אור גדול קפו

אפשר דקטנה ופחותה מנגיעת עצמה. ע"כ הי' נראה ליישב כל הנ"ל ברווחא. דהנה בחו"ל חשו לערעור הבעל והחמירו דלא תנשא בלא בפ"נ או קיום משא"כ בא"י אף דיש לחוש לערעורו מ"מ כיון דאין החשש גדול כ"כ מטעם לקיימו לא החמירו עלה והתירו שתנשא. ומעתה י"ל דחשש קלקול שייך אף בחו"ל דאף דלא מהני ערעור הבעל מ"מ אם באמת מזוייף בוודאי יוכל לברר בעדים וראי' ושיקרא לא קאי ויתברר השקר, ולמיחש למזוייף לא חשו הואיל והכתב מוכיח, ובא"י דאיכא תרי חששות א' חשש דזייפא בשביל שתהא מקולקלת והב' דאף אם אמת הדבר אפשר דיערער הבעל בשקר חשו ולא האמינום, אף דמשום כל חשש לחוד בפ"ע לא החמירו דמש"ה בשליח דעלמא בא"י אף דאיכא חששא דערעור הבעל מ"מ כיון דליכא חששא דמזוייף באמת לא חשו. וכן בהני חמש נשים בחו"ל אף דאיכא חששא דזיופא באמת לא חשו, כיון דליכא חששא דערעור הבעל, מ"מ בהני חמש נשים בא"י הני תרתי חששות ביחד חשש דמזוייף באמת כדי לקלקלה וחשש השני דאף אם אמת הדבר מ"מ אפשר דיערער הבעל בשקר ולא תוכל לקיימו אף דמצוי היכא דמצורפין הני תרתי חששות שפיר חשו אף דלכל חשש לחודי' לא חשו, וכעין דאמרינן בעלמא סמוך מיעוטי להדדי אף דלכל מיעוט לחודי' לא חשו עכ"ז היכא דמצטרפין ב' מיעוטי להדדי שפיר חשו יעויין ברכות (נ"ג א'), ובזה אשה"ט דברי אביי בארץ דאי אתי בעל מערער משגיחינן בי' [פי' הרי חששא חדא ועוד איכא חששא] דאי"ל לקלקולא קמיכוונא [פי' דהוא חשש בפ"ע דדלמא זייפא באמת ואיננו נמשך מהקודם] ולכך בתר הכי בחו"ל דאי אתי בעל ומערער לא משגיחינן בי' לא סיים ההיפוך דל"ל לקלקולא קמיכווני דהחשש דקלקולא נשאר גם בחו"ל אלא דלזה לחוד לא חשו. וא"כ אשה"ט דגם במיתה ליכא חששא דערעור בשקר דאם באמת הוא מת לא יבוא, רק דכל החשש משום דלמא משקרא, וגם בחו"ל איכא תשש השקר הנ"ל רק דאם אמת הדבר ליכא חשש דערעור בשקר, וגם במיתה אם אמת הדבר ליכא חששא דערעור כנ"ל, א"כ חו"ל דמיא ממש למיתה ושפיר קאמר מה בין גט למיתה דדמיין ממש להדדי וכנ"ל וקאמר שהכתב מוכיח ולכך החששא דשקר דגט לא אלים כ"כ כחששא דשקר דמיתה, משא"כ בא"י, דלחשש דשקר איכא נמי החשש דאף אם אמת הוא מ"מ פן יערער הבעל בשקר חיישינן. ואשה"ט. וא"ש נמי הקו"ח דקאמר דמה בשביל חשש נקימה דאלים מנגיעה לא חיישינן היכא דאיכא כתבא, כ"ש דבשביל נגיעה לא חיישינן. ולהכי אתיין שפיר דברי הראב"ד דבא"י גם אשה עצמה לא מהימנא כיון דאיכא תרתי חששות הנ"ל. ולפ"ז בא"י באמרה בפ"נ מהימנא דלא שייך החשש שכתב הרשב"א דאיננה יודעת הדין דאף דאינה יודעת מ"מ כיון דליכא חשש ערעור בשקר ולא נשאר רק חששא דזייפה באמת שוב לא חיישינן. ואשה"ט הכל ושיטת הראב"ד מרווח ומיושב קו' המגיד. ולפ"ז א"ש ג"כ הירו' דלעיל דהאשה נאמנת לומר דפלוני שליח הבעל כמובן. ולפ"ז יוצא לנו ג"כ דין חדש דאם הצרה הביאה. שטר חתום בעדים דמת לא חיישינן למזוייף ומותרת כיון דלא שייך ערעור הבעל למזוייף לחוד לא חיישינן. אמנם דנראה סתירה לזה מירושלמי גיטין (ס"פ המביא בתרא) ויבמות (פט"ו ה"ד) דקאמר על ה' נשים דאין חשודות לקלקלה בידי שמים בידי אדם חשודות לקלקלה ומתוך שהן יודעות שאם בא וערער ערעורו בטל אף הן אינן חשודות לקלקלה דמבואר דמתוך שערעורו בטל אינה מזייפת כיון דא"י לקלקלה ודלא כמ"ש לעיל. אמנם הירו' אפשר דסובר דבין בארץ בין בחו"ל מהימנא דבירו' לא הובא הברייתא דאי"נ א"כ א"ש במתני' הכתב מוכיח למיהב טעם על א"י, ובחו"ל באמת הטעם מפני שאינן יכולין לקלקלה. וגם הקו"ח לא הובא בהירו' אבל בגמ' דידן דטעמא דכתב מוכיח קאי על חו"ל וגם מכח הקו"ח מוכח באמת דלא כהירו' רק דגם בחו"ל שייך קלקול רק עיקר הטעם כמ"ש לעיל ומיושב במרווח שיטת הראב"ד הנ"ל והדברים נכונים ומסתברים בביאור דברי הגמ' דגיטין התמוה מאוד וכנ"ל. ואשה"ט. סימן יז. לכבוד הרב אבד"ק קאסאווע. הנה על תוס' סוטה (כ"א ב') ד"ה יתומים שקדמו ומכרו בנכסים מועטין דכתבו בתי' א' דלענין מזון האשה אינה יכולין למכור הקשה כת"ר מב"ב (קל"ט א') גבי הא דשלח רבין דמבואר שם דמי שמת והניח אלמנה ובת ונשאת הבת דאי בעל לוקח הוי אלמנתו אינה ניזונת ונראה ליישב וגם יתיישב בזה קישור לשון התוס' הנ"ל שכתבו וה"ה בנכסים מרובים כו' דאינו מקושר למה שלמעלה. ונראה דהנה התם בכתובות (ק"ג א') פריך מנכסים מועטים על מדור והנה הגמ' יש לפרש בשני פנים או דהקו' ממזון הבנות דאינו גובה ממשועבדים ולאו דוקא ממועטים דה"ה ממרובים נמי קשה והא דלא פריך ממתני' דהנזקין דאינו גובה למזון הבנות ממשועבדים היינו משום דהי' אפשר לומר דשעבדו האחים שאני ובמתני' דהנזקין היינו ממה שמכר האב וכדאיתא כתובות (דף ס"ט) ולכך פריך מר' יוחנן. או דהקו' דוקא מנכסים מועטים דדמיא למדור דאלים השעבוד יותר מסתם מזון. ועי' בס' בי"מ (סי' צ"ד סעי' ד') דפירש דהקו' דוקא ממועטים יעושה"ט. ולפ"ז יהא מוכרח דר' יוחנן כרבנן ולא כאדמון דאל"כ רק כאדמון ליכא חילוק דין בין נכסים מועטים למרובין דתרווייהו שוין ואף מועטין לא אלים שיעבוד יותר מסתם מזון הבנות וע"כ דקו' הגמ' לפ"ז מסתם מזון הבנות ודלא כבי"מ הנ"ל. והנה לפמ"ש התוס' הנ"ל בסוף דבריהם דר' יוחנן כאדמון ומועטין לאו דוקא מוכח דלא כבי"מ וכנ"ל רק דקו' הגמ' מסתם מזון הבנות, ולפמ"ש הבי"מ ע"כ מוכרח דר' יוחנן כרבנן ולא כאדמון. ובזה נבוא לביאור התוס' הנ"ל. דהנה יעוי' בתוס' ורא"ש ב"ב (ק"מ ב') דנכסים מועטים ליכא אצל אלמנה דלא תקנו לה ואצלה מועטין ומרובין שוין רק היכא דאיכא בן ובת דאיכא דין נכסים מועטין בשביל הבת דאז נוטלת האלמנה יעושה"ט. ובזה יתיישב דהנה הגמ' בכתובות מקשה מדור ממזון הבנות בנכסים מועטין ומשני דלא משתעבדי מחיים וא"כ מוכח דמזון אשה דמשתעבדי מחיים גביא היינו ג"כ בנכסים מועטים דדמיא למדור אבל לא בסתם מזון דאלת"ה אלא דקו' הגמ' מסתם מזון ודלא כבי"מ הנ"ל א"כ יהא מוכח מתירוץ הגמ' דמזון האשה בכל ענין גביא וא"כ תקשי מב"ב (קל"ט א') הנ"ל וכקו' כת"ר אלא ע"כ דדוקא ממועטין וכמ"ש הבי"מ ולתירוץ הגמ' מוכח על מזון האשה דגביא היינו ג"כ בנכסים מועטים דדמיא למדור והיינו היכא דאיכא אלמנה ובן ובת וכנ"ל ואתי שפיר בב"ב (שם) חדא דסתמא קאמר אף במרובים ועוד דהניח אלמנה ובת דמשמע דליכא אלא בת דליכא דין נכסים מועטים כלל וכנ"ל וא"ש דבסתם מזון מצי למכור ולא גביא ממשועבדים וא"ש. וכל זה לתי' א' שבתוס' הנ"ל משא"כ לאי נמי שבתוס' שם שכתבו דאף לתירוץ הגמ' בכתובות שם מזון אשה נמי למזון הבנות דמיא ולא למדור, א"כ שוב אפשר דקו' הגמ' בכתובות מסתם מזון וכנ"ל ודלא כבי"מ ואפ"ה לא קשה מב"ב דמזון האשה דמיא לבנות דהוי החיוב לאחר מיתה וא"ש. ולפ"ז שוב אפשר דר' יוחנן כאדמון וא"ש קישור לשון התוס' הנ"ל שכתבו וה"ה לנכסים מרובים כו' דזה דוקא לאי נמי שבתוס' משא"כ לתי' קמא מוכח דדוקא מועטין וכרבנן וכנ"ל. וראיתי בבי"מ (סי' קי"ג סעי' ו') דע"כ הא דרבין בב"ב (שם) בנכסים מועטין דאלמנתו לבד ניזונית ולא הבת יעו"ש ולפ"ז יהא נסתר תירוצי הנ"ל. אמנם לדעתי דבריו אין מוכרחין כלל דאין הכוונה בגמ' דאלמנתו לבד ניזונית ולא הבת רק דהכוונה דאלמנתו נמי ותדע דהא בריש פ' מי שמת לא פשיט מדרבין אלא ודאי כמ"ש וא"ש. [אמנם