אור גדול קצו

ואסורה לכהונה ואנן חיישינן דהי' סופה ברצון וא"כ ליכא מיגו ואמאי יש לה כתובה לאבוה דשמואל, וע"כ דלענין כתובה נאמנת ולא חיישינן רק לענין איסורא. אמנם להפוסקים דהפה שאסר הפה שהתיר איננו מטעם מיגו דאף היכא דלא אמרינן מיגו אפ"ה מהני מטעם הפה שאסר הפה שהתיר, וכ"כ הרמב"ן ב"ב (ל"ג ב') גבי לפירות ירדתי יעו"ש ומש"ה דעת כמה פוסקים באבה"ע (סי' קנ"ב) בא"א הייתי וגרושה אני דנאמנת אף לאחר כ"כ אף דמיגו למפרע לא אמרינן, א"כ אין ראי' דשפיר י"ל דנאמנת לענין כתובה דהי' באונס מתחלה ועד סוף מטעם הפה שאסר הפה שהתיר אף דליכא מיגו, אבל להפוסקים דהפה שאסר הפה שהתיר הוא מטעם מיגו, יעוי' ש"ך חו"מ (סי' ק"ח ס"ק ז'), א"כ הכא דליכא מיגו כנ"ל שפיר מוכח דנאמנת לכתובה אף דאינה נאמנת לענין איסורא כנ"ל, אם לא דנימא דאשת כהן דנאנסה וכבר נאסרה לבעלה אף שאח"כ זינתה ברצון נמי יש לה כתובה דכל הטעם דברצון מפסדת היינו משום דמעשיה גרמו לה להאסר על בעלה כמ"ש הרמב"ם (פכ"ד מאישות הל' ו') משא"כ בכבר נאסרה זולת זה, אמנם באמת אינו נראה כלל לומר כן. שוב ראיתי באבה"ע (סי' ע"ח) בח"מ (ס"ק ח') ובבי"ש (ס"ק ז') דפלפלו בזה, ויעו"ש בהפלאה שם ס"ק ו') ובבית יעקב שם דפשיטא להו דמפסדת וא"כ מוכח כנ"ל, גם ראיתי שם בהפלאה (ס"ק ה') דפשיטא לי' מסברא דלממון נאמנת יותר מלענין איסורא, ולהנ"ל נתבאר כן בראי' מהגמ'. עוד נראה להביא ראי' לזה מנדרים (צ' ב') הנ"ל לצד הספק דבאשת כהן באונס אין לה כתובה דקשיא משבויה וע"כ משום דשבויה אמרינן דלא נבעלה וכמ"ש התוס' שם וא"כ מבואר דאף דלענין איסורא לא מהימני דלא נבעלה עכ"ז לענין כתובה נאמנת, אמנם יש לדחות ויש ליישב קו' תוס' משבויה באופן אחר, דהנה יש לתמוה לכאורה דל"ל להאי טעמא דקאמר הגמ' דלא מפסדא כתובה באשת כהן באונס משום דמצי אמרה לי' אנא הא קאימנא וקדושת כהונתו גרמה לו כנ"ל הא אף בנולדו בה מומין ונשתטית וכיוצא אמרינן בכל הני דנסתפחה שדהו וכדאיתא כתובות (ע"ה ב') גבי מומין ויעוי' בראשונים (ריש כתובות) דתלינן בדידי' ולא בדידה וא"כ ה"נ אף בלא האי טעמא דקדושת כהונתו גרמה אין לה להפסיד כתובתה וגם מאי קמיבעי' לי' הכא. ומצאתי להגאון מליסא בבית יעקב (סי' ע' סעי' ד' וסי' ע"ז סעי' ב') שהרגיש בזה, אך מה שתירץ ע"ז דדוקא בראויה לו עדיין משא"כ באינה ראויה לו כלל לא אמרינן נסתפחה שדהו, תמוה דהא מבואר ברמב"ם ובטוש"ע (ריש סי' קי"ז) על רואה מחמת תשמיש דבנעשה לאחר הנישואין מגיע לה כתובה משום דנסתפחה שדהו אף דאינה ראויה לו כלל. **(הגה"ה. אב"ה. לענ"ד יש לחלק דברואה מחמת תשמיש אפשר לה להתרפאות ולהיות ראוי' לו משא"כ באשת כהן שנאנסה.)** אמנם מצאתי בשו"ת הר"י מיגש (סי' קכ"ט) דמחלק דהיכא דרק לו לבדו לא חזיא אבל לאחר חזיא אמרינן נסתפחה שדהו אבל היכא דלכ"ע לא חזיא לאו שדה הוא כלל ולא שייך נסתפחה שדהו ובזה ביאר בעיית הגמ' דנדרים הכ"ל דמספקא לי' כיון דלא חזיא לכל הכהנים אי אמרינן לגבי כהנים דלאו שדה היא ולא שייך נסתפחה שדהו או כיון דחזיא לישראלים מגיע לה כתובה יעושה"ט, וא"כ יתיישב הקושיא משבויה דאף דאסירא לכהן ולא מהימנא לומר לא נבעלתי עכ"ז הא חזיא לכהנים אחרים שבעלמא דאם תלך למקום שאין יודעין בשבייתה ותאמר בפני ב"ד נשבתי וטהורה אני יתירו לה להנשא לכהן ואף שיבואו אח"כ עדים בשבייתה לא תצא מהתירה כדאיתא כתובות (כ"ג א') וכיון דלא אסירא לכל הכהנים שוב שייך נסתפחה שדהו ומש"ה מגיע לה כתובה. **(הגה"ה. אב"ה. הדברים לענ"ד צ"ע דהא דשנוי' אינה יוצאה מהיתרה נראה דהוא דוקא כשלא אסרוה ב"ד משולם משא"כ בשכבר באו עדים ואסרוה ב"ד אף אם אח"כ תלך לב"ד אחר ותאמר נשביתי וטהורה אני ויתירוה הנה כשיתודע שכבר אסרוה ב"ד עפ"י עדים נראה דפשיטא דתהא אסורה וזהו נמי שדקדק הגמ' לא תצא מהיתרה הראשון היינו דמעולם לא נאסרה וכנ"ל וצ"ע. ובעיקר הראי' משבוי' ג"כ צ"ע דהא דשבוי' אסורה לכהן הוא רק משום מעלה ביוחסין וא"כ לענין כתובה לא חששו כלל ולאו משום נאמונתה דידה. וצ"ע.)** אמנם יש לפקפק בהאי תירוצא דהא דמתירין אותה במקום אחר היינו משום דמאמינין לה שלא נבעלה במיגו אבל אי הוי מחזיקינן שנבעלה היתה אסורה לכל הכהנים שבעולם, וא"כ כיון דהכא שידעינן משבייתה מחזיקינן לה שנבעלה ואינה נאמנת שלא נבעלה גם לענין ממון נחזיק כן דלפ"ז אסורה לכל הכהנים ואמאי יש לה כתובה, וע"כ כהתוס' דלענין ממון נאמנת אף דאינה נאמנת לענין איסורא שוב מצאתי במחא"פ (הל' שכירות סי' ז') שעמד ג"כ בסוגיא דנדרים בקושיית הר"י מיגש הנ"ל ותירץ דמיירי דנשבית כל העיר דהוי מכת מדינה דלא תלינן במזלו ולכך צריך לטעמא דאנא הא קאימנא יעו"ש, ולדבריו תתיישב קו' התוס' דהאי דשבוי' י"ל דלא מיירי במכת מדינה. אמנם דבריו תמוהין דא"כ איך פשיט ממתני' דסוף נדרים מהאומרת טמאה אני לך דיש לה כתובה דלמא התם לא מיירי במכת מדינה, ואי משום דסתמא קתני ודאי מיירי בכל ענין הא לא מיירי באשת ישראל רק באשת כהן ובאונס א"כ ע"כ לאו דפסיקא קתני, וגם שוב לא יתיישב קו' תוס' דגם האי דשבוי' סתמא קתני ומיירי בכל ענין, גם גוף דבריו לא יתכנו רק להני דמפרשי נסתפחה שדהו דתלינן במזלו ולא במזלה אבל להני דמפרשי דאף אם מזלה גרם עכ"ז כיון דהיא אנוסה אינה מפסדת יעוי' בשמ"ק (ריש כתובות) בשם הרמב"ן והרשב"א והרא"ה (ובדף ע"ז א') בשם ר' ישעי' מטראני לא יתיישב זה. הנה עד כה המשיכני העט לפלפל בדברי הנוב"י שהוא המתיר שגם הברית אברהם (סי' פ"ד) סמך עליו שהוא המתיר, וכבר כתבתי לעיל דבני"ד לענין להחזירה לית מאן דמתיר ובפרט דגירשה מש"ה יעוי' בנוב"י קמא (סי' י"א) דבכה"ג לכל הג' דעות שבאבה"ע (סי' י' סעי' ג') אסורה יעושה"ט, וגם ראיתי בס' נחלת דוד להגאון ר' דוד טעביל זצ"ל ממינסק (בסי' כ"ו) שהאריך והרחיב בזה וכתב דחלילה להתיר אף קודם גירושין יעו"ש שהאריך בבאור דברי הירו' בזה והרבה דברים יש לי לרצות בזה אמנם לאשר לא נצרך לניד"ד לאשר נתבאר דלכ"ע אסורה לחזור לא רציתי להאריך עוד בזה, ומחזיקינא מלא חפנאי טיבותא להרב דוואשקי שעשה כדין וכתורה להפרישן מאיסור עולמית ושכר הרבה יטול עבור זה וגם הבעל צריך להחזיק לו טובה ועל יתר הדברים שבא במכתבו לא אוכל להשיב לאשר מכתבו נאבד מאתי ולא ידעתי אנא הנחתיו ע"כ אינני משיב רק הנוגע להלכה למעשה על גופא דעובדא, ויקבל כתר"ה ברכת החוה"ש מאדוה"ש כנפשו ונפש ידידו דו"ש. ירוחם יהודא ליב החופ"ק סימן כח. בעזהשי"ת יום ג' ט' מח' תרנ"ב לפ"ק פה"ק מינסק יע"א. החוה"ש וכ"ט אל כבוד חתני יקירי הרב הגאון המפורסם וכו' מו"ה אליעזר ראבינאוויץ נ"י ולכא"ל שלו'. אחדשה"ט ושתה"ר מכתבו עם הגט הנשלח מאמעריקא אשר בדרך הילוכו נמחק ונטשטש לנכון הגיעני. והנה השאלה חמורה מאוד חשש וחומר א"א. אמנם לעומת זה יען אי אפשר להשיג גט אחר ואיננו ידוע מקום הבעל כעת יש לחוש