אור גדול רב

קידושין מהני עכ"ז באומר לה נתתים לך בתורת קידושין בודאי לא מהני משום דהוא לשון עבר, והוא נגד כל הני פוסקים דס"ל דהוא גם לשון להבא וכמו נתתי כסף השדה קח ממני.] וה"נ פטרית אף אי הוי כמו פטרתי. דאל"כ למה כותבין כל הני לשונות שאינם מועילים וע"כ דהם מועילים מטעמים הנ"ל. וא"כ אנן תפסינן כהפוסקים הנ"ל או דהני לשונות עדיפי ממכרתי ונתתי הנ"ל וא"כ אף בלא הרי את מותרת יש להתיר. וכל זה נראה ברור. יז) עוד יש טעם להתיר משום דתיבת "את" ניכרת רק תיבת "מותרת" איננה ניכרת. ואף דתיבת את נדבקה למעלה לתיבת מותרת כבר נתבאר בפוסקים דבאיננו מוקף גויל כשר במקום עיגון. וגם לפמ"ש הב"י (או"ח סי' ל"ב) לחד תירוצא כל שהי' מוקף גויל בשעת הכתיבה אף שנדבק אח"כ לא מפסל. א"כ תיבת את אין לחוש במה שנדבק כיון שניכר והוי ככותב הרי את לכל אדם דהנוב"י (תנינא אבה"ע סי' קי"ג) מכשיר בזה לכו"ע יעו"ש. אף כי לכאורה איננו מוכרח דהרי את לכל אדם יש לפרש דקנוי' היא לכל אדם. אפשר דכוונתו היא משום דכבר כתוב בגט דרשאה ושלטאה להתנסבא לכל גבר א"כ שוב אי אפשר לפרש דקנוי' היא לכל אדם דהקנין שהי' לו בה נתן כעת לכל אדם. דז"א דהא כבר נתבאר דאינה קנוי' ויכולה להנשא למי שתרצה וע"כ הפירוש דמותרת לכל אדם להתיר זנות. וגם אפשר דתיבת מותרת ג"כ מקרי ניכר דנתתי לתינוק לקרוא וקרא אותה. מכל הלין טעמי שנתבארו נראה להקל בהקלקול שבתיבות הרי את מותרת. ועתה נבוא ליתר הקלקולים שבגט זה. יח) הקלקול שבתיבות די תיהוייין בדלת של תיבת די נראה פשוט דאין לחוש דאף אם הי' נחסר תיבת די לגמרי ג"כ הי' כשר ואדרבא לפי מה שכתבתי למעלה (אות י"ד) דתיבת ופטרית הוי לשון עבר א"כ הי' נראה דעדיף טפי בלא תיבת די המקשרן יחד הויא תיהווייין מאמר בפני עצמו והוי טפי לשון גירושין בלא תיבת די מעם תיבת די כמובן. אמנם כיון דנכתב מעיקרא תיבת די אי אפשר להעדיף כח הגירושין במה שנמחק אח"כ. עכ"פ נראה דאינו מגרע כלל במה שנמחק ונטשטש. אמנם במה שנמחק ונטשטש אותיות כל מלכל גבר די תיצבייין בזה יש מקום עיון דנראה מהעיטור (מאמר ז') וכ"כ הרשב"א גיטין (פ"ה א') וכ"ה בשה"ג שבמרדכי סוף גיטין וכ"ה בפירוש הגט להר"ש מקינון שבת' מהרמ"פ שבתיבת לכל מתירה אף לכ"ג דלא נימא כבר"פ האשה רבה דאלמנה לכ"ג איננו בכלל ההיתר א"כ לכאורה אפשר דלכל מעכב. אמנם הרמב"ן גיטין (דף פ"ה) השיג. על זה וכתב דתיבת לכל איננו מתיר לאסורים לה דהא בב"ר אף אם התירוה לכל מ"מ בנשאת לפסולים חייבת רק דמחלק בין בעל דאיננו חושש אם תנשא לפסולים ובין ב"ד. וא"כ אף בלא תיבת לכל כשר. וגם להעיטור נראה דגם בלא תיבת לכל כשר. דהא ס"ל דבפ"ק דקידושין בהרי את מגורשת אף דנכתב בגט זה הלשון לחוד סגי דס"ל דלא קאי על האמירה שבשעת נתינת הגט כמ"ש הרמב"ן והרשב"א. [דלדידהו אפשר דמעכב בכתיבה להדיא שיהא מתירה לכל אדם דזה נראה דעת הרמב"ן דהחמיר טובא בהרי את מותרת אף דנכתב כמה לשונות גירושין וכמ"ש לעיל (אות ז').] רק דס"ל דקאי על הכתיבה וכמ"ש הרמב"ם והר"ן. א"כ מבואר להדיא לדידי' דאין צריך שיהא מתירה להדיא אף לפסולים רק אף בסתמא לא הוי שיור לפסולים עד דמשייר בהדיא וע"כ דאיכא חילוק בין בעל לב"ד וכמ"ש הרמב"ן וא"כ אף בלא תיבת לכל כשר. ומדדעת העיטור כן ממילא דיש לומר דה"נ דעת הרשב"א והש"ג ולרווחא דמלתא כתבו דלכל מתיר זה ואינו אלא לרווחא דמלתא לכתחלה לבאר להדיא שהוא מתירה לכל. אבל בדיעבד כשר בלא תיבת לכל כל דלא שייר בפירוש. וכן הסברא והדעת נותנת. ועוד דכיון דכתיבא הרי את לכל אדם כמבואר באות הקודם א"כ בזה התירה לכל אדם. ואף דלפ"ז שוב איננו מוכח היתר על זנות דהרי את לכל אדם אפשר דאיננו מתיר רק להנשא לפסולים וא"כ נשאר שיור זנות בלהתנסבא. הא כבר נתבאר דלהתנסבא איננו ממעט זנות. ע"כ נראה להקל גם בזה שנחסר תיבת לכל. ואף דלפ"ז שוב אין קישור בין להתנסבא לתיבות גבר די תיצבייין גם בלא תיבות אלו כשר. ואף דלכאורה יש לומר דאם הי' נכתב למהך להתנסבא גבר דיתיצבייין היינו דהגבר יהא נשאת לה והוי תלקח איש לאשה איננו נראה לחוש לזה דלהתנסבא היא לשון נקבה ואי אפשר לפרש זה על גבר. וגם יתר הקלקולים נראה פשוט דיש להקל במקום עיגון ע"כ אם לא יהא באפשרי להשיג גט אחר מהבעל בשום אופן והאשה ילדה ואם לא נתירה להנשא שבעלה יהא משמרה בודאי שיש לחוש שתצא לתרבות רעה ובפרט בעתים הללו בעוה"ר דעתי נוטה להתירה. אמנם לגודל החומר אינני רוצה לסמוך על דעתי עד שיעיין כתר"ה בזה ויסכים ג"כ להיתר וגם ישלח כתר"ה עוד לגדול אחד מפורסם ומומחה לרבים שיסכים ג"כ בזה אזי הנני ג"כ מצטרף בהתירא דהא איתתא למטי שיבא מכשורא. ודי"ת יהי' עמנו שלא נכשל ח"ו בדבר הלכה ויצילנו משגיאות ויאיר עינינו בתורתו הקדושה כנפשו ונפש חותנו דושו"ט בלו"נ. ירוחם יהודא ליב החופ"ק. סימן כט בעזהשי"ת כ"ה אד"ר תרל"ב פרוזין. שלו' אשיב להקרוב לי בלבבי מאז ותמיד תהלתו בפי ה"ה כבוד יד"נ יקירי וחביבי הרב הג' המובהק החו"ב סוע"ה מתמיד ומצא כדי מדתו יראת ד' אוצרו כקש"ת מו"ה יצחק צבי הירש נ"י האב"ד דק' לונא יצ"ו. אחדשה"ט ושתר"ה באה"ר יקרתו הגיעני ומאוד נהנתי ושמחתי במעשה ידיו הנעימים שואל ומשיב כהלכה. בנויים על אדני צדק בשכל הישר וסברות נכונות ומראה פנים מסבירות בכחא דהתירא עדיפא בשאלה חמורה בעיגונא דאיתתא דבעי' צילותא כיומא דאסתנא ואנכי מוקף ומוטרד בחבילי טרדין. ולחומר הנושא הי' חפצי להשתמט מענין זה. אך לאשר אנכי באמנה אתו מאז ועד עתה ההכרח להשיב מפני הכבוד ולפלפל בדבריו הנעימים ואשר יורוני מן השמים אותו אדבר. א) ע"ד השאלה בקטן בן י"ב שנה שהשיאו אביו והיה עמה משך זמן ואח"כ מחמת קטטה נפרד ממנה ונסי לבית אביו ונשתהה בבית אביו ערך שנה ומחצה ומת והניח אח קטן, ויש ספק אם היה בן י"ג שנה וים אחד קודם נסיעתו מאשתו, והאשה אומרת שלא נבעלה לו כל משך שהיתה עמו, וגם יש לספק אף בעת שהיה אצל אביו, שנעשה וודאי בן י"ג שנה ויום אחד, אם הביא סימנים. והנה יש בזה ספק ספיקא, ספק הגיע לי"ג שנה ויום אחד קודם נסעו מאשתו או לא, ואף אם הגיע לשנים דלמא לא הביא סימנים. אמנם העומד לנגדנו בזה הם דברי הרשב"א בת' (סי' אלף רי"ו), בנסתפקו במספר שנותיה ולא נמצאו לה סימנים שכתב דיש מקום להתיר משום ספק ספיקא, ספק לא הגיעה לשנים ואת"ל הגיעה ספק לא הביאה סימנים, ואפ"ה כתב דאיננו רואה להקל בזה, וא"כ כ"ש וקו"ח בנידון דידן. דהא הרשב"א איירי בנבדקה ולא נמצאו לה סימנים דאינו אלא ספק שמא נשרו ואפ"ה לא התיר מטעם ספק ספיקא, כ"ש וקו"ח בנידון דידן דלא נבדק כלל, דאיכא חזקה דרבא דוודאי הביא סימנים משהגיע לשנים, דאין להתיר מטעם ספיקא. ויש לדון בזה, דהנה בטעם הרשב"א דלא התיר מטעם ספק ספיקא, כתב הבי"ש אבה"ע (סי' קנ"ה ס"ק כ"ב), משום דהספיקות הוי משם אחד ספק קטנה ספק גדולה והוי הכל ספק אחד.