אור גדול קצא

סימן כג. בעזהי"ת י"א תמוז תרפ"ט פה מינסק יצ"ו. כבוד הרב המסדר דלא חזינא לי' ולא ידענא לי' הנה תמול הביא פה שליח גט אחד הנכתב אצל כת"ר וכ"ת הי' המסדר ואני הייתי טרוד מאוד, ותיכף בראותי הגט נבהלתי ונשתוממתי על שכתוב בו המכונה לייזר בב' יודין דלכאורה הוא פסול מחמת שינוי השם דלייזר בב' יודין הוא פתח חריף לייזר וכפי הקריאה שהוא בפי כל ליזר בצירי נצרך לכתוב ביוד אחד כמבואר בטיב גיטין בכמה דוכתי, ויעו"ש בש"נ (אות ו' ס"ק ו') שפסל בכה"ג אף בדיעבד מחמת שינוי השם. ואף שבשו"ת בית דוד (סי' י"ט) הובא בפ"ת בקונטרס השמות בשם פיגו, מכשיר בכה"ג והביא כן גם בשם שו"ת מהר"מ מינץ, מ"מ ידוע כי אחר שנתפשט ספר טיב גיטין מהגאון ר"ז מרגליות זצ"ל שחקר הרבה בענינים אלו כולהו גרירי בתרי' וכ"ע נהיגי לכתוב חד יוד על צירי וב' יודין על פתח חריף וכן נוהגין כל מסדרי גיטין וא"כ הוי שינוי השם ופסול כה"ג וכמ"ש הטיב גיטין בעצמו בש"נ (אות ו' ס"ק ו') הנ"ל. ומה מאוד נפלאתי על כת"ר המסדר גט זה שנכנס בפרצה דחוקה לסמוך על מ"ש הפתחי תשובה הנ"ל אשר כל דבריו בזה אינן מוכרחין כלל, דמה שהעלה מסדר שמות של הבי"ש דהיכא דאיכא ב' שמות חד בחירק וחד בצירי כותבין על צירי ב' יודין, בנה יסודו על קו תהו דפשוט דהכוונה על ב' יודין כשקורין בפתח חריף וכמ"ש הטיב גיטין בשמא"נ (אות ו' ס"ק ו' וס"ק ט"ז) ובש"נ (אות פ' ס"ק ה'), ובפרט אחר שזכינו לס' ברכות המים להגאון ר' מיכל ר' יוזפס זצ"ל שכל סדר הגט וס' שמות של הבי"ש נובעים מאתו ושם מבואר להדיא בכמ"ד דהכוונה כן. ולדוגמא אציג איזה מקומות בשם בינלין ובשם מייטלין ומיימלין וטובא שם. וגם מ"ש מכתיבת לעז ג"כ אינו, כיון דעתה כל המסדרים נהגו כן שפיר יש הוכחה לשינוי השם כי לא יתלו במסדר שאינו בקי כיון דהדין דכל שא"י לא יהא לו עסק בזה א"כ מסתמא המסדר בקי כעין רוב מצויין אצל שחיטה והאידנא כל וה"נ בזה, ומסתמא הוא אחר שקורין אותו בפתח חריף. ע"כ תיכף ומיד הי' בדעתי לשלוח הגט בחזרה ולבל לסדרו ולהצריך גט אחר אמנם ניחמתי בזה כי אולי יהי' מזה שערורי' על כ"ת ואולי יצמח מזה לו איזה ריעותא, ויהי' הדבר נוגע לכבודו ולחיותו, אשר זה נחשב כשעת הדחק כמבואר בשם רבינו עקיבא איגר זצ"ל בתולדות רע"א זצ"ל הנדפס, ע"כ הוסכם אצלי לחפש אחר צדדי היתר, כי יש לסמוך על ס' ברכות המים שכתב בביאוריו לשמות באות יוטא דהיכא דליכא שינוי רק בנקודה לא הוי שינוי השם וכ"כ באות יכ"ט ובאות ינטא יעו"ש ויש לסמוך עליו כי רב מובהק הוא והאחרונים לא ראו דבריו שלא נדפס בימיהם לכן חש הטיב גיטין בכה"ג אף בדיעבד. וברור דאילו הי' רואה דבריו הי' מסכים, וגם יש לעשות סניף דעת הפוסקים דבדבר שאינו נצרך לכותבו איננו פוסל שינוי וכינוי ליזר לאליעזר לא הוצרכו לכותבו, [אף שבס' ברכת המים אין דעתו כן יעו"ש עכ"ז גם לדעתו אינו אלא לכתחלה ולא לעכב כמובן.], וגם קצת סניף דברי הבית דוד הנ"ל, ועכ"ז לרווחא דמלתא אעשה ג"כ כמ"ש הבית דוד אחר נתינה הראשונה לחזור ולהקנותו לבעל ולנקוד צירי תחת הל', ושוב אחר נתינה שני' לחזור ולהקנות ולמחוק לגמרי המכונה לייזר [שבזה י"ל יותר שאי"צ דעת הבעל וציוויו.] וליתנו בעידי מסירה [שעכ"פ יצא מחשש פסול תורה ובפסולי דרבנן שפיר יש לסמוך על נתינות הקודמים.]. עכ"פ כ"ת ראוי לגערה ולנזיפה, גם השיטין אינן מעורין כדבעי, ולא כן ראוי לנהוג למסדר גט שהחמירו מאוד. אמנם אדון אותו קצת לכף זכות אולי מפני חולשתו כמש"כ במכתבו לא הי' אפשר לו לדקדק, וימחול על כבודו במה שכתבתי עליו קשה כי מרוב שיחי וכעסי כתבתי תוכחת מגולה באהבה מסותרת אוהב לאוהבי תורה ולומדי'. ירוחם יהודא ליב החופ"ק. שוב אחר כתבי מכתבי דנא ראיתי בחידושי אנשי שם להגאון ר"ש קלוגר זצ"ל שפסל גט כזה יעו"ש (בסי' ט"ז) בשם לייקי שכתב בשני יודין ויעו"ש ג"כ סי' כ"ו ובסי' ס"ד. מכתב שני בדבר הנ"ל ביום הנ"ל. כבר כתבתי היום על מה שראיתי תמול בחפזי אצל השליח בהגט שסידר המכונה לייזר, כעת שבא לפני שנית עם הגט וההרשאה ראיתי בו עוד איזה דברים שלא כהוגן בשם אבי הבעל גדליהו הלוי דמתקרי גדליה. והוא נגד המבואר ברמ"א (סי' קכ"ט סעי' ז') דבדמתקרי כותבין אח"כ כהן או לוי א"כ הי' לו לכתוב גדליהו דמתקרי גדליה הלוי. אמנם אפשר דסמך בזה על מ"ש הפ"ת בסדר גיטין (ס"ק כ"ד) בשם הגט מקושר והגאון בעל ישועת יעקב בההרשאה גבי ותהא ידך כידי כו' כתוב ותה וחסר האל"ף. עוד כתוב בההרשאה. ועדיו החתומים בו יעקב בן שמואל ויוסף אהרן בן שמואל, ובגט העד הראשון הוא יעקב בן שמואל הלוי, ובההרשאה החסיר מהעד הראשון הלוי, וידוע שהחמירו לבל לשנות שום דבר בההרשאה מהגט ובפרט בשינוי כזה. ויען ראיתי כל הפקפוקים הנ"ל אשר נראה מכ"ז שהמסדר אינו יודע בטיב גיטין, וכבר החמירו האחרונים בנמצא ריעותות דאף דאין בהם כדי לפסול מ"מ כיון שניכר שהמסדר איננו בקי בטיב גיטין יש להחמיר ולחוש לפסולין אחרים יעוי' סי' קמ"א סוף סעיף ל' בהג"ה ובסי' קמ"ב סוף סעיף ט', ובפ"ת שם, ובפרט בכזה דיש יותר מג' ריעותות ע"כ לא רציתי שוב ליתן הגט כלל אמנם יען האשה בוכית שאם לא ינתן לה הגט כעת תשאר עגונה לעולם, ע"כ לגודל הרחמנות, צייויתי ליתן להאשה כמ"ש במכתבי הראשון, אמנם פטור לא ינתן לה עד שאחקור על המסדר אם הוא בקי בטיב גיטין דאזי יש לתלות שהריעותות נעשו במקרה ואין לחוש על ריעותות אחרים הפוסלים מדינא. אמנם אם איננו בקי יש לחוש לפסולים אחרים וכנ"ל. ואיך שיהי' המסדר הלז ראוי לגערה ונזיפה על המכשולים האלו שיצאו מתחת ידו, כי חז"ל אמרו על חבר שאינו מוציא מתח"י דבר שאינו מתוקן, ובפרט בגט הנשלח לעיר אחרת ובפרט לעיר גדולה המלאה חכמים וסופרים, איך לא ידקדק מקודם בכדי שלא יבוש ולא יכלם. הכ"ד המצטער על המורים המורידים לעפר כבוד התורה. ירוחם יהודא ליב החופ"ק. סימן כד. בשו"ת הרדב"ז (ח"ד סי' ע') כתב באמצע התשובה דהיכא דתבעה כתובה בטעות דסברה דיגבו לה ולכך תבעה ולבסוף נתוודע דאי אפשר להגבות לה וא"כ התביעה בטעות ובאונס בכה"ג לא מפסדה מזונותיה דהוי כתבעה באונס דאיתא בירושלמי דאינה מפסדת יעושה"ט, הביאו בכנסת הגדולה אבה"ע (סי' צ"ג) בהגהות הטור (אות ל"ג). ומאוד תמיהני על הרדב"ז דהוא נגד התלמוד ערוך גיטין (דף ל"ה א') דתבעה כתובה ואמר לה מאי אעביד לך דרב לא מגבי כתובה לארמלתא וכו' ושוב כשראתה שאין נותנין לה הכתובה תבעה מזוני אפ"ה אמר לה דהפסידה משום דתבעה כתובתה וא"כ מבואר להיפך מדברי הרדב"ז.