אור גדול יז

ביניהם, וכמו שנתקשה בת' בשמים ראש בכסא דהרסנא (סי' ש"א) הנ"ל. ואף לשיטת הרמב"ן והרז"ה דס"ל דאף באביזרא יהרג ואל יעבור אף דבכה"ג אין מצילין בנפשו דליכא פגמא, עכ"ז תקשי דכבר כתבתי לעיל ליישב שיטת הרמב"ן בהא דמחלקינן באביזרא בין לענין יהרג ואל יעבור לענין להציל בנפשו, משום דלענין יהרג ואל יעבור ילפינן מרוצח וברוצח אפילו ע"י גרמא בעלמא דאיננו שפ"ד ממש אפ"ה יהרג ואל יעבור מסברא דמאי חזית, וכחו בהא דהרמב"ם הל' ה', דיהרגו כולם ואל ימסרו נפש מישראל אף דאינו אלא אביזרא דשפ"ד, וה"נ ילפינן מינה לאביזרא דג"ע, אף דהתם נעשית השפ"ד והכא לא נעשית גוף הגילוי ערוה, מ"מ ס"ל דאין לחלק בג"ע בזה משום דאנן אזלינן בתר המעשה והעבירה שעושה הישראל דאינו עושה אלא האביזרא, וא"כ כ"ז לא שייך רק אי לא אמרינן כשיטת השאילתות וגדולי הקדמונים הנ"ל דהטעם בג"ע משום פגמא, רק משום חומר האיסור א"כ אנן לא אזלינן רק בתר האיסור שעושה הישראל, אבל אי נימא כהשאילתות וגדולי הקדמונים הנ"ל שהטעם משום פגמא והא דפגים לה הוי כמו דקטיל לה, כמ"ש השאילתות, א"כ כמו בשפ"ד דאפילו ע"י גרמא יהרג ואל יעבור משום הסברא דמאי חזית, והיינו משום דמ"מ מיקטל נפש מישראל ולא שייך וחי בהם, וא"כ ה"נ בנערה דאף ע"י גרמא כיון דנעשית הפגימה דהוי כקטילא שייך מאי חזית, וכעין הא דסוף פ"ח דתרומות דמסור לנו אחת ונטמאה, אבל מה ענין זה לשאר אביזרא דליכא פגימה, וא"כ הא גופי' תקשי דמנ"ל שאר אביזרא, דבשלמא אי הטעם משום חומר האיסור שפיר ילפינן לה מגרמא דבתרווייהו לא עביד גוף האיסור, אבל אי נימא כשיטת השאילתות א"כ פגימה הוי כקטילא, שוב אין למילף זמ"ז כמובן, דהיכא דנעשית גוף הפגימה אף דהישראל לא עביד רק גרמא, מ"מ לא שייך להתיר משום וחי בהם, דהוי כנעשית גוף השפ"ד ע"י גרמתו דשייך מאי חזית אף דלא עביד בידים גוף השפ"ד, ה"נ בנעשית גוף הפגימה דהוי כקטילא שייך מאי חזית אף דלא נעשית על ידו רק גרמא, אבל איננו ענין לשאר אביזרא, דלא נעשית כלל גוף הפגימה, א"כ תקשה באמת דנימא טעמא דג"ע משום פגימה כמו דאמרינן לענין להצילה בנפשו, ולפ"ז באמת לא נימא באביזרא דליכא פגימה יהרג ואל יעבור. ולפי שיטת ר"ח שהביא הרמב"ן במלחמות בפסחים פ"ב דגרסינן תהרג ואל תעבור, דהנערה הוא שהוקשה לרוצח ולא הבועל, דה"פ דקרא. דהיא דומה באונס שלה לרוצח והי' לה ליהרג ולא לעבור רק משתפסה זה ונתחזק עלי' אין לה חטא מות, א"ש דמוכח דאף באינה מקפדת על, פגמה דאין הטעם משום פגם רק משום חומר העבירה, דהא עלה דידה דאמרינן תהרג ואל תעבור ע"כ אין הטעם משום פגם רק משום חומר העבירה וא"ש, אבל לאינך ראשונים דגרסי יהרג ואל יעבור, דההיקש קאי על הבועל ואפ"ה סברי גם בדידה היכא דעושית מעשה דתהרג ואל תעבור, קשיא כנ"ל דנימא דהטעם משום פגמא כמו לענין להצילה בנפשו. ומצאתי בת' פני יהושע ח"ב באבה"ע (סי' מ"ד) שהרגיש ג"כ בזה, ותירץ דהתם לענין להצילה בנפשו הראי' דעל פגמה קפיד מהא דעל ע"ז אין מצילין משא"כ הכא לענין יהרג וא"י, ואי"נ דא"כ מה יעשה לר"ש דעל ע"ז ג"כ מצילין בנפשו ואפ"ה לא מצינו דפליג על הא דאפגמה קפיד והנראה בזה, דילפינן נערה מרוצח מהיקשא, מה רוצח יהרג וא"י אף נערה כן, א"כ ילפינן לה לגמרי מה רוצח אף ברצון פלוני יהרג וא"י ה"נ בנערה, דברציחה פשיטא דאף ברצון פלוני אסור, דמה מהני רצונו ורשותו, דאף באומר הרגני עכ"ז אסור דגם להרוג את עצמו אסור, כדאמר ב"ק (צ"א ב') מיד נפשותיכם אדרוש את דמכם, א"כ פשיטא דרשותו לא מהני מידי, וילפינן מינה לנערה דאף ברצונה ורשותה אסור, וא"כ מוכרח דאין הטעם משום פגמה דהא בידה למחול על פגמה, וע"כ דמשום חומר האיסור, וממילא דאף בדידה נמי תהרג ואל תעבור. ובתשובות חמדת שלמה או"ח (סי ל"ח) תירץ דע"כ לאו משום פגמה דאי נימא דהטעם משום פגם ובידה למחול א"כ היתה מחוייבת למחול על פגמה משום פי"נ של הנאנס. דאיננו דומה לרודף דאינה מחוייבת למחול עבור פי"נ דהרודף, דלאו עושה מעשה עמך הוא, (וז"א דפשיטא דגם קטן הרודף ניתן להצילה בנפשו, וכעין הא דאיתא סנהדרין (פ"ב ב') ברודף להרוג וה"נ בנערה, וכ"ה במנחת חנוך (מצוה ח"ר) וכ"ה להדיא בה' המצות להרמב"ם בל"ת (מצוה רצ"ג) יעושה"ט, וא"כ בזה לא שייך לאו עושה מעשה עמך, אלא דכך הי' לו לומר, דרודף שאני דהוא גרם לעצמו ומש"ה גם במחתרת ניתן להציל בנפשו ואיננו מחוייב להניח לו הממון בכדי שלא יהרג, אף דבשאר פי"נ מחוייב בממונו, משום דהוא גרם לעצמו, וצע"ק במג"א (סי' שכ"ט ס"ק ה') שכתב בעכו"ם שבאו על עסקי ממון שיניח ליקח את ממונו ולא יחלל את השבת, דהא חזינן במחתרת דאינו מחויב בכך ורשאי אף לחלל שבת כדאיתא סנהדרין (ע"ב ב') דאי"ל דמים אף בשבת] וע"כ דמשום חומר האיסור הוא. ועפ"י דברי החמדת שלחה נתיישב לי, מאי דהוי קשיא לי טובא על הט"ז יו"ד (סי' קנ"ז ס"ק ט') בנשים שאמרו להם עכו"ם תנו לנו אחת ונטמאה, ואם לאו נטמא את כולכן, דאפילו יחדוה לא מהני [ובדבר זה שגה התפארת ישראל בפ"ח מתרומות ובהלכתא שם, ואשתמיטתי' דברי הט"ז] ויטמאו כולן ואל ימסרו נפש אחת, אבל אם אמרו אם לא חתנו לפלונית לטמאה נהרוג כולכן אזי ימסרו. דהא היא עצמה אינה מחוייבת למסור נפשה דהיא ק"ע יעו"ש. ותמוה לי, דהא איתא ביומא (פ"ה א'), דיליף ר' ישמעאל לפי"נ שדוחה את השבת ממתתרת דפי"נ של זה דוחה שפ"ד כ"ש שדוחה את השבת יעושה"ט, דלכאורה תמוה, דהא בשפ"ד עצמה באמת אין מתרפאין ואיננו נדחה מפני פי"נ, וע"כ במחתרת ורודף שאני משום דהוא הרודף, וא"כ מה ענין זה לשבת דשבת איננו גורם להסכנה, ומוכרח ע"כ לומר דס"ל לר' ישמעאל דהא דשפ"ד איננו נדחה היינו משום מאי חזית דדמא דידך סומק טפי, והאי דרודף דהוא הגורם מסלקת סברת מאי חזית כיון דהוא הגורם, אבל גוף עבירות שפ"ד נשארת במקומה, רק כיון דנסתלקה סברת מאי חזית שוב עבירות שפ"ד נדחית מפני פי"נ. ובזה תמיהני על הכ"מ בהל' ה' שכתב דביחדו לו א' שיתנו להרוג ואם לאו יהרגו כולם לא שייך מאי חזית רק דגזיה"כ הוא דשפ"ד איננו נדחה אף בלא סברת מאי חזית, והגמ' דקאמר סברת מאי חזית הוא לאו דוקא, דא"כ איך יפרנס סברת ר' ישמעאל הנ"ל, דיליף בקו"ח לפי"נ שדוחה שבת משפ"ד, הא שפ"ד באמת איננו נדחה רק ברודף דלא שייך בדחיית שבת, ואי"ה להלן במקומו יבואר בזה, וכאן אין מקום להאריך חוץ מהענין. עכ"פ מוכרח מהא דר' ישמעאל, דהא דברודף ניתן להציל בנפשו הטעם משוה דעבירת שפ"ד נדחית מפני פי"נ, וא"כ דון מינה לרודף אחר עריות דניתן להצילן בנפשו, ג"כ הטעם משום דעבירת שפ"ד נדחית בכדי להציל מעריות, אף דהיא ק"ע ואינה מחויבת למסור נפשה עכ"ז היכא דאינה רוצית ומקפדת על פגמה נדחה שפ"ד מפניה, וא"כ גם ביחדו לאחת ובאם לאו יהרגו כולם איך פשיטא לי' להט"ז, דימסרו בשביל פי"נ, הא אדרבא פי"נ נדחה מפניה וכנ"ל ולדברי החמדת שלמה יתיישב, דהיא מחוייבת למחול על פגמה בשביל פי"נ דאיננו דומה לרודף וכנ"ל. ואכתי יש לעיין בדברי החמדת שלמה מנדרים (פ' ב') דכביסתן וחיי אחרים כביסתן קודמים ויעוי' ברמב"ם פ' כ"א מאישות ובנחל איתן שם, ובאבה"ע (סי' פ'), וא"כ איננו מוכרח דמחוייבת למחול על פגמה משום פי"נ דאחריני, דאמרינן סוטה, (ח' ב'), וסנהדרין (מ"ה א') לרבנן דקי"ל כוותייהו דצערא דגופא עדיפא לי' מבזיוני, [ויש לעיין קצח נ"כ ט' א'], ומ"מ דברי הט"ז יתפרשו שפיר כנ"ל, דהתם היא