אור גדול קצד

המעשה שבא לפני הרב דוואשקי באחד שעבד בעבודת הצבא בקארטאיק פלך וואראנעז והי' לו שם אשה וג' ילדים, וניתנה לו חפשה ובא בשנת תרמ"ט אצל הוריו ונשתהה י"א חדשים בביתו לבדו ואשתו וילדיו היו בקארטאיק במקום שדרו בתחלה ואחר י"א חדשים הנ"ל שלח אחר אשתו וילדיו הנ"ל שיבואו אצלו למקום הוריו הנ"ל ואחרי ימים אחדים שבאתה אשתו אצלו הכירו הוריו בכלתם דהיינו באשתו הנ"ל כי היא הרה לזנונים, ובאו להרב דוואשקי, והרב חקר את פי האשה והודית ואמרה כי בליל חגם העבר בא אל ביתה בליעל אחד והי' שכור והפחיד אותה ואמר לה השמיעי לי ובא עלי' באונס שלא ברצונה, והבעל אמר שחושד אותה שגם הילדה הקטנה אינה ממנו, ואמר הרב דוואשקי שהבעל מחוייב לגרשה עפ"י ד"ת וכן עשה הבעל וגרשה, ואח"ז מתחרטים הבעל והאשה ורוצים לישא זא"ז שנית ושואלים היתר ובקארטאיק הם רובא דרובא גוים ומיעוטא דמיעוטא יהודים והנואף הנ"ל איננה יודעת מי הוא אם יהודי או גוי, וכתר"ה מצדד בהתירא דהאי איתתא, והנני להשיב כי חלילה וחלילה להתירה, ותבוא עליו ברכה להרב דוואשקי הנ"ל על שהפרישן שלא תשב עמו באיסור כל ימיו, וקורא אני על המתירין לא ירד בני עמכם, והמתיר עתיד ליתן את הדין. ראשית תמה אני על כת"ר על שפשוט אצלו להתיר מחמת דברי הרמ"א אבה"ע (סי' ס"ח סעי' ז' בהגה), דאף לפי דעת כתר"ה דס"ל לדבר פשוט דדמיא להתם, הא עיקר דברי הרמ"א נובעין מהטור שם דהביא דעת הרא"ש (פ"ק דכתובות) דיליף לה להתיר מהא דמכשירין העובר אף ברוב פסולין, וא"כ הא מבואר כתובות (י"ד א') דאין מתירין רק בדיעבד ולא לכתחלה רק בכדי שלא להוציאה מבעלה, הוי דיעבד ושפיר יליף הרא"ש אבל הכא דכבר גירשה ורוצה לחזור ולישאנה דהוי לכתחלה אף לדעת הרא"ש אסורה וליכא למאן דמתיר, ואי"ל דכיון דהי' לנו לדון ע"ז קודם שגירשה דאז הוי דיעבד והיינו מתירין אותה להכי אף לאחר הגירושין מותר להחזירה משום דכבר נעשה דיעבד בעוד שהיתה אצלו וכבר הותרה, ז"א דהא איתא בירושלמי יבמות (פ"ב הל' י') גבי נטען דלא יכנוס ואם כנס אין מוציאין ובעי שם בירושלמי דאם כנס דבדיעבד אין מוציאין וגירש מהו שיחזור ויכנוס לכתחלה ופשיט דמותר משום דאל"כ אתה מוציא לעז על בני' והובא הירו' הלו ברמב"ן ורשב"א (ספ"ב דיבמות) וכתבו דדוקא דהיו לה בנים מכניסה ראשונה אבל בלא"ה אסור והכי איפסק בש"ע אבה"ע (סי' י' סעי' ה'), אלמא אף דכבר נעשה דיעבד והיינו מתירין אז עכ"ז כיון דגירש אותה ונעשית לכתחלה אסורה אף דכבר היתה דיעבד, א"כ פשיטא דה"נ בניד"ד, וא"כ אף אי יהיבנא לי' לכתר"ה דאם היו שואלין מקודם שגירשה היינו מתירין אותה עכ"ז לאחר שגרשה לענין לחזור לישאנה לית דין ולית דיין להתירה ואסורה לכ"ע וכנ"ל. ועתה נבוא לענין הנידון איך הי' הדין אם היו באין לשאול מקודם שגירשה, הנה המחבר שם (סי' ס"ח) סתם ולא הביא דעת המתירין ומבואר דדעתו לאיסור, והפ"י (בקו"א לכתובות) תמה על המחבר שהשמיט דעת המתירין, ובאמת היא פליאה גדולה אחרי שרבינו יונה והרא"ש מתירין וגם הרמב"ן והרשב"א וריטב"א (בחי' לכתובות) וכפי שהובא בשמ"ק מתירין ולא מצינו מי שאוסר להדיא רק הרמב"ם לפי דעת המגיד אשר גם זה איננו מוכרת כלל וכמ"ש הפ"י והנוב"י, א"כ תמוה טובא למה השמיט דעת המתירין. אמנם באמת, אף שהב"י לא כיון לזה ולא ידע מהפוסקים האוסרים מדלא הביאום בספרו הב"י עכ"ז רוח ד' נוססה אצל הרב המשביר לכל בית ישראל, וכמ"ש התומים בקיצור תקפו כהן (אות קכד)] לכוין להלכה אף שלא כיון לזה, והוא, דהנה בת' מהר"מ אלשקר (סי' ע"ז וסי' צ"ד) הובא ת' רב שרירא גאון ובנו רב האי שהשיבו לאסור יעושה"ט, והדברים ברורים דהרמב"ן ורשב"א וריטב"א ורבינו יונה והרא"ש לא ראו ת' הגאונים רב שרירא ורב האי הנ"ל דאלו ראוה ודעתם למפלג עליהם פשיטא דהיו מביאים דבריהם, וכיון שכן כבר איפסק הלכתא בשו"ע חו"מ (סי' כ"ה סוף סעי' ב' בהגה) ובש"ך יו"ד (סוף סי' רמ"ב בהנהגת או"ה אות ח') והוא מת' מהרי"ק (שורש צ"ד) דכל היכא דדברי הגאון אינם כתובים על ספר מפורסם ולא הביאוהו האחרונים דאין שומעין, לדברי האחרונים משום דאמרינן דלא שמיע להו דברי קמאי ואי הוי שמיע להו הוי סבירא להו ולא הוי פליגי עלייהו, וא"כ בהנידון (דסי' ס"ח) יש לנו לפסוק כהגאונים רב שרירא ורב האי ואין לנו להשגיח על דברי המתירין שלא ראו דברי רב שרירא ורב האי, ודבר ד' אמת בפיו של הש"ע וכיון להלכה אף שלא ידע מהם וכנ"ל. ועתה נבאר עוד, דאף אם נניח בהאי (דסי' ס"ח) כדברי הרמ"א וכדעת המתירין הנ"ל, עכ"ז יש מקום לומר דזהו דוקא בפ"פ מצאתי דאינו ידוע מעשה הזנות רק ע"פ הבעל אבל בהרתה לזנונים דכריסה בין שיני' והכל עדים בדבר הזנות שפיר י"ל דכולם מודים דאסורה, והוא עפ"י מאי דהקשה הנוב"י (מה"ק אבה"ע סי' ס"ט) על דעת האוסרין דאמאי לא תהא נאמנת הא ע"א נאמן באיסורין, [ולקמן נדבר מזה אי"ה.], והנה באמת סוטה לבעלה הוא דבר שבערוה דהא עיקר דבר שבערוה דילפינן דבר דבר מממון דבעינן ב' גבי ערות דבר לבעלה כתיב, וכבר השיגוהו האחרונים כמו שהביא הפתחי תשובה (סי' קט"ו ס"ק ל"ו) בשם ת' חמדת שלמה, אמנם הגאון מליסא זצ"ל וכן רע"א זצ"ל כתבו דהיכא דכל האיסור משום שויא אנפשי' חדא"י אף בדבר שבערוה אינו אלא כאיסורין, ומש"ה בפ"פ מצאתי שפיר נאמנת לומר נאנסתי מטעם ע"א נאמן באיסורין משא"כ בהרתה לזנונים דהוי כיש עדים אינה נאמנת מטעם אין דבשב"ע פחות משנים, וכן מחלק בזה הגאון מליסא שהובא בת' ברית אברהם (סי' פ"ב), והנה כבר העיד הכנסת יחזקאל (סי' ע"ח) שהי' מעשה בק"ק בריסק ואסרוה חכמי בריסק וכן בת' ברית אברהם הנ"ל (סי' פ"ד) מביא שהגאון מליסא לא רצה להסכים להתיר, רק שהפ"י (בקו"א לכתובות) והנוב"י במה"ת מתירין אף בכזה, ומה אעשה שכולם לא ראו דברי הבה"ג (בהל' מיאון) על הדין דהיתה מעוברת ואמרה מאיש פלוני וכהן הוא דר"ג ור"א אומרים נאמנת דכתב הבה"ג ע"ז והנ"מ בפנוי' דבין באונס בין ברצון מותר אבל בא"א מעוברת וקאמרה אנוסה אני לא מהימנא עכ"ל יעושה"ט. ומעתה אם נימא דהבה"ג אף בפ"פ מצאתי ס"ל דלא כרבינו יונה (שבסי' ס"ח) הנ"ל אין שום ספק דרבינו יונה והרא"ש ואינך לא ראוהו דאם היו רואים דבריו היו מביאים אותו דכבר כתב הרא"ש בעצמו בברכות (פרק ד' סי' י"ד) דעל הבה"ג יש לסמוך דכל דבריו דברי קבלה וכ"כ בחולין (פ"ג סי' י"ח) וא"כ אין ספק דאם הי' רואה דבריו הי' מקבלם באהבה, אמנם אפשר דהבה"ג לא מיירי רק בהיתה מעוברת דאיכא עדים בדבר וכנ"ל אבל בפ"פ מצאתי מודה לרבינו יונה וכדמחלק הגאון מליסא הנ"ל, (ומזה גופי' נראה ראי' לדבריו מדלא הביאו דברי בה"ג.], עכ"פ בגוונא דניד"ד דהרתה לזנונים נראה פשוט מדברי בה"ג דאינה נאמנת לומר נאנסתי, ויעוי' בפ"י בקו"א שהביא ראי' דנאמנת מהבה"ג שמובא באבה"ע (סי' ד' סעי' י"ד), וליתא דהא התם כתבו הרא"ש והטור לדעת בה"ג דאף באינה טוענת אנן טענינן והכא בליכא טענת ברי פשיטא דלא טענינן ואסורה וכמבואר כתובות (ט' א'), דאי"ל דשם כיון דמכחשת או שותקת יש לנו ראי' שלא נאנסה משנתארסה דאל"כ היתה טוענת, דז"א דא"כ מאי פריך הגמ' דהוי ס"ס וע"כ דאין ראי' מדלא טענה די"ל דמחמת כיסופא הוא, וכן מבואר מתוס' שם ד"ה ואיבא"י דהקשו דאמאי לא הוי ס"ס אימור מוכת עץ ותרצו דאם איתא דהיתה מו"ע היתה טוענת דאין גנאי בכך כמו בביאת אונם, א"כ מבואר דעל ביאת אונס אין ראי' מדלא טענה, א"כ אמאי לא טענינן אנן אף בנתקדשה פחותה מבת ג' וע"כ דהאי דסי' ד' עדיפא, ולהנ"ל מבואר מדברי הבה"ג עצמו שהוא הוא המתיר שבסי' ד' הנ"ל ועכ"ז אוסר להדיא באומרת נאנסתי עכ"פ בהרתה לזנונים וכגוונא דניד"ד. הנה כבר נתבאר לנו מדברי הראשונים הגאונים רב שרירא ורב האי ומדברי הבה"ג שכל דבריו דברי קבלה לאסור בניד"ד אף אם באו לשאול מקודם שגירשה, ומעתה למותר לנו