עולם הלימוד · Olam HaLimud
Libraryאור גדול

אור גדול קפא

Or Gadol 181 · אור גדול · free full Hebrew text

Open in the reader →

דכוונתו על החכמים בגיטי נשים אבל לא בשחרורי עבדים דמשמע דכי מטי גיטה לידה מיהת מתגרשת היינו בחד שליח] פתר לה לצדדין [פי' דרישא מיירי באשה וסיפא בעבד] ומקשה עוד ותנינן התקבל גט זה לאשתי או הולך גט זה לאשתי אם רצה לחזור יחזור [וכוונתו אסיפא דמתני' לפיכך אם אמר לו א"א שתקבל כו' דמינה מוכח דבחד שליח כשר לקבלה כשר להולכה] ומתרץ באיש שכן ראוי לקבל גט בתו, והיינו כס"ד דגמ' דידן דאיש לקבלה שפיר דמי אבל אשה להולכה לא. אך גמ' דידן סתר לה מחמש נשים ומאשה עצמה מביאה גיטה כו' והירושלמי לא סתר לה ומסקנתו הכי דדוקא איש לקבלה אבל לא אשה להולכה. ותמה הנודע בשערים ובשערי ירושלמי דא"כ איך יפרנס הירושלמי המשנה דחמש נשים ודאשה עצמה מביאה גיטה, יעו"ש שנדחק מאוד. ולפי הנ"ל נראה בפשוט דלהירושלמי לשיטתי' לא מוכח מידי ממתני' דהתם, דהירו' גיטין (סוף פ"ב) מקשה על הא דהאשה עצמה מביאה גיטה ובלבד שהיא צ"ל בפ"נ הגע עצמך שעשת עשר שנים ברומי ונשאת [והיינו כיון דנתגרשה במקומה איך שייך בפ"נ וכעין דמקשה בגמ' דידן] ארי"ו מתני' בשאמר לה אל תתגרשי בו אלא בב"ד פלוני. ולא מקשה תו הא דמקשה בגמ' דידן סוף סוף כי מטית להתם איגרשה לה. א"כ מבואר דלהירושלמי כל שאינה מתגרשת במקומה צ"ל בפ"נ אף שלא בתורת שליחות להולכה, וא"כ פשיטא דלהירושלמי שליח קבלה ושליח הבאה דידה נמי צ"ל בפ"נ, וכן מבואר מהירושלמי (שם פ"א ה"א) והוא הדין הנזכר בש"ע אבה"ע (סי' קל"ט סעי' ב') והובא בר"ן (ר"פ הזורק), נתן לה את גיטה [בחצירה[ ואח"כ אמרה תיזכי לי חצירי שבעכו אר"ח נעשית כמי שהיתה ידה ארוכה [ומגורשת וס"ד דקאמר דהוי כנתגרשת שם בעכו דאי"צ לומר לומר בפ"נ ובפ"נ ומקשה] אלו מי שהיתה ידה ארוכה והושיטה את ידה ונטלתו שמא אי"צ לומר בפ"נ אר"א מאן אמר דלא, אלמא דאפילו בהושיטה את ידה ונטלתו והביאתו למקומה נמי צ"ל בפ"נ, וכן בנתנו בחצירה דהוי כשלוחה או כידה הואיל והיא במקום אחר צ"ל, א"כ פשיטא דהירושלמי ס"ל דאף בשליח קבלה ושליח הובאה דידה נמי צ"ל בפ"נ, וא"כ להירושלמי לשיטתי' אין ראי' כלל מחמש נשים די"ל דמיירי משליח קבלה או שליח הובאה דידה וכן מאשה עצמה מביאה נמי לאו ראי' היא לשי' הירו' דמיירי באמר לה אל תתגרשי בו אלא בב"ד פלוני דאינו אלא תנאה בעלמא, והש"ס דילן לשיטתו שפיר הוכיח מינה ואשה"ט. ויש לי הרבה הרהורי דברים בהא דשליח הובאה, ובהא דפסק הרמב"ם דאי"צ עדים ולפי שאיננו מענינינו לא אאריך בו. ד) ועפ"י הנ"ל נראה די"ל דהרמב"ם לשיטתו מוכרח דש"ק אי"צ קיום וכסברת הר"ן הנ"ל והראב"ד דהשיג עליו לשיטתו. דהנה הרמב"ם (פ"ו מהל' גירושין ה"ז) כתב דפסולין מה"ת פסולין להבאת הגט בנתקיים הגט בחותמיו והראב"ד תמה עליו, והנה המל"מ שם תי' דהטעם דאי"נ על השליחות וקלסי' לתי' זה השעה"מ והגאון ר"ח זצ"ל מוואלאזין (הנדפס בסוף ס' בית הלוי סי' ב'), ועפ"ז הנה הדין דחמש נשים דנאמנות להביא גיטה דאיירי בחו"ל איירי בכל ענין בין באומרת בפ"נ ובין בלא אמרה דצריך קיום בנתקיים בחותמיו נאמנת אף דפסול בעבירה מה"ת לא מהימן דדלמא נתנו הבעל לפקדון מ"מ הני חמש נשים היכא דהבעל לא יוכל לערער אח"כ נאמנות ולא חשידי לקלקלה, ושפיר שייך לאשמועינן הך דינא דחמש נשים נאמנות אף בנתקיים, ומעתה הדרא קושיא לדוכתי' מה שהקשתי לעיל (אות ב') דמאי ראי' מייתי רב מרי ממתני' דחמש נשים דאשה הויא שליח להולכה דמלשון להביא לא מוכח מידי דאפשר בשליח הובאה דידה, ומ"ש לעיל משום דקשיא מתני' אברייתא דקתני נאמנות וע"כ מתני' במדה"י דבעי' למימר בפ"נ דלא יוכל לערער וא"כ אינו אלא בשליח הולכה וכנ"ל תי' זה לא יתקיים רק אם נימא דבשליח קבלה וכן שליח הובאה דהוי נמי שליח קבלה וכנ"ל דל"ש גבייהו בפ"נ ל"ב קיום וכשי' הרמב"ם, משא"כ אם נימא כשי' הראב"ד דבעי קיום אכתי איכא לאוקמי הא דנאמנות להביא גיטה בשליח הובאה דידה בחו"ל דבלא קיום לא תנשא רק כאשר יתקיים ולא יוכל הבעל לערער ושפיר הוי רבותא דנאמנות אף בכה"ג, דהא פסול בעבירה מה"ת באמת אינו נאמן אף בכה"ג דדלמא נתנו הבעל לפקדון וכנ"ל, אלא ע"כ דשליח הובאה אי"צ קיום וא"כ א"א לפרש בהובאה דמשמע דנאמנות כשאר שליח הובאה דאי"צ קיום ובזה באמת אין הדין כן משום דהבעל יוכל לערער וחשודי לקלקלה וכנ"ל ואשה"ט ודברי הרמב"ם מוכרחים לשיטתו. וזה בוודאי אי"ל דכוונת רב מרי על הברייתא דרשב"א משום ר"ע דמייתי בספ"ב דמבואר דהני חמש נשים איירי בגוונא דצ"ל בפ"נ דז"א דפשיטא דא"א לפרש כן כיון דדין המשנה שייך בכל גווני בין בשליח הולכה בין בשליח הובאה בחו"ל א"כ מהמשנה אין התחלת ראי'. כלל כין דאיירי נמי בשליח הובאה, והברייתא הי' לו להביא ולא המשנה, וע"כ דהמשנה לא מצי איירי רק בשליח הולכה וכנ"ל ושפיר הביא ראי' מן המשנה. וכ"ז לשיטת הרמב"ם משא"כ הראב"ד לשיטתו דהשיג שם על הרמב"ם וכתב המל"מ לדעתו דאין זה שום צד עדות מה שאומרים שהבעל מסר בידם לשם גירושין יעושה"ט, [וי"ל ביותר עפ"י מ"ש הר"ן והרשב"א (בפ' התקבל) דהימני' דגבי שליש היינו אף אם יאמר בשקר ומה"ט כתב הרשב"א דאפילו באו עדים אח"כ להכחישו מ"מ מתגרשת והובא בב"י (סי' קמ"א) א"כ פשיטא דלא שייך תורת עדות ע"ז דהא אף אם אומר שקר עכ"ז מתגרשת.], א"כ בנתקיים לא שייך לאשמועינן על חמש נשים דנאמנות, דנאמנות מאי עבידתי' דלא בעינן לנאמנות כלל דאף כל פסולי תורה דאין להם שום נאמנות כלל אפ"ה מהני בכה"ג, א"כ א"א לפרש בשליח הובאה אף אם נימא דצריך קיום, וע"כ הראב"ד לשיטתו שפיר אפשר דהיכא דאיגרשה לה בקבלתה צריך קיום ואשה"ט, והדברים נחמדים בס"ד. אך מה דקשיא לי. על פירוש המל"מ בהרמב"ם הנ"ל דזה הוי תורת עדות במה דנאמן על השליחות ולכך פסולי תורה אינן נאמנים א"כ קשה בגיטין, (כ"ג ב') דמקשה בגמ' מתניתין דקתני דהני חמש נשים נאמנות על הברייתא דקתני דאינן נאמנות ותי' רב יוסף כאן בארץ כאן בחו"ל בארץ דלאו אדיבורה דידה סמכינן מהימנא הא בארץ נמי אדיבורא דידה סמכינן לענין השליחות, וכן יבמות (כ"ה א') בארץ דלאו עלי' סמכינן. ואין לומר דהני נשים דפסולן מחמת שנאה אינו אלא היכא דמדינא אינן נאמנים, דהא מדינא קי"ל דשונא כשר להעיד ולכך היכי דמדינא נאמנין אף הני נשים נאמנות, דלא גריעי משונא דכשר, רק במת ובפ"נ דמדינא אינן נאמנים דבעינן תרי כדאיתא בריש האשה רבא ובריש גיטין רק דרבנן הקילו משום עיגונא ובהני נשים דחזקתן ששונאות אוקמא אדינא, ולכך בענין השליחות דמדינא נאמן השליש ולא משום עיגונא לכך אף הני חמש נשים נאמנות כשאר שונא. (שוב מצאתי במראות הצובאות (אות ט"ז) שהביא כן בשם הכני"ח והשיג עליו.] דז"א דמבואר ברפ"ו דסוטה דהני חמש נשים אינן נאמנות לפוסלה מכתובתה אף דהתם מדינא נאמנות דע"א נאמן אפילו אשה, וע"כ דאף בכה"ג אינן נאמנות או משום דגריעי משונא או כמ"ש הש"ש (שמעתתא ז' ספ"ד) וה"נ דכוותי'. [ולפמ"ש הש"ש יש לחלק]. וגם עדיין תקשה ביבמות, ואפשר דדוקא אדיבור דאין מעשה מוכיח עלי' לא סמכינן כגון בפ"נ דאפשר דלא נכתב בפני' ואין מעשה הגט מוכיח ע"ז, אבל דיבור דשליחות, הגט שבידה מוכיח ע"ז. או אפשר דהפירוש דלאו עלי' סמכינן דמהני ערעור הבעל ובמקום ערעור לאו עלי' סמכינן וא"כ ממילא האשה דייקא וכעין מת דקאמר יבמות שם דלאו עלי' סמכינן ובחו"ל בנתקיים דמותר לישא אותה היינו משום כתבא ודחוק. ויעוין תוס' קידושין (נ"ב, א') ד"ה ואפילו ויש לעיין עליהם מכאן, ואין להאריך. ואין להקשות דאף להראב"ד דס"ל דאין ע"ז שום צד עדות על השליחות מ"מ הוי שפיר רבותא בהני חמש נשים