אור גדול קסו

לגמרי שבסוף ההעראה הוא משיר בתולים והקנין הוא אחר שגמר וכנ"ל. או דצ"ל השיר בתולים קודם בגמר (ותיבת גמר ט"ס וצ"ל בגמר) העראה כו' היינו דבבאין כאחד אסור דהוי כהשרת בתולים קודם.] כן הי' נ"ל נכון בכוונת האו"ז ז) ומעתה נבוא לקו' כת"ר על האו"ז דמתרץ על הא דיבמות (כ' ב') דאזלא למ"ד העראה זו נשיקה דמאי יעשה בסוף הסוגיא שם דאיתמר ביאת כהן גדול באלמנה ר' יוחנן ור' אליעזר חד אמר אינה פוטרת צרתה וחד אמר פוטרת צרתה וקאמר בגמ' דפליגי באלמנה מן האירוסין ומ"ד אינה פוטרת צרתה הוא משום דאפשר בחליצה ולא אתי עשה ודוחה את לא תעשה וקאמר מיתיבי ואם בעלו קנו ומסיק בתיובתא. ולפי תי' האו"ז אמאי לא מפרש הגמ' טעמא דמ"ד אינה פוטרת צרתה משום דסובר העראה זו הכנסת עטרה והוי עשה ולא תעשה ולא יקשה מהברייתא. וכבר קדמו בזה השעה"מ (פ"ג מאישות הל' ה') להקשות כן על השמ"ק סנהדרין שהם כדברי האו"ז והניח בקו'. ומעל' הקשה בחוזק יותר דהא ר' יוחנן סובר העראה זו הכנסת עטרה וא"כ בממ"נ אם ס"ל פוטרת יקשה הא הוי עשה ולא תעשה ואי אינה פוטרת א"כ הטעם פשוט משום עשה ולא תעשה ולא הוצרך לטעמא דאפשר בחליצה. ומאי דרצה כת"ר לתרץ עם הא דבעולת עצמו דרבנן נסתר בדברי השמ"ק הנ"ל לסנהדרין דמבואר זה לתירוץ שני על התחלת הסוגיא (ומה שהקשה בת' רע"א דהא עשה ולא תעשה דרבנן ג"כ אינו דוחה כדאיתא בר"ה. נראה דלא קשיא כיון דר"ת הוכיח דבעולת עצמו דרבנן מהא דאם נשא נשוי ואינו מוציא א"כ חזינן דאפילו בדיעבד לא העמידו דבריהם כ"ש במקום מצוה וגם דמיא לדיעבד כיון דרמיא קמי'.] יעו"ש, וע"כ בהתירוץ דאזלא למ"ד העראה זו נשיקה לא ס"ל דבעולת עצמו דרבנן. והנראה בישוב זה דהנה. על הא דאינה פוטרת צרתה בעשה ולא תעשה ואם בעלו לא קנו לכאורה איננו מובן דהא קידושין תופסין בחייבי לאוין ועשה א"כ אף דלכתחלה אסור לכונסה ולייבמה אמנם בדיעבד אמאי לא יקנה. אמנם יעוי' שעה"מ (פ"ו מהל' יבום) שהביא בשם המל"מ דנסתפק בחייבי לאוין ועשה דלא חזיא מן התורה ליבום דהויין אשת אח והשעה"מ הוכיח מהרשב"א והריטב"א דס"ל כן. א"כ לשיטה זו אתי שפיר דאף בדיעבד אינה קונה ואינה פוטרת משום דהויא אשת אח. ובזה נראה ליישב קו' הנ"ל. דלפי שי' כת"ר בהבנת דברי האו"ז דהשרת בתולים הם קודם גמר הכנסת עטרה יתיישב היטב הדק בטוב טעם. דהנה הא דבהשרת בתולים מתסרא על הכהן גדול אף דאם נימא סוף ביאה קונה א"כ מתחלה לא הוי ביאה כלל והוי כהשרת בחולים בעלמא בלא ביאה וא"כ אמאי מתסרא וצ"ל דהוי כבוגרת ומוכת עץ דאסורה דמשום השרת בתולים לחוד מתסרא. וכ"כ הנוב"י (מה"ת אבה"ע סי' כ"ג) הנ"ל. והנה מבואר ביבמות (נ"ט א') דלמ"ד בוגרת ומוכת עץ אסורה שלא כדרכה שריא ולמ"ד שלא כדרכה אסורה בוגרת ומוכת עץ שריא. וא"כ אתי שפיר בממ"נ באלמנה מן האירוסין שנפלה לייבום לפני כהן גדול ובעלה שפיר פוטרת לכ"ע דלא מיבעי' למ"ד בוגרת ומוכת עץ שריא דפשיטא דשרי דהא ליכא שום איסור כלל בהשרת הבתולים קודם גמר ביאה כיון דלא שמה ביאה ואינה אלא כמוכת עץ בעלמא. ואף למ"ד בוגרת ומוכת עץ אסורה וא"כ קודם גמר ביאה נאסרה עליו בלאו ועשה מ"מ לא, שייך לומר דלא קנאה ואינה פוטרת כיון דכל הטעם דלא קנאה ואינה פוטרת היינו משום דנעשה אשת אח וכנ"ל. וא"כ כל זה אינו אלא בלא חזיא להתייבם בשום אופן אבל באלמנה מן האירוסין הא בשעת נפילה היתה חזיא להתייבם שלא כדרכה דליכא אלא לאו בעלמא ואתי עשה ודחי לא תעשה א"כ פקעה איסורא דאשת אח ושוב לא הדרא. לא מיבעי' לרב ור' חנינא יבמות (דף מ"א) גבי שומרת יבם שקידש אחיו את אחותה דס"ל דמתה אשתו מותר ביבמתו דאיסור אשת אח כיון דפקע שוב לא הדרא יעו"ש ברשב"א והכי סבר ר' יוחנן יבמות (כ"ז ב') א"כ כ"ש הכא. ואף למאן דפליגי וס"ל דאסור ביבמתו דמשמע דס"ל דהדרא איסור אשת אח מ"מ יש לומר דוקא היכא דקידש אחותה דאידחיא לגמרי ופקעה זיקה אבל בחייבי לאוין ועשה דרמיא לחליצה ולא פקעה זיקה לגמרי אפשר דלכ"ע כל שהותרה לייבום בשעת נפילה אף דאח"כ שוב נעשה חייבי עשה מ"מ לא הדרא איסור אשת אח וא"כ כיון דבשעת נפילה היתה חזיא לייבומי שלא כדרכה דהא ס"ל שלא כדרכה שריא וכנ"ל. וכ"ש דלשי' כת"ר באו"ז דבבאין כאחד מותר בלא"ה אין צורך לזה דאף אם שלא כדרכה אסורה מ"מ בשלא כדרכה הבעילה והקנין באין כאחד דאינה נעשה בעולה אלא בגמר הביאה דהיינו גמר הכנסת עטרה דליכא הכא השרת בתולים קודם ואז נקנית לו.] אף אם יבמה כדרכה באיסור עכ"ז קנאה ופוטרת צרתה. ואיננה ביאה פסולה כל שלא הוקלש הזיקה לשי' התוס'.] וא"כ אתי שפיר הא דהוכרח הגמ' למימר הטעם דאינה פוטרת משום דאפשר בחליצה ולהכי לא רמיא כלל ליבום בשום ענין וא"ש. ואף למה שכתבתי בהבנת האו"ז דבבאין כאחד אסור עכ"ז אם ר' יוחנן אמר אינה פוטרת ע"כ הטעם משום דאפשר בחליצה דהא לדידי' שלא כדרכה שריא וא"כ הי' חזיא ליבומי שלא כדרכה. ואף אם ר' אליעזר אמר אינה פוטרת דלדידי' הי' אפשר לומר הטעם דס"ל שלא כדרכה אסורה וא"כ גם שלא כדרכה לא חזיא דהא בעת הקנין כבר היא בעולה שלא כדרכה מ"מ אפשר דידע לה הגמ' דטעם מ"ד אינה פוטרת הוא דאפשר בחליצה ויצא מפורש מפי אותו המ"ד. ולשי' כת"ר מיושב ברווחא יותר כנ"ל. ואף אם נימא דלא כמו שכתבתי לעיל לחלק בין פקעה זיקה לגמרי ובין לא פקעה זיקה לגמרי, רק דגם בנעשה חייבי לאוין ועשה אח"כ נמי שייך יבמה שהותרה ונאסרה למ"ד דאסורה, מ"מ שפיר יש לומר דמשמע לי' להגמ' ביאת כהן גדול באלמנה בכל ענין אף בשלא כדרכה וא"כ ע"כ הטעם דאינה פוטרת משום דאפשר בחליצה ומ"ד פוטרת שפיר אפשר דהוא ר' יוחנן ואפ"ה פוטרת אף בכדרכה דהא איהו סובר דתחזור להיתרא הראשון וכנ"ל וא"כ אינה נעשית אשת אח כיון דהי' אפשר בשלא כדרכה ושפיר פוטרת אף באיסור ואשה"ט. ח) ובדרך אגב ראיתי לעורר על מה שראיתי דבר תמוה באבני מילואים (סי' ל"ג ס"ק ב') מה שהעלה ליישב קו' השמ"ק והאו"ז על ר"ת מהא דיבמות עפ"י דברי הריטב"א דבעולה לא חשיב אישתני גופי' יעו"ש. ולפי הנראה במח"כ אישתמיט לי' גמרא יבמות (דף ס"א) דיבמה אף בלא אישתני גופי' ג"כ אסור יעושה"ט. עוד ראיתי שפלפל שם בקו' המל"מ מהא דס"ד עד דמקדש והדר בעיל. והנה קו' זו יהי' ג"כ על שי' ר"ת הנ"ל ולק"מ דהו"א דבהכי התיר רחמנא אף דנעשה בעולה קודם דלא קפיד קרא רק שתהי' בתולה קודם והוא ממש כמ"ש תוס' יבמות (דף נ"ט) ד"ה אלא לענין קנס ונערה המאורסה יעו"ש. וכן מוכרח לומר להבנת כת"ר בדברי האו"ז דהשרת בתולים קודם גמר הכנסת עטרה א"כ גם לפי האמת לענין קנס ונערה המאורסה ע"כ כמ"ש התוס' דבהכי חייב רחמנא. ט) ועתה נבוא לקו' כת"ר על הריטב"א בהא דעשה ולא תעשה שאינה שוה בכל. וגם בזה כבר קדמו השעה"מ. ובאמת הוא פליאה עצומה מאוד מאוד וברהיטא לא מצאתו יישוב לקו' זו ולגודל התמי' נכון מ"ש כת"ר בזה. אמנם אמרתי להציג לפניו מה שאמרתי כבר זה כמה בישוב קו' הראשונים מהא דאלמנה לכה"ג דלכאורה לפי מאי דדחי בריש יבמות דשאני כהנים דרבה בהם הכתוב מצוות יתירות לכך הוי ס"ד אף במצוה דשוין לישראל לא דתי א"כ בכה"ג דרבה בו הכתוב מצוות יתירות יותר מכהן הדיוט שוב לא ידעינן בו דעשה דוחה לא תעשה ומצאתי בשמ"ק ב"מ דכתב דאי"ל בכה"ג משום דרבה בו דא"כ אפי' ל"ת גרידא נמי. אמנם נראה דיתיישב זה עם מ"ש הרמב"ם במנין המצוות (מ"ע קי"ב) ע"ש. ומיושב נמי הא דבעינן והצרוע לרבות כה"ג הא בל"ז ידעינן דעשה דוחה לא תעשה ובהנ"ל יתיישב [וזו"ז יש ליישב עפ"י גמ' דמו"ק (י"ד ב') יעו"ש.] וא"כ מהתם לא ידעינן רק ל"ת גרידא ולא ששה ול"ת. ויש לדחות זה ואין להאריך עוד.