אור גדול קצ

דנחסר שם מקום עמידת האשה [די"ל לדידן דזה הוא במקום שה עירו ועירה כמבואר בג"פ.] וגם שינה שם האב שפיר יש לפסול בממ"נ כנ"ל דאף דבכל אחד בפני עצמו מקילינן עכ"ז מה שיצדקו בנפרד לא יצדקו במחובר דא"א למתפס תרי קולי דסתרי אהדדי דהוי כסיל בחושך הולך. ובפרט דכל האחרונים החמירו בשינה שם האב לחוד ג"כ אף במקום דחק ועיגון. ע"כ לא רציתי כעת לעיין בכחא דהתירא עד אשר יחקור כת"ר מאת המסדר בנוא-יארק על הא ששינה שם האב אם הברת אותה המדינה גרמה לו כמ"ש כת"ר שאז שפיר יש מקום להקל כמ"ש כת"ר, ואם הוא ע"י טעות נצרך לחקור אחר מקום הבעל אולי יתוודע מקומו ותוכל לקבל מאתו גט אחר ע"י שילוח הפאצט כד"ת. ואם אחר החקירה והחפוש לא יתוודע מקומו ולא יהי' באפשרי בשום אופן להשיג מאתו גט אחר אזי נחכם לה לחפש לה צדדי היתר אולי יצליח ד' בידינו להוציאה מכבלי העיגון. אמנם קודם הדרישה וחקירה וקודם החיפוש לא רציתי לעיין ולחפש צדדי היתר לגודל החומר שהחמירו בזה גדולי הפוסקים והאחרונים אשר קטנם עבה ממתנינו. ויקבל כת"ר ברכת החוה"ש מאדה"ש כנפשו ונפש ידידו דושו"ט ירוחם יהודא ליב החופ"ק. סימן כב. בעזהשי"ת ו' מח' תרס"ז מינסק יצ"ו. שלום אל כבוד ידידי מנוער הרב הג' החריף ובקי סיני ועוק"ה כ"ש מו"ה זבולון ליב ברייט נ"י האבד"ק פלונגיאן יצ"ו אחדשה"ט ושתה"ר מכתבו הגיעני בדבר האשה ממחנו. והנני להציע תחלה המעשה כמות שהיא דברים כהווייתן כמו שהציע כת"ר. והוא כי האשה הנ"ל יד אלקים נגעה בה ויצאתה מדעתה זה יותר מחמשה עשר שנה, ועשר שנים הראשונות היתה שוטה גמורית עם כל סימני שוטה האמורים בשו"ע, ואח"ז הוטבה קצת אך על כל זה לא באתה לכלל דעת שתוכל לקבל ג"פ מבעלה ומכ"ש שא"א לו לדור עם נחש בכפיפה, וגם לפעמים היא שבה לשטות לכלל א"י לשמור עצמה. [העתקתי לשון כת"ר מה שאיננו מובן לי. דמלשונו מבואר דקודם ששבה לפעמים לשטותה יודעת לשמור עצמה אך לא לדעת שיוכל לדור עמה, א"כ מה זה שכתב דלא באתה לכלל דעת שתוכל לקבל ג"פ מבעלה, הא ביודעת לשמור עצמה שפיר תוכל להתגרש, ואי משום דאיננה בת דעת שתוכל לקבל הגט ברצון, ו"א דכיון דהוא מום גדול שא"א לדור עמה לא גרעה מניכפת דמבואר (סס"י קי"ז) דל"ב רצונה, וא"כ אין העיכוב בגירושין רק מחמת שלפעמים היא שבה דהויא בכלל עתים חלומה עתים שוטה דאינו רשאי לגרש]. ויש לה כתובה ע"ס שלש מאות רו"כ. זהו תורף המעשה כפי שהציע כת"ר. והנה כת"ר כבר עשה מעשה ב"ד ונתפשר עם קרובי האשה שמכרו כתובתה לבעלה בסך מאה רו"כ ועוד שלש מאות רו"כ נתן בעד מזונותי' ובס"ה הארבע מאות רו"כ הנ"ל השלישו במקום בטוח בעד האשה הנ"ל לכשתשתפה לקרן קיימת ומהפירות תזון ותתפרנס וקרובי' התחייבו עצמם להחזיקה להספיק לה בעד הפירות הנ"ל וגם הבעל התחייב עצמו ליתן חצי רו"כ בכל שבוע וביקש מאתי להזדקק בהיתרא דהאי גברא דמיעגן ויתיב. הנה בגוף הדין כבר נתפשט המנהג בכל תפוצות ישראל להתיר בנשתטית ע"י מאה רבנים מג' מדינות וכפי המבואר בנוב"י (סי' ג') ואי"צ להאריך בזה כלל ואפס, ע"כ אם א"א לדור עמה הדברים פשוטים להתיר. אמנם במעשה ב"ד שעשה כת"ר במכירת הכתובה נפלאתי מאוד דלמאי הוצרך לזה בניד"ד דהי' לו להשליש כל הכתובה הסך שלש מאות רו"כ ואי משום שחייב במזונות משלו, הא גם הפירות מדמי השלשת הכתובה שייכים אליו ושפיר מתפרנסת משלו דהיינו מהפירות השייכים אליו, ואדרבא הא עדיפא, דהא הפירות של דמי טובת הנאה ממכירת הכתובה שייכים להאשה ואין לבעל בהם כלום כמבואר (סי' פ"ה סעי' ז') א"כ איך יצא הבעל בזה ידי חיוב מזונות שמחויב לפרנסה משלו, אבל מדמי השלשת הכתובה שפיר יצא בזה משום דהפירות שייכים אליו וכנ"ל. ובזה יש לדקדק על הצמח צדק (סי' ס"ז) שהעלה וחידש העצה של מכירת הכתובה באין לו להשליש, דאיך יצא הבעל ידי חיוב מזונות במה שתתפרנס מדמי טובת הנאה וכנ"ל. עוד במה שהצריך להבעל להשליש בעד המזונות ג"כ הוא למותר, דלא הצריכו להשליש רק בעד הכתובה ונדוניא, אבל חיוב המזונות נעשה בכל יום ויום דהחיוב עליו לזונה ולפרנסה משלו ואיננו מחויב להשליש בעבור זה ובזה יש לדקדק נמי על הצמח צדק (שם) דהצריך דהדמי טובת הנאה יספיקו הפירות לזונה ולפרנסה, דהא אף אם לא יספיקו ג"כ די בזה דנפקע מעליו חיוב הכתובה והנדוניא ושוב ממילא יכולין להתירו וחיוב מזונות שלה על הבעל בכל יום ויום ואף דלא יספיק פירות הדמי טובת הנאה על כל הספקתה עכ"ז הוי זכות עבורה ככל הזכיות שכתב שם דהצלה פורתא מיהא הוי עוד יש לדקדק על הצמח צדק הנ"ל על גוף העצה שהמציא למכור הכתובה להבעל בדמי טובת הנאה משום דאולי השלשת הכתובה מעכבת לענין ההיתר, דהא אף אם מעכבת פשיטא דהתקנה לטובתה ואם הי' משכחת שתמחול ע"ז והיתה יכולה להרויחו ולהמתינו פשיטא דלא הי' מעכב לההיתר רק דהיא שוטית ואיננה יכולה להרויחו, א"כ המוכרים כתובתה דהם אפוטרופסים עבורה לטובתה להתפשר עם הבעל ולמכור לו הטובת הנאה, יותר טוב הי' להם ליטול זה המקצת שנותן בהשלשה על גוף הכתובה, והמותר ישאר חוב עליו וירויחו לו להמתין עד שיהיו לו דיותר טוב הוא עבורה דהמותר ישאר חוב והיא תתפרנס מהפירות של מה שהשליש, והם האפוטרופסים יכולים לוותר עבורה כמו היא בעצמה אלו היתה יכולה. ואף אם נימא דלא היתה יכולה להרויח ולהרחיב זמנו בלא השלשה לענין ההיתר, מאי דבאמת לא מסתבר כלל. אמנם אף אם נתעקש בזה, עכ"ז הי' לו לעשות עצה יותר טוב עבורה שהאפוטרופסים יקחו ממנו זה המקצת על השלשת הכתובה והמותר ימחלו לו לגמרי באופן, שיתחייב עתה מחדש בשט"ח עבורה כסכום מותר כתובתה דאז פשיטא שלא יעכב את ההיתר דכיון דחיוב של הכתובה נפקע לגמרי וזה חיוב חדש הוא, וא"כ כה"ג עדיפא שלא תפסיד המותר, וגם מה שישליש תהא על הכתובה שלה והפירות שייכים לו ויהיו לה למזונות משלו. ועוד יש לגמגם הרבה בדברי הצמח צדק שם ולפי שאינו נצרך לענינינו אין להאריך בזה. וגם בדבר שעשה כת"ר בהמעשה ב"ד שכשתשתפה תטול כל הארבע מאות רו"כ ג"כ הוא למותר כיון דהסך שלש מאות רו"כ הוא בעד המזונות שתוכל להתפרנס מן הריוח, א"כ גוף המעות שייכים לו דאיננו מחויב רק לזונה ולפרנסה עד שתשתפה ותקבל הגט, א"כ לכשתשתפה ותקבל הגט גוף הסך שייך לו. אמנם אף שהוסיף כת"ר דברים ללא צורך עכ"ז לא גרע ועביד הרבה לטובתה יותר מכפי הצורך. ע"כ הדבר פשוט להתירה ע"י ק"ר וכדרך שמבואר בנוב"י (סי' ג'). וגם בדבר הק"ר אין להחמיר שיהיו מג' מלכיות רק כפי המבואר בפ"ת (סי' א') בשם החת"ס, ויש להודיע להבעל שבאם ח"ו תאבד המעות יהא חייב לזונה משלו כי חיוב זה לא פקע מאתו. ולגודל נחיצתי ואפיסת הפנאי ההכרח לקצר בדבר שאיצ"ו להאריך. ויקבל ברכת החוה"ש מאדה"ש כנפשו ונפש ידידו מאז. ירוחם יהודא ליב החופ"ק.