אור גדול יח

עצמה ג"כ תהא נהרגת א"כ שפיר מחוייבת למחול על פגמה משום פי"נ דידה גופי' דאינה רשאית להחמיר לפי פסק הש"ע, משא"כ משום פי"נ דאחריני, שפיר י"ל דאינה מחויבת למחול וכנ"ל, ואדרבא בזה מדוקדק מ"ש הט"ז גוונא דבאם לאו יהרגו כולם ולא אם לאו נהרוג אתכם אף שיניחו לפלונית, ועפ"י הנ"ל א"ש. ע"כ נראה יותר כמ"ש, דהיקש מלא הוא נערה לרוצח, ומה רוצח אף ברצון פלוני יהרג וא"י, כן בנערה אף ברצונה יהרג וא"י (אמנם אכתי לא יתיישב כזה לדעת הרז"ה דאין ההיקש מלא לענין הנאת עצמן, ויש לדחות]. ועפ"י כל הנ"ל, נראה ליישב קצת דברי הריטב"א פסחים הנ"ל, שנתבאר לעיל לתמוה על דבריו, והוא די"ל דגם הריטב"א ס"ל כנ"ל, דמוכח דאף דאינה מקפדת על פגמה אפ"ה יהרג וא"י, רק דס"ל דאף דאיהי אינה מקפדת מ"מ התורה הקפידה על עבירה שיש בה פגם, אבל בעבירה שאין בה פגם י"ל דלא החמירה תורה והוי קצת דומיא לענין להצילה בנפשו, רק דהתם תליא בקפידא דידה ג"כ ובאינה מקפדת אין מצילין, אבל לענין יהרג וא"י דל"ל דתליא בקפידא דידה וכנ"ל, עכ"פ אמרינן דלא הקפידה תורה רק על עבירה חמורה שיש בה פגם ולהכי לענין יהרג וא"י אף בישראל הבא על הגוי', הוי ג"כ בכלל ג"ע משום פגם הולדות, ואיננו דומה לענין להצילה בנפשו דברודף אחר הגוי' אין מצילין, דקנאין אינן רשאין לפגוע בו רק בשעת מעשה, דהתם לענין מצילין בנפשו תליא בקפידא דידה ובאינה מקפדת על פגמה שוב אין מצילין, אף דאיכא פגם ולדות כיון דעדיין אינן בעולם דהוי כאינן מקפידין, אבל לענין יהרג וא"י דתליא בחומר עבירה שיש בה פגם אף באינה מקפדת, ממילא נמי אף בבא על הגוי' משום פגם ולדות, ויעוי' בת' חמדת שלמה או"ח (סי' ל"ח) דרצה לחדש ג"כ לענין יהרג וא"י דבעינן עבירה שיש בה פגם, יעו"ש דכתב באופן אחר קצת עפ"י דרכו, וכן מצאתי לת' פ"י ח"ב אבה"ע (סי' מ"ד) יעו"ש, ועכ"פ אן בדידן בדברי הריטב"א הנ"ל יש לומר כנ"ל. ומ"ש הריטב"א בגוי הבא על בת ישראל דליכא פגם ולד אף דעכ"פ איכא פגם דידה ולא גרע מהבא על הזכור, ואי דליכא כרת א"כ אף אם היה פגם ולד עכ"ז לא עדיפי מחייבי לאוין דכ' הריטב"א דאף דאיכא פגם לא אמרינן יהרג ואל יעבור כיון דליכא כרת, הדברים האלו יתבארו עפ"י דברי הרמב"ן במלחמות (ס"פ בן סורר) דקנאין אינן פוגעין אלא בישראל הבא על הגוי' ולא בגוי הבא על בת ישראל, וכתב הטעם משום דהכא הבנים פגומים, משא"כ בגוי הבא על ישראלית, והנוב"י מה"ת (סי' ק"נ) באבה"ע לא ראה דברי הרמב"ן הנ"ל וחידש זה מדעתו, וכבר קדמו הרמב"ן, וזהו כוונת הריטב"א דליכא פגם ולד ומש"ה ליכא קנאין ולא כרת, משא"כ אם הי' פגם ולד הוי ילפינן מישראל הבא על הגוי' דקנאין פוגעין ואיכא כרת, והי"א שהביא הריטב"א דס"ל אף בגוי הבא על ישראלית הוי ג"ע ס"ל כדעת ר' אברהם הגדול ברינגשפורנג שהובא בהגהת מרדכי (פ' החולץ) דאף בגוי הבא על בת ישראל קנאין פוגעין ואיכא כרת יעו"ש. ומ"ש עוד הריטב"א הנ"ל בלבא על הנדה יהרג וא"י, לכאורה לפי מאי דפי' רש"י סנהדרין (פ"ג ב') דפגמא היינו הא דנעשית זונה והבנים ממזרים, א"כ בנדה דלא נעשית זונה ואין הבנים ממזרים ולא חללים כדאיתא באבה"ע (סי' ו') א"כ לא שייך פגמא וא"כ אין מצילין בנפשו ולא אמרינן יהרג וא"י, והנראה מזה דהריטב"א לא ס"ל כפי' רש"י דפגמא היינו דוקא הא דנעשית זונה והבנים פגומין, רק ביאת עריות גופא הוי פגמא, כמו בא על הזכור דהביאה גופי' הוי פגם, וכן ראיתי להמנחת חינוך (מצוה ת"ר) שדקדק מדברי רמב"ם, דכל העריות מצילין בנפשו ואף נדה בכלל והניח דברי רש"י בצ"ע ומצאתי לת' פני יהושע ח"ב (סי' מ"ד) שכתב לדינא דנדה אין מצילין בנפשו וגם לא אמרינן יהרג וא"י, ובדברי הריטב"א הנ"ל מבואר כהמנחת חינוך, ומה שהוכיח הפני יהושע שם מהא דאסתר דכתבו דלא הוי ג"ע משום דס"ל לרבא דלא היתה א"א או דאף בא"א בעכו"ם לא הוי ג"ע דהא אכתי קשיא דאי אפשר לומר דלא שמש עמה בימי נדתה וזיבתה דלאו בדידה תליא מלתא, לק"מ דמצינו לומר דבשעת נדתה היתה משתמטת, דהיתה אומרת שהיא נדה בשעת זיבת דם דגם הגויים מתרחקין מזה, כדאיתא ע"ז (י"ח א') ותענית (כ"ב א') ושפיר היתה יכולה להשמט בזה שהיתה אומרת דשתנא אנא וראיתי להמהרש"א בחא"ג מגילה (י"ג ב') על הא דאסתר היתה מראה דם נדה לחכמים וטובלת ויושבת בחיקו של מרדכי, דכ' ג"כ דמאחשורוש לא היתה יכולה להשתמט וע"כ שהיתה שוכבת עם מרדכי, והוא כהפני יהושע, ולפענ"ד שפיר יש לפרש כמ"ש דגם מאחשורוש היתה משתמטת בעת נדתה וזיבתה, ואדרבא בזה יתיישב פירש"י שם דפי' טובלת משום נקיות ולא פי' משום נדות וכמ"ש המהרש"א, משום דע"כ דגם מאחשורוש היתה נזהרת בזה, כדמוכח מרבא, ומה שהוכיח מהרש"א ממ"ש התוס' דבכל יום הי' משמש, הוא לאו דוקא, דלהדיא כתיב בקרא דלא נקראה זה שלשים יום, רק דהפי' בכל יום שרצה בלא זמן קבוע שתזהר מהבחנה, ומה שהכריח מהרש"א מהא דדרשו ששוכבת עם מרדכי, יעו"ש ברי"ף ושאר מפרשי אגדה דרכים אחרים. ובעיקר שיטת הראשונים, השאילתות וגדולי הקדמונים הנ"ל, דס"ל דהטעם משום פגמא ובדידה לא שייך, וכן שיטת הריטב"א, אף דס"ל דשייך בדידה עכ"ז ס"ל דהטעם משום פגמא ומש"ה בכופין אותו לבוא על הבהמה או בנצרך להתרפאות בבהמה לא אמרינן יהרג ואל יעבור, וכמ"ש הריטב"א להדיא. וכן ראיתי שהביאו בשם חידושי ר"ן סנהדרין שנסתפק בזה, וכן ביאר בת' פני יהושע אבה"ע (סי' מ"ד) ונכדו בכתובות שיטת ר"ת במה דסובר דעכו"ם הבא על א"א לא הוי ג"ע, משום דהוי כבהמה וביאת בהמה איננו בכלל ג"ע לענין יהרג ואל יעבור, נראה להביא ראי' ברורה דגם ביאת בהמה אמרינן יהרג ולא יעבור ואין מתרפאין, והוא דהנה בתורת כהנים ויקרא בדיבורא דחובה (פרשה א') דיליף חיוב חטאת מע"ז קאמר, או אתה לומדו בכל דרכים שיש בו ומה ע"ז מיוחדת שמשנאסרה לא הותרה ולא הותרה מכללה וחייבים עליה מיתת ב"ד ואיסורה נוהג בבני נח כישראל אף אני איני מרבה אלא כיוצא בה ומה אני מרבה את משכב זכור והבהמה שמשנאסרו לא הותרו ולא הותרו מכללן וחייבין עליהן מיתת ב"ד ואיסורן נוהג בבני נח וכו' וכשהוא אומר מכל מצות ד' לרבות נערה המאורסה והמחלל שבת אלא שיש בנערה מה שאין בשבת ובשבת מה שאין בנערה נערה יש לה היתר ושבת אי"ל היתר שבת הותרה מכללה נערה לא הותרה מכללה וכשהוא אומר מכל מצות ד' לרבות א"א והנדה וכו' וכשהוא אומר מכל מצות ד' לרבות אשת אחיו ואשת אחי אביו וכשהו"א מכל מצות ד' לרבות אשת אחיו מאמו כו' כשהו"א מכל מצות ד' לרבות אחות אשתו, ויעו"ש בפי' הראב"ד דטרח למצוא מעלה מכל א' דחשיב בראשונה על אותן דחשיב באחרונה שלא מפנין הד' דברים דחשיב מתחלה שיהי' כיוצא בה דע"ז, והנה מאי דקאמר התו"כ שבת הותרה מכללה נערה לא הותרה, פירשו מפרשי התו"כ דהיינו שבת הותרה במקדש בעבודת ציבור משא"כ בנערה, אמנם כולם לא ראו דברי הירושלמי שבת (ס"פ שמונה שרצים) וע"ז פ"ב (הל' ב') דהביא הירושלמי שם התו"כ הלז ומפרש דשבת הותרה מכללה היינו להתרפאות ונערה לא הותרה להתרפאות, והוכיח מינה הירושלמי דאין מתרפאין בג"ע, והובא הירושלמי הלז במלחמות (ס"פ בן סורר), וא"כ מבואר מהירושלמי דהפי' הותרה מכללה ולא הותרה דקאמר התו"כ היינו לענין ריפוי, וממילא נמי האי דחשיב תחלה שיהי' דומה לע"ז בהאי דלא הותרה מכללה היינו לענין ריפוי דאין מתרפאין בע"ז, וקאמר על זה מה אני מרבה את משכב וכור והבהמה וכו' ולא הותרו מכללן כו', א"כ מבואר דבביאת בהמה אין מתרפאין דגם בהמה הוי בכלל ג"ע, וכן מוכח דגם נדה הוי בכלל ג"ע, מהא דמרבינן נדה קודם אשת אחי אביו ואשת אחיו מאמו, ואם איתא דבנדה מתרפאין א"כ