אור גדול ר

דגם זו ההוכחה אינה אלא אם נימא דחוץ מזנותך הוי שיור רק דנימא כהעיטור דבכלל להתנסבא הוי נמי זנות שפיר הוכיח הרמב"ן דל"ל למנקט לשון שאיננו ברור ואפשר למטעי דהוי שיור זנות הו"ל למנקט לשון ברור למשרי דאי אפשר למטעי כלל אבל אם נימא דאף אם שייר בפירוש חוץ מזנותך ג"כ אינו פוסל אזדא גם זו ההוכחה דגם להתנסבא הוי לשון ברור דאף אם נטעה דשייר זנות ג"כ לית לן בה. דז"א כלום דאף אם חוץ מזנותך אינו פוסל הגט והויא גיטא אכתי לענין זנות הויא אשת איש. וא"כ שפיר איכא למטעי לענין שיור זנות וקיימא הוכחת הרמב"ן הנ"ל דר"י ע"כ לאסופי קאתי מדנקט להתנסבא ולא למשרי וכיון דסוף סוף ר"י לאסופי קאתי שוב מוכח דס"ל דאף דכותב להתנסבא אפ"ה הוי הרי את מותרת גופו של גט דחוץ מזנותך הוי שיור וכנ"ל. וגם אין לומר דאף דנימא דחוץ מזנותך לא הוי שיור בגט ואינו פוסלו מ"מ היכא דלא בעי לשייר ורוצה לגרשה לגמרי בלי שום שיור אף לענין זנות שפיר בעי גם הרי את מותרת והוי גם הרי את מותרת גופו של גט להתיר זנות ולהכי אף דפשיטא לי' דר"י להוסיף אתי אפ"ה קמיבעי' לי' חוץ מזנותך אי מבטל גיטא לגמרי. דז"א כלום דכיון דגם בלא הרי את מותרת הוי גיטא עכ"פ לענין לאנסובי פשיטא דלא שייך לקרות להרי את מותרת גופו של גט וכיון דר"י לאסופי קאתי מכלל דמודה לת"ק, דהרי את מותרת גופו של גט ומוכח דחוץ מזנותך הוי שיור ומאי קמיבעי' לי'. ולאחר שנתקשתי בזה מצאתי להתוס' רי"ד בש"ס חדשים דפוס ווילנא שהקשה כעין זה בקיצור יעושה"ט. וקושיות הנ"ל הם תמיהות עצומות על שיטת הרמב"ן הנ"ל. יא) ובכדי ליישב כל התמיהות הנ"ל נראה לי דעת הרמב"ן דלא כמו שהבינו כולם בדעתו דכל הטעם דאינו מועיל למהך להתנסבא הוא משום שיור בגט לענין זנות ואי הוי כתוב לאישתרוי' הי' מועיל בלא הרי את מותרת. רק דדעת הרמב"ן דודן יהי' לכי מנאי ס"ת וא"ש וג"פ ושיועיל למהך להתנסבא כו' אינו אלא סיפור דברים שאומר לה שזה יהי' לך מאתי גט שיועיל להתיר וא"כ איננו עיקר בגט ונצרך לכתוב חוץ מזה עיקר הגט ושייך על זה הסיפור דזה שכתבו בדברים שהם עיקרו של גט זה יהי' לך מאתי גט פטורין שיועיל להתיר. אבל אם אינו כותב רק ודן וכו' הוי כאומר לה זה יהי' לך מאתי גט פטורין ושיועיל להתיר ואיה הוא הגט שיועיל אם העיקר חסר. והוא כמו שכתב רבינו ישעי' השני שהביא מהריב"ל והמהרי"ט בחידושיו קידושין על הרי"ף שהבאתי לעיל (אות ח') דבנותן כסף לאשה ואמר לה הרי זה קידושך לא כלום הוא מפני שאינו כתוב בכסף דבר של קידושין כמו שכתוב בגט דבר של גירושין עכ"ל וא"כ ה"נ בודן נצרך שיהא כתוב בגט דברי גירושין זולת זה ואח"כ שייך לומר ודן וכו' דזה שכתוב בו דברי גירושין זה יהי' לך ממני גט פטורין שיועיל אבל אם חוץ מודן אינו כתוב בו דברים של גירושין על מה קאי וזה יהי' לך גט פטורין שיועיל איה הוא הגט שיועיל ולכך אף לר' יהודא נצרך הרי את מותרת ואף אי הוי נקט ר"י לאישתרוי' הוי נמי צריך הרי את מותרת שיהא עיקרו של גט כדי שיהא שייך על זה לומר זה יהי' לך ממני גט פטורין שיועיל להתיר אבל אם ליכא גופו של גט זולת ודן ליכא כלל גט פטורין ולא שייך כלל ודן דודן אינו אלא סיפור דאלו הדברים שכתב הם עיקר הגט לה ממנו שיועיל ונצרך להיות דברים של עיקר הגט בלעדם. זה הוא דעת הרמב"ן. אך לראי' לזה שהוא כן שלא נימא דסגי ודן לחוד ובדברים אלו נכלל ג"כ עיקר הגט דזה גופו של גט ולא על דברים שכתוב בו זולת זה. על זה הביא הרמב"ן ראי' דאמאי נקט להתנסבא הא איכא שיור זנות וגם אמאי לא נקט למישרי אלא ודאי דלא סגי בודן לחוד למהוי עיקרו של גט בזה לחוד ונצרך לכתוב עיקר הגט זולת זה כדי דעל זה יהי' שייך ודן וכו'. וא"כ עיקר טעם הרמב"ן איננו משום שיור זנות והשיור זנות שכתב אינו אלא לראי' לדעתו ולסברתו דודן לחוד אינו עיקרו של גט רק נצרך להיות עיקר הגט זולת זה שיהא קאי על זה ודן. כן נראה לי עומק דעת הרמב"ן ואף כי באו דבריו קצרים ביותר ידועים הם דברי הרמב"ן דדרכו לקצר בקודש ויש בהם עומק גדול וכמ"ש בשם הגדולים במערכת גדולים (אות קס"ב) בשם כמה גדולים יעושה"ט. והדברים הנ"ל בדעת הרמב"ן הם עמוקים ונכונים לדעתי וזולת זה תמוה טובא מפאת הקושיות והתמיהות הנ"ל שבאותיות (ט' וי'). ואף כי לא מצאתי לי רב וחבר שמכולם נראה שתפסו דברי הרמב"ן כפשטן דכל הטעם דלהתנסבא לא מהני הוא משום שיור זנות, עכ"ז לבי אומר לי דכוונתו כמ"ש מפני חומר הקושית הנ"ל וגם הדברים בעצמותן נכונים לדעתי וממילא מיושב הקושיות הנ"ל דאף אי הוי נקט לאישתרוי' לכל גבר ג"כ הי' צריך הרי את מותרת וגם אף אם שיור זנות אינו פוסל הגט בכ"ז לא סגי בלהתנסבא לחוד ונצרך לעיקרו של גט הרי את מותרת וכנ"ל. שוב מצאתי קצת סעד לדברי בכוונת דברי הרמב"ן בדברי הרדב"ז (ח"ד סי' רכ"ב) שכתב באמצע הת' וז"ל ואיכא מאן דפסק דאפילו כתב ודן צריך לכתוב ג"כ הרי את מותרת לכל אדם דבעינן שיהא מוכיח מתוכו שהוא מגרש את אשתו ולא אשת חבירו ושהוא מגרשה בגט זה ולפי שיטה זו לא אתי ר"י אלא לאסופי כו' יעושה"ט דדבריו אינם מובנים כלל דאכתי אמאי לא מהני ודן לחוד ועיקר טעמא דלא מהני חסר בדבריו. אשר ע"כ אחשוב דאולי כיון למ"ש דהאי ודן איננו עיקר אצא שמספר דהוא המגרש בגט זה שיועיל וכו' אבל איה הוא העיקר הגט שמספר עליו ע"כ צריך הרי את מותרת. ואם לא כוון לזה אין שום הבנה לדבריו להמעיין. ואף דברדב"ז עצמו (בסי' רכ"ד) שם מבואר דס"ל דהטעם דלא מהני משום שיור זנות אין זה תימא במה דסותר את עצמו דמצינן כמה פעמים ברדב"ז דסותר את עצמו ממקום למקום ובסי' רכ"ב נראה דכוונתו כנ"ל רק דלפ"ז קיצר ביותר. ואיך שיהי' בדברי הרדב"ז עכ"פ בדעת הרמב"ן נראה נכון כמ"ש בכדי להצילו מקושיות חמורות הנ"ל. יב) ומעתה לפ"ז ממילא נסתר התירא של הג"פ מטעם ספק ספיקא משום דאף להרמב"ן אינו אלא ספק דדלמא שיור זנות לא הוי שיור. דז"א דאף אם שיור זנות לא הוי שיור עכ"ז לא סגי בודן דאין הטעם כלל משום שיור זנות להרמב"ן רק דבלא"ה לא סגי בודן מטעם שכתבנו והשיור זנות שכתב הרמב"ן אינו אלא לראי' ולהוכחה דלא סמכינן על ודן מטעם הנ"ל וא"כ ליכא ספק ספיקא כמובן. אמנם אף לפי כל הנ"ל עכ"ז נראה לקיים התירא של הג"פ. דהנה כל מה שכתבתי בדעת הרמב"ן דלא מהני להתנסבא אף בלא הטעם דשיור זנות אינו אלא למאי דאיתא במשנה דגיטין (דף פ"ה) דכתוב להתנסבא בתר ודן וסובר הרמב"ן דאיננו לשון גירושין רק דשייך לודן כמו ג"פ שיועיל להתיר וכנ"ל. אבל לתופסי גיטין דידן דכתוב להתנסבא קודם ודן. וא"כ פשיטא דלא קאי על ודן רק דהוא לשון גירושין להתירה. וא"כ שוב אין לנו טעם דלא יועיל להתנסבא רק משום שיור זנות. וא"כ שוב ממילא נתקיים היתרא של הג"פ הנ"ל מטעם ספק ספיקא אף לפי מה שביארתי בדעת הרמב"ן וכנ"ל. יג) ועוד נראה ביותר דאיננו נצרך כלל למיתי עלה מטעם ההיתר שכתב הג"פ מטעם ספיקא רק דמוכרח לדידן מסוגיא דעלמא דתפסינן להלכה דלא כהרמב"ן הנ"ל רק כהעיטור דליכא שיור זנות כלל בלהתנסבא כאשר יבואר והוא. דלהרמב"ן בין לפי מה שפירשתי בשיטתו דאין הטעם משום שיור זנות והשיור זנות שכתב אינו אלא לראי' דאיננו לשון גירושין ובין לפי מה שתפסו הראשונים והאחרונים בשיטתו דכי טעמו דאינו מועיל להתנסבא הוא משום שיור זנות. עכ"פ מוכרח לשיטתו דר' יהודא לאסופי קאתי על מילתי' דת"ק דעל מה שכתב הרי את מותרת מוסיף ר' יהודא על זה ודן וכו'. דאי ר' יהודא לא קאי על הת"ק ומתיר בלהתנסבא לחוד בלא הרי את מותרת שוב אין לנו לעשות מחלוקת בזה בין ר' יהודא לרבנן רק דמר תפס האי לישנא ומר תפס האי לישנא דאין לנו לעשות מחלוקת חדשה בין ר"י לרבנן במאי דלא מצינו שום רמז לזה בתלמוד וכנ"ל (אות ו' ט' י') וכמבואר ברמב"ן עצמו דסובר דר' יהודא לאסופי אתי. [הארכתי קצת בזה מפני שנשתוממתי על לשון