אור גדול קפג

להראב"ד הויא נוגעת. יעושה"ט. וכן הוא בט"ז (סי' קמ"ב ס"ק ח') יעוי"ש. ודבריהם תמוהים דהא האמירה דבפ"נ מהני שלא יהני ערעור הבעל ובלא בפ"נ מהני ערעור הבעל א"כ איך שייך מגו בהא דנאמנת בפ"נ במגו דנתגרשתי דהא בהיתה טוענת נתגרשתי אם הי' מערער הי' בעי קיום ואיך מהני באומרת בפ"נ דלא ליבעי קיום כשמערער הא לענין ערעור הבעל שוב ל"ל מגו ואיך מהני אמירתה וע"כ דבלא מיגו היא נאמנת אף דהיא נוגעת א"כ גם לשיטת הרמב"ם מוכרח דנוגע כשר. ויעויין בתוספות רע"א זצ"ל על המשניות (ספ"ב דגיטין) דכתב באמת בטעמא דמלתא דהאשה שהביאה גיטה דצריכה בפ"נ ואינה נאמנת בלא בפ"נ במגו דנתגרשתי היינו משום דמאי מהני המגו כיון דחיישינן לערעור הבעל בהביאה בתורת שליחות ובנתגרשתי לא חיישינן שיערער אבל אם ערער מהני א"כ ממילא בתורת שליחות דחיישינן לערעור לא מהני המגו מידי דלענין ערעור ליכא מגו וחיישינן לערעור. ומדברי רע"א שם נראה דרצונו להעמיס זה בכוונת הר"ן שם דמש"ה לא מהני המגו, וז"ל הר"ן (ספ"ב דגיטין) וקמ"ל מתני' שאע"פ שאילו רצתה האשה לומר כבר נתגרשתי בגט שבידי לא היתה צריכה לומר בפ"נ ובפ"נ אפ"ה כל שהיא אומרת שנעשה שליח צריכה לומר בפ"נ ובפ"נ ולא מיפטרה במגו דאי בעיא אמרה נתגרשתי עכ"ל, ויעויין בתורת גיטין (בסי' קמ"ב סעי' י"ב) שתמה מאוד על ההו"א והס"ד של הר"ן דנימא מיגו הא כל הטעם דחלקו בין שליח הולכה לקבלה הוא דחיישינן לערעור כמ"ש הר"ן (פ"ק דגיטין) וא"כ איך ס"ד דתהא נאמנת במגו הא לענין ערעור ליכא מגו וא"כ לענין חששא דיערער ליכא התחלת מגו כלל וכתב שלא זכה להבין דברי הר"ן יעו"ש. ולגודל התימא נראה ליישב דהנה שיטת הר"י הובא ברשב"א ובר"ן גיטין (דף ט') גבי ואם יש עוררין דשלב"פ לא טענינן מזוייף והוכיח כן משליח בא"י דאינו צריך לומר בפ"נ ויכולה להנשא בלא קיום דכל שאינו מערער ל"ב קיום אלמא דאנן לא חיישינן לזיוף שלב"פ כל היכא דליכא טענת ברי. והר"ן והרשב"א סתרו זה והוכיחו דאף שלב"פ טענינן מזוייף אף דליכא טענת ברי, והא דהמביא בא"י אי"צ קיום כל כמה דאינו מערער היינו משום עיגונא הקילו ומתוך חומר שהחמרת עלי' בסופה הקלת עלי' בתחלתה. נמצא דלדעת הר"י הא דהמביא גט בא"י תנשא בלא קיום כל שאינו מערער הוא מדינא ובחו"ל דאיכא למיחש לקלקולא פן יערער ולא תמצא לקיימו תקנו חז"ל דאף שלב"פ לא תנשא כל שלא אמר בפ"נ ובא"י אין לחוש לקלקולא דמצויין לקיימו אוקמא אדינא דכל שאינו מערער תנשא בלא קיום. ולדעת הר"ן והרשב"א הדברים בהיפך דבא"י משום תקנע"ג תקנו דתנשא בלא קיום ובחו"ל דלאו תקנתא היא משום דיש קלקולא נמי מזה שתנשא בלא קיום לא תקנו ואוקמא אדינא. נמצא הא דבחו"ל לא תנשא בלא קיום משום דחיישינן לערעור הבעל לדעת הר"י ע"כ דההפסד והקלקול שיוכל להיות מזה שתנשא בלא קיום רבה יותר מהתיקון שתנשא מתחלה בלא קיום דלכך החמירו בחו"ל שלא תנשא בלא קיום אף דמדינא מותרת משום דההפסד מרובה על התיקון דאם הי' ההפסד והתיקון בשוה בוודאי דלא היו מחמירים ומפסידים אותה מלהנשא בתחלה בלא קיום. משא"כ לדעת הר"ן והרשב"א הנ"ל שפיר י"ל דההפסד בחו"ל והתיקון בשוה רק בא"י התיקון רבה יותר לכך בא"י דהתיקון רבה יותר תקנו שתנשא בלא קיום משא"כ בחו"ל דההפסד והתיקון בשוה א"כ אין כאן תקנה לתקן משום עגונה דנגד זה איכא ג"כ חשש הפסד והוי קרוב לשכר ולהפסד לכך אוקמא אדינא דחיישינן למזוייף שלב"פ ולא תנשא בלא קיום או ע"י בפ"נ משא"כ בא"י דהוי קרוב לשכר ורחוק מהפסד הא דתנשא בלא קיום לכך תקנו משום עגונא. ונפקא מינה בגוונא דלית לן למיחש משום זיוף שלב"פ רק דעדיין יש לחוש משום ערעור הבעל דלדעת הר"י הנ"ל דלעולם אין לחוש למזוייף שלב"פ רק דבחו"ל היתה תקנה שלא תנשא בלא קיום משום חשש ערעור א"כ אף בגוונא הנ"ל אף דיש הוכחה שלא לחוש למזוייף שלב"פ מ"מ כיון דעדיין איכא למיחש לערעור הבעל פשיטא דאין להתירה להנשא בלא קיום דהא לעולם לא חיישינן שלב"פ ואפ"ה מפני חשש ערעור תקנו שלא תנשא בלא קיום וה"נ דכוותי'. משא"כ לשי' הר"ן הנ"ל דבחו"ל לא תקנו ואוקמא אדינא א"כ בגוונא הנ"ל דיש הוכחה שלא לחוש למזוייף שלב"פ, דמדינא אין לחוש שפיר אפ"ל דבזה אף בחו"ל תנשא בלא קיום ובלא בפ"נ דבכל דוכתי דמדינא חיישינן שפיר לא תקנו לאפוקי מדינא משום דאין התיקון רבה על ההפסד והקלקול אבל היכא דמדינא אין לחוש בהיפך נמי לא תקנו לאפוקי מדינא ולאחמורי שלא תנשא בלא קיום כיון דמדינא מותרת וגם אין ההפסד רבה על התיקון וכנ"ל, והוא סברא ברורה ונכונה וקשה עלי להסביר יותר בכתב. ובזה אתיין שפיר דברי הר"ן הנ"ל דהר"ן לשיטתו דבחו"ל אוקמא אדינא וכנ"ל וא"כ באשה עצמה דלענין להנשא שלב"פ אית לה מיגו דנתגרשתי א"כ מדינא אין לחוש למזוייף שלב"פ כיון דאית לה מיגו א"כ שפיר י"ל דלא החמירו עלה ואוקמא ג"כ אדינא ורבותא גדולה היא דאף בכה"ג החמירו שלא תנשא בלא קיום, ואתיין שפיר דברי הר"ן. עכ"פ לומר האי מגו דנתגרשתי במערער פשיטא דאין התחלה לזה כיון דאף בנתגרשתי במערער צריכה קיום וא"כ גם להרמב"ם יקשה דאמאי באמרה בפ"נ לא מהני ערעור הבעל דבזה ליכא מגו וע"כ דנוגעת נאמנת וא"כ גם להראב"ד לא תקשי מידי. ולכאורה הי' אפשר לומר דבאשה עצמה מהני המגו הנ"ל אף לכשיערער הבעל אף דבנתגרשתי עצמו לא מהני במקום ערעור הבעל עכ"ז המגו הנ"ל מהני אף במקום ערעור, עפ"י דברי הנוב"י (מה"ת אבה"ע סי' צ"א) שכתב דהא דשלב"פ מעיזה לומר נתגרשתי הא דלא אמרינן אף בזה חזקה אין אשה מעיזה פניה בפני בעלה שאף שלב"פ מתייראת שיבא בעלה ותהי' מוכרחת להעיז נגדו ע"כ היינו טעמא שאנו תולים שלא עלתה על דעתה שיבוא בעלה ותצטרך להעיז נגדו, אבל אם הוי ידעינן שעלתה על דעתה שיבוא ואפ"ה אמרה הוי אמרינן החזקה הנ"ל אף שלב"פ. ובזה מיושב אצלי קו' רע"א זצ"ל בת' (סי' קע"ב) בכתובות (כ"ב ב') דמחלק בין גירושין למיתה בתרי ותרי ואומרת ברי לי דבמיתה מהני ובגירושין לא מהני משום דבמת אינה יכולה להכחישו ומסתמא אומרת אמת משא"כ בגירושין ומקשה הא גם בגירושין לא תהא יכולה להכחישו דחזקה אין אשה מעיזה פניה בפני בעלה. ותמה רע"א זצ"ל בת' הנ"ל דאיך ס"ד דאינו יכולה להכחישו דגירושין שוה למיתה ואפילו למסקנא הכי הוא היכא דליכא עדים דקא מסייעי לה, הא חזינן הפרש דמת בעלי נאמנת ובאם יש עדים שהיתה א"א ואמרה גרושה אני אינה נאמנת אלמא דבגירושין אינה מתייראת כ"כ מהכחשה כאשר מתייראת במיתה. והניח. בצ"ע. ומה שתי' בנו שם (בסי' קע"ג) איננו עולה לאמיתו על נכון ואינו אלא לחדודי ואין להאריך. אמנם לפי הנ"ל לק"מ דהא במת בעלי נמי מדינא אינה נאמנת אף דודאי אינה יכולה מכחישתו, ואפ"ה מדינא אינה נאמנת מטעם הנ"ל דשמא לא מסקא אדעתא שיבוא, רק דרבנן תקנו משום תקע"ג דיאומן ע"א ואף היא עצמה מטעם מתוך חומר ודייקא, וסמכו ע"ז שתעלה על דעתה שיבוא משום תקע"ג, ולכך בגרושה אני דלא שייכא כ"כ תקע"ג כמ"ש הראשונים בשמעתא קמייתא דגיטין על הא דמקשה על הא דשליח מהימן יעו"ש ברשב"א ובראשונים לא תקנו [ובזה מיושב אצלי מאי דמקשה המהרמ"ש (ספ"ב דגיטין) דאמאי לא יליף קו"ח גט ממיתה דבגט איכא כתב מוכיח ולפי הנ"ל לק"מ דבמת תקנו משום תקע"ג משא"כ בגט, וא"כ ליכא קו"ח רק מה' נשים, ועיין.] ואינה נאמנת מטעם הנ"ל דדלמא לא מסקא אדעתה שיבוא, משא"כ שם בכתובות דמיירי בתרי ותרי ואמרה ברי לי דבזה גם במת לא תקנו כמ"ש הר"ן שם ואפ"ה מחלקינן בין גירושין למיתה שפיר מקשה. [ומכ"ש למ"ש הרשב"א בכתובות שם דהסוגיא אזלא למ"ד דאיתמר דרב המנונא אף שלב"פ, וא"כ כל החילוק בין מת לגרושה אינו אלא לענין לכתחלה בלבד דבגרושה החמירו משא"כ במת דמשום תקע"ג לא החמירו משא"כ בתרי ותרי דליכא תקנה שוב אין חילוק בין מת לגירושין. וא"ש.].