אור גדול קפט

קיצור השם מאיתמר בן אהרן הכהן. וכמ"ש כת"ר בשם הס' דברי חיים ואינו בידי, ואף שגם באיתמר מה שהתיו רפוי' הוא עפ"י חוקי הדקדוק משום שבא אחר אות יוד, אבל כשמקצרין ומחסרין תיבת אי שבתחלה ומתחילין מאות תיו צ"ל בדגש, וכמו שמצינו בשמואל ב' (קפיטל כ"ג פ' כ"ט) שם אתי בתיו דגושה, וזה השם גופי' כתוב בדברי הימים א' (קפיטל י"א פ' ל"א) איתי בתיו רפוי', והיינו משום דבשמואל כתוב בלא יוד לכך היא דגושה ובדה"י כתוב ביו"ד והתי"ו בא, אחר יו"ד לכך היא רפוי', וה"נ האיתמר כשמחסרין היוד שבתחלה צ"ל דגושה ובזה יש לפקפק על דברי הדברי חיים שהביא כת"ר דגם תמר בתיו דגושה י"ל דהוא קיצור השם מאיתמר, מ"מ י"ל דשפיר קאמר משום דמצינו תמר בתיו דגושה שם בפני עצמו ג"כ וכמו באלחנן חנן]. עכ"ז פשיטא דבלשון בני אדם אינן משגיחין על כללי הדקדוק, מכל הנ"ל נראה ברור דיש לכתוב בתיו והקורא יקרא בתיו רפוי'. ומדי עיוני בשאלת כת"ר ראיתי שגיאה גדולה בדברי הגט מקושר להגאון מפלאצק זצ"ל אמרתי לא אמנענה מכת"ר יען הוא גרם לי והוא מ"ש בסדר השמות (באות מ') לענין שם שלמה שאם כתב באל"ף בסיף פסול אף אם נקרא שלמה בשין שמאלית ובפתח כעין השם שבסוף מגילת רות עכ"ז נצרך לכתוב בה"א לבסוף ככתוב שם בסוף רות ואם כתב באלף לבסוף הוי שינוי השם ופסול. ומה גדלה השגיאה בזה, דזה השם גופי' המבואר בסוף רות בה' לבסוף הנה הוא בדבה"י א' (קפיטל ב' פ' י"א) שני פעמים באלף לבסוף וכן שם בהפסוקים (נ"א ונ"ד) איתא ג"כ זה השם שלמא באלף לבסוף, וא"כ מן הדין שם שלמא יש לכתוב באלף, דרוב פעמים נמצא כך בתנ"ך, ומאוד שגה בזה במחכת"ה. ויקבל ברכת החוה"ש מאדה"ש כנפשו ונפש הדו"ש ירוחם יהודא ליב החופ"ק. סימן כ. בעזהשי"ת כ"ד אד"ש תרס"ו מינסק. שלו' אל כבוד הרב הישיש המופלא ומופלג יא"מ כ"ש מו"ה אליעזר אלכסנדר נ"י. אחדשה"ט מכתבו הגיעני זה איזה שבועות ע"ד השאלה מהקידושין ולא השבתיו מחמת שלא הגיעני הגביית עדות, [אולי שלוחא הוא דעוית ולא נמסר לידי], אמנם כעת שהגיעני מכתבו שנית הנני להשיבו כפי המובן ממכתבו הי' המעשה שהטבעת הי' שלה והוא חטף הטבעת מידה בע"כ, ואח"כ לקח ידה בע"כ ותחב הטבעת על ידה בחוזק בע"כ, והיא בכתה. והנה לפ"ז הדברים פשוטים שאין שום חשש ופקפוק בקידושין אלו, ואין בהם ממש כלל ואפס, ואף אם הי' שדיך מתחילה ג"כ לאו כלום הוא ואין בזה בית מיחוש דלא מיבעי' לדעת הרמב"ן ור"ן וריב"ש שהובא בביאורי הגר"א באבה"ע (סי' כ"ח ס"ק ט"ז) ובבי"ש (שם ס"ק י"ג) ודברי הט"ז שם (ס"ק י"א) שהשיג על ת' מהרמ"פ במה שמחשיב הקידושין הראשונים לשדיך והט"ז השיג עליו דברי הט"ז תמוהין ונעלם ממנו דברי הרמב"ן והר"ן הנ"ל דפשוט אצלם דהוי כשדיך.] דשתיקה לאחר מתן מעות בפקדון לא מהני אף בשדיך. לדעתם פשיטא דהכא לאו כלום הוא. אמנם אף להריטב"א קידושין שם (י"ב ב') דבפקדון בשתיקה לאחר מתן מעות מהני שדיך, היינו משום דליכא גילוי דעת בהיפך אבל היכא דאיכא גילוי דעת בהיפך דלא ניחא לה פשיטא דאין לחוש כלל ואיננו דומה להא דמבואר ברמ"א (סי' מ"ב סעי' א') בהג"ה משום דהתם בחפץ שלו אף דאיכא גילוי דעתה מתחלה שאינה מרוצית מ"מ איכא הוכחה בהיפך מדלא זרקה אח"כ מכלל דנתרצית משא"כ הכא בניד"ד, דמדלא זרקה אח"כ ליכא שום הוכחה דהא דידה הוא. ואף אם נימא כהב"ח באבה"ע (ריש סי' כ"ח) דהוי יאוש בעלים מ"מ הא חייב לה דמים וא"כ אם היתה זורקת ומאבדת פשיטא דהי' פטור מהדמים א"כ אחריות הטבעת עלי' ופשיטא דלא גרע מפקדון, וא"כ אף אם בפקדון בשדיך מהני שתיקה לאחר מתן מעות היינו משום דאמרינן דמסתמא ניחא לה, אבל היכא דחזינן ממנה גילוי דעת דלא ניחא לה כגון בלקח ידה בע"כ בזה פשיטא דבעינן דוקא היכא דאיכא הוכחה לבטל הגילוי הדעת וכהא דסי' מ"ב הנ"ל דאיכא הוכחה לבטל הגילוי דעת דאי לא ניחא לה לישדינהו אבל בליכא הוכחה בהיפך כגון בפקדון ואיכא גילוי דעת דלא ניחא לה פשוט וברור דאינו כלום ויען כי הדברים פשוטים מאוד אין צורך להאריך. והבתולה מותרת להשתדך עם כל מי שתרצה בלי שום חשש ופקפוק כלל ואפס. הכ"ד ידידו דושו"ט ירוחם יהודא ליב החופ"ק סימן כא. בעזהשי"ת כ' אייר תרו"מ פח"ק מינסק יצ"ו. שלו' אל כבוד הרב המאוה"ג החו"ב וכו' מו"ח משה יהודא ליב לנדא נ"י האבד"ק קורעניץ יצ"ו אחדשה"ט מכתבו הגיעני, בדבר הגט אשר כת"ר פקפק עליו כמה פקפוקים שאלת חכם כמותו איננה חצי תשובה רק תשובה שלמה אשר לדינא כיון להלכה שבדבר כל הפקפוקים אין לחוש במקום דחק ועיגון אך פקפוק א' העולה על כולם אשר יש לחוש אף במקום דחק ועיגון בדבר שינוי השם של אבי המגורשת משם מארים לשם מהרם. ומ"ש כת"ר שאפשר זה שאנו קורין מארים בפה קורין בשם מהרם דנשתנה זה לפי לשון המדינות אף שצדקו דברי כת"ר בזה מ"מ גוף הדברים רחוקים לומר כן דזה שאנו קורין מארים שם קורין מהרם. ובפרט דיש לברר זה ע"י מכתב בפאצט להמסדר. ונראין הדברים שהבעל טעה בשם אבי האשה דהוי שינוי השם ממש אשר ידוע דהש"ע וכמעט כל האחרונים החמירו בשינוי שם אבי האשה אף במקום דחק ועיגון. וביותר נראה דיש להחמיר בזה בגט שע"י שליח יותר דהנה התוס' גיטין (דף פ') לפי הבנת הר"י בן לב בדבריהם סוברים דכל שאינו מעכב אם לא כתבו גם אם שינה בו כשר ולדבריהם מוכרח דשם עירו ועירה מעכבים בגט מהא דשינה פסול. ולהפוסקים דעירו ועירה אינם מעכבים ואפ"ה מבואר במשנה דשינה פסול א"כ מוכרח דלא כהתוס' רק דאפילו בדבר שאינו מעכב אם לא כתבו אפ"ה שינה פסול. והנה כל הפסולים הללו מבואר ברוב האחרונים דאינו אלא דרבנן מפני חשש לעז, וא"כ אף אם נסכים להכשיר בשינה שם האב כדעת התוס' מטעם ס' דדבריהם דבדברי סופרים אזלינן אחר המיקל, וכן בנחסר שם עירו ועירה ג"כ נכשיר מטעם הנ"ל מטעם ס' דדבריהם. אמנם כ"ז יצדקו בנפרד דהיינו בנחסר שם עירו ועירה בלחוד דאזי נכשיר מטעם דנתפוס כשי' הפוסקים דעירו ועירה אינם מעכבים וכן בנשתנה שם האב בלחוד נכשיר ג"כ מטעם דנתפוס כשי' התוס' דכל דאינו מעכב בנחסר גם בשינה אינו פוסל אבל בנזדמנו שני הדברים יחד דהיינו דנחסר שם עירו או עירה וגם נשתנה שם האב א"כ אי אפשר למתפס החבל בתרין ראשין ולמעבד כתרי קולי דסתרי אהדדי, דבממ"נ אם נתפוס כשי' התוס' דחסר ושינה שוין דכל דאינו מעכב בחסר גם שינה כשר ומש"ה נכשיר בשינה שם האב מטעם דחסר כשר הא א"כ לפ"ז מוכח דחסר. שם עירו או עירה פסול מדפסול בשינה א"כ ממילא פסול מטעם חסר שם עירו או עירה ואם נתפוס כשי' הפוסקים דשם עירו או עירה אינם מעכבים ואף בחסר כשר הא לפ"ז שוב מוכח ממתני' דשינה לא דמיא לחסר דאף דחסר כשר עכ"ז בשינה א"כ לפ"ז שוב יש לפסול מטעם שינה שם האב וא"כ לפ"ז בגט ע"י שליח