ג, וכמש"כ שם בביאורי הגר"א זצ"ל (ס"ק ד'), וא"כ לפ"ז היה לנו עמוד גדול לסמוך עליו, ה"ה הרמב"ם ובה"ג וטוש"ע, דלדידהו הוי שפיר ספק ספיקא וכנ"ל. וכן מצאתי בתוס' רי"ד בחי' לנדה שפי' כן בתחלה בגמ' דנדה (ד' מ"ה) על האיבעיא דתוך זמן כלפני זמן או כלאחר זמן דקאמר שם בגמ' למאי הלכתא אי לנדרים לאו כלפני זמן דמיא ולאו כלאחר זמן דמיא כו', דפי' ג"כ דלענין נדרים אין שום חילוק בשערות רק בשנים לחוד תליא, והיינו כשיטת הרמב"ם ובה"ג הנ"ל. הן אמת דדבריהם תמוהין מאוד מגמ' דנדה (שם) דקאמר מתיב רב המנונא אחר זמן הזה אעפ"י שאמרו אין אנו יודעין לשם מי נדרנו נדריהן נדר כו' הא לאחר זמן היכי דמי אי דל אייתי שתי שערות קטן הוא כו' עוד מתיב ר"ז איש כי יפליא לנדור נדר מה ת"ל איש לרבות בן י"ג ויום אחד שאע"פ שאינו יודע להפליא נדריו קיימין ה"ד אי דלא אייתי שתי שערות קטן הוא כו', אלמא דהגיע לשנים ולא הביא סימנים קטן הוא ואין נדריו קיימין, וכבר תמהו על הרמב"ם בלח"מ ובמל"מ שם ובביאורי הגר"א שם [וכולם לא ראו שכבר קדמם הסמ"ג (לאווין רמ"ב) הנ"ל שהקשה כן על הבה"ג] וגם בתוס' רי"ד הנ"ל סתר פי' הנ"ל מכח זה והש"ש (שם) תי' ע"ז דהא דפריך בגמ' אי דלא אייתי שתי שערות קטן הוא, היינו רק למ"ד תוך זמן כלאחר זמן דאם הביא שערות קודם שהגיע לשנים גדול הוא, א"כ ס"ל דאין הגדלות תלוי בשנים ואפשר להיות גדול אפילו תוך זמן, וא"כ ע"כ איש דנדרים לאו בשנים קאמר אלא בשערות, א"כ אפילו הגיע לשנים קטן הוא כל שלא הביא שערות, אבל לדידן דקי"ל תוך זמן כלפני זמנו ותלוי הגדלות בשנים וא"כ איש דנדרים בשנים קאמר דתוך זמן אי אפשר להיות גדול א"כ שפיר מצינו למימר דכשהגיע לשנים אפילו בלא שערות איש מקרי ונדריו קיימין ע"ש. ולפענ"ד לא יתכנו דבריו, עפ"י הא דאיתא פ"ק דיבמות (י"ב ב') דבנים הרי הם כסימנים כו', ויעו"ש ברי"ף ובראשונים דהיינו בנים תוך זמן הוי כסימנים לאחר זמן, אלמא דגם לדידן משכחת לה לפעמים גדלות בתוך זמן, וא"כ גם לדידן הגדלות לא תליא רק בשנים לחוד, וכמו למ"ד תוך זמן כלאחר זמן משכחת גדלות תוך זמן ה"נ למ"ד תוך כלפני זמן משכחת לה, רק דפליגי אם השערות ראי' על זה, דלמ"ד כלאחר זמן ס"ל דמהשערות דתוך זמן ראי' דהוא גדול, ומ"ד כלפני זמן ס"ל דגדלות בתוך זמן מלתא דלא שכיחא ויותר מסתבר למתלי השערות בשומא, אבל מ"מ לכו"ע משכחת גדלות גם תוך זמן, וא"כ גם לדידן ע"כ איש דנדרים לאו בשנים קאמר, ולא שייך לחלק בין מ"ד תוך זמן כלאחר זמן בין למ"ד כלפני זמן כמובן. שוב ראיתי ברמב"ם (פ"ב מאישות ה"ט), והביאוהו הרמב"ן והרשב"א ביבמות שם, דס"ל דבנים הרי הם כסימנים דוקא בילדה בגדלות, והיינו דס"ל דסוגיא דיבמות שם אזלא למ"ד תוך זמן כלאחר זמן, כמ"ש ה"ה והרמב"ן שם, או דגורס בגמ' שמא תתעבר ותמות, עכ"פ לשיטתו א"ש דלפ"ז למ"ד תוך זמן כלפני זמן לעולם לא משכחת לה גדלות תוך זמן, וא"ש תירוץ הש"ש הנ"ל. ואדרבא יתיישב לפ"ז קו' המגיה במל"מ שם דפריך לשיטת הרמב"ם הנ"ל, אמאי לא קאמר בגמ' נ"מ בין לישנא דבנים כסימנים ללישנא דעדיפי מסימנים לענין תוך זמן, דאף דבסימנים תוך זמן כלפני זמן עכ"ז בנים עדיפי ואף תוך זמן מהני, ולהנ"ל א"ש דהא טעם הפלוגתא דתוך זמן כלפני זמן או כלאחר זמן, היינו דלמ"ד תוך זמן כלאחר זמן ס"ל דאין הגדלות תלוי בשנים רק דרוב פעמים הם לאחר י"ג אבל לפעמים משכחת לה דנעשה גדול גם קודם הלכך תוך זמן כלאחר זמן דמהסימנים ראי' דנתגדל קודם, ולמ"ד תוך זמן כלפני זמן ס"ל דהגדלות תלוי בשנים דוקא ולא משכחת לה קודם, וא"כ לא שייך בנים עדיפי מסימנים לענין זה כיון דלדידי' לא משכחת לה גדלות קודם כלל דתלי בזמן דוקא וא"ש. ואפשר עוד לומר קצת בישוב דברי הרמב"ם ובה"ג הנ"ל, דכיון דהוציאו שיטתן מסוגיא דגיטין (ס"ה א') מדברי רבא שם דקאמר שלש מידות בקטן כו' הגיעו לעונת נדרים נדריהן נדר והקדישן הקדש כו', שפירשו הגיעו לעונת נדרים היינו בקטן בן י"ג שנה ויום אחד ובקטנה בת י"ב שנה ויום אחד שלא הביאו שערות, ועיין בהגהות מיימוני (פי"א מנדרים) ובש"ש (ש"ה פי"ב) הנ"ל, וכיון שכן אפשר באמת דרב המנונא ור' זירא בנדה (שם) פליגי על רבא וס"ל דגם בנדרים בעינן שערות, והרמב"ם ובה"ג פסקו כרבא דבנדרים בשנים לחוד סגי ולא בעינן שערות. ויתיישב בהכי ג"כ פי' התוס' רי"ד הנ"ל בגמ' דנדה שם דקאמר אילימא לנדרים כו' דפי' דבנדרים לא תלוי בשערות אלא בשנים לחוד, ושוב סתר פי' זה מרב המנונא ור' זירא, ולפי הנ"ל א"ש דסתמא דגמ' בתחלה אזלא בשיטת רבא בגיטין הנ"ל דנדרים שאני ורב המנונא ור"ז באמת פליגי ע"ז וכנ"ל. [ודברי התוס' רי"ד הם ביותר מפי' הרמב"ם ובה"ג הנ"ל, דהם לא כתבו רק דנדרים שאני להחמיר דבשנים לחוד סגי, ולהתוס' רי"ד הנ"ל נדרים שאני להקל ולהחמיר דאפילו למ"ד תוך זמן כלאחר זמן היינו רק בכל מילי, אבל בנדרים רק בשנים תליא בין להקל בין להחמיר, וכעין זה מצינו שי' העיטור (באות ג' גט מיאון) דיישב קו' התוס' נדה (מ"פ א') ד"ה ואיבא"י, דרק לענין עונשין פסקינן תו"ז כלפ"ז אבל לענין חליצה ומיאונין תו"ז כלא"ז יעו"ש]. ויתיישב בהכי ג"כ בנדה שם הא דרבא טעי בקו' רב המנונא וסבר דממשנה יתירא דייק ולא אסיק אדעתי' דמגופא דמתני' קשיא וכדהקשה רב המנונא, וחוץ לדרכנו הי' אפ"ל דרב המנונא לית לי' חוקה דרבא, משא"כ לרבא ל"ק מגופא דמתני' יעו"ש במהרש"א ודוק.], ולהנ"ל אשה"ט דלרבא לשיטתו בגיטין שם דנדרים שאני ובשנים לחוד סגי ול"ק כלל מגופי' דמתני', ע"כ סבר דמקשה מיתורא, אמנם באמת ר' המנונא לא סבר כן ומקשה מגופי' דמתני'. [אמנם להתוס' רי"ד הנ"ל דגם להקל שאני נדרים מכל מילי נסתר זה כמובן דלפ"ז גם מיתורא לק"מ.]. ואף שהתירוצים הנ"ל דחוקים, מ"מ איך שיהי' בשביל קו' איננו נדחה שיטת הרמב"ם ובפרט דגם בבה"ג מבואר כן שכל דבריו דברי קבלה, וגם הראב"ד בעל מלחמתו של הרמב"ם שתק לי' על זה ומדשתק אודויי אודי לי', וגם בתמים דעים להראב"ד בהשגותיו על הרי"ף במס' גיטין (שם) פי' הא דרבא הגיע לעונת נדרים כשיטת בה"ג הנ"ל ונראה דסובר כשיטת הרמב"ם ובה"ג הנ"ל, ובוודאי היה להם פי' מרווח בסוגיא דנדה הנ"ל ואנחנו לא נדע.