אור גדול רא

מהרש"י בן מהור"ם פאדובה שבת' רמ"א (סי' קכ"ז) שכתב וז"ל דגופו של גט הרי את מותרת אע"ג דר' יהודא פליג ורבים פסקו כר"י הלא הרמב"ן מן המחמירין כו' יעו"ש דנראה מדבריו דפליגי בזה ר"י ורבנן רק הרמב"ן פוסק בזה כת"ק. וזה ודאי אינו וכנ"ל. רק להרמב"ן גם לר"י כותב הרי את מותרת רק דלאסופי קאתי וכמ"ש הרמב"ן עצמו וכנ"ל דא"א לומר כלל בע"א.] וכיון דמוכח דר"י לאסופי קאתי א"כ קשיא כיון דכתיבא הרי מותרת ל"ל למהך. וכמו שהקשה הרמב"ן עצמו לשיטתו. וע"כ דשייך לודן כמו שתירץ הרמב"ן דלודן נצרך לכתוב ג"כ שזהו ג"פ ושיועיל להתיר וכנ"ל (אות ו' ט'). א"כ ממילא תמוה טובא בטופסי גיטין דידן דתפסינן כר"י למכתב ודן אמאי לא כתבינן ג"כ למהך להתנסבא או למשרי בתר ודן דשייך לודן כמו ג"פ שיועיל להתיר וכמ"ש הרמב"ן. וע"כ דאנן תפסינן בזה דלא כהרמב"ן דאיננו נצרך לודן עוד לישנא שיועיל להתיר. א"כ ממילא הדרא קושיית הרמב"ן לדוכתי' ל"ל לר"י למהך. וע"כ דאנן תפסינן בפירושא דמתני' דר"י לא קאי לאסופי על הת"ק. רק דאינו כותב הרי את מותרת ונקט לישנא דגירושין בלמהך להתנסבא. וא"כ שוב מוכח דלהתנסבא לחוד סגי ובטופסי הגט של הרמב"ן מוכרח דבאמת הי' בנוסח אחר דלמהך להתנסבא הי' כתוב בתר ודן וכדאיתא במשנה דזה שייך לודן לדידי' וכן נראה מלשון הרמב"ן עצמו שם דגם הרי את מותרת היו כותבין בתר ודן וכמ"ש שם באמצע וז"ל ואם נאמר שהרי את מותרת לכל אדם בגיטא דן משמע דכתבינן לה בתר ודן כו' א"כ מבואר להדיא דהיו כותבין גם הרי את מותרת בתר ודן [וכמ"ש הריטב"א שם דודן כותבין בתחלה או בסוף והיו כותבין בתחלה בימי הרמב"ן.] משא"כ לטופסי גיטין דידן מוכרח דנקטינן דלמהך לא שייך לודן וא"כ שוב מוכרח דר"י לאו לאסופי קאתי רק לשון בפני עצמו ומר תפס לה בהאי לישנא ומר בהאי לישנא. [ומה יומתק בזה לשיטת הרמב"ם דגט פסול בב' לשונות א"כ כיון דתפס ר"י לישנא ודן בלשון ארמית שוב הוכרח לסיים גופו של גט ג"כ בלשון ארמית אם נימא דלשון ארמית ולשון הקודש ג"כ חשוב ב' לשונות.] וממילא מוכרח דלהתנסבא לחוד סגי דליכא שיור זנות ודלא כהרמב"ן. וממילא מה דנתחבטו בדעת הרמב"ם הוא ג"כ נתבאר כיון דבטופס הגט של הרמב"ם (פ"ד מגירושין) ג"כ כתוב ודן בלא למהך דלמהך כתוב קודם א"כ מוכרח דר"י לאו לאסופי קאי רק דלמהך לחודי' מועיל וכנ"ל. א"כ מוכרח מהרמב"ם ומסוגיין דעלמא דאנן נקטינן בזה דלא כהרמב"ן והוא לדעתי הוכחה ברורה ונכונה מאוד ומקום הניחו לי כל האחרונים בסד"ש בעזרהי"ת. ואף אם נימא דאף להרמב"ן האי למהך דשייך לודן איננו מעכב רק לישנא יתירה לארווחי מילתא בעלמא כמו דכפלינן ס"ת וא"ש וג"פ ושיועיל אבל באמת בלא שיועיל ג"כ כשר. מ"מ אי הוי נקטינן פירושא דמתני' לר"י דשייך הך למהך לודן אנן נמי הוי כתבינן לי' לארווחי בעלמא כמו דנקט ר"י וכמו דכפלינן ג"כ ס"ת וא"ש וג"פ. ע"כ ברור דנקטינן בזה דלא כהרמב"ן רק דמר אמר חדא ומר אמר חדא ואנן לארווחי בעלמא כתבינן לכולהו לישני בין דת"ק ובין דר"י אבל בדיעבד בכל חד מהני כשר. וכל זה נראה לי ברור בסד"ש. אמנם אף לפי מה שנתבאר דאין לחוש על להתנסבא משום שיור בגט לענין זנות וכנ"ל. עכ"ז לא אמנע מלכתוב מה שיש לפקפק בזה מטעם אחר. ואף שלא מצאתי למי שירגיש בזה עכ"ז פטפטי' דאורייתא טבין. והוא דלכאורה נראה דהלשון פטרית ושבקית ותרוכית הם לשון עבר כמו פטרתי ושבקתי ותרכתי [וכן שאלתי ממדקדק אחד והסכים כן.]. וא"כ נראה דתלי' במחלוקת הראשונים שהובא בב"י חו"מ (סי' ק"ץ סעי' ח') בשטר מכירה דידן שכתוב בהן לשון עבר מכרתי ונתתי ואיננו כתוב בהן לשון הווה מכורה ונתונה אי אינו אלא שטרי ראי' ולא מהני לקנין או דמהני לקנין. דדעת העיטור והרמב"ן והרשב"א והמגיד דמהני נמי לקנין ודעת הרא"ה שהובא בב"י שם וכן דעת הטור (סס"י קצ"א) וכן דעת הרא"ש בת' שהביא הב"י שם דאינן אלא שטרי ראי' ולא מהני לקנין וכ"ה בטור (סס"י רנ"ג). וא"כ לכאורה לדעת הרא"ה והרא"ש והטור הנ"ל לא מהני לשונות אלו לשוי' גירושין כיון דהם לשון עבר וא"כ ממילא דגם להמהך להתנסבא דכתוב בתר ופטרית כו' די תיהווייין כו' למהך כו' ג"כ לא מהני דהכל הם על ופטרית דהוא לשון עבר דעשה זה בכדי שתוכל לילך להנשא. וליכא לשון הווה בגט רק והרי את מותרת לכל אדם וא"כ זהו עיקר הגט ובלעדו ליכא עיקר הגט שיהא מהני לגירושין דהלשון לשין עבר ואינו אלא כהודאה דלא מהני באיסורא. וכמ"ש הט"ז יו"ד (סי' קס"ח ס"ק י"ד). ואף למה שהשיג עליו הקצה"ח (סי' קצ"ח) היינו דוקא באיסור התלוי בממון משום דאודיתא הוי קנין בממון משא"כ באיסור לחוד פשיטא דלא מהני וא"כ לדידהו עיקר הגט אינו אלא הרי את מותרת לכל אדם טו) הן אמת דדברי הטור תמוהין לי טובא. דהנה יסוד המחלוקת אי לשון עבר מהני הוא מהא דגיטין (מ' ב') דאיתא שם שתי ברייתות עשיתי פלוני עבדי בן חורין כו' נתתי שדה פלונית לפלוני כו' דאמר ר' יוחנן עלייהו וכולן בשטר ופירשו הן דכתב בלשונות אלו את השטר וע"כ דמהני מדין קנין דאי מטעם הודאה למה לי שטרא באמירה בעלמא סגי וע"כ דמהני לקנין. [ולא אמנע מלכתוב מה דקשיא לי קצת מהא דמבואר בכתובות (ר"פ הנושא) חייב אני לך מנה בשטר דאלימא מילתא דשטרא כמאן דאמר אתם עדי לר' יוחנן שם דפירשו קצת מהראשונים דמיירי בהודאה רק שאינו בדרך הודאה גמורה דלא אמר אתם עדי רק בשטר הוי זה הודאה גמורה כמאן דאמר אתם עדי. וא"כ שוב אין ראי' דלעולם יש לומר מדין הודאה רק דלא אמר אתם עדי ולכך בעל פה לא מהני משא"כ בשטר מהני זה מדין הודאה דר' יוחנן לשיטתו וכנ"ל וא"כ אין ראי'. ויש ליישב ואין להאריך לפי שאיננו מענינינו פה.] ושיטת החולקים בזה ע"כ דמפרשי או כמ"ש המרדכי שם בשם ר"ב דהפירוש בשטר היינו שטר גמור בלשון המועיל דאמר לו הלשונות אלו בשעה שמסר לו השטר דס"ד דמגרע בלשונות אלו יעו"ש. גם לפירוש רש"י מפי השמועה ג"כ אין ראי' כמובן להמעיין. וגם ראיתי להרשב"א קידושין (כ"ז ב') בשם אית דמפרשי דכולן בשטר לא קאי על נתתי ועשיתי דבהו לא בעינן שטר דמהני מדין הודאה באמירה לחוד. (וכן צ"ל נמי לשיטת רש"י דכתב בקושייתו להפירוש ששמע דבשלמא נתתי יש לומר מדין הודאה. דאכתי תקשי א"כ ל"ל לכתוב שטרא. וע"כ דכולן בשטר לא קאי ע"ז וכמ"ש הרשב"א הנ"ל.] וע"כ החולקים מפרשי כחד מהני פירושי הנ"ל. וא"כ קשיא טובא דהטור סותר את עצמו דבחו"מ (סי' רמ"ה) וביו"ד (סי' רס"ז) מבואר דפירש כפשוטו דעשיתי פלוני עבדי בן חורין ונתתי שדה פלונית לפלוני מיירי דכתב כן בשטר ומהני לקנין א"כ מבואר דס"ל דמהני לקנין ובזה סותר את עצמו להא דסס"י הנ"ל. וצע"ג. עכ"פ איך שיהי' בשיטת הטור. עכ"פ לכל הני שיטות הנ"ל דלשון עבר לא מהני לקנין א"כ לא מהני לשון עבר גם בגט וכיון דפטרית לשון עבר א"כ עיקר הגט הוא הרי את מותרת לכל אדם ובלעדו ליכא גיטא וכנ"ל. ויעוי' ביו"ד סי' רס"ז סעי' ע"ד בש"ך ס"ק צ"ד בשם הב"ח דלמעשה חיישינן להפוסקים דלשון עבר לא מהני לקנין וא"כ ה"נ יש לחוש בלא הרי את מותרת. טו) אמנם נראה דגם זה אינו כלום וגם זה יש להוכיח מטופסי גיטין דידן דכתבינן בהו לשונות אלו וע"כ אחת משתים. או דלשונות אלו אינן לשון עבר [ויעויין בשלטי הגבורים שסביב המרדכי סוף גיטין וכן הוא בפירוש הגט שבת' מהרמ"פ בשם הר"ש מקינון דאף דפטרית הראשון הוא לשון עבר עכ"ז פטרית הב' מפרש שהוא לשון הווה יעו"ש.] והם לשון הווה. או דתפסינן להלכה ככל הפוסקים דגם עשיתי מכרתי ונתתי דהם לשונות של עבר מהני לקנין משום דאיננו לשון עבר לחוד. וכמ"ש הרמב"ן והריטב"א קידושין (ו' ב') והריטב"א בת' הביאו ב"י חו"מ (סי' ס' סעי' ט"ו) והרמ"א בת' (סי' צ"ב) דמכרתי ונתתי ב' לשונות משמע להבא ולעבר כמו בטל הוא בגיטין (ר"פ השולח). [ובזה תמוה לי דברי הנוב"י (קמא יו"ד סי' ס"ה) לענין שבועה בכתב דאף אי מהני היינו דוקא בכותב הריני נשבע אבל נשבעתי בודאי לא מהני משוה דהוא לשון עבר. והוא נגד כל הראשונים הנ"ל דהם הלא ס"ל דהוא נמי לשון להבא. שוב אח"ז רכ מצאתי להברית אברהם (יו"ד סי' ס' אות ח') שתמה עליו כן יעושה"ט. וביותר תמיהני על הכנה"ג אבה"ע הל' קידושין בהגהות ב"י (סי' כ"ז ס"ק פ"ד) בשם ת' כת"י דאף אם נימא דהריני נותנו לך בתורת