אור גדול קעט

גיטה אין חוששין לזיוף ותנשא וכן סתם הש"ע באבה"ע (סי' קנ"ב סעי' ט') וביו"ד (סי' רס"ז סעי' נ"ב) רק בסי' קמ"ב באבה"ע הביא גם דעת הראב"ד בשם וי"א. והראב"ד השיג על הרמב"ם (בפי"ב מגירושין ופ"ו מעבדים) ומחלקותם תלוי בביאור דברי הגמ' גיטין (סוף פ"ב) אשה מכי מטא גיטה לידה איגרשא לה דלהרמב"ם הפי' דאינה צריכה. והראב"ד (בפ"ו מעבדים) והריב"ש (סי' שפ"ה) הקשו על זה דלמא הפי' דצריכה משום שמא יערער הבעל שלא תהא צריכה לקיימו. וכבר כתב הפ"י שם דלק"מ דמשמע ממתניתין דצריכה לענין שלא תנשא בלא זה אף בלא ערעור, והראב"ד וריב"ש פירשוהו דהפי' דאינה נאמנת, והר"ן (בפ"ק דגיטין) גבי נתנו לה ולא אמר בפ"נ מפרש כהרמב"ם הנ"ל, [ובחנם נזקק הפ"י (בסוף פ"ב דגיטין) שם להוכיח מדבריו שם דלא כהריב"ש דהדברים מבוארים להדיא בר"ן (פ"ק דגיטין) הנ"ל.]. והסביר הר"ן הטעם משום דכל שאינו בתורת שליחות לא חיישינן שיערער וכיון דלא חיישינן לערעור הבעל שוב אנן ל"ח למזוייף כמו בשליח בא"י יעו"ש בר"ן. ובזה מיושב קו' הלח"מ (סוף פ"ז מגירושין) דכתב הרמב"ם דאין חושש שמא זייפא שאינה מקלקלת על עצמה ועוד דעדים החתומים כמי שנחקרה עדותן עד שיהא שם מערער לפיכך נעמיד הגט בחזקתו ותנשא ואין חוששין שמא ימצא מזוייף כמו שנעמיד הגט בחזקת כשר כשיביא אותו השליח עד שיערער הבעל או עד שיביא ראי' כו'. והקשה הלח"מ כיון דטעם האשה משום דעדים החתומים כו' וכי היכי דשליח נאמן ה"נ האשה א"כ להוי כשליח ודוקא בא"י אבל בחו"ל אמאי אי"צ יעו"ש שנדחק דהרמב"ם בועוד אטעמא קמא סמיך. ולק"מ דהרמב"ם הביא ראי' משליח בא"י דאנן לא חיישינן למזוייף וה"נ באשה אף בחו"ל דלא שייך למיחש לערעור הבעל ודבריו ממש כדברי. הר"ן (פ"ק דגיטין) הנ"ל. דכל החילוק בין א"י לחו"ל אינו לחששא דידן רק משום דחיישינן לערעורא דבעל. דבא"י כשיערער יהא מצוי לקיימו משא"כ בחו"ל אבל לחששא דידן שום סברא לחלק בין א"י לחו"ל. ויעויין בפ"י גיטין (ג' א') על תוד"ה חד. ומש"ה כל הראשונים דחקרו אי טענינן שלב"פ מזוייף בשטר לא מפלגי כלל בין א"י לחו"ל והביאו דעת הר"י דהוכיח מא"י דלא טענינן מזוייף שלב"פ ומשמע דאף בחו"ל ס"ל דלא טענינן אף דבגט בחו"ל אף באין עוררין צ"ל בפ"נ אלמא דחיישינן לזיופא שלב"פ, אמנם ביאור הדברים כנ"ל דלענין חששא דידן אין שום חילוק בין א"י לחו"ל ומדחזינן דבא"י אנן לא חיישינן א"כ ה"ה בחו"ל רק הא דמחלקינן בגט היינו משום דאף דאנן לא חיישינן מ"מ חיישינן לערעורא דבעל משא"כ בחו"ל, ומש"ה בשאר שטר אף בחו"ל אין טוענין מזוייף שלב"פ. וכ"ז פשוט אמנם הארכתי קצת בזה יען כי ראיתי להריב"ש (סי' שפ"ה) דמבואר מדבריו דגם לענין חששא דידן יש לחלק בין א"י לחו"ל דדוקא בא"י דמצוי לקיימו אנן לא חיישינן משא"כ בחו"ל אנן נמי חיישינן, [ואפשר דטעמו דבא"י דמצוי לקיימו הוי כעין מלתא דעבידא לגלויי דמצוי המכירין חתימתם ויכירו שהוא מזוייף ויתברר השקר משא"כ בחו"ל דאינו מצוי לקיימו ולא יתברר השקר אנן חיישינן למזוייף,], והר"י דהוכיח דאין טוענין מזוייף שלב"פ מא"י כוונתו נמי היכא דמצוי לקיימו יעושה"ט, ולדעתי הדברים תמוהים דמלבד דהוא נגד הסברא לחלק בזה בין א"י לחו"ל אף גם לפ"ז איך הביאו התוס' וכל הראשונים הר"ן והרשב"א ראי' נגד דעת הר"י מב"ב משכ"מ שאמר תנו מנה לפלוני כו' דלמא מיירי בחו"ל שלא באותה העיר דבעי' קיום אף שלב"פ, א"ו דלענין חששא דידן למיחש שלב"פ אין שום סברא לחלק בין א"י לחו"ל רק הא דמחלקינן בגט היינו משום דאף דאנן לא חיישינן מ"מ חיישינן שיערער הבעל בשקר וא"כ היכי דל"ש לחוש לערעור הבעל שפיר ילפינן אף לחו"ל דאנן לא חיישינן מא"י ואשה"ט. ב) והרשב"א (סוף פ"ב דגיטין) תמה על פירוש הרמב"ם ממשנה דכתובות דהאשה שאמרה א"א הייתי וגרושה אני נאמנת ואם יש עדים שהיתה א"א אינה נאמנת, והדברים מתמיהים מאוד דהא הרמב"ם גופי' הביא האי דינא בהל' גירושין (פ' י"ב) וכתב דדוקא באין גט יוצא מתחת ידה אבל בגט יוצא מתחת ידה נאמנת אף באינו מקויים, וכבר תמה על הרשב"א בנודע בשערים בחי' גיטין, ולא ראה שכבר קדמו הכ"מ הל' גירושין (פ"ז). ולגודל החומר נראה בכוונת הרשב"א דאיננו סובר כהסבר הר"ן הנ"ל דהיכא דגמר וגירש לא שייך למיחש לערעור הבעל, רק דבאמת אנן חיישינן למזוייף רק בא"י משום עיגונא הקילו, וכמ"ש בחידושיו גיטין (דף ט'), וזהו דוקא בא"י דכשיערער יהא מצוי לקיימו שפיר התקינו משום עיגונא דבלא ערעור אין צריך קיום כלל, משא"כ בחו"ל דכשיערער לא תוכל לקיימו לאו תקנתא הוא לדידה בלא קיום כלל ולהכי אוקמא אדינא דאנן חיישינן, ומש"ה באשה עצמה דמדינא איהי מהימנא לדידן דלא ניחוש לזיופא, אף דעדיין יש לחוש לערעור הבעל, מ"מ כיון דאנן לא חיישינן שוב לא אסרינן לה משום ערעור הבעל לחוד, דהא דחיישינן לערעור הבעל לא אהני רק לאוקמא אדינא לבל נתקן דל"ב קיום וממילא מדינא חיישינן כמו בשאר דוכתי דטענינן מזוייף שלב"פ, משא"כ היכא דמדינא אנן לא חיישינן שלב"פ דנתקן משום חששא דערעור הבעל לחוש אף היכא דמדינא אנן לא חיישינן ולאסור מש"ה זה לא אמרינן, ומש"ה באשה עצמה שהביאה אף דיש לחוש לערעור הבעל מ"מ כיון דמדינא אנן לא צריכין למיחש שלב"פ לא אסרינן לה משום חששא דערעור הבעל, ובשליח קבלה באמת להרשב"א לא יהא מהימן בלא קיום דאיננו דומה לשליח בא"י דכיון דאין לחוש לערעור הבעל תקינו משום עיגונא להקל בלא קיום כלל משא"כ בחו"ל דיש לחוש לערעור הבעל לא תקינו ואוקמא אדינא דחיישינן למזוייף אף שלב"פ וה"נ בשליח קבלה דג"כ יש לחוש משום ערעור הבעל, ואיננו דומה לאשה עצמה דטוענת ברי ומדינא אין לחוש שלב"פ להכי אף דאיכא למיחש לערעור הבעל לא אסרוה וכנ"ל, [וכעין זה כתב הנוב"י (מה"ת אבה"ע סי' קל"ו) דהרמב"ם לא היקל רק באשה עצמה ולא בשליח קבלה.], ואיננו דומה להא דאמרינן גיטין (ה' א') דגבי בעל שהביא גיטו ל"ש שמא יערער דהתם כיון דמגרש באותה העיר שהאשה שם וידעו כולם שגירשה בידו לא יערער משא"כ היכא דהאשה במקום אחר, וא"כ ע"כ החילוק בין האשה לשליח הוא כנ"ל. ומעתה לפ"ז מקשה הרשב"א שפיר על פירוש הרמב"ם דמפרש אשה מכי מטי גיטה לידה איגרשא לה היינו דמהימנא בלא קיום ואינה צריכה בפ"נ כיון דטוענת ברי דנתגרשה והיינו דמקשה דמנ"ל להגמ' דמהימנא דהא מבואר בכתובות דהיכא דאיכא עדים דהיתה א"א אינה נאמנת א"כ מנ"ל להגמ' בפשיטות דהיכא דאיכא גט מהימנא דפריך הכי בפשיטות כיון דמשום דיבורא דידה אינה נאמנת ומאי אולמא דיבורא דידה מדיבור השליח כיון דשלב"פ גם היא מעיזה, וא"כ ע"כ דהפירוש בגמ' באופן אחר ושוב ליכא למידק דינא דהרמב"ם, ואשה"ט דברי הרשב"א דאין כוונת הרשב"א לסתור דין הרמב"ם ממתניתין דכתובות רק לסתור פירוש הרמב"ם בסוגיא דגמ' דמנ"ל להגמ' כיון דמשום דיבורא דידה אינה נאמנת ומנ"ל דאלים דיבורה דידה מדיבור השליח, וע"כ דפירוש אחר יש בסוגיא זו וממילא ליתא להא דהרמב"ם דבהכשל היסוד נפל הבנין. אמנם כ"ז להבנת הרשב"א הנ"ל, אבל למאי דאסבר לן הר"ן דהיכא דגמר וגירש אין לחוש עוד לערעור בשקר וממילא דמיא לשליח בא"י דאנן לא חיישינן למזויף, וה"ה בשליח קבלה, א"כ אשה"ט ולק"מ קו' הרשב"א דקו' הגמ' איננה משום דיבורא דידה רק משום דכיון דאין לחוש לערעור הבעל הויא כשליח בא"י, דאי"צ לומר. ואשה"ט. וכפי מ"ש שהבין הרשב"א בדעת הרמב"ם נראה דזהו דעת הטור שסתם (בסי' קמ"ב) כדעת הרמב"ם באשה עצמה שגט יוצא מתחת ידה אי"צ קיום וכן בסי' קנ"ב וביו"ד (סי' רס"ז). ובסי' קמ"א גבי שליח לקבלה שצריך שיביא עדים שנמסר לו בפניהם כתב דמיירי כשאין העדים החתומים על הגט אבל אם נתקיים אי"צ להביא עידי מסירה כו' יעו"ש.