אור גדול קעא

ועתה נבוא לענין הקיום עצמו והנני להודיעו כי שליח הוא דעוית ותמול נודעתי מזה שלא עשו כאשר צויתי וכאשר יבואר ולכן ההכרח יאלצני להטריחם עוד הפעם ולבקשם למלאות רצוני להשיב תיכף כי המגורשת דוחקת את השעה ומבקשת להנשא, והנה כת"ר הביא כל הגיטין שהיו בזה אשר בכל אחד יש די להתיר אשה זו, אמנם באמת חסרון הקיום יש בכל הגיטין. בגט הא' שנתגרשה אצל כת"ר, מלבד חסרון השינוי ואף אם נתפוס בזה כדעת המקילין, מ"מ הא המעשה ב"ד של כת"ר שניתן להאשה שנתגרשה בב"ד של כת"ר איננו מקויים בפה ואין לה מכיר ובש"ע (סי' קנ"ב) מבואר דבעינן הכרה, ואף דחת"י כת"ר יש לקיים קצת כאשר יבואר מ"מ הא מבואר בב"ש ובט"ז (סי' קמ"ב סעי' ג') דאין הרב נאמן על זה ביחידי, וכן במה שגירש כת"ר ע"י השליח לקבלה הנה עד תמול שהגיעני מכתבו להודיעני מזה לא הי' לנו שום ידיעה אם נתגרשה ע"י השליח קבלה, אמנם אף עתה שהודיעני שגירש ע"י השליח קבלה מה יושיעני זה דעכ"ז הא ג"כ איננו מקויים המעשה ב"ד של כת"ר ע"ז רק חת"י כת"ר ויעויין (סי' קמ"א סעי' כ"ז) ובאחרונים שם, וגם בענין הקיום שעל הגט עצמו ששלח לנו כת"ר כעת ג"כ יש בה האי ריעותא דאיננו ניכר רק חת"י כת"ר, ואיננו דומה להא דמבואר (בסי' קמ"א סעי' כ"ד) בהגה"ה דהתם ההרשאה אינה רק לחומרא בעלמא דמיירי בשליח המביא ואומר בפ"נ ובפ"נ אבל לא בכה"ג, וא"כ חסרון הקיום יש בכל הגיטין הנ"ל, אמנם נראה לדעתי כששולחין בבי דואר על אדרעס הדיין או על העד החתום והגיע אליו המכתב ומקבלים מאתו מענה ותשובה יש לסמוך ע"ז דוודאי ליכא בזה חשש זיוף דערכאות לא מרעי נפשייהו ובוודאי הגיע המכתב ליד העד או הדיין הנכתב על האדרעס שהמכתב נכתב אצלו ואם מעיקרא היה איזה זיוף איך הגיע כעת ליד המזייף, ע"כ נראה דיש לסמוך על זה ולקיים מהמענה ותשובה שמקבלים מהבי דואר מהעד או הדיין דאומדנא גדולה היא וכנ"ל ובקיום שטרות דרבנן מצינו דהקילו לקיים ע"י אומדנות המוכיחות וכמ"ש הש"ך בחושן משפט (סי' מ"ו ס"ק מ"ו) יעו"ש, וע"כ כתבתי לעיל שחת"י כת"ר יש לקיים אף שג"כ אין לה מכיר מפה עכ"ז אחרי שנשלחו אליו כמה מכתבים על הבי דואר על האדרעס של כת"ר והגיע לפה תשובת כת"ר עליהם יש לסמוך עלי' וכנ"ל, ע"כ צוויתי אז להדיינים בד"צ דפ"ק שיכתבו להבד"צ של כת"ר שנצטרפו עם כת"ר על הגיטין הנ"ל מכתבים מיוחדים על האדרעס שלהם והם ישיבו ג"כ ובזה יקויים ג"כ תתימות ידם, אמנם שליחא הוא דעוית וכתבו להבד"צ של כת"ר ג"כ על אדרעס של כת"ר באופן שיגיע אף מכתבם להבד"צ של כת"ר ג"כ ליד כת"ר וא"כ ממילא חת"י הבד"צ של כת"ר עדיין אינה מקויימת כמובן, ע"כ ההכרח דוחקני להטריחם עוד הפעם ולכתוב כעת על הבי דואר על אדרעס של הבד"צ של כת"ר בכדי שיהא עכ"פ מקויים תרי מגו תלתא דכשאקבל אי"ה תשובה מהם בוודאי הגיע ליד אחד מהם וכנ"ל, ע"כ אבקש להחיש תשובתם ע"י מוקדם האפשרי למען המצוה כי תשובתם כעת לשלוח הקיום שעל הגט חזרה נתאחרה יותר מכפי הראוי והמגורשת עניה ומוכרחת להנשא ועבור זה היא מעוכבת וכמה שקדו חז"ל על תקנת בנות ישראל לכן כעת ימחלו להשיב ע"י מוקדם האפשרי כי נחוץ הוא, הן אמת דגם בקיום הנ"ל שאני סומך מהבי דואר יש לגמגם ולפקפק אמנם יותר אין ביכולתי לתקן ובשעת הדחק ומקום עיגון בלא"ה יש מקום להקל בכל החששות דקיום הנ"ל על המעשה בד"צ של כת"ר מגט הא', אף דבאבה"ע (סס"י קנ"ב) איתא דבעי הכרה, מ"מ לפמ"ש האחרונים ליישב דלא תקשי מסעי' ט' שם ומסי' קמ"ב סעי' י"ג דהטעם משום ריעותא דאחוי גיטך יעויין נודע ביהודא (מה"ת חלק אבה"ע סי' קל"ו), א"כ לפ"ז האידנא דנוהגין נוז הגט ולעולם אין ביד האשה הגט רק מעשה ב"ד א"כ ליכא ריעותא ודמיא לי' להא דסעי' ט' הנ"ל ובפרט במעשה ב"ד דיש להקל אף לדעה השניה (דסי' קמ"ב סעי' ד') עפ"י מ"ש הש"ע (סס"י קמ"ב) בהג"ה בשם התשב"ץ. **(אב"ה. הדברים שבכאן נשנו בסי' הקודם ומבלי שלוח יד בהכתובים הנחתים כמות שהן.)**וראיתי להנודע ביהודא (סי' קל"ו) הנ"ל דדוקא בשליח המביא גט מקויים בחותמיו סמך על התשב"ץ מטעם דמדאורייתא עדים החתומים עדיף מאחד המעיד לפנינו דע"א אינו קם לממון וכיון דהשליח נאמן קו"ח דקיום ב"ד אף שאינו ניכר דעדיף מיני' מה"ת דמועיל, ומכח קו"ח זה העלה בסוף התשובה לענין אנשים דע"א נאמן כ"ש בשטר בעדים אפילו לא נתקיים יעושה"ט. ולדעתי דבריו תמוהין מאוד, דאף לפי הבנתו ופירושו בתשב"ץ, אשר באמת אינו כן כאשר יבואר אי"ה אמנם כעת נניח מזה, דאף לפי הבנתו התולדה שהוליד מזה לענין אנשים תמוה, דלדבריו א"כ שטר בעדים שלא נתקיים והלוה טוען מזוייף יתחייב עכ"פ שבועה דאורייתא או כעין דאורייתא בנק"ח להכחיש השטר מקו"ח מע"א וכן בשאר פסולי דרבנן בעדים פסולים בפסולא דרבנן יחייבו עכ"פ שבועה בקו"ח מע"א וכיוצא דהא מדאורייתא עדיפא מע"א, וע"כ דאין זו קו"ח מדאורייתא לדרבנן דאף דמדאורייתא עדיפא מע"א מ"מ מדרבנן גריעי מע"א דטובא מצינן כה"ג, וע"כ לא דן התשב"ץ הקו"ח הנ"ל אלא לענין עדות אשה דמדינא עד אחד לא מהני דאין דבר שבערוה פחות משנים כדאיתא בריש גיטין רק דרבנן הקילו משום עיגונא וא"כ הקילו יותר מן הדין בע"א דאף דבין מה"ת בין מדרבנן אין דבר שבערוה פחות משנים ולא היה לע"א להועיל אפ"ה הקילו בזה א"כ כ"ש שהקילו בדבר המועיל מה"ת עכ"פ, משא"כ לענין שאר דברים דע"א מועיל מדינא שפיר שטר גרע מיני' וכנ"ל, וא"כ התולדה שהוליד מזה לענין אנשים תמוה. ועתה נבאר בגוף הקו"ח של התשב"ץ לפי הבנתו, והנה לכאורה תמוה דהא מצינו כה"ג לענין עדות אשה במיתה דעדיפא מגט דבמים שאין להם סוף דמן התורה מותרת בשני עדים המעידים החמירו רבנן ובע"א במיתה הקילו הרי מצינו דבדבר המועיל מן התורה החמירו ובדבר שאינו מועיל הקילו ואסרו המותר והתירו האסור וה"נ דכוותי', אמנם באמת לק"מ דהא אמרו בבכורות (מ"ו ב') דכי אקילו רבנן בסופה בתחלתה לא אקילו רבנן יעו"ש, ואדרבא לכאורה קצת ראיה משם מדמקשה שם ומי אחמירו רבנן בעדות אשה והא אקילו לענין עד מפי עד כו' ומאי קושיא דלמא לענין הכרה החמירו ולענין עד מפי עד הקילו וע"כ כיון דחזינן דהקילו אדאורייתא לענין איזה דבר כ"ש שלא החמירו לשום דבר וא"כ ה"נ כיון דהקילו בעד אחד דמן התורה ומדינא אין להועיל בדבר שבערוה כ"ש שלא החמירו לענין שטר, אבל תמוה מכל קיום דעלמא דבקיום ב"ד צריך קיום אף דהקילו בקיום שטרות בכמה דברים שאינו מועיל מן התורה כגון אלו נאמנין להעיד בגודלן מה שראו בקוטנן כתובות (כ"ח א') אף דמה"ת לא מהני דתחלתו בפסול הימנוהו רבנן בדרבנן וכן מקיימין השטר שלא בפני בע"ד אף דלדעת כמה פוסקים מדאורייתא לא מהני וכן כמה קולות ואפ"ה קיום ב"ד בעי קיום, וא"כ חזינן דלאו קו"ח הוא ואינו דומה להא דבכורות הנ"ל דהתם הקילו אדאורייתא בדבר דמה"ת לא מהני א"כ כ"ש שלא החמירו אבל הכא לא הקילו אדאורייתא כלל דאף דמה"ת לא מהני בממון ובדבר שבערוה מ"מ הא מה"ת עדים החתומים על השטר כמו שנחקרה כו', ולא בעינן כלל מה"ת להכי אקילו רבנן בדרבנן ובדבר שנראה להם להקל הקילו ובדבר שלא נראה להם לא הקילו, וכ"ש למ"ש לעיל דמדרבנן עדיפא להו עד אחד משטר שאינו מקויים א"כ כיון דכאן הכל דרבנן שפיר עדיפא להו עד אחד. ובאמת למעיין בתשב"ץ גופי' (בח"ג סי' ט"ז) אין פירושו כפי שהבין הנוב"י מדבריו, דהלשון שכתב ועדיף