אור גדול קצב

ואם נסכים לסברת הרדב"ז דזה שאי אפשר להגבות לה הוי כ"ש ממאי דקאמר הירושלמי דבלבד שתתבע מן השופי ולא מן האונס, יתיישב ג"כ מה שדקדק הב"י (סי' צ"ג) על הרי"ף והרא"ש שהשמיטו זה הירושלמי ותירץ בדוחק מדלא הזכירו בגמ' דידן, ולהנ"ל יתיישב ברווחא דמוכח מגמ' דגיטין הנ"ל דלא ס"ל לש"ס דידן הא דירו'. ועכ"פ איך שיהי' בזה נראה דדברי הרדב"ז נסתרין מגמ' זו, אמנם יש לדחות דמספקא לי' דלמא יש להגבות כתובה ע"י נדר ושבועה ודלא כרב ומספיקא עביד לחומרא בתרווייהו, וידוקדק הגמ' כבי תרי עבדת לי דהיינו תרתי דסתרי אהדדי שוב מצאתי בגרש ירחים מהגאון מפלאצק על גיטין שפירש כן משום קושיא אחרת שהקשה על הבי"ש, וכיוונתי לקושייתו ג"כ מדעתאי בע"ה, אמנם על הרדב"ז נראה דלא יספיק זה דעכ"פ התביעה בטעות ואונס יהי' מאיזה טעם שיהי'. עוד יש לדחות משום דבקופצת מודה רב וא"כ תליא בדידה ואפשר לגבות, ויתיישב ג"כ קושיית הגרש ירחים הנ"ל. עוד הי' אפ"ל דשמואל בעצמו דס"ל דגם תבעוה לינשא אי"ל מזונות כתובות (דף נ"ד א') א"כ טעמא דתבעה כתובה משום נשואין כמ"ש רש"י גיטין א"כ אפילו אין יכול לבוא לידי גוביינא, אבל לדידן דתבעוה לינשא לא אבדה מזונותיה רק בתביעת כתובה בעינן שיכול לבא לידי גוביינא. ומזו הגמ' דגיטין הביאו הראשונים ראי' דמזונות גביא בלא שבועה. ולכאורה נראה דאינה ראי' דדלמא בתחלה נשבעה ע"י קפיצה שבועה המועלת למזונות דלמזונות אמרינן מקצת כסף ככל כסף וא"כ נשבעה שמגיע לה אבל לא נשבעה על הכל, ויתיישב בזה נמי קו' הט"ז על הר"ן (סי' צ"ג ס"ק כ'). עוד הי' אפ"ל דבחשודה ניזונית בלא שבועה דלענין מזונות נכסי בחזקת אלמנה קיימי והויא כמוחזקת, וזאת יש לדחות ולא כתבתי אלא להעיר. ויעוי' בכנה"ג דהביא בשם רש"ך וכן דעת הבי"ש (סי' צ"ג ס"ק כ"א וכ"ב) דאף בספק במזונות מגיע לה מזונות דהיא המוחזקת, ולפ"ז יהי' נסתר מ"ש לעיל דמספיקא אפסדה, אמנם הכנה"ג בעצמו השיג עליו יעו"ש. עוד אני חוזר לצווח על הרדב"ז הנ"ל מערכין (דף כ"ב א') דפריך דלא נזקיק לכתובה ביתומים קטנים משום ריווח מזונות דכבר אפסדה משום תביעה אף דהי' בטעות יעושה"ט. סימן כה. ב"ה א' טבת תרמ"ז מינסק להרב אבד"ק פרייאסלאוו. הנני מסכים ג"כ להתיר להאיש ה' ארי' ליב בר' בנימין הלר באקליר מק' העלימיאזאב לישא אשה אחרת עפ"י היתר מק"ר מחמת הטעם הראשון שכתבו הרבנים הגדולים הרב הגאבד"ק פערעיאסלאוו והרב המ"ץ דק' העלימיאזאב נ"י מפני שהיא מוכתבת למלכות וא"א לה לבוא למדינתנו כמו שביארו בזה באורך. ואני מוסיף דאף אם נסכים להנוב"י בביאור ת' הרא"ש דאיננו מתיר לגרש בע"כ רק לכופה עד שתאמר רוצה אני אבל לגרש בע"כ איכא חדר"ג משום דר"ג השוה מדותיו, עכ"ז להלכה פשיטא דקי"ל כחביריו שם שהתירו גם לגרש בע"כ, דאם נימא דהשווה מדותיו הי' אסור לגרש בע"כ בכל ענין אף בזינתה ואף בעוברת ע"ד וזה ודאי אינו כמבואר בש"ע, וכיון דע"כ לא השוה מדותיו א"כ שוב ממילא גם בזה יכול לגרש בע"כ ול"ב שתאמר רוצה אני. וכ"כ הגאון ר"ח זצ"ל בהת' שנדפס בחוט המשולש (סי' י"ב) וסוף ס' בית הלוי (סי' ב') דהרא"ש בעצמו לא כ"כ רק לרווחא דמלתא אבל גם הוא מודה לדינא דיכול לגרשה בע"כ ואף אם להרא"ש מספקא לי' עכ"ז לית הלכתא כוותי' בהא רק בחבריו שהתירו בפשיטות וכ"כ בשו"ת תפארת צבי להגאון אבד"ק אה"ו (סי' ל"ט). אמנם מה שרצו הרבנים לצדד עפ"ז להתיר לו בלא ק"ר לא נהירא כלל, ותדע דהא נשתטית ודאי דהוי מום גדול יותר מנכפה דהא בת' הרא"ש שם הוכיח דנכפה הוי מום גדול מדמדמי לה בפ' האומנין לשוטה ושממומית, וא"כ אם נשתטית היתה בת גירושין פשיטא דהי' יכול לזרוק לה גט בע"כ כמו בנכפה, רק דאיננה בת גירושין. ואם נימא דבנכפה כמו דמותר לזרוק לה גט בע"כ ה"נ מותר לישא אחרת בלי ק"ר א"כ למאי הוצרך בנשתטית להיתר ק"ר ע"כ נראה מוכרח דגם בנכפה וכיוצא אף דמותר לגרשה בע"כ עכ"ז איננו מותר לישא אחרת בלי ק"ר. ומה שרצו הרבנים לצדד לומר דהויא עוברת ע"ד במה שהמיתה ע"י סם איננו נראה כלל משום דליכא שום בירור ע"ז. ולא רציתי להאריך כי כבר כתב השבו"י ח"א (סי' ק"כ) דאף באשה שזינתה תחת בעלה אין להתיר לישא אחרת בלי היתר ק"ר. וגם בת' ברית אברהם (סס"י פ"ט) העיד דמעולם לא שמע להתיר לישא אחרת בלי היתר ק"ר אף בעוברת ע"ד וכ"כ שם (סי' צ"ד אות י"ג) בת' הגאון מגלוגא וכן בת' נודע בשערים להגאון מלובלין (ח"ב סי' כ"ו) דלעולם אין להתיר בלא ק"ר א"כ ממילא דאין שום נפ"מ דאף אם היא עוברת ע"ד עכ"ז אין להתיר בלא ק"ר. ובאם הי' יכול לשלוח לה גט לגרשה בע"כ הי' נכון מאוד לשלוח לה גט שהשליח יגרשנה בע"כ. ומה שחשש הרב לדעת הנוב"י דאף מדין הש"ס אין לגרש ע"י שליח בע"כ, נראה דאין שום חשש בזה, דהא הנוב"י בעצמו במה"ת (סי' ק"י) כתב להשיג על שכנגדו שם שרצה לדמות לאינו חב לאחרים רק להלוה וכתב לחלק דבע"כ של הלוה איננו מקרי חוב משום שהלוה חייב עפ"י התורה לשלם ואם אינו רוצה לשלם רשע הוא ויצרו אנסו וזה תופס בע"כ וכופהו לקיים מצוה שבתורה ואין זה חוב, ודומה למ"ש הרמב"ם גבי קרבן שכופין אותו עד שיאמר רוצה אני שדבריו ידועים, אבל האשה אף שבעלה יכול לגרשה בע"כ מ"מ אין שום חוב עלי' שתהא מחוייבת לקבל הגט, ואם יכולה להשמיט עצמה שלא יגרשה לא ידעתי עלי' שום איסור, ומש"ה חוב הוא לה יעושה"ט. וא"כ לפ"ז כיון דהיכא דמן הדין לגרשה כופין אותה לקבל גט ולכל הפחות כופין אותה עד שתאמר רוצה אני א"כ חזינן דמחוייבת לקבל גט א"כ שוב הוי כאינו חב לאחרים רק להלוה גופי'. ויעו"ש עוד (בזה הסי') דיישב עצמו ממה שהקשו לו מגיטין (דף י' וכ"א) וכתב דבארוסה שאין לה שום התחייבות על הבעל לא מקרי חוב לדידה ויכול לעשות שליח לגרשה בע"כ א"כ ממילא דה"נ בניד"ד דכיון דאין לה שום התחייבות על הבעל משכו"ע א"כ שוב לא מקרי חוב לדידה ויכול לגרשה ע"י שליח בע"כ. ונראה עוד דמקודם יזכה לה ע"י שליח גט לדידה דכיון דאנו מתירין לו לישא אחרת והיא אין לה עליו שום חיוב א"כ ממילא דהגט זכות הוא לה, דע"כ לא איבעי' לן ביבמות (ס"פ האשה שלום) במזכה גט לאשתו במקום קטטה רק משום דניחא דגופא עדיף לה וטב למיתב טן דו, אבל לולא זה הי' מהני, א"כ הכא דל"ש הני טעמי פשיטא דזכות הוא לה וא"כ אפשר דמהני לה זיכוי הגט, ואף דכתב המ"ץ דמחנו נ"י דלא רצתה לקבל מאתו בשום אופן היינו כל זמן דהוא מעוכב מלישא אשה מחמתה, א"כ אפשר דמש"ה איננה רוצית משום תמות נפשי עם פלשתים בכדי שגם הוא לא ישא, או משום דעבור זה יהא מוכרח ג"כ ליסע אצלה חוץ למדינה, אבל כיון שאנו מתירין לו לישא אחרת א"כ שוב איננו מעוכב מחמתה וגם בודאי לא יסע עוד אצלה א"כ ממילא דזכות הוא לה, ואף דאוסרה לכהן מ"מ נראה דמש"ה לא מקרי חוב כדמוכח ממזכה גט לאשתו במקום קטטה הנ"ל. ע"כ יזכה לה גט מקודם, ואח"כ יטול מהשליח ויתנהו לה בתורת הולכה שיתן לה כל שימצאנה, וגם ישליש הכתובה שלה דהיינו כתובת אלמנה וכמ"ש המ"ץ דהעלימיאזאב נ"י ואח"כ ישא אחרת לאחר שיהי' לו היתר מק"ר, ועפ"י רשיון הקיר"ה. הכ"ד הבעה"ח ירוחם יהודא ליב החופ"ק.