אור גדול קסח

דהתשב"ץ דן קו"ח בקיום שלא נתקיים מע"א האומר בפ"נ, אשר לפי האמת אינו כן וכאשר יבואר להלן אי"ה אמנם כעת נניח מזה, דאף להבנתו התולדה שהוליד תמוה, דלדבריו א"כ שטר בעדים שלא נתקיים והלוה טוען מזויף יתחייב עכ"פ הלוה שבועה דאורייתא או כעין דאורייתא בנק"ח מקו"ח מע"א וכן בשאר עדים פסולים מדרבנן יחייבו עכ"פ שבועה מקו"ח דע"א וכן יפטרו משבועה מקו"ח הנ"ל דהא מדאורייתא עדיפא מע"א א"כ איכא קו"ח הנ"ל, וע"כ דאיננו קו"ח מדאורייתא לדרבנן דאף דמדאורייתא עדיפי מ"מ מדרבנן גריעי ואין יכולים להכחיש אף עד אחד כשר וטובא מצינו כה"ג, ועד, כאן לא דן התשב"ץ להבנת הנוב"י הקו"ח הנ"ל אלא לענין עדות אשה דמדינא ע"א לא מהני דאין דבר שבערוה פחות משנים רק דרבנן הקילו משום עיגונא וא"כ הקילו יותר מן הדין בע"א דאף דבין מה"ת ובין מדרבנן אין דשב"ע פחות משנים ולא הי' לע"א להועיל אפ"ה משום עיגונא הקילו מן הדין א"כ דן שפיר קו"ח אם הקילו יותר מן הדין בדבר הפסול מה"ת כ"ש שהקילו מן הדין בדבר המועיל מה"ת, משא"כ לענין שאר דברים שלא הקילו כלל רק דעד אחד מועיל מדינא שפיר שטר שאינו מקויים גרע מיני' דפסלוהו רבנן, וא"כ התולדה שהוליד הנוב"י מדברי התשב"ץ לפי הבנתו תמוה. ועתה נבאר בגוף דברי התשב"ץ שאיננו כמו שהבין הנוב"י מדבריו, דהנה לפי הבנתו תמוה דהא מצינו כה"ג לענין עדות אשה במיתת בעלה דעדיפא מגט דבמים שאין להם סוף דמה"ת מותרת בב' עדים המעידים ע"ז החמירו רבנן ואסרוה להנשא ובע"א במיתה ואף עד מפי עד הקילו הרי מצינו דבדבר המועיל מה"ת החמירו ובדבר שאינו מועיל מה"ת הקילו ואסרו המותר והתירו האסור, וא"כ י"ל דה"נ דכוותי', אמנם באמת לק"מ דאמרו בבכורות (מ"ו ב') דכי אקילו בסופה בתחילתה לא הקילו יעו"ש, ואדרבא לכאורה קצת ראי' משם מדמקשה ומי אחמירו והא אקילו לענין עד מפי עד ומאי קו' דלמא לענין הכרה החמירו ולענין עמפ"ע הקילו וע"כ כיון דחזינן דהקילו אדאורייתא לענין איזה דבר כ"ש שלא החמירו אדאורייתא לשום דבר, [וקצת יש לדקדק על דלא אקדים הגמ' הקו' דמי אחמירו ביבמות גבי מים שאין להם סוף], וא"כ ה"נ כיון דהקילו בע"א דבין מה"ת בין מדרבנן אין להועיל בדשב"ע כ"ש שלא החמירו לענין שטר, אבל באמת אכתי תמוה מכל קיום דעלמא דקיום ב"ד צריך קיום כמ"ש התשב"ץ שם דהקילו בקיום שטרות בכמה דברים שאינו מועיל מה"ת כגון להעיד בגודלן מה שראו בקוטנן (כתובות כ"ח) ועוד כמה קולות אפ"ה קיום ב"ד שאינו ניכר ל"מ א"כ חזינן דלאו קו"ח הוא, ואיננו דומה כלל להא דבכורות הנ"ל דהתם הקילו אדאורייתא בדבר דמה"ת אסור א"כ כ"ש שלא החמירו לשום דבר, אבל בקיום לא הקילו אדאורייתא כלל דמה"ת ל"ב קיום כלל והקילו רבנן בדרבנן ובדבר שנראה להם להקל הקילו ובדבר שאינו נראה להם להקל לא הקילו וא"כ ה"נ בגט ליכא קו"ח כלל. אמנם באמת להמעיין בהתשב"ץ גופי' (ח"ג סי' ט"ז) שהיא הת' שהביא הב"י שם אין פירושו כפי שהבין הנוב"י מדבריו, דהלשון שכתב התשב"ץ ועדיף טפי גט מקוים שלא נתקיים הקיום מע"א אומר בפ"נ שהבין הנוב"י מזה הלשון דזהו היסוד היתר של התשב"ץ מכת הקו"ח שכתב, ואין הפירוש כן להמעיין בתשב"ץ גופי' רק הוא תולדה שהוליד התשב"ץ מדבריו הקודמים, דלפי מה שהוכיח תחלה דמהני קיום שלא נתקיים נמצא דעדיפא מע"א אומר בפ"נ [והיינו דלכך לא הזכירוהו חז"ל או דמש"ה ל"ש איחלופי כאשר יבואר להלן אי"ה.]. ועיקר הוכחתו שם מהא דמהני בעדות אשה מפי כתבם ולמד דבר זה מרמב"ן ורשב"א (סוף יבמות) דדיינו גבי מיתה דכיון דמהני מפ"כ כ"ש דמהני שטר שלא נתקיים יעושה"ט בתשב"ץ. אמנם התמיה הנ"ל עדיין לכאורה במקומה עומדת גם על גוף דברי התשב"ץ דאין דמיון כלל לדרמב"ן ורשב"א, דהם הוכיחו שפיר לענין מת בעלה דהקילו על התורה במה דמה"ת אסור לענין מפ"כ א"כ כ"ש שלא החמירו לענין שטר דמה"ת מותר והוא כעין קו' הגמ' בבכורות הנ"ל, אבל הכא דלא הקילו אדאורייתא כלל רק בדרבנן ליכא קו"ח כלל כנ"ל, אך להמעיין היטב בתשב"ץ (ח"ג סי' כ"ב וסי' ס"ו) יראה דהתשב"ץ לשיטתו דסובר דגם להעיד לאשה שנתגרשה סגי ברמיזה ובמפי כתבם דמפרש מאי דאמרו בגיטין (ע"א א') לענין עדות אשה דאקילו דרבנן היינו גם להעיד שנתגרשה א"כ הקילו אדאורייתא ממש וכ"ש שלא החמירו וא"כ דן שפיר קו"ח ממש כרמב"ן ורשב"א הנ"ל. ועדיין התשובה (דסי' ט"ז) הנ"ל תמוה מאוד והיטב תמה עליו שם בת' בהגהת בנו הרשב"ש, ויען כי דבריו באו בקוצר מופלג אבארנו. דהנה ענין זה נמצא בתשב"ץ בשלשה מקומות (בסי' ט"ז ובסי' כ"ב וסי' ס"ו) ובכולם מבואר דסובר דגם להעיד שנתגרשה סגי ברמיזה ובמפי כתבם ומזה דן קו"ח לשטר, ובסי' כ"ב וס"ו הי' בשליח קבלה ובסי' ט"ז בשליח הולכה, [ומאוד אני תמה דבסי' כ"ב וס"ז וכן בת' הרשב"ש שהביא הב"י (סי' קמ"א) דמיירי ג"כ בקבלה, אמאי לא סמכו בפשיטות על דברי הרמב"ם והר"ן שבהיתר הא' הנ"ל דבקבלה מהני בלא קיום, דאי"ל דדעת הרמב"ם דוקא באשה עצמה ולא בשליח קבלה וכמו שצידד הנוב"י שם וכ"נ דעת הטור (סי' קמ"א) ומיישב קו' הבה"ב שם, אמנם ברמב"ם פ"ו מגירושין ה"ב לא כתב קיום כמו שכתב שם בהל' ט"ו וכן פי"ב מגירושין הל' י"א י"ג י"ד מבואר מכ"ז דדעת הרמב"ם כהר"ן דגם שליח קבלה ל"ב קיום.], והקשה לנפשי' בסי' כ"ב וס"ו מהא דהוצרכו בפ"נ וחילק בסי' כ"ב משום דבהולכה אפשר כן משא"כ בקבלה, ובסי' ס"ו חילק באופן אחר בין קודם קבלה לאחר שנמסר, ובסי' ט"ז דדן ג"כ קו"ח בשליח הולכה, ע"ז דייק בנו בהג"ה דאם כתוב פלונית נתגרשה הי' הנידון דומה לראיה היינו אם נימא כשיטתו בסי' ס"ו הנ"ל לחלק בין קודם מסירה לאחר מסירה, אבל כאן שדן הקו"ח אף קודם מסירה וכבסי' כ"ב הנ"ל ואף בשליח הולכה א"כ נשארה הקו' מן בפ"נ בלי שום תירוץ, זהו תוכן כוונת קו' בנו שם בהג"ה והיא קו' עצומה על התשב"ץ להמעיין היטב. ולתרץ קצת דברי התשב"ץ נראה דבהבלעת דבריו שם בת' סי' ט"ז כיון ליישב זה, דכתב שם בסוף הת' על הא דסגי בקיום ב"ד אף דבכל מקום אף קיום ב"ד בעי קיום מ"מ בגט סגי בהכי והקשה לנפשי' אע"ג דאמרינן בריש גיטין דמש"ה תקנו לומר בפ"נ משום דאתי לאחלופי בקיום שטרות דעלמא קיום ב"ד שאני יעושה"ט, נראה דהכא ס"ל תי' אחר על הקו' דבפ"נ דכשם דאמרינן בריש גיטין דמש"ה לא סגי בפני נחתם לחוד משום דאתי לאיחלופי א"כ כ"ש דבלא כלום בוודאי אתי לאיחלופי ומש"ה דוקא בקיום מהני, ואף דבריש גיטין לא אמרינן אתי לאיחלופי רק על בפני נכתב היינו דעל בפני נחתם גם רבה מודה מטעם איחלופי רק על בפני נכתב פליג מטעם דקאמר התם ובא"י כיון דלא מהני ערעור הבעל לא חיישינן לאיחלופי, הנה נדחקתי קצת לאמשוכי נפשאי לתרץ קצת דברי התשב"ץ דרב גוברי' ומאחרוני הראשונים עכ"פ נתבאר דשיטת התשב"ץ איננה כאשר הבין הנוב"י מדבריו, רק דבגט ל"ב קיום מקו"ח דרמיזה ומפי כתבם וא"כ אף במעב"ד לחוד שנתגרשה אף בלא גט בידה נמי סגי ואף בשטר עדות שאינו מעב"ד נמי מהני להתשב"ץ וכמ"ש בסי' ס"ו לאחר מסירה ובסי' כ"ב היכא דא"א בע"א, [רק למ"ש בסי' ט"ו לפמ"ש לעיל בהבנתו ל"מ מטעם אתי לאחלופי משא"כ במעב"ד וכנ"ל.] והיינו כמ"ש הר"ש בנו בת' שהביא הב"י (סי' קמ"א) דלהתשב"ץ אביו אף בשטר עדות שאיננו מעב"ד נמי סגי, אמנם כ"ז לשיטת התשב"ץ הנ"ל דגם לענין עדות אשה שנתגרשה מהני ברמיזה ובמפי כתבם, אבל דבריו תמוהים מאוד דדוקא לענין עדי מיתה סגי ברמיזה ובמפ"כ אבל לענין עדות אשה שנתגרשה פשיטא דבעי עדות מעליא כשאר עדיות, ויעוי' ריב"ש (סי' ר"מ) דאף לענין בפ"נ לא מהני מפי כתבם ואף למ"ש הר"ן (פ"ק דגיטין) דלענין בפ"נ מהני פשיטא ג"כ דדוקא לענין בפ"נ אבל לא להעיד שנתגרשה, וכפי הנראה התשב"ץ למד דלגיטין נמי מהני מהא דאמר גיטין (ע"א א') דבודקין אותו לגיטין וכדעלה על דעת הר"י בן הרא"ש בת' הריב"ש (סי' ר"מ) וכבר סתר לה הריב"ש שם ופשוט בש"ס ובפוסקים דלענין להעיד לאשה