אור גדול קפב

דנאמנות על השליחות דאף דהבעל נתנן לגירושין מ"מ כיון דמתכוונין לקלקלה יש לחוש בהו דלמא ביטלו ומסרו מודעה לפני עדים תחלה שלא יועילו שליחותן בכדי שיקלקלו אותה אח"כ דלזה לא שייך לחוש בפסולי תורה משא"כ בהני חמש נשים דמתכוונין לקלקלה, ויעויין כעין זה פ"י קידושין (נ"ב א'), וא"כ שפיר איצטריך לאשמועינן על החמש נשים דנאמנות על שליחותן אף במקויים. דז"א דעל זה לא שייך הטעם דהכתב מוכיח דזה הטעם לא שייך רק אם החשש מצד הבעל שלא נתן לגירושין או על חשש זיוף אבל על חשש דלמא הנשים עצמן ביטלו שליחותן אין הכתב מוכיח כלל ע"ז, וע"כ דחידושא דנאמנות אינו משום חשש זה וא"ש. ובמ"ש יתיישב ג"כ פירש"י (ר"פ התקבל) דדקדק מלשון להביא דמתני' אף הנשים שאינן נאמנות בהולכה מיירי ולמה נדחק לפרש כן ולא פי' ברווחא כמ"ש דע"כ בהולכה מיירי מכח רומיא דמתני' אברייתא וכנ"ל. וגם לכאורה מלשון להביא איננו הכרח דהא בסיפא דקתני ג"כ האשה עצמה מביאה גיטה קתני ג"כ לשון מביאה ואפ"ה ס"ד בגמ' (שם ספ"ב) דנתגרשה בקבלתה וכדפריך שם מכי מטי גיטא לידה איגרשה לה. וגם לכאורה הא אינה נאמנת לומר שקיבלה רק אם מביאה הגט לפנינו מטעם דעדים החתומים על השטר וכו' וכדאיתא (ס"ד א') מי קא נפיק גיטא מתותי ידי' דליהמני'. והא דמקשה שם קיבל למה לי היינו דליסגי דראוהו בידו שלם ודוחק דפריך להביא ל"ל בראוהו סגי, ומכ"ש לדעת הר"ן שם דאין הנאמנות על שעה ראשונה שתתגרש משעת קבלה רק משעה שהי' עם האשה ביחד דבידו ליתנו לה וא"כ מוכרחין להביא אף בשליח קבלה דהכא ע"כ ליכא עידי קבלה שמסר לה הבעל הגט לגירושין דא"כ מאי נאמנות איכא. וע"כ דאדיבורן לבד וא"כ מוכרחת להביא ואז נאמנת אף כשיערער הבעל, [והא פשיטא אף בס"ד זו דאין האשה נעשית להולכה מ"מ יכול להתנות שלא תתגרש רק עד זמן שתקבלנו, וע"ז הימנה ולא מקודם וכסברת הר"ן שם.], ומוכרחין לדחוק דמ"מ קשה הלשון דקתני להביא דהו"ל למתני לקבל את גיטה ופשיטא דהוי ידעינן דלא עדיפי משאר שליח קבלה והוי ידעינן מעצמן דצריכין להביא דזה ל"צ רק דאצטריך לאשמועינן דלא גריעי משאר שליח קבלה, וא"כ לא אצטריך למנקט להביא דזה שייך נמי בשאר שליח קבלה, משא"כ בסיפא דכיון דבעי למתני דצריכה לומר בפ"נ הוכרח למתני דמביאה גיטה למקום אחר ואומרת בפ"נ, כ"ז מוכרחין אנו לדחוק לפירש"י ומה הכריח לו לכל זה הלא יותר מרווח לפרש כמו שפירשתי לשיטת הרמב"ם הנ"ל, ועפ"י הנ"ל אפ"ל דרש"י סובר כהרמב"ם לענין הנאמנות על השליחות דפסולי עדות אינן נאמנין ולענין קיום בשליח קבלה יסבור כהראב"ד והטור דבעינן ואף דבאשה עצמה נראה מפירש"י גיטין (סוף פ"ב) דל"ב קיום, ואף שהריב"ש (סי' שפ"ה) רצה להסב דעת וכוונת רש"י שם להראב"ד, מ"מ דחוק טובא כמבואר להמעיין ופשטות דבריו דאין צריך קיום מ"מ איננו מוכרח מזה על השליח קבלה דהטור באמת מחלק ביניהם וכמ"ש לעיל. וא"כ א"ש דאין ראי' מרומיא דמתני' אברייתא. ומוכרח רש"י לפרש מלשון להביא וא"ש. ה) ועתה נבאר שיטת הראב"ד (פי"ב מגירושין ופ"ו מעבדים) דסובר דאשה עצמה שלא בתורת שליחות אינה נאמנת שנתגרשה אף דגיטה בידה כל שאינו מקויים. ויש לעיין בכוונת הראב"ד אם דוקא בחו"ל או אפילו בא"י. הנה הנוב"י מה"ת (סי' קל"ו) נראה. שהבין דאפילו בא"י דשליח אין צריך מ"מ אשה גרעה. וכן מבואר שהבין הבית שמואל (סי' קמ"א ס"ק ס"ז וקמ"ב ס"ק כ"ו), אמנם הריב"ש (סי' שפ"ה) מבואר דהבין דדוקא בחו"ל אבל בא"י אף האשה עצמה אינה צריכה דדין האשה עצמה כשליח, וכ"כ התורת גיטין (סי' קמ"ב) ותמה על הבי"ש הנ"ל. והנה אף שבהריב"ש הנ"ל מבואר כהתורת גיטין מ"מ מצאתי לו רב ותנא דמסייעא לי' להבי"ש הנ"ל המגיד משנה (סוף פ"ז מגירושין). דהנה המגיד שם הקשה לדעת הראב"ד דאם איתא דהיא צריכה לקיים הגט בחותמיו איך תהי' נאמנת לומר בפ"נ יעו"ש. והנה כוונת קושייתו הבין הלח"מ שם דכוונתו מפני שהיא נוגעת. והיינו דבשלמא להרמב"ם אמרינן דחזקה שאינה מקלקלת, על עצמה. ולכך אף באינה אומרת נמי נאמנת. משא"כ להראב"ד דבאינה אומרת אינה נאמנת אלמא דלא אמרינן חזקה שאינה מקלקלת את עצמה א"כ איך תהי' נאמנת כשאומרת בפ"נ הא היא נוגעת. ולכך הקשה נמי דלהרמב"ם ג"כ יקשה דאמאי באינה אומרת מהני ערעור הבעל הא מחמת החזקה הנ"ל תהא נאמנת עד שלא יהני ערעור הבעל. ואי דהחזקה לא אלימא כ"כ עד שלא יהני ערעור הבעל א"כ תקשה ג"כ דאמאי נאמנת באומרת בפ"נ הא היא נוגעת. ולכך תירץ הלח"מ תירוץ השוה לשניהם שלא תחלוק בשליחות לכך להרמב"ם מהני ערעור הבעל באינה אומרת אף דמדינא מצד החזקה שאינה מקלקלת על עצמה הי' נצרך לומר דלא מהני מ"מ מצד שלא תחלוק בשליחות מהני ערעורו כמו בכל שליח שלא אמר בפ"נ, ולהראב"ד דל"ל החזקה הנ"ל מדינא לא הי' מהני אמירתה משום דהיא נוגעת רק משום שלא תחלוק מהני. ומכח זה נתקשה בפ"ק דגיטין (ה' א') דמאי פריך מאשה הא באשה ע"כ גם בל"ז מוכרחין להסברא דשלא תחלוק יעושה"ט וכל דבריו תמוהין. דמה שכתב להראב"ד דמשום שלא תחלוק לכך נאמנת תמוה, דכיון דמדינא אין לה להיות נאמנת משום דהיא נוגעת א"כ הויא כפסולי תורה דאי"נ אף להראב"ד כמבואר בהל' גירושין (פ"ו ה"ז) יעו"ש בהשגת הראב"ד אלמא דמשום לא תחלוק לא מכשרינן פסולים היכא דחיישינן דמשקרי וא"כ בדידה נמי שנוגעת ופסולה היכי מכשרינן משום שלא תחלוק. ודחוק טובא לומר דשאני פסולי תורה דגם במיתה אי"נ א"כ כבר חילקו בינם לשאר אדם משא"כ בהיא עצמה דנאמנת במיתה שפיר לא חילקו בהני דנאמנים במיתה. ועוד דלפ"ז תקשה ממ"נ בהני חמש נשים אם בהו נמי שייך החשש דנוגעים ומשקרים א"כ תקשה איך האמינו בהני חמש נשים כיון דגם במיתה אינן נאמנות א"כ בהו וודאי לא שייך שלא תחלוק כמו בפסולי תורה הנ"ל ואם בהו לא שייך החשש דנוגעים א"כ איך למד בקו"ח גיטין (כ"ג ב') אשה עצמה מחמש נשים הא אשה עצמה שאני דאינה נאמנת מדינא רק משום שלא תחלוק ובגוף הלימוד דאשה מחמש נשים יעויין בת' רע"א (סי' רכ"ב) ובמראות הצובאות (אות) ויבואר אי"ה להלן בדברינו בס"ד.]. וגם מ"ש לשיטת הרמב"ם דבאינה אומרת מהני ערעור הבעל משום שלא תחלוק ג"כ תמוה דאם אמרינן שלא תחלוק א"כ בנתגרשה בקבלתה ולא התנה עלי' בלא בפ"נ אף בלא ערעור לא תנשא בחו"ל כמו בשליח, וכיון דחלקו בלא ערעור הבעל גם בערעור יחלקו שלא יהני כיון דכבר חלקו, [ובדוחק י"ל דאשה דמיא לא"י דאין לחוש לערעור הבעל היכא דנתגרשה בקבלתה שלא בתורת שליחות ולהכי דמיא לא"י ולא חלקו בינה לשליח בא"י וכשמביאה בתורת שליחות לא חלקו ג"כ לענין להנשא בלא ערעור הבעל. אמנם באמת לא תחלוק בשליחות מצינו אבל היכא דאינה בתורת שליחות תקשה דאמאי מהני ערעור ולומר שלא חלקו בינה לשליח בא"י וכנ"ל, ועוד שערי דחוקים לא ננעלו די"ל דכמו בהולכה לא חלקו בינה לשליח הולכה כן בנתגרשה בקבלתה לא חלקו בינה לשליח קבלה והדברים דחוקים עד שלא ניתנו לאומרן כלל.]. וכיון דנסתרין דברי הלח"מ דע"כ להרמב"ם הא דמהני ערעורו בלא בפ"נ איננו משום שלא תחלוק רק מדינא ואפ"ה באומרת מהני ולא חיישינן למה דהיא נוגעת להרמב"ם א"כ מאי מקשה המגיד להראב"ד. וראיתי בשו"ת מהרי"מ מהגאבד"ק בריסק זצ"ל (בסי' ל"ו) הבין דקו' המגיד הוא מטעם נוגע ומזה השיג עו הנוב"י (מה"ת סי' קכ"ח) שפסק דנוגע כשר ותמה עליו דאיך נעלם מאתו דברי המגיד הנ"ל וביאר דברי המגיד דבשלמא להרמב"ם ל"ק דנאמנת במגו דאי בעיא אמרה נתגרשתי משא"כ