אור גדול קצה

לפלפל בזה ועכ"ז לא אמנע ממה שנפל בדעתי ברהיטא מדי עיוני בזה. הנה כבר הבאתי דברי הנוב"י (מה"ק סי' ס"ט) שכתב שתמוה בעיניו דעת האוסרין דהא ע"א נאמן באיסורין, ותמה אני על תמיהתו ואדרבא תמוה לי להיפוך על המתירין ע"י אמירתה, דיעויין ביו"ד (סי' קי"ט) דהחשוד בין באיסור תורה בן באיסור דרבנן אין לסמוך עליו בהם ויעויין בש"ך שם (ס"ק י"ב) דבמין א' של איסור חשוד לחמור חשוד לקל, וא"כ כיון דבלא אמירתה חיישינן שזינתה ברצון א"כ חשדינן לה על איסור א"א החמור ואם היא חשודה לזה כ"ש דחשודה על ביאת סוטה לבעל הקל ממנה, וא"כ אמירתה לא מעלה ולא מוריד כלל לענין חשש דרצון, דבממ"נ אם נימא דמוקמינן לה על חזקת כשרותה א"כ אף בלא אמירתה תהא מותרת ואם בלא אמירתה לא מוקמינן על חזקת כשרות וחיישינן דזינתה ברצון א"כ ממילא אמירתה ג"כ לאו כלום היא דמאן דחשוד אהא חשוד אהא, וכעין הא דאמרינן (בפ"ק דמציעא) דאם נימא חשוד אממונא חשוד אשבועתא לא יהבינן לי' שבועה משום דהשבועה לא מעלה ולא מוריד וה"נ דכוותי', ואי"ל דבאומרת ברי אף דלא מהני מדין עדות מהני מטעם ברי ושמא ברי עדיף, דז"א כלום דאכתי איך יסמוך הבעל על ברי דידה כיון דלא מהימנא וכמו בכל החשודין בהא (דסי' קי"ט) הנ"ל דאין לסמוך עליהם אף דטוענין ברי דברי ושמא לא שייך באיסורין רק היכא דמהימן מדין עדות סומכין עליו ואי לא לא, וא"כ תמוה כנ"ל דמאי מהני אמירתה, ויעויין בהגר"א בחו"מ (סי' ל"ד ס"ק ז' בילקוט קמ"א) דהוכיח דלא מהימני להכשיר את עצמו בדיבורן דאי הוי מהימני בדיבורן גם בלא דיבורן הוי תלינן בהא וכיון דאנן לא תלינן גם בדיבורם לא מהימני, ובזה מובן היטב דברי הגאונים רב שרירא ורב האי שהובא בת' מהר"מ אלשקר הנ"ל שהביאו ראי' דלא מהימנא לומר נאנסתי מהא דכתובות (דף ט') בנתקדשה פחותה מבת ג' דאסורה כיון דאינו אלא ספק אחד, דלכאורה איננו מובן כלל דדלמא התם בשותקת או מכחשת משא"כ בטוענת וכדמחלקי באמת רבינו יונה וסייעתו, אמנם להנ"ל מתיישב היטב דאין שום סברא לחלק לענין איסור בין טוענת או לא הן אמת דלפ"ז יש לתמוה לכאורה בפ"ק דכתובות (דף י"ג וי"ד) במדברת ומעוברת דשם איירי לענין איסור להנשא לכהן דר"ג מתיר משום ברי דידה כדאמר שם (י"ד א'), דאיך מהני ברי דידה להכשיר כיון דבלא אמירתה חיישינן שנבעלה לנתין או לממזר דהוא לאו השוה בכל א"כ כ"ש דחשודה על ביאת פסולי כהונה דהוא קל שאינו שוה בכל דחשוד לחמור חשוד לקל וא"כ איך מהני אמירתה, ויעויין באבה"ע (סי' ו' סעי' י"ז) דמשמע ומבואר דאף ברובא ממזרים מהני ברי דידה וקשיא כנ"ל, ואפשר דיתיישב לדעת הרמב"ם (ריש פט"ו מאי"ב) דכל חייבי לאוין אינן לוקין בלא קדושין וא"כ בנבעלה לממזר לא עברה על לאו השוה בכל כיון שהיתה בלא קדושין וגם על לאו דקדשה אפשר ג"כ דדוקא במופקרת, ולשי' יתר הראשונים דממזר אף בלא קדושין אפשר באמת דרוב פסולין אין הכונה ממזרים רק עכו"ם [דליכא איסור דאורייתא בביאתו כמ"ש התוס' ביבמות וקידושין.] וכיוצא, ומש"ה מהני ברי דידה דאינה חשודה על איסור חמור לאו דפסולי כהונה, אמנם באמת לא משמע כן ובכל ענין מהני ברי דידה אף ברוב פסולים ממזרים או עריות וקשיא כנ"ל, ויעויין (בסי' ד' סעי' ט"ו בהגה) דפרוצה ביותר עכ"ז נאמנת לומר על בניר שהם כשרים אף דחשודה על א"א, ועיין שם עוד (סעי' כ"ח) בארוסה שנתעברה דהיא נאמנת לומר מהארוס אף דדיימא מאחריני ובלא אמירתה הוי ספק ממזר, ויעויין שם (סעי' כ"ט) דבא"א שנתעברה שלא מבעלה דנאמנת לומר מעכו"ם הכשיר הולד אף דחשודה על א"א, וסבור הייתי לומר בזה משום דעל הולד הוי כעל אחרים דמבואר ביו"ד (סי' קי"ט) דגם חשוד נאמן, וחשבתי לתרץ בזה האי דכתובות (י"ג א') דקאמר חדא להכשיר בה וחדא להכשיר בבתה דלפי דברי התוס' שם ד"ה חדא איננו מדוקדק הלשון להכשיר בה דהול"ל לפסול בה דזהו עיקר הרבותא דלהכשיר בה שמעינן כ"ש מבתה ועיקר הצריכות' לפסול לר"י או דהול"ל בקיצור חדא בה וחדא בבתה, ולהנ"ל א"ש דתרווייהו צריכי לר"ג להכשיר דמבתה לא הוי ידעינן בה דבבתה שפיר יש להכשיר יותר משום דהוי כמעידה על אחרים דאף חשודה מהימנא משא"כ בה וכנ"ל ושפיר צריכי תרווייהו אף לר"ג להכשיר, ומתיישב נמי האי דקאמר (שם ע"ב) לדברי הפוסל בה פוסל בבתה דלהתוס' הוא מיותר דהא הוא כ"ש ויעו"ש בהפלאה שדקדק כן ולהנ"ל אשה"ט. ויש לי עוד הרבה הרהורי דברים בזה שם בגמ' אמנם לאשר עדן לא נתיישב לי היטב על נכון לא העלתים על הכתב, ועדן אני נבוך בזה בנאמנות האשה ולא כתבתי כל זה רק לתמיהת הנוב"י על האוסרין דלק"מ ויש לתמוה בהיפך. **(הגה"ה. אב"ה. לענ"ד דוגמא לזה מצינו בדמאי (פ"ד מ"א) בהלוקח פירות מע"ה ושכח לעשרן שואלו בשבת ואוכל על פיו. ובירו' למ"ד דהטעם הוא מפני כבוד שבת פריך למה לי שואלו ומשני ע"י עילה. ועי' בשנות אלי' דהיינו בכדי שיהי' לו במה לתלות. והיינו כמו עילה מצאו כתובות (כ' ב') ודלא כפי' הפני משה שם. וא"כ מצינו בדרבנן דהתירו לטעמים באמירת החשוד בעצמו ובלא אמירתו לא התירו, א"כ ה"נ בכתובות (י"ג וי"ד) במדברת ומעוברת מדאורייתא לא בעינן לאמירתה כלל דמוקמינן לה בחזקת כשרות ומשום מעלה ביוחסין אמרו בלא אמירתה והתירו באמירתה וכנ"ל וכן אולי אפשר גם בהא דסי' ס"ח דמן התורה מוקמינן אותה בחזקת כשרות ורק מדרבנן אסרוה היכא דאינה טוענת נאנסתי. ולפ"ז אם כי תמיהת הנוב"י לק"מ וכמבואר בפנים אמנם בהתמי' להיפך אפשר לומר כנ"ל.)** והנה עוד הקשה הנוב"י (מה"ת סי' י"ד וסי' י"ז) על האוסרין דאיך אפשר דלממון תהא נאמנת להוציא ולאיסור לא תהא נאמנת דהא בכל דוכתי איסור קיל מממון דאין הולכין בממון אחר הרוב משא"כ באיסור, וגם בזה תמה אני על תמיהתו, דלדבריו איך יפרנס המשנה דמשארסתני נאנסתי לאבוה דשמואל כתובות (נ"א ב') דאף אשת ישראל אסור מטעם דחיישינן לסופה ברצון, והא ודאי דאם הי' סופה ברצון מפסדת כתובתה, דאי"ל דלזה גם לדידי' מהני האי דיצרה אנסה שלא תפסיד הכתובה, דמלבד דאין שום סברא לזה דכיון דלא מהני לענין איסור מה"ת ליהני לענין הכתובה אף גם מוכרח דאי אפשר לומר כן, דהא בנדרים (צ' ב') בעי באשת כהן באונס אי מפסדת כתובה משום דלדידי' אונס הוי כרצון או לא משום דמצי אמרה לי' אנא הא קאימנא וגברא הוא דנסתפחה שדהו, היינו דקדושת כהונתו גרמה לי' דלישראל היא שריא, וא"כ מבואר דהיכי דגם לישראל אסירא אף דאנוסה היא מ"מ כיון דלא שייך אנא הא קאימנא וגברא הוא דנסתפחה שדהו ודאי דמפסדת הכתובה, וא"כ במתני' דמשארסתני נאנסתי ודאי לענין איסורא לאבוה דשמואל אינה נאמנת דלא הי' סופה ברצון ואפ"ה לענין כתובה מבואר במתני' דהיא נאמנת, א"כ מבואר דנאמנת בממון להוציא ולא לאיסורא, אמנם יש לדחות דאף לאבוה דשמואל י"ל דנאמנת שם במתני' דמשארסתני נאנסתי גם לענין איסורא משום דיש לה מיגו דמו"ע אני תחתיך, ואף דהתוס' כתבו דאינו מספיק טעמא דמיגו היינו דלולא טעמא דחזקה במו"ע גופי' לא היתה נאמנת אבל לבתר דאמרינן טעמא דחזקה ונאמנת במו"ע משום חזקה שוב ממילא איכא גם מיגו במשארסתני נאנסתי כמובן ושפיר י"ל דאף לאבוה דשמואל נאמנת לענין איסורא מטעם מיגו. אמנם אכתי יש להביא ראי' ממתני' (דסוף נדרים) במשנה הראשונה דאומרת טמאה אני לך באשת כהן דנוטלת כתובה דהיינו דאומרת דהי' מתחלה ועד סוף באונס דנאמנת דהי' סופה באונס לענין כתובה אף דגבי איסורא לא מהימנא דהי' סופה באונס לאבוה דשמואל, ואי"ל דהתם מש"ה נאמנת לענין כתובה משום הפה שאסר הפה שהתיר דג"כ אית לה מיגו דהא לא ידעינן כולי מילתא רק מפומה ומש"ה נאמנת במיגו דאי בעיא לא אמרה כלום, דז"א דהא למידר עם בעלה באיסורא לא ניחא לה דבאמת נאנסה