אור גדול קפח

דבריו שהדברים היו רצופין בלא הפסק דבר אחר בנתיים דהיינו דעם אראפ לאזין מיט דעם פארלייגין אנעץ, ולא הלך משם בנתיים, ומה"ת ניחוש אנן להוסיף על דבריו שלאחר האראפ לאזין הלך משם וחזר עד שפירסו המצודה, הלכך נ"ל פשוט דגם עדותו סגי להוציאה מא"א דאורייתא. והרווחנו מזה. דאף לפי מ"ש בת' ברית אברהם ופנים מאירות כפי שהובא בפ"ת (שם ס"ק קל"ט) דבע"א במים שאין להם לא יצאה מא"א דאורייתא, עכ"ז הכא בניד"ד בוודאי יצאה דאיכא ב' עדים העד הראשון ר' שלמה והעד הרביעי ר' חיים, ואף למה שהעלו כולם דגם בע"א במים שאין להם סוף יצאה מדאורייתא, הרווחנו ג"כ דאף להחוששין דשיעור שתצא נפשו הוא ג' שעות, דלפ"ז לא סגי בעד הרביעי, עכ"ז יצאה מדאורייתא בעדות העד הראשון דקאמר סתמא שנטבע ולא עלה דסגי בזה כמ"ש הכ"מ (פי"ג מגירושין) הנ"ל, וגם בעדות העד הג' שמעיד ששמע שנטבע ולא עלה ב) שוב פלפל כת"ר בדברי העד הרביעי שאמר יותר מב' שעות דלפמ"ש הריב"ש (סי' תט"ז) שיעור שתצא נפשו הוא ג' שעות, וע"ז הביא כתר"ה ת' הגאון מליסא הנדפס בחמדת שלמה (סי' כ"ד) שגם הריב"ש מודה בכסוהו המים והסכימו עמו הגאון חמדת שלמה (שם סי' כ"ה) והגאון רע"א זצ"ל בת' (סי' ק"ט), וכתר"ה תמה עליהם מהריב"ש (סי' שע"ז) וש"פ דגם להקל כתבו דהג' ימים נחשבו משעה ג' ואילך ואיך לא חש דלמא כיסוהו המים, ואיהו מותיב לה ואיהו מפרק עפ"י דברי החת"ס (סי' צ"ב), והגאונים הנ"ל מיירי שהיה במקום הטביעה וסמוך לה אלא שהיה להם לפרש דאין בזה שיעור יציאת הנפש אם הרחיקו נדוד, אלו הם תורף דברי כתר"ה. ואני תמה על כתר"ה איך העמיס בדבריהם דברי החת"ס מה שמפורש בדבריהם להיפך, דלפ"ז לא הוצרכו לומר דהריב"ש מיירי בלא כיסוהו המים אלא כשהרחיק נדוד והמעיין בדבריהם מבואר דא"א להעמיס כלל בכוונתם עפ"י דברי הת' חת"ס הנ"ל. אמנם נראה בפשוט עפ"י מאי דתמה בת' חמדת שלמה (סי' כ"ג) שם דאיך סמך להקל הא עכ"פ ספק הוי והריב"ש ס"ל מס' להחמיר, והניח בצ"ע. אמנם כבר הרגיש בזה גם המראות הצובאות (אות קל"ז) והעלה שהריב"ש כתב כן לשי' התוס' שמקילין בספק ג' ימים יעו"ש, וגם הגאונים הנ"ל ס"ל לפרש כן, והדברים נראין מוכרחים כי איך לא נחשוב לספק כלל מקודם הב' שעות אף ע"י תחבולות הרופאים דזהו דבר שהחוש מכחישו להחשיבו לוודאי חי בפחות מב' שעות וע"כ מוכרח כנ"ל וא"כ לק"מ, שוב ראיתי שבת' רע"א זצ"ל עצמו (בסס"י ק"ח) כתב דהריב"ש קאי להמקילין בספק ג' ימים יעו"ש, אמנם מוכרחין אנו להוסיף על דברי המראות הצובאות ות' רע"א הנ"ל דלכאורה יקשה לדבריהם דכיון דקאי הריב"ש להמקילין בספק ג' ימים א"כ איך החמיר בספק לא חזיוהו בשעתי' דהא בסי' שע"ט למד להחמיר בספק אישתהי מספק ג' ימים וא"כ כיון דבסי' שע"ז קאי להמקילין בספק ג' ימים א"כ גם בספק אישתהי יש להקל וא"כ איך החמיר מטעם אישתהי והא שם לא היה רק ספק אישתהי כמבואר שם (סי' שע"ח ושע"ט), אמנם באמת לק"מ דהרי הביא הב"י (סי' י"ז) בשם הר"ן בת' דאף להמקילין בספק ג' ימים עכ"ז יש להחמיר בספק אישתהי וא"כ א"ש דגם הריב"ש (בסי' שע"ז) קאי בשיטה זו ומאי דבסי' שע"ט למד להחמיר ספק אישתהי מספק ג' ימים אינו אלא לרווחא דמלתא להוציא מלב שכנגדו שרצה להקל בספק אישתהי אבל הריב"ש לנפשי' שפיר יש לומר דס"ל כסברת הר"ן דאף להמקילין בספק ג' ימים עכ"ז יש להחמיר בספק אישתהי וא"כ א"ש כנ"ל. ונראה להביא ראי' דע"כ קאי הריב"ש להמקילין בספק ג' ימים ממה דרצה לצדד שם להקל דבלא הי' ג' ימים במים אף אישתהי מעידין עליו בתוך הג' ימים, דלכאורה קשיא דהא אף לפי האי צידוד א"א להקל משום דהא יש להסתפק שאין זה מכלוף רק איש אחר יהיה כמה ימים במים ונשתנה צורתו לצורת מכלוף וזה הנמצא כבר הוא אחר ג' ימים וכמ"ש בעצמו (בסי' שע"ח) אף להגורסים ברמב"ם דבעינן אישתהי כ"ד שעות, וגם מה שצידד הריב"ש עוד (בסי' שע"ז) דאי"ל דיצא חי ואח"כ מת או נהרג, ולמאי נצרך לזה דהא אף אם נימא הכי אכתי איכא למימר דאיש אחר הוא וכבר הוא אחר ג' ימים שמת ונשתנה צורתו לצורת מכלוף וכמ"ש בעצמו ג"כ (בסי' שע"ח) ע"כ נראה מוכרח דבסי' שע"ז קאי בשיטת התוס' דספק ג' ימים אזלינן להקל וכמ"ש בת' רע"א והמראות הצובאות הנ"ל, וא"כ שפיר י"ל דהא דמצריך ג' שעות הוא מטעם ספק דלמא לא כיסוהו המים וכדברי הגאונים האחרונים הגאון מליסא והחמדת שלמה ורע"א זצ"ל ואשה"ט. ג) ובגוף הענין שפלפלו בשיעור יציאת הנפש להחמיר דניבעי ג' שעות ממעשה דבתו של נחוניא והמהרי"ט כתב דאפשר דשעה קטנה קאמר וכעין דקאמר במרים דהמתינה למשה שעה אחת ומזה למד החת"ס לשער בארבעים מינוטין וכפי שהובא כ"ז בפ"ת (שם ס"ק ל"ד), ומאוד אני תמה עכ"ז להעמיד יסוד על דברים כאלו, דמצינו כמה וכמה פעמים לשון שעה על זמן מועט ובתרגום אונקלס (שמות ל"ג) רגע אחד איכא בתרגום שעה חדא וכן הוא בתרגום בכל דוכתי לבר מתרגום ישעי' וירמי' דשם מתרגם על רגע זמן, עכ"פ חזינן מכל הני דעל זמן קצר כרגע ג"כ קרי לה שעה, וכן בגמ' ברכות (דף ז') וע"ז (דף ד') דאין כל בריה יכולה לכוין אותה שעה שהקב"ה כועס חוץ מבלעם שהי' יודע לכוין אותה שעה, והיינו אותה רגע וקרי לה שעה, ובר"ה (דף ט"ז) אדם נידון בכל שעה שנאמר לרגעים תבחננו, והיינו בכל רגע וקרי לה בכל שעה, א"כ מכ"ז מבואר דא"א להעמיד שום יסוד ע"ז דעיקר פירוש שעה הוא עת וזמן דשייך בין על מרובה בין על מועט, ועיקר הפירוש במעשה דבתו של נחוניא הנ"ל דפעם ראשונה ושניה שבאו אליו אמר להם שלום ובפעם שלישית שבאו אליו אמר להם עלתה ואין שום ראי' מזה על שיעור יציאת הנפש כמה הוא והדבר תלוי באומדנא, ע"כ נראה פשוט דאין לנו לזוז מדברי האחרונים דבכיסוהו המים סגי בשעה קלה ובפרט במים שאין להם סוף דהעלה המראות הצובאות לשער בשעה קלה, וא"כ בניד"ד בוודאי יצאה מא"א דאורייתא ואין לו לחקור רק על איסור דרבנן שאסרו במשאיל"ס אף בשהה שיעור עד שתצא נפשו. סימן יט. בעזהשי"ת ד' תמוז תרמ"ט מינסק. אל כבוד הרב הגדול וכו' לא ידעתי אכנהו כבוד שמו מו"ה משה רובין נ"י רב דקהל בעריאסלאוו. מכתבו הגיעני, והנני להשיבו ע"ד שאלתו באחד שנקרא בשמו תמר בתיו רפוי' איך לכתוב בגט נ"ל פשוט דהנכון עם כת"ר שנצרך לכתוב תמר בתיו רפוי', כי גם שם תמר שבתורה כלת יהודה שנקראת בתיו דגושה, עכ"ז מצינו שנקראת ג"כ בתיו רפוי' בבראשית (פ' ל"ח פסוק יא) ויאמר יהודה לתמר [בתיו רפוי'] וכן שם (פסוק י"ג) ויגד לתמר [ג"כ בתיו רפוי'] וכן בדברי הימים א' (קפיטל ב' פ' ד') ותמר [בתיו רפוי'] וכן תמר בת דוד המלך ששמה ג"כ בתיו דגושה בשמואל ב' (קפיטל י"ג), נמצאת ג"כ בדה"י א' (קפיטל ג' פ' ט') בתיו רפוי'. ובאמת בתנ"ך מצינו כמה וכמה שמות נשים ואנשים ומקומות שפעם נקראין דגושין ופעם רפויין, ואף ששם הוא עפ"י כללי הדקדוק, עכ"פ חזינן דאין בזה שינוי, ופשיטא שבלשון בני אדם אינם משגיחין על כללי הדקדוק, ושפיר י"ל שנקרא תמר בתיו רפוי' משא"כ בסמך שלא מצינו שם בשום מקום, ובפרט שי"ל ג"כ כמ"ש כת"ר שזה השם הוא